ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אגוואביבה מריה נגד משרד הפנים :

8


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

עתמ002333/08

בפני:

כב' השופטת שרה ברוש

תאריך:

12/05/2009

העותרים

1. אגוואביבה מריה

2. רולנד אשכנזי

בעניין:

עו"ד הלנה קיל

ע"י באת כוחם

נ ג ד

המשיב

משרד הפנים

ע"י פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

פסק דין

  1. העותרים הגישו עתירה לביטול החלטת המשיב מיום 4.8.08 לפיה על העותרת מס' 1, מריה אגוואביבה (להלן: "העותרת") לעזוב את הארץ (להלן: "ההחלטה"). עוד מבוקש להורות למשיב, ליתן לעותרת אשרה לישיבת קבע בישראל בהתאם ל"נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין (להלן: "הנוהל").

רקע ועובדות רלוונטיות

  1. העותר מס' 2, יליד שנת 1953 הינו אזרח ישראל (להלן: "העותר"). לעותר ארבעה ילדים, והוא נשוי לאזרחית ישראל. העותרת, ילידת 1965, נכנסה לארץ בשנת 1997 ועובדת מאז כמטפלת בקשישים. בעלה של העותרת נמצא בפיליפינים, ולהם שלושה ילדים. העותרת שוהה בישראל מאז שנת 2001 שלא כדין.

העותרים מנהלים קשר זוגי ביניהם מזה כשנתיים.

  1. ביום 5.3.08 הגישו העותרים בקשה למתן מעמד לעותרת במשרדי המשיב בחולון. בעת הגשת הבקשה, ציינו העותרים כי הם מכירים זה את זו כשנה ומתגוררים יחד כשמונה חודשים. לבקשה צורפו מכתב הסבר ותמונות מספר, ללא כל מסמכים נוספים. העותרים התבקשו להמציא מסמכים נוספים תוך 30 יום. כך נכתב על ידי מקבל הבקשה במשרדי המשיב:

"מעבר למכתב הסבר וכמה תמונות עוד לא הוצגו שום מסמכים נוספים. חתם על כך שידוע לו כי חייב להביא הכל תוך 30 יום ואם לא תיסגר הבקשה. התבקש להמציא ת. יושר, מצב אישי ות. לידה שלה חתומים ע"י השגרירות. נסך טבו (כך במקור – ש.ב) של הדירה שגרים בה ששיכת לאחיו... ופירוט מחשבון עו"ש (לא ברור) ותמונות נוספות (נספח ב' לתגובת המשיב).

  1. ביום 26.6.08, כשלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה למשיב, פתח העותר בהליכי גירושין נגד אשתו (נספח ד' לתגובת המשיב). בסמוך לכך, החליף את כתובת מגוריו.
  1. ביום 21.7.08 נערך לעותרים שימוע בלשכת מינהל האוכלוסין אצל המשיב. מתמצית השימוע, עולה, כי העותר המציא את המסמכים שנתבקשו. מסמכים אלה לא צורפו לעתירה או לתגובת המשיב.
  1. מתמצית השימוע שנערך לעותרים על ידי הגב' צפרירה בירס, עולה כי להתרשמותה, אין בסיס למתן מעמד על יסוד טענה לגבי חיים משותפים של העותרים. כך כתבה:

"מדובר בבקשה כאשר הנ"ל נשואים לבני זוג אחרים... לדבריו חי בנפרד מאשתו בשנתים האחרונות. היא נשואה גם כן, ולדבריה נמצא בהליך גירושין מבעלה אותו לא ראתה מ-2001. שוהה לא חוקי מ-2002. במרץ 2008 הנ"ל הגישו בקשה לידועים בציבור ובאפריל השלימו את המסמכים החסרים. רק כשהתבקש להביא הוכחות על כך שנמצא בהליך משפטי לגירושין מאשתו, פתח תיק ברבנות לגירושין. יש לציין כי הנ"ל שינה כתובת... רק לאחר שהבין שהוא מחוייב לעשות זאת אם הוא רוצה שהבקשה תטופל...

משימוע שנערך נראה כי קיימת מערכת של זוגיות חלקית ביניהם אבל הם לא ממש חיים ביחד (היא מגיעה אליו בסופי שבוע). באמצע השבוע היא ישנה במקום העבודה שלה אצל קשיש שמטפלת בו בר"ג (הוא לפעמים ישן אצלה במקום העבודה שלה). יש לו מערכת יחסים טובה עם הקשיש שמטפלת בו (מהצד השני הוא לא גר עם אשתו, אבל ממשיך להגיע בימי שישי לארוחות עם הילדים והנכדים) ארוחות שעושה אשתו (גם בחגים הוא עם המשפחה שלו, היא יודעת על הילדים שלו אבל לא מכירה אותם וגם הם לא מכירים אותה בכלל) היא האישה האחרת שלא מדברים עליה. (היא לא מעורבת בכלל בחיי המשפחה שלו. ההתרשמות היא שמאוד טוב לו מצד אחד להיות אתה מצד שני קיימת המשפחה שלו (מאוד נוח בשבילו) הילדים והנכדים שהוא מאוד מחובר אליהם. לאור כל זאת לא נראה לי שיש לתת לנ"ל מעמד על בסיס של חיים משותפים. התיק מועבר לירושלים להחלטה" (ההדגשות במקור – ש.ב.).

  1. עניינם של העותרים הועבר להחלטת המחלקה הראשית של משרדי המשיב בירושלים. ביום 30.7.08 הוחלט לסרב לבקשתם של העותרים (נספח ה' לתגובת המשיב) וביום 4.8.08 נשלח לעותרים מכתב סירוב, בו נאמר, כי התרשמות המשיב מהשימוע שנערך לבני הזוג היתה שלילית, ואין מקום להחיל עליהם את הנוהל. עוד נאמר כי המשיב לא שוכנע "מכנות הקשר ונראה כי הגב' מנסה בכל דרך אפשרית להישאר בארץ" (נספח ו' לתגובת המשיב).
  1. ביום 17.8.08 הוגשה העתירה ובקשה למתן צו ביניים המורה להימנע מהרחקתה של המבקשת. ביום 22.10.08 נתן כב' השופט ק' ורדי צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשת מן הארץ.

טענות העותרים

  1. לטענת ב"כ העותרים, החלטת המשיב איננה סבירה ויש לבטלה; העותרים מנהלים חיים זוגיים המוגבלים בנסיבות עבודתה של העותרת, אשר נדרשת ללון במקום עבודתה, עקב מוגבלותו של מעסיקהּ; העותרת אכן שהתה שלא כדין בישראל מתוך רצון להתפרנס ולשלוח כסף למשפחתה, אולם כעת היא מבקשת להישאר בישראל בשל יחסי הזוגיות שלה ושל העותר; שהותה הבלתי חוקית של העותרת, אינה מהווה עילה לכשעצמה, לסירוב בקשתם של העותרים; העותרים זכאים שבקשתם תיבדק בצורה עניינית והוגנת בהתאם לנהלים; על המשיבה לבדוק את כנות הקשר שבין ידועים בציבור בלי לדרוש את יציאתו מן הארץ של בן הזוג הזר אף אם הינו שוהה בישראל שלא כדין, בהתאם להלכה שנקבע בעע"מ 4611/05 מדינת ישראל נ' אורן (תק-על 2006(1), 3356, להלן: "עניין אורן"); העותרים פנו אל משרדי המשיב ביוזמתם לאחר שהיו בטוחים ביחסיהם ולאחר שנערכו וקיבלו את המסמכים הנדרשים, פרשו את כל מסכת העובדות ולא הסתירו דבר; המשיב לא הסביר ונימק מה הסיבה להתרשמותו השלילית בשימוע, ולא ידוע לעותרים על כל ניסיון לבחון את דבריהם, כך ב"כ העותרים.

טענות המשיב

  1. לטענת ב"כ המשיב, דין העתירה להידחות, באשר בקשת העותרים סורבה כדין, והסירוב הינו סביר ומוצדק; העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה כי הינה ידועה בציבור של העותר כנדרש; העותרים נשואים לבני זוג אחרים, אינם מנהלים משק בית משותף, ואין סממנים ביחסיהם כשל זוג נשוי; העותרים אינם מקיימים את שני היסודות לקיומו של קשר של ידועים בציבור, קרי, קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף ולא המציאו כל ראיה המוכיחה אחרת; בטרם ניתנה לעותרת הוראה לעזוב את הארץ התברר עניינה באופן מקיף ומעמיק; היותה של העותרת שוהה בלתי חוקית בישראל מטילה נטל הוכחה כבד על העותרים באשר לטענתם כי הינם ידועים בציבור, כך ב"כ המשיבים.

דיון והכרעה

  1. סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: "החוק") קובע כדלקמן:

"מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, התש"י – 1950, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה – שוהה שלא כדין) יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן..."

  1. מדיניות משרד הפנים כיום, מאפשרת לזרים אשר הוכיחו כי הם מנהלים קשר של ידועים בציבור עם אזרחים ישראלים להסדיר מעמדם בהתאם לנוהל. תכליתו של הנוהל הינה הומניטרית ומאפשרת לבני זוג המנהלים תא משפחתי ללא נישואים, להסדיר מעמדם ולחיות חיי משפחה בישראל.

יחד עם זאת, לא כל קשר זוגי ולא כל קשר רומנטי, חסים תחת הנוהל. בחלק הכללי של הנוהל נאמר, כי הוא נועד "לבני זוג של אזרחים ישראלים לרבות בני אותו מין, המקיימים חיים משותפים ללא נישואים".

  1. סעיף 2 לנוהל, שכותרתו "תנאים ודרישות" קובע, כי על מגיש הבקשה לקיים שורה של תנאים, לרבות התנאי כי "מצבו האישי של הישראלי צריך להיות פנוי (גרוש, אלמן, רווק). בכל מקרה אחר ניתן להפנותו לוועדה הבינמשרדית אשר תבחן נסיבות מיוחדות המונעות רישומו של הישראלי כפנוי" (סעיף ב.6 לנוהל). עוד נקבע בנוהל כי על מגיש הבקש להמציא "הוכחות לקשר ולחיים המשותפים של בני הזוג (תמונות, שכ"ד, חשבונות משותפים וכו').

ההליך המדורג שנקבע בנוהל, ארוך יותר מזה שנקבע לגבי בני זוג נשואים ונמשך 7 שנים. לעניין זה קובע סעיף ג.10 לנוהל כי "יש לבדוק את כנות הקשר וחיים משותפים על ידי ביצוע ראיונות נפרדים לשני בני הזוג ובדיקת ההוכחות שהוצגו בתנאים ובדרישות". לעניין זה, קובע סעיף ג.11 כי אם השתכנע רע"נ אשרות שאכן מדובר בחיים משותפים ובקשר אמיתי, יאשר מעמד מסוג ב/1 לתקופה של שנה.

  1. כידוע, מוסד הידועים בציבור, הוכר בשורה ארוכה של חוקים ופסקי דין. פסיקת בית המשפט העליון הכירה בהחלת מוסד זה גם על אזרח ישראלי ובן זוג זר (ראו את דבריה של כב' הנשיאה בייניש בעניין אורן).
  1. כדי לזכות במעמד של ידועים בציבור, יש לבדוק שני תנאים מצטברים: הראשון – חיי אישות כבעל ואישה והשני – מגורים משותפים וניהול משק בית משותף. וכפי שנאמר ברע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים משרד הביטחון :

"אמות המידה לקביעה אם בני זוג הם 'ידועים בציבור', הותוו בפסיקה מכבר, וכך הובהר:

'יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו... היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג ומקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים... (ע"א 621/69 נסיס נגד יוסטר פ"ד כד(1), 617, 619)".

וכמו כן:

"נטל ההוכחה לצורך ההכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' מוטל על הטוען לכך (מנחם שאוה, בספרו הנ"ל, בע' 683-684). נטל זה אינו פשוט כלל ועיקר. בית המשפט יסיק את מסקנתו, בכל מקרה ומקרה לפי בחינה פרטנית של הראיות באספקלריה של מבחני יחסי האישות ומשק הבית המשותף... כל מקרה ראוי לו שייבחן על פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם...' (עניין שוקרן הנ"ל, בע' 694)".

הנה כי כן, על מנת לחסות בצילו של הנוהל על המבקשים להראות כי הם מנהלים קשר עמוק העולה כדי קשר של ידועים בציבור.

ומן הכלל אל הפרט.

  1. כפי שהובהר לעיל, על מנת לעמוד בתנאים להחלת הנוהל, על המבקש הישראלי להראות כי מצבו האישי פנוי, ואם איננו פנוי, יבחן המשיב נסיבות מיוחדות המונעות רישומו כפנוי. דרישה זו הוכרה בפסיקה כסבירה ותואמת את מטרת הפעלת סמכותו של המשיב. ראו לעניין זה את דבריה של כב' השופטת י' צור שנאמרו בעת"מ (ירושלים) 139/07 משה כהן ואח' נ' שר הפנים תק-מח 2007(3), 4445:

"במסגרת שיקול הדעת שמפעיל המשיב לבחינת מצבו האישי של האזרח הישראלי כ'פנוי', דורש המשיב הוכחות על מאמציו הכנים של האזרח להתגרש. דרישה זו סבירה ותואמת את המטרה לשמה מופעלת סמכותו ומדיניותו של המשיב להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר הידוע בציבור רק במקרה שמדובר בקשר משפחתי אמיתי לאחר שנותק בפועל הקשר המשפחתי עם בן הזוג עימו הוא קשור בקשר פורמאלי של נישואין".

העותר, מטעמיו, עודנו נשוי והוא פתח בהליכי גירושין מאשתו רק לאחר הגשת הבקשה, ולאחר שנאמר לו כי יהיה עליו להציג מסמכים על היותו גרוש. מצבו האישי של העותר, והעיתוי בו בחר להגיש את תביעת הגירושין מאשתו – אומרים לכשעצמם דרשני, מעלים חשד לפיקטיביות הקשר ומטילים ספק משמעותי בדבר מחוייבותו של העותר לחיי משפחה משותפים עם העותרת. העותר לא הוכיח כי זולת פתיחת תיק הגירושין עשה דבר לקידומם של הליכי הגירושין, לא הצביע על כל התפתחות בתיק הגירושים, ולא הראה כי קיימים, או למצער כי היו קיימים, מכשולים אובייקטיביים להסדיר את מעמדו כפנוי. מהשימוע שנערך לעותרים במשרדי המשיב קשה לקבוע בדיוק את אופי הקשר שבין העותר ובין בני משפחתו ואין בו כדי להוכיח על ניתוק הקשר מאשתו. העותר מגיע לארוחות ערב שבת עם משפחתו ומנהל עם משפחתו חיי משפחה במידה מסויימת. העותר מבלה את חגי ישראל עם בני משפחתו, ולא עם העותרת (ראו את פרטיכל השימוע שנערך לעותרת, נספח ג' לתגובת המשיבה).

העותר איננו נותן פומבי ליחסיו עם העותרת, ככל שהדבר נוגע לבני משפחתו. ילדיו ונכדיו של העותר אינם מכירים את העותרת. העותר נסע לחו"ל לחתונה של חבר ללא העותרת, ונסע לבקר את אחיו לפני שנפטר, ללא העותרת.

17. העותר לא עמד בתנאי הנוהל ולא הוכיח כי הוא פנוי, ודי היה בטעם זה כדי לדחות את בקשתו. אולם המשיב בדק את בקשתם של העותרים לגופה, ערך לעותרים שימוע, ואף העביר את בקשה לבדיקת של הגורמים המוסמכים בירושלים. החלטת המשיב כי העותרים אינם מנהלים חיים משותפים ועל כן אין להחיל עליהם את הנוהל, הינה החלטה סבירה, ומתבקשת בנסיבות בעניין, כפי שיפורט להלן.

18. העותרים מנהלים אמנם קשר של אהבה וחיבה, יוצאים לבלות לעיתים עם חברים משותפים ולנים יחד, בימי השבוע בביתו של הקשיש אצלו עובדת העותרת, ובסופי השבוע בביתו של העותר. בכך ניתן אולי להצביע על קשר רומנטי בין בני הזוג, אולם בכך לא סגי. על הטוענים לקיומם של יחסים של ידועים בציבור להוכיח כי מתקיים ביניהם קשר כן ואמיתי, וכי הם מנהלים משק בית משותף, והעותרים לא עמדו בנטל זה.

העותרים לא הוכיחו כי הם מנהלים תא משפחתי ומשק בית משותף, ולא הוכיחו כי הקשר ביניהם עולה כדי קשר של ידועים בציבור.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, העותרים נשואים לאחרים, העותר מבלה את החגים ואת ארוחות ערב שבת עם משפחתו ואף נסע לחו"ל ללא העותרת. לכך יש להוסיף, כי העותרים לא הראו כי הם מנהלים חשבון בנק משותף או למצער, כי מתקיים ביניהם שיתוף כלכלי כלשהו. העותרים לא הראו כי הם נושאים בהוצאותיהם ובחשבונותיהם יחד ולא המציאו אסמכתאות אחרות המעידות על ניהול כלכלי של משק בית משותף. העותרים לא הצביעו על רכוש משותף, על הסכם שיתוף כלשהו או על כל אינדיקציה מינימאלית אחרת למחויבות לשותפות הזוגית ביניהם, העולה כדי ניהול תא משפחתי אחד.

יחסים אלה אינם יחסי שיתוף, ואינם עולים כדי יחסים של ידועים בציבור. אשר על כן, החלטת המשיב שלא לתת לבני הזוג לחסות תחת הנוהל הינה סבירה, מידתית והגיונית, ואין כל מקום להתערב בה.

  1. טוענת ב"כ העותרים כי המשיב בחר לבוא חשבון עם העותרת בשל היותה שוהה בלתי חוקית בארץ, וכי היה עליו לבדוק את בקשתה לגופה. אין בטענה זו ממש.

כבר נפסק, בעניין אורן הנ"ל, כי מקום בו שוהה בן הזוג הזר שלא כדין בישראל, נטל ההוכחה בדבר כנות הקשר, וכי מדובר בקשר של ידועים בציבור, הינו כבד יותר:

"למעשה, נטל הראיה להוכחת כנות הקשר במקרה של טענה לקשר ידועים בציבור בין אזרח ישראלי לשוהה שלא-כדין יהיה אף כבד מזה המוטל על בני זוג שנישאו בעת שאחד מהם שהה בארץ שלא כדין. זאת, מן הטעם שנוהל הידועים בציבור חשוף יותר לניצול לרעה ,שכן, כאמור, קשר של ידועים בציבור אינו מבוסס על אקט משפטי מכונן, אלא מזוהה על סמך מבחנים עובדתיים עמומים וגמישים יותר. זאת ועוד, נטל ההוכחה הכבד מהרגיל אותו ראוי להטיל על ידועים בציבור במקרה של שהייה בלתי חוקית יתייחס לא רק להיבט כנות הקשר, אלא גם להיותו קשר העולה כדי יחסי ידועים בציבור, על פי הפרמטרים המקובלים של חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף".

היותה של העותרת שוהה בלתי חוקית בישראל לא שוללת מניה וביה את יכולתה להינות מהנוהל. עם זאת, בנסיבות של שהיה לא חוקית בישראל, המוטיבציה להישאר בישראל חזקה יותר, ומצדיקה הטלת נטל כבד יותר להוכחת יחסי בני הזוג כיחסים של ידועים בציבור.

העותרים לא עמדו בנטל זה, וטענתם כי הם ידועים בציבור כלל לא הוכחה.

  1. העותרים לא הצביעו על כל פגם בהחלטת המשיב אשר יצדיק התערבותו של בית המשפט. החלטת המשיב נמצאת בגדר שיקול דעתו הרחב בהתאם לחוק הכניסה לישראל, ואין בית המשפט שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא במקום בו נפל פגם או אי סבירות קיצונית בשיקול דעתה של הרשות. במקרה דנן, החלטת המשיב הינה סבירה, עניינית, מבוססת, ראויה ומאוזנת, לא נפלו בה שיקולים זרים ואין כל מקום להתערב בה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

כל צו ביניים שניתן, מבוטל.

העותרים ישלמו הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח באייר תשס"ט (12 במאי 2009), בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח העתק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום.

שרה ברוש, שופטת

ניתן לפרסום מיום 22.5.09.