ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (..הוועדה המקומית נגד הילה ר.ג. יע)בתיק הילה ר.ג. יעוץ נגד הוו :

1

בתי-המשפט

בביתֿֿהמשפט המחוזי בתלֿֿאביב-יפו

בש"א 011196/07

א' 001095/07

לפני:

כב' הרשם איתן אורנשטיין

בעניין:

1 . הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב יפו

2 . דניאלה פוסק

3 . פרחי רבקה

ע"י ב"כ

עו"ד מארק שיפמן

המבקשים

נ ג ד

1 . הילה ר.ג. יעוץ

2 . ווסט פאלם ביץ אינטרנשיונל בע"מ

3 . גביר רמי

ע"י ב"כ

עו"ד יונש אילן

המשיבים

החלטה

1. השאלה הניצבת לפני היא, האם יש מקום לסלק את התביעה על הסף כנגד המבקשות 2 ו – 3, מחמת החיסיון החל על הגשת תביעות כנגד עובדי ציבור בקשר עם מעשים שנטען כי נעשו על ידן, בעת מילוי תפקידן כעובדות ציבור, וכקבוע בסעיף 7א. לפקודת הנזיקין, כמו גם העדר עילה נגדן?

2. המשיבים הגישו תביעה נגדה המבקשים בקשר עם נזקים שנגרמו להם בעקבות אי מסירת מידע נכון לגבי היתר בניה ו/או לכך שהמידע הנכון והדרוש לא נמסר, לנכס שבבעלות המשיבה 1 הנמצא ברחוב לילנבלום 1 פינת פינס 27 בתל אביב (להלן: "הנכס"). המשיב 3 הוא מנהלה ובעל מניותיה של המשיבה 1 וכן של המשיבה 2.

3. המבקשת 1 היא הרשות הממונה על נושא היתרי הבניה והמידע הרלוונטי להיתרים (להלן: "הוועדה"), המבקשות 2 ו –3 הינן עובדות הוועדה; המבקשת 2 הינה אדריכלית עיר והמבקשת 3 הינה ראש צוות תכנון בוועדה (המבקשות 2 ו- 3 להלן: "המבקשות").

4. ענינה של הבקשה נשוא תביעתי הינה סילוק התביעה על הסף כנגד המבקשות מחמת חסינות עובדי ציבור והעדר עילת תביעה אישית נגד שתי אלו.

5. בכתב התביעה מגוללים המשיבים התרחשות אירועים ממושכת בקשר להיתר הבנייה לנכס, אשר לא ראיתי צורך לפרטה לצורך החלטתי זו. בקליפת האגוז אציין כי לעמדתם על הנכס, חלות שתי תוכניות בניין עיר. האחת, תב"ע 2277 לפיה הוכרז החלק הפונה לרחוב לילנבלום כבניין חריג בו אלמנטים לשימור. השניה, החלה על החלק הפונה לרחוב פינס, עליו חלה תב"ע 38 ותכנית 1200 שאינה מייעדת לשימור. המשיבות היו מעונינות לנצל את זכויות הבנייה על הנכס, ולפיכך הגישו בקשה לקבלת מידע על זכויות הבניה. לטענתן, נמסר מידע חלקי בלבד, כמו גם מידע שגוי, לרבות בקשר עם טענת הוועדה בדבר העברת רצועת קרקע אליה שלא כדין, עד אשר המשיבה 1 נאלצה לדידה להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו (עת"מ 1409/02). בהמשך נוהלו מגעים בין הצדדים ונציגיהם, לרבות המבקשות, כמו גם נציגים אחרים של הועדה ובכללם היועצת המשפטית של הוועדה. במסגרת זו, כך נטען, גרמו הועדה והמבקשות לסחבת בטיפול בעניינן של המשיבות, ובניגוד למתחייב אף מהסכמת הצדדים להצעת בית המשפט, תוך נקיטה באיומים, הוצאת סיכומי פגישות שאינם משקפים את ההתרחשות הדברים בפועל ועוד. לעמדת המשיבים, מטרת התנהגות המבקשות היתה להכשיל את המשיבה 1, להקשות על כלל המשיבים ולגרום להם לנזקים מיותרים. בכלל זה, כך נטען, תיק המידע העדכני, שוב כלל שגגות ומסירת מידע מוטעה בקשר עם המגבלות של השימור ובנוגע לקווי הבניין, הפקעה מיותרת, שלילת חניה בחצר הפנימית, פגיעה בזכויות הבנייה ועוד.

6. בכתב התביעה מייחסים המשיבים למבקשות חריגה מסמכות, התנהגות במשוא פנים, תוך זדון ורשלנות רבתי. המשיבים עותרים לכך שלא תחול על המבקשות החסינות המוקנית לעובדי ציבור לפי סעיף 7 (א) לפקודת הנזיקין.

7. בכתב ההגנה, מכחישים המבקשים את המיוחס להם. בין היתר נטען כי טענות המשיבים נדונו בהליכים קודמים שבין הצדדים, שרובם ככולם נדחו, לרבות ערעור שהוגש על אחד ההליכים.

8. לעניין הבקשה, נטען על ידי בא כוח המבקשות, כי דין התביעה כנגד המבקשות להיות מסולקת על הסף מחמת החסינות המוענקת לעובדי ציבור לפי סעיף 7 (א) לפקודת הנזיקין, וכאמור בין היתר בסעיפים 6-11 לבקשה, כמו גם העדר עילה נגדן.

מוסיפות המבקשות וטוענות כי מכתב התביעה לא ברור מהם אותם מעשים או מחדלים המיוחסים להן שמהווים את "הזדון", הנטען על ידי המשיבים, והמחריג את החסינות לעובדי ציבור מפני תביעות. עוד נטען כי המבקשות לא היו מעורבות בחלק העניינים נשוא התביעה, כי לא ביצעו כל עוולה, לא רק הן אלה שטיפלו בנושא ההיתר, התביעה לוקה בחוסר פירוט במיוחד בכל המיוחס להן וכדומה. עוד מציינות המבקשות כי הן באו לקראת המשיבים ונעתרו אף לפנים משורת הדין לפניותיו. אציין כי הבקשה כמו גם התשובה לתגובה אינן נתמכות בתצהיר.

9. הבקשה לסילוק על הסף, כללה גם עניינים נוספים, פרט לסילוקה ביחס למבקשות. בדיון במעמד הצדדים ולאחריו, הוסרו מעל סדר היום אותם עניינים, ונותרה על המדוכה רק סוגיית סילוק התביעה על הסף נגד המבקשות מהטעמים שפורטו לעיל, לאחר שהצעתי גם בנושא זה לא התקבלה, ולכן הגיעה העת ליתן את ההחלטה.

לאחר עיון בבקשה והתגובה, ויישום ההלכה, הגעתי לידי מסקנה כי לא ניתן בשלב זה להורות על סילוק התביעה על הסף כנגד המבקשות ודוק.

10. סעיף 7א. לפקודת הנזיקין, מקנה חסינות לעובד ציבור מפני תביעות לגבי מעשה שעה תוך כדי מלוי תפקידו כעובד ציבור. ההוראה מסוייגת למקרים בהם המעשה נעשה מתוך כוונה לגרום לנזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימת המעשה. עוד נקבע כי אין בחסינות לפי הסעיף כדי לפטור את הרשות לפי הוראות אחרות, הן בפקודת הנזיקין עצמה, סעיפים 13 ו- 14 והן לפי כל דין אחר. בסעיף 7ג. לפקודת הנזיקין, נקבעו הוראות באשר להליך שעל העובד ו/או הרשות לפעול כאשר מוגשת תובענה נגד העובד, ובדבר בירור העניין על ידי בית המשפט. בהתאם לסעיף 7ה. לפקודת הנזיקין, חוקקו תקנות משנה לגבי סדרי הדין ומועדיהם בכל הנוגע לבקשה לחסינות כאמור והמכונות תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"). בתקנות התווה גם האופן שבו על בעלי הדין להגיש לבית המשפט "הודעה על הכרה", שמשמעה הכרה כי מתקיימים תנאי החסינות על פי סעיף 7א. לפקודה, (להלן: "הודעת הכרה"). אציין כי תנאי להגשת הודעה הוא בין היתר, קבלת אישור של היועץ המשפטי של הרשות. עוד נקבעו בתקנות המועד להגיש את הודעת ההכרה מאז קבלת התביעה, הנוסח הדרוש, אופן בירור הבקשה על ידי בית המשפט ועוד.

11. אין חולק כי המבקשות לא נקטו בדרך הקבועה בתקנות. לטעמי, שעה שהמחוקק הסדיר את היישום של החסינות הקבועה בסעיף 7א. לפקודת הנזיקין בתקנות מיוחדות, שומה על בעל דין המבקש להחיל את החסינות האמורה על התביעה נגדו, לפעול לפי המתווה האמור,אחרת יעשה דבר המחוקק פלסתר. במיוחד נכון הדבר שעה שלא ניתן טעם ענייני על ידי המבקשות מדוע לא פעלו לפי התקנות. לא התעלמתי מטענת בא כוח לעניין זה לפיה מאחר והמבקשות לא "מכירות", כי עשו מעשה בניגוד לנטען בתביעה, אזי לא היה מקום להגשת תעודת הכרה, אך אין בידי לקבל הנמקתו. גם אם לדידן של המבקשות, המעשים המיוחסים להן לא נעשו על ידם, אזי שעה שהן מבקשות ליהנות מהחסינות המוקנית להן, לפי סעיף 7א. לפקודת הנזיקין, עליהן לטעון במסגרת הודעת ההכרה, ולו לחלופין ומטעמי זהירות, כי גם אם ייקבע בניגוד לטענתן, כי המעשים נעשו על ידן, הן חסינות מפני התביעה והכל בדרך, במועד ובאופן שנקבע בתקנות. עמדת בא כוח המבקשות, אף חותרת תחת טענת החסינות, שכן אם לדידו המבקשות לא ביצעו את המעשים המיוחסים להן, אזי ממילא אין מקום לטענת חסינות מפני אותם מעשים, אשר כאמור נטען שלא נעשו.

שעה שהמבקשות בחרו לא לפעול לפי התקנות, אין מקום להורות על סילוק התביעה בהסתמך על החיסיון לפי סעיף 7א. לפקודה.

לטעמי אין מקום לסלק את התביעה כנגד המבקשות גם בהסתמך על טענת העדר עילה, לגופו של עניין ואבהיר:

כתב התביעה כפי שפרטתי לעיל, מייחס למבקשות עוולות כלפי המשיבים באשר לאופן התנהגותן כלפיהם. די אם אציין לעניין זה כי נטען על ידי המשיבים שסיכומי הפגישה עמן, כפי שנרשמו על ידי המבקשות או מי מהן, לא שיקפו את המציאות כהוויתה, דבר שהסב למשיבים לטענתם נזק (סעיף 401 לכתב התביעה); כי הושמעו כלפיהם איומים על ידי המבקשות (סעיף 41 לכתב התביעה); כי המבקשות פעלו בעניין חישוב זכויות הבניה למרות העדרה של זו ורק על מנת לפגוע במשיבה 1 (סעיף 77 לכתב התביעה); שלילת זכות המשיבה 1 לחניה בשטח החצר הפנימית ואכיפת דרישת שימור שאינה מעוגנת ואף נוגדת את תכנית בניין עיר (סעיפים 81 ו – 87 לכתב התביעה); ההפקעה רק לצורך הפגיעה במשיבה 1, ועוד.

מובן כי אין בית המשפט מכריע בשלב זה בנכונות הטענות אלא רק בודק כי אם אלה תוכחנה, יהיה מקום לחייב את המבקשות, ואם כן, די בכך כדי לקבוע כי לשלב זה קיימת עילת תביעה כלפי המבקשות. אמנם, לא ניתן לשלול אפשרות כי בסופו של דבר התביעה כנגד המבקשות תדחה, כפי שארע בהליך קודם בבית משפט השלום בין המשיבות לבין הועדה ועובדות אחרות שלה, אך כזאת רק לאחר דיון ובחינת הראיות, ולא על הסף.

טעם נוסף למסקנתי הינו כי המבקשות לא צרפו תצהיר לתמיכה בעובדות הבקשה. בכלל זה בטענתן לפיה הן לא היו מעורבות בחלק מההליכים המיוחסים להן בכתב התביעה (סעיף 21 לבקשה); כי עובדות אחרות של הועדה טיפלו בעניין (סעיף 17 לבקשה); מהות תפקידן החורג מהמיוחס להן על ידי המשיבים שאף הוא בגדר עובדה שהיה מקום לתמוך אותה בתצהיר, ועוד. העדרו של תצהיר כאמור, עומד אף הוא בעוכרי המבקשות.

לא התעלמתי מטענת בא כוח המבקשות הסבור שהמיוחס למרשותיו נטען בעלמא וללא פירוט. בכתב התביעה אין התובע נדרש לפרט לפרטי פרטים את כל עובדות המקרה, ודי אם ניתן לדלות ממנו את עובדות המקרה ועילת התביעה. אם סבור הנתבע, שהאמור בכתב התביעה אינו מפורט דיו ובאופן המאפשר לו להתגונן ולהיערך לדיון, יכול להגיש בקשה למתן פרטים נוספים.

12. לאור כל הטעמים האמורים, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נגד המבקשות להדחות.

הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצירוף מעמ לפי התוצאות.

לאור המוסכם, הדיון יפוצל בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק. בהעדר כל בקשות ביניים נוספות, ובהתאם לאמור להחלטתי בישיבת קדם המשפט מיום 10.2.08, יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית בכל הנוגע לשאלת החבות. המשיבים עד ליום 2.11.08 ואילו המבקשים עד ליום 1.1.08.

תזכורת מזכירות 4.1.08.

ניתנה היום, כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.

_________________________

איתן אורנשטיין, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו