ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דדוש נגד קעטבי :

1

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא015079/08

(ת"א 1971/01)

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

1. צורי דדוש

2. רות דדוש

ע"י ב"כ עו"ד

ירון

המבקשים

נ ג ד

1. רפי קעטבי

2. יעקב לבאן

ע"י ב"כ עו"ד

ווקנין (גניש)

המשיבים

החלטה

התובעים מבקשים להטיל עיקול על נכסי הנתבעים 5 ו-6.

מדובר בתביעה נזיקית לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה ביום 23/4/99, עת ניסה לפרק חייגן הקשור למערכת אזעקה במסעדה מסויימת, המצויה בבעלות הנתבעים 5 ו-6, במרכז המסחרי בצורן.

ההליך מתנהל באופן מפוצל, כך שראשית נדונה סוגיית החבות.

בפסק דינה החלקי מיום 22/5/08 של כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, התקבלה התביעה כנגד הנתבעים 1, 2, 5 ו-6, מבחינת סוגיית החבות, ונקבע- "מצד אחד, יש חובות מוגברות שמוטלות על הנתבעת 1 כלפי התובע מתוקף היותה מעבידתו; מצד שני, הנתבעת 1 הסבירה כללית לתובע אודות סיכונים, והנתבעים 5 ו-6 מודעים יותר טוב ממנה לסיכונים החבויים בחצריהם. לכן הגעתי למסקנה כי החבות תחולק חצי בחצי".

בבקשה הנוכחית, טוענים התובעים, כי לתובע 1 נכות בשיעור של 100%, כך שסכומי הנזק צפויים להיות גבוהים, וגם אם תביעתו "תיבלע" בתגמולי המל"ל, הרי שהוא זכאי להיפרע מהנתבעים 5 ו-6 בשיעור של 25% מגובה הנזק, בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

התובעים טוענים, כי לנתבעים 5 ו-6 אין כיסוי ביטוחי, ולכן קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות את סכום הפיצוי העתידי שייפסק. לטענתם, הנתבעים 5 ו-6 הם בעלי הזכויות בנכס במרכז המסחרי צורן, והנתבע 5 הוא גם בעל הזכויות בנכס מסויים בנתניה. לפיכך, מבקשים התובעים להטיל עיקול על נכסיהם האמורים של הנתבעים 5 ו-6, על מנת שיהיה באפשרות התובעים להיפרע מהם בבא העת. לבקשה צורף תצהיר חוקר, שאימת את זהות שני הנכסים האמורים, ואת העובדה לפיה הנכס במרכז המסחרי צורן עומד למכירה.

בהחלטתה מיום 5/8/08 קבעה כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן, כי לא נטען דבר בעניין חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, ולכן אין הצדקה להטלת צו עיקול במעמד צד אחד. הבקשה הופנתה לתגובות הנתבעים 5 ו-6.

חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, המעוגן בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מהווה תנאי שקיומו במצטבר יחד עם ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א)), הכרחי לצורך הטלת עיקול. תנאי זה מיושם בעיקר במצבים שבהם הנתבע מתכוון להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו בכדי להכשיל את ביצוע פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ) , כאשר נטענות עובדות המעידות על מעשי מרמה מצד הנתבע (רע"א 228/99 אוחנה נ' מזור, תק-על 99(1) 217) או כאשר סכום התביעה גבוה והנתבע נתון במצב כלכלי קשה (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5/12/07)).

בענייננו, טרם ניתנה הכרעה בשאלת היקף הנזק, ולמעשה, גם פסק הדין החלקי בסוגיית החבות אינו חלוט, שכן הנתבעים 5 ו-6 הגישו עליו ערעור לבית המשפט העליון (שהתובעים הגישו בקשה לדחייתו על הסף, בטענה שמן הראוי היה להגיש ערעור ברשות, שכן מדובר ב"החלטה אחרת"). אמנם, התובע 1 טוען ל-100% נכות שנגרמה בעקבות התאונה, ולאור אופן חלוקת האחריות בין הצדדים, ייתכן כי בסופו של דבר יחוייבו הנתבעים 5 ו-6 בסכום לא מבוטל, אלא שכל עוד לא ניתנה הכרעה חלוטה בסוגיית החבות, ומאחר שהתביעה, מטבע הדברים, אינה מאופיינת בטענות בדבר תרמית מצד הנתבעים 5 ו-6, הרי שאין אינדיקציה לקיומו של חשש סביר להכבדה. אציין, כי גם אם הנתבעים 5 ו-6 אינם מבוטחים, הרי שבכך בלבד אין בכדי להעמיד בספק את יכולת הפירעון העתידית שלהם.

בתגובתם, טוענים הנתבעים 5 ו-6 כי הנכס בצורן הוא המסעדה שבה אירעה התאונה, ונסגרה לפני כעשר שנים, עקב אי כדאיות כלכלית, ולפיכך קיים צורך כלכלי לגיטימי לפרק את השותפות בדרך של מכירת הנכס. הנתבעים 5 ו-6 מציינים, כי במקביל לניסיונות המכירה, הנכס הושכר לצד ג', בכדי למנוע הפסדים כלכליים.

בנוסף, נטען כי הנכס בנתניה, הוא דירת המגורים של הנתבע 5 ורעייתו, בה הם מתגוררים עם ילדיהם (הדירה כפופה למשכנתא).

אני מסכים עם הנתבעים 5 ו-6 בכך שניסיונותיהם למכור את הנכס בצורן במסגרת פירוק השותפות ביניהם, אינו מגבש חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו