ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סובילוב וולדימיר נגד אורן בלילי :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בר"ע 453/08

לפני:

כב' השופטת מוסיה ארד - נשיאה

24/08/2008

בעניין:

סובילוב וולדימיר

ע"י ב"כ עו"ד

יוסף תוסיה-כהן ואח'

המבקש

נ ג ד

1. אורן בלילי

2. גרמן אוסטרובסקי, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד

יבגני רזניקוב

המשיבים

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 31.3.08. בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות בדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כבערעור.

המבקש מכר דירה (להלן – הדירה) למשיב 1. משיב 2 הוא עורך הדין שייצג את משיב 1 במשא ומתן לקראת כריתת הסכם המכר. ביום 22.10.07 הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיבים בבית משפט לתביעות קטנות. בכתב התביעה טען המבקש כי המשיבים החתימו אותו על הסכם המכר מבלי להסביר לו את תוכנו, וזאת למרות שידעו כי הוא מיוצג על ידי עורך דין משלו. המבקש הוסיף וטען כי המשיבים עשו שימוש בחלק מכספי התמורה ששולמו עבור הדירה, ושהופקדו בנאמנות אצל משיב 2, על מנת להסיר חוב ארנונה שבו חב בגין החזקת הדירה. לטענת המבקש, הדבר נעשה מבלי שהודע לו על כך מראש ומבלי שנתאפשר לו לבקש מהעירייה למחול לו על החוב, בקשה שקרוב לוודאי הייתה מתקבלת נוכח מצבו הכלכלי הקשה. לפיכך, לטענת המבקש, על המשיבים להשיב לו את הסכום ששולם, בסך של 9,000 ש"ח. לבסוף טען המבקש כי המשיבים איחרו לשלם לו את התמורה עבור הדירה, דבר המהווה הפרה יסודית של הסכם המכר ומזכה אותו בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

המשיבים הגישו כתב הגנה ותביעות שכנגד נגד המבקש. בכתב ההגנה טענו המשיבים כי המבקש אכן יוצג לכל אורך שלבי המשא ומתן על ידי עו"ד משלו, אך אותו עו"ד לא יכול היה לטפל בנושא רישום הדירה, שכן על הדירה רבץ שיעבוד לטובתו, ולכן משיב 2 הוא שטיפל בהסרת השיעבוד ורישום הדירה. המשיבים הוסיפו כי בהתאם להוראות הסכם המכר, משיב 2 רשאי היה לעשות שימוש בכספי התמורה, שהופקדו אצלו בנאמנות, לצורך תשלום חוב הארנונה, וכי העיכוב בהעברת יתרת כספי התמורה למבקש נבע מקושי באיתורו. בתביעות שכנגד טענו המשיבים כי על המבקש לשלם למשיב 1 כספים בסך של 7,325 ₪ בגין חוב לועד הבית, שאותו התחייב המבקש לפרוע בהסכם המכר, וכי על המבקש לשלם למשיב 2 שכר טרחה בסך של 4,717 ₪ עבור הטיפול בהסרת השיעבוד ורישום הדירה על שם משיב 1.

בתגובה לטענות אלה טען המבקש כי החוב לועד הבית אינו קיים, מכיוון שועד הבית לא עמד בהתחייבויותיו ולא עשה ניקיון ומכיוון שההסקה בדירה מנותקת מזה 15 שנה. המבקש אף הכחיש כי קיבל שירותים משפטיים כלשהם ממשיב 2, ולחילופין טען כי סכום שכר הטרחה הנתבע הוא סכום מופקע.

בית משפט קמא דחה את התביעה וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד.

אשר לחובות הארנונה וועד הבית, בית משפט קמא קבע כי המבקש התחייב בהסכם המכר להסדיר חובות אלו במעמד מסירת החזקה, ולכן היה עליו להסדיר נושאים אלו, ככל שיש לו טענות לגביהם, עד למועד זה. משלא עשה כן, יש לראותו, כמי שהפר את חוזה המכר.

אשר לתביעת משיב 2, בית משפט קמא קבע כי דינה להתקבל באופן חלקי והורה למבקש לשלם למשיב 2 שכר טרחה בסך של 3,000 ₪.

המבקש לא השלים עם החלטת בית משפט קמא והגיש את הבקשה הנוכחית במסגרתה חזר על עיקרי טענותיו הקודמות. המשיבים הגיבו לבקשה, חזרו אף הם על טענותיהם הקודמות וטענו כי הבקשה אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.

לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

אשר לטענת המבקש בעניין תשלום הארנונה, מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה בהתאם להסכם המכר היה על המבקש להסדיר את נושא חוב הארנונה עובר למועד מסירת החזקה בדירה. משלא עשה כן, היו המשיבים רשאים, בהתאם להוראות ההסכם, לעשות שימוש בכספי התמורה על מנת לשלם את חוב הארנונה.

אשר לתביעה שכנגד, גם בעניין זה לא ראיתי לנכון להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה היה על המבקש להסדיר את נושא החוב לועד הבית עובר למסירת החזקה, ובקביעתו לפיה על המבקש לשלם שכר טרחה למשיב 2 בגין רישום הדירה, וזאת נוכח המדיניות המצמצמת בה יש לנקוט לעניין התערבות בפסקי דינו של בית משפט לתביעות קטנות, שהפרוצדורה הנהוגה בו נועדה לספק הכרעה מהירה בתביעות על סכומי כסף קטנים יחסית (ר' החלטת כב' השופט ענבר בבר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראלים בע"מ נ' מאיר (החלטה מיום 3.4.08)).

בנושא אחד בלבד, של טענת המבקש לאיחור שאיחרו המשיבים בתשלום התמורה עבור הדירה, החלטתי לקבל את הערעור, במובן זה שהדיון בו יוחזר לבית משפט קמא. בית משפט קמא לא דן בפסק הדין בנושא זה, שלצורך הכרעה בו יש לבחון את גרסת המבקש, לפיה התמורה לא שולמה לו במועד חרף פניותיו החוזרות ונשנות אל המשיבים, אל מול גרסת המשיבים, לפיה ביקשו לשלם את התמורה במועד שנקבע בהסכם אך לא הצליחו לאתר את המבקש אף לאחר ששכרו לצורך זה חוקר פרטי.

סיכומו של דבר, הערעור נדחה, למעט לעניין נושא האיחור בתשלום התמורה, לגביו אני מורה כי הדיון בו יוחזר לבית משפט קמא.

הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי שיינתן בבית משפט קמא.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים ולבית משפט קמא.

ניתן היום, י"ט באב, תשס"ח (20 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה