ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלא מנסור נגד אריה וולף :

בפני כבוד השופט אהרון שדה

תובעים

עלא מנסור

נגד

נתבעים

אריה וולף

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום סך 100,000 ₪ וכן למתן צו המורה לנתבע להעביר בעלות במחפר גלגלי מ.ר. 35289 (להלן:"המחפר") ע"ש התובע.

אחיו של התובע, מר מנסור אוסמה, טוען כי ביום 18.9.11 רכש מהנתבע עבור אחיו את המחפר וכנגד תשלום 47,000 ₪ במזומן.

בזיכרון הדברים התחייב הנתבע להעביר בעלות עם קבלת רישיון הרכב החדש.

הנתבע לא העביר בעלות ולכן לא יכול היה התובע לבטחו ומכאן התביעה הכספית להפסדים עקב כך (הערכה של הפסד בסך 1000 ₪ ליום).

הנתבע מצדו טוען כי ההסכם מתייחס למחפרון בלתי תקין, הוא גם טוען כי לא התחייב להעביר בעלות ללא תנאי וכי נוכח מצבו של המחפרון ועלות שיקומו לא הוצא רישיון חדש ולא העביר בעלות.

הנתבע טוען כי בעבור המחפרון שולם לו סך 7000 ₪ בלבד.

יציון שלגרסת הנתבע הוא אכן התחייב להעביר בעלות אלא שהמחפר נועד לחלקים ולא לעבודה והיות והמחפר לא היה תקין וכך גם נרשם בזיכרון הדברים.

מר מנסור אוסמה (אחיו של התובע) והנתבע נחקרו קצרות, ב"כ הצדדים הגישו סיכומים והסמיכוני לייתן פסק דין על דרך סעיף 79א'.

התובע עליו הנטל להוכיח את סכום התמורה ששילם עבור המחפרון הפנה לתמלילים שנערכו על בסיס הקלטות מול הנתבע ואשתו בהן אין הכחשה של סכום הרכישה הנטען ואין אזכור לסך 7000 ₪ ששולמו לגרסת הנתבע כאשר בסיכומים מודגש כי גם אין נימוק להוצאת החשבונית באיחור ניכר מה שפוגע במהימנותה וברשום בה.

הנתבע מצדו הדגיש כי הגם שהתחייב להעביר בעלות, מדובר בהתחייבות "חלשה" שהוספה בשולי ההסכם כאשר התובע ואחיו ידעו שמדובר בכלי שאיננו תקין ומסיבה זו לא ניתן היה להעביר בעלות. הנתבע מפנה לחשבונית שהוצאה ע"י חברה שבבעלותו בה מעבר למחיר הנמוך בו נמכר הכלי גם נרשם שהוא נמכר לחלקים.

לאחר הדיון הגיעה תשובתו של הרשם לציוד מכני הנדסי ממשרד התחבורה על פיה המחפרון רשום על שם הנתבע והוא משועבד משנת 2005 לבנק הפועלים ובנוסף עוקל ע"י מס הכנסה בשנת 2008 וע"י צד לתיק 19756-02-13 זאת ביום 25.2.13.

הרשם מציין שע"מ להעביר בעלות במחפרון יש להמציא ביטולים מקוריים של השעבוד והעיקולים ולשלם אגרות רישוי מאז חודש מאי 2011.

ראיה אובייקטיבית זו-משקלה רב והיא שופכת אור על הסיבות והמניעים שהביאו בסופו של יום לאי העברת הבעלות ולתביעה זו.

נוכח הדרך הדיונית שנבחרה אין צורך במתן נימוקים מעבר למה שפורט לעיל ופסק הדין לוקח בחשבון שיקולי פשרה כגון סיכוי וסיכון זאת ביחס לטענות העיקריות של הצדדים ובשים לב לנטל ההוכחה ביחס לכל אחת מהן.

יחד עם זאת ראיתי לנכון לציין כי הנני נותן משקל גם לדוקטרינה בדבר ייחוס אשם תורם בדיני חוזים שכן נבצר מבינתי להבין כיצד רוכש אדם כלי רכב (ומקל חומר כלי הנדסי) מבלי לעיין ברישיונו או לחילופין לבדוק במרשם המתאים שכן אם היה הדבר נעשה, היו השעבוד והעיקול מתגלים וכפי הנראה העסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל או לחילופין היה התובע מבטיח את סילוק השעבוד והעיקול כנגד התשלום.

יצוין שנראה כי אין כיום אפשרות מעשית להעברת בעלות בכלי קרי למתן צו עשה, מסתבר שעל זכויות הנתבע נרשמו שעבודים ועיקולים של צדדים שאינם צד להליך זה, שעבוד אחד ועיקול אחד הוטלו כאמור עוד לפני העסקה נשוא תיק זה ולכן נותר רק להכריע בסעד הכספי.

הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 40,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך 1000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ בגינו.

הסכומים בערכים דהיום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

היות והצדדים הסכימו לדיון על דרך הפשרה לפני שהתקיימו 3 דיונים, ניתן פטור מתשלום אגרה שניה וככל שזו שולמה היא תוחזר לתובע באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלא מנסור
נתבע: אריה וולף
שופט :
עורכי דין: