ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אינגה דינה אבולעפיה נגד הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר :

וועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

בפני כבוד השופטת בדימוס רחל גרינברג – יו" ר
פרופ' יוסף זהבי - חבר
עו"ד אראלה עפרון - חברה

העוררת

אינגה דינה אבולעפיה

נגד

המשיבה

הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

העוררת, גב' אינגה-דינה אבולעפיה, נולדה בשנת 1922 בווינה באוסטריה ועלתה לא"י ב- 1938. היא מוכרת כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 ושיעור נכותה, כולל תקנה 12, הינו 83,75%. הפגימות בהן הוכרה: תגובה נפשית לרדיפות ואוסטיאופורוזיס + שבר.

הערר שבפנינו נסב על סירוב המשיבה להכיר בפגימות נוספות: יתר לחץ דם ודמנציה מן הטעם שהעוררת שייכת, בהתאם להגדרות דו"ח וועדת שני, למעגל הניצולים השני ועל כן אינה עומדת בתבחיני הדו"ח לגבי שתי הפגימות הנ"ל; באשר ליתר לחץ דם היתה בת 17 בתום השואה בעוד שהגיל המקסימאלי שנקבע הוא 10 שנים ומחלת הדמנציה מוכרת רק לגבי ניצולי המעגל הראשון.

העוררת יוצגה בדיון בפנינו ע"י בתה, גב' מרנינה קנר, המודעת למגבלות ההכרה בפגימות נשוא הערר לאור מסקנות וועדת שני, אך טוענת כי במקרה של אמה יש להכיר בדמנציה לפנים משורת הדין משום שהמחלה הופיעה בעקבות טיפול תרופתי אינטנסיבי שקיבלה האם עקב אוסטיאופורוזיס קשה עם התדרדרות שחלה בשנת 2010 "לאחר שבר באגן ובחוליות בגב התחתון (ועקב כך) טופלה בבי"ח תל השומר במרפאת כאב, טיפול כולל אנלגטיקה, זריקות תוך ע"ש ותכשירי מורפיום. בעקבות טיפול זה...הידרדרה מנטאלית, היו מצבי בלבלול, אי שקט פסיכו מוטורי, ירידה במנטל טסט, החמרת דמנציה." ( מסמך רפואי מיום 6.10.13 החתום ע"י ד"ר פישמן).

ד"ר פישמן מטפלת בעוררת בבית האבות בו היא מתגוררת מאז ינואר 2010 ( ראה מכתב הבת מיום 2.12.13). איננו יודעים מה היא מומחיותה של הרופאה ועל אף בקשת המשיבה לחקור אותה על מסקנותיה במסמך הרפואי עליו היא חתומה המצוטט לעיל, הרופאה לא התייצבה למסירת עדות בפני הוועדה.

המסמך הרפואי של ד"ר פישמן הועבר לעיון רופאי המשיבה וד"ר אלי הגיש חוו"ד מטעמו בה הוא סוקר את הגורמים המוכרים לדמנציה, שכיחות המחלה בגיל המבוגר – 21% ואת התייחסות וועדת שני למחלה: "לא הוכח קשר ביולוגי רפואי בין שיטיון בכלל ושיטיון מסוג אלצהיימר בפרט לתנאי השואה" וכן "לא הוכח קיום קשר סטטיסטי בין חשיפה לשואה לבין השיטיון" וכי ההכרה החלקית במחלה בקבוצת המשתייכים למעגל ראשון היא מטעמים סוציו אקונומיים.

ככל שהבינונו את הנטען בשם העוררת, היא מבקשת להכיר בפגימת הדמנציה שלא ע"פ מסקנות וועדת שני אלא כפגימה מוסבת מהטיפול להרגעת כאבים שנאלצה לקבל בגלל השברים באגן ובחוליות. בתה של העוררת צרפה חומר שמצאה באינטרנט לפיו קיים קשר בין חומרי הרדמה, תפקוד קוגניטיבי ודמנציה. בכתבה מצוטטת דעתו של פרופ' ברנדן סילברט ממרכז להרדמה ולתפקוד קוגניטיבי במלבורן, לפיה אפשר וקיים קשר בין חומרי הרדמה לדמנציה, אולם להוכחת הקשר יש צורך לערוך מחקר בשאלה האם המחלה מתחילה או מואצת בעקבות השימוש בחומרי הרדמה.
נדגיש כי בכתבה שהובאה ע"י גב' קנר לא נזכרו כל אסמכתאות רפואיות התומכות בדברי הפורפ' ממלבורן.

לאחר שבחנו את דברי הצדדים וקראנו את החומר הרפואי שהוגש לעיוננו, לא מצאנו לנכון לאמץ את טענת העוררת אשר לא הוכחה כנדרש ונסמכת על הערכות בלתי מבוססות מבחינה רפואית. כמו כן, ועל כך אין חולק, לא ניתן להכיר בפגימת הדמנציה שלה ע"פ הקריטריונים של וועדת שני.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר לגבי שתי הפגימות: דמנציה ויתר לחץ דם.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לעוררת, לבתה של העוררת ולמשיבה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אינגה דינה אבולעפיה
נתבע: הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר
שופט :
עורכי דין: