ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ווחיד בן סאמי עוואלי ואח' :

1

בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

פ 006027/07

בפני כב' השופט:

אריה רזי

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז חיפה

המאשימה

נ ג ד

1. ווחיד בן סאמי עוואלי ת"ז 035918739 (במעצר)

ע"י ב"כ עו"ד בריק

2. עלי בן מוחמד עזאם ת"ז 037754132 (במעצר)

ע"י ב"כ עו"ד עודה

3. קאסם בן חאלד עיסאווי ת"ז 043202902 (במעצר)

ע"י ב"כ עו"ד חליחל

הנאשמים

הכרעת דין

כללי

1. עניינו של כתב אישום זה בתקרית שהתפתחה לכדי אירוע אלים שבמהלכו הוכה המתלונן ונפגע באורח קשה.

האישום

2. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.2.07 בסביבות השעה 21:20, נהג אלכס זולוטריוב, שוטר (להלן: "המתלונן"), ברחוב בר יהודה בנשר, כאשר הבחין בנאשמים עומדים בסמוך לרכב שהיה במקום. עוד מתואר, כי משסבר המתלונן שמתפתח במקום אירוע חשוד, עצר את רכבו, ניגש לעבר הנאשמים, ושאל את הנאשם 1 על פשר המתרחש במקום. בתגובה לכך, השיב הנאשם 1: "מה אתה רוצה, מה אתה מכניס את האף שלך", והוסיף כי הם עבריינים כבדים. כמו כן, הטיח במתלונן כי הוא פגע ברכבו ולכן עליו לשלם לו 1500 ₪. הנאשם 1 הוסיף ואמר כי חבריו, הנאשמים 2 ו- 3, יעידו אף הם שרכבו של המתלונן פגע ברכבו.

עוד מתואר בכתב האישום, כי בהמשך לכך הציע המתלונן לנאשם 1 להחליף ביניהם פרטים, אולם הנאשם 1 סירב והורה למתלונן לשלם לו באופן מיידי את 1500 השקלים שאם לא כן אז הם "יזיינו אותו". הנאשם 1 חזר שוב על דבריו, כי הוא עבריין ואף הציג לראווה קעקוע שעל ידו, וכל זאת במטרה להטיל אימה על המתלונן.

בהמשך לכך, הציע המתלונן לנאשם 1 כי הם יתלוו אליו לביתו על מנת שהוא יוכל לתת להם את הסכום המבוקש. הנאשם 1 דרש מהמתלונן למסור לידיו מסמך מזהה.

בכתב האישום מתואר גם, כי במהלך האירועים הנזכרים לעיל, ניסה המתלונן ליצור קשר טלפוני עם המשטרה אך נכשל בכך. לאחר מכן חטף נאשם 1 את המכשיר הסלולארי של המתלונן מידיו.

בשלב זה, הזדהה המתלונן בפני הנאשמים כשוטר, הציג בפניהם את תעודת השוטר שברשותו, והודיע להם כי הם עצורים בגין סחיטה. או אז, היכה הנאשם 1 באגרופו כמה פעמים בפניו של המתלונן ובעט באשכיו. מיד לאחר מכן, התקרבו גם הנאשמים 2 ו-3 במהירות לעבר המתלונן. המתלונן הוציא מרכבו מכשיר מתכת המשמש לפתיחת גלגלים ורץ לעבר תוקפיו כשהוא מנסה להתגונן באמצעותו. לאחר שהנאשמים ברחו מפניו, החל לחזור חזרה לעבר רכבו. בשלב זה, התנפלו הנאשמים יחדיו על המתלונן, היכו אותו בחזקה בראשו והפילוהו על הקרקע כשהוא שרוע על גבו. הנאשמים היכו את המתלונן בכל חלקי גופו, לרבות באמצעות המכשיר לפתיחת גלגלים ובאמצעות מוט ברזל באורך של כששים ס"מ. הנאשמים היכו את המתלונן ברגליו, וניסו להכותו בראשו באמצעות מוט הברזל, ומאחר שהמתלונן ניסה להגן על ראשו באמצעות ידיו, פגע מוט הברזל בחזקה בכף ידו הימנית. הנאשמים חבטו גם באמצעות מכשיר הברזל בצלעותיו של המתלונן פעמיים, ובעודו מנסה להתגונן פגעו גם בידו השמאלית. עוד היכו הנאשמים את המתלונן באמצעות מוט הברזל מעל ברכו השמאלית. לאחר מכן, עזבו הנאשמים את המקום כשהם מפקירים את המתלונן שרוע על הקרקע חבול ומדמם.

לפי הנטען בכתב האישום הנאשמים גם גנבו את הטלפון הסלולארי של המתלונן ואת ארנקו.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות חמורות בראש, בגפיים ובשק האשכים. המתלונן אושפז בבית החולים לתקופה של כשבועיים.

על פי כתב האישום, הנאשמים, בצוותא, איימו על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, והטילו על המתלונן אימה, הכל כדי להניע את המתלונן לשלם לנאשם 1 סך של 1500 ₪. הנאשמים גנבו מהמתלונן את ארנקו ואת הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו, כאשר בשעת מעשה או בתכוף לו הם היכו את המתלונן, פצעו אותו, וזאת כשהם מזויינים במכשיר מסוכן ופוגעני, כשהם בחבורה, ובכוונה להטיל במתלונן נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה או להתנגד למעצר או עיכוב.

עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים תקפו את המתלונן כשהוא ממלא תפקידו כחוק – זאת בכוונה להכשילו כשהוא ממלא תפקידו, בהיותם מזויינים בנשק קר.

3. לאור האמור לעיל, יוחסו לנאשמים עבירות של סחיטה באיומים (עבירה לפי סעיפים 428 רישא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977), שוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 402 (ב) + 29 לחוק העונשין), חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיפים 329 (א)(1) + 329(א)(2) + 29 לחוק העונשין), ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 274(1) + 274(2) + 29 לחוק העונשין).

התשובה לאישום

  1. נאשם 1 הגיש ביום 5.4.07 תשובה בכתב, לפיה הוא כופר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. הנאשם 1 לא הכחיש כי תקף את המתלונן, ואולם עשה זאת, לטענתו, בנסיבות של הגנה עצמית.

על פי המתואר בתשובתו המפורטת, בליל האירוע נסעו הנאשמים ברכבו של הנאשם 1 עד שעצרו ברמזור בצומת ברחוב בר יהודה, אז התנגש המתלונן עם רכבו ברכבם מאחור.

בעקבות אירוע זה עצרו הצדדים בצד הדרך וניהלו ביניהם דין ודברים בעניין הנזק שנגרם לרכבו של הנאשם 1, שבסופו הוסכם כי המתלונן ישלם בגין הנזק שנגרם לרכב סך של 1500 ₪. לצורך כך ביקש מהם המתלונן להתלוות אליו לביתו שם ישלם להם את הכסף. עוד מתאר הנאשם 1, כי הוא ביקש מהמתלונן תעודה מזהה כבטוחה על מנת שלא יברח ואולם אז ניגש המתלונן לרכבו, פתח את תא המטען האחורי ולקח משם מוט ברזל המשמש לפירוק גלגלי הרכב ובעודו אוחז בו ניגש אל עבר הנאשמים במטרה לתקוף אותם, תוך שהוא מגלה להם כי הוא שוטר.

עוד נטען, כי כתוצאה מתקיפת המתלונן את הנאשם 1, נחבל האחרון בגופו וברח לזמן מה ואולם משחזר לקחת את רכבו, הותקף שנית על ידי המתלונן.

הנאשם 1 כפר בגרסת המאשימה לפיה הוא ניסה לסחוט באיומים כסף מהמתלונן וכי הוא גנב מהמתלונן פלאפון וארנק.

5. הנאשם 2 כפר בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט גניבת מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלונן ולמעט העובדה כי הנאשמים עזבו את מקום האירוע בהפקירם את המתלונן שרוע על הקרקע חבול ומדמם.

6. הנאשם 3 כפר בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, למעט היותו נוכח במקום האירוע.

7. לא נטענו טענות זוטא או אליבי.

יריעת המחלוקת

8. אין חולק, כי הנאשמים נכחו במקום האירוע בעת התרחשותו. אין גם חולק, כי בסיומו של האירוע היה המתלונן חבול כמתואר בתיעוד הרפואי (ת/5 ו-ת/6). המחלוקת המרכזית נעוצה בשאלה, כיצד התפתח האירוע שהוביל לפציעתו הקשה של המתלונן.

9. עניין נוסף שאותו העלו הסניגורים נוגע לכך, שהאירוע נחקר על ידי שוטרי ימ"ר חוף, שהיא היחידה בה משרת המתלונן. נטען גם, שהחקירה התנהלה באופן שיש בו כדי לקפח את הגנת הנאשמים.

עדי התביעה

10. את עדי התביעה ניתן למיין לשתי קבוצות עיקריות בהתאם למחלוקות שפורטו לעיל; בקבוצה הראשונה נמנים עדי התביעה שהעידו ביחס לאירוע עצמו. בקבוצה השניה נמנים העדים הנוגעים לשלב חקירת האירוע, קרי השוטרים שהיו מעורבים בחקירת הפרשה.

קבוצת העדים הראשונה

גרסת המתלונן

11. המתלונן הוא שוטר המשרת בימ"ר חוף. המתלונן העיד, כי לא היתה לו כל היכרות מוקדמת עם הנאשמים. לטענתו, ביום האירוע היה בחופש, ובערב יצא לקניות בסמוך למקום האירוע. משסיים, בסביבות השעה שמונה או תשע בערב, נסע לכיוון ביתו בנשר. ברח' בר יהודה, ליד תחנת דלק פז, הבחין בצד הדרך ברכב מוזנח שאינו שייך למקום, וסבר כי משהו מתרחש: "משהו לא סביר למקום ולשעה, שמנסים להכניס מישהו לרכב או שמתרחש שוד או קטטה". בהמשך לכך, יצא מן הרכב במהירות ובאגרסיביות, ואז הבחור הגבוה מבין הנוכחים החל לצעוק כי הוא פגע בו וכי כואב לו הגב. לטענת המתלונן, הוא השיב לאותו בחור, כי אם הוא טוען שהוא פגע בו, אז כדאי שיזמינו למקום אמבולנס או משטרה אולם אז התערב נהג הרכב והטיח בו: "שברת לי את כל הרכב נכנסת בי", זאת על אף שלא היה כל מגע בין רכבו לבין הרכב האחר. עוד מסר המתלונן בעדותו, כי הוא ביקש מנהג הרכב להסתכל על הרכבים ולראות כי לא היה מגע בין הרכבים, שכן ברכבו של המתלונן לא היתה כל פגיעה וברכב האחר הייתה מכה ישנה, ואולם הנהג אמר לו כי זה כלל לא משנה שהרי יש שני עדים שיעידו לטובתו והצביע לעבר שני הנאשמים האחרים. בהמשך לכך צעקו לעברו הנאשמים האחרים, כי יעידו במשטרה שהוא פגע ברכב. לאור האמור, הציע המתלונן, כי הצדדים יחליפו ביניהם פרטים ושסוכני הביטוח "ישברו את הראש", ואולם הנהג סיכם ואמר "שום החלפת פרטים אתה חייב לי 1,500 ₪ עכשיו במקום". המתלונן ניסה להתעקש כי יחליפו ביניהם פרטים ויזמינו משטרה למקום, אך הנהג סירב לערב את המשטרה או סוכן ביטוח. המתלונן גם העיד כי הנהג אמר: "אתה לא יודע עם מי אתה הסתבכת, אנחנו עבריינים כבדים", והראה לו קעקוע בידו (ככל הנראה היד הימנית). לאחר מכן החלו לאיים עליו כי הם "יגמרו אותו", אך המתלונן עמד על דרישתו להזמין משטרה. עוד מסר המתלונן, כי הנהג אמר לו שקנה את הרכב רק כיומיים קודם לכן, וכי מדובר ברכב חדש ללא פגיעות.

המתלונן העיד גם, כי הוא ידע מי מבין הנאשמים הוא נהג הרכב, שכן הלה הציג עצמו בעת האירוע כבעל הרכב. הוא גם הבחין, בעת שהנאשמים עזבו את המקום, כי הוא זה שנוהג ברכב. עוד יצוין, כי במהלך עדותו בבית המשפט, זיהה המתלונן את הנאשם 1 כנהג הרכב. המתלונן ציין גם, כי לנהג יש קעקוע בצורת עיגול על כף ידו.

עוד העיד המתלונן, כי משהבין שהנאשמים רוצים לסחוט ממנו כסף, ללא סיבה, החליט להציג עצמו כאזרח תמים כדי "להרוויח זמן", שכן ידע שבשטח עובדים צוותי בילוש ורצה להתקשר למפקד שלו כדי להודיע לו על האירוע. המתלונן אמר אפוא לנהג, כי הוא מוכן לתת להם כסף, ולשם כך הציע להם להתלוות לביתו שנמצא בקרבת מקום. המתלונן העיד, כי התכוון להתקשר תוך כדי נסיעה למפקדו. בשלב זה אמר לו נהג הרכב, כי הוא אינו מוכן לנסוע עד אשר יתן לו המתלונן תעודה מזהה והתעקש לקבל לידיו תעודה שלא תאפשר למתלונן לחמוק מהם. הנהג ציין גם, כי עליו להביא את הכסף מייד. המתלונן ניסה להוציא את הטלפון הסלולארי ולהודיע למפקדו על האירוע, אך הנהג חטף מידיו את המכשיר.

לפי עדות המתלונן בשלב זה, משהרגיש מאויים, הוציא תעודת שוטר והציג עצמו כאיש ימ"ר. כמו כן, הודיע לנאשמים כי הוא עוצר אותם בגין סחיטה ואיומים. בהמשך לכך, החלו הנאשמים לצעוק: "לא פוחדים מהמשטרה, לא מתייחסים למשטרה" ואז הנהג תקפו באמצעות אגרופים לפניו, בעט באשכיו, והחלה מהומה. לטענתו, הוא התגונן ו"החזיר" לנהג. משראה את שני הנאשמים האחרים עומדים כמטר וחצי עד שניים ממנו, הכניס את היד דרך חלון הרכב ופתח את תא המטען באמצעות כפתור המצוי ליד ההגה, וכדי להגן על עצמו הוציא מתא המטען מפתח גלגלים.

המתלונן טען, כי הוא היכה את הנהג בידו, והשלושה ברחו – הנהג לכיוון צומת יגור והשניים האחרים לכיוון הטכניון. עוד העיד, כי ניסה לרדוף אחרי שני הנאשמים שברחו לכיוון הטכניון למרחק של כ- 10-15 מ'. הנאשמים נעצרו במרחק של כ- 50 מ' ממנו והחלו לאיים איומים שונים, כמו: "אנחנו נמצא אותך, אנחנו נגמור אותך". בשלב זה נעצר גם הוא והחל לחזור לרכבו, אך הנהג חזר לכיוונו ותקף אותו. במקביל הספיקו לחזור גם השניים האחרים. המתלונן טען, כי בשלב זה הרגיש לפחות שלוש מכות ברזל חזקות הולמות בראשו.

למעשה תיאר המתלונן רגעים אלה, כך:

"הם תקפו אותי מכל מיני כיוונים. כאשר נפלתי וניסיתי שוב לקום, הבחור הכי גבוה מהם, היה לו חפץ כמו ברזל ביד כמו לום. הוא נתן לי עוד מספר מכות ברגל כדי שלא אקום, כי נפלתי על הצד הימני של הגוף והחלק השמאלי היה חשוף. כדי שלא אקום הם החלו לשבור לי את הרגליים. תוך כדי הביאו לי עוד מספר מכות עם הלום בראש, יש לי סימנים לפחות 6 תפרים בגולגולת...

כדי להגן על הראש מפני התקיפה הנחתי את יד ימין על הראש והבחור הגבוה המשיך להכות אותי עם הברזל הזה וריסק לי את כף יד ימין". (עמ' 19).

המתלונן מסר גם, כי הוא בטוח ששלושת הנאשמים תקפו אותו יחד. המתלונן תיאר כיצד גרמו לו הנאשמים לסדק ביד שמאל, סדקים ב- 3 צלעות, שברו את שיניו, קרעו לו אשך וגרמו לו לשבר ברגל ולפגיעה קשה בצוואר. המתלונן העיד גם, כי הבחור הגבוה רץ כל הזמן מסביב והסתכל איפה ניתן עוד להכותו.

עוד סיפר המתלונן, כי הנאשמים נטלו ממנו את הטלפון הסלולארי וארנק שהכיל 150 או200 ₪, כרטיסי אשראי, רשיון נהיגה, וכרטיסים נוספים.

באשר לזהות הנאשמים מסר המתלונן, כי הוא זוכר את הנאשמים באופן כללי בלבד, שכן השעה היתה מאוחרת, המקום חשוך וכל האירוע נמשך כ-3 דקות. עוד מסר המתלונן, כי כבר בתחילת החקירה הודיע למשטרה שעקב מצבו הפיזי הוא אינו יכול לבצע זיהוי ובשלב מאוחר יותר היה לו קשה לזהות נוכח הזמן שחלף.

המתלונן תיאר, כי לאחר שעזבו הנאשמים את המקום הוא נותר שרוע על גבו, ולא היה ביכולתו לקום. ידיו ורגלו היו שבורות, הוא ניסה לקום ונפל שוב. לאחר פחות מדקה, רץ לכיוונו אזרח בלתי מוכר והחל להגיש לו עזרה ראשונה. המתלונן סיפר, כי הציג עצמו בפני אותו אזרח כאיש ימ"ר וביקש ממנו להזמין משטרה וכן שיודיע על האירוע באמצעות המוקד למפקד שלו. מיד לאחר מכן, הגיע למקום שוטר שזיהה אותו והוא הזעיק אמבולנס למקום.

המתלונן השיב בחקירה נגדית, כי כל הפרטים שמסר בהודעתו מיום 23.7.07 הם מדוייקים ואמיתיים. המתלונן נחקר באשר לסתירות שנתגלו בין הודעתו במשטרה לעדותו בבית המשפט. כך נשאל, כיצד מתיישבת גרסתו במשטרה לפיה עצר במקום האירוע עקב חשדו כי מתבצע ניסיון לחטיפת בחורה, עם גרסתו בבית המשפט לפיה הסיבה לעצירתו היתה התחושה האינטואטיבית שלו כי משהו חשוד בהתנהלות הנאשמים. המתלונן השיב, כי בעת גביית ההודעה הוא היה עדיין שרוי בהלם, ולכן דיבר גם על חטיפת בחורה ואולם למעשה כלל לא היה בטוח לגבי ניסיון כזה, ולכן בשלב מסויים אף ביקש מהשוטרים להשמיט פרט זה מההודעה.

המתלונן נשאל גם מדוע לא הזכיר במהלך עדותו הראשית בבית המשפט את העובדה כי אנשים נוספים, פרט לנאשמים, היו על יד הרכב בתחילת האירוע כפי שמסר בהודעתו במשטרה. על כך השיב המתלונן, כי הוא אינו זוכר את הדמויות האחרות שנכחו במקום כיוון שהיה מרוכז בשלושת הנאשמים שעימם התפתח מיד דין ודברים.

המתלונן מסר גם, בחקירתו הנגדית, כי במהלך האירוע ניסה כמה פעמים לחייג למפקדו ואולם לא הצליח להשלים את החיוג שכן הנאשמים התגודדו סביבו כל העת והוא סבר כי אם ישלים את השיחה הוא יותקף על ידם.

מתן כהנוב

12. העד, סטודנט בטכניון, היה, לטענתו, עד ראיה לאירוע. בעדותו סיפר, כי בליל האירוע נסע עם אשתו, הגב' כרמית קרן, מכיוון הטכניון לכיוון הצ'ק פוסט דרך תל חנן-נשר. בצומת שליד תל חנן – צומת פז הנשרים – הם פנו שמאלה כשכרמית היא זו שנוהגת ברכב והוא יושב לצידה. תוך שעצרו ברמזור, הפנתה כרמית את תשומת ליבו כי מימין להם מתנהלת קטטה. מתן תיאר, כי ראה אדם רוכן ומכה אדם אחר בתנועות שנראו לו כמו הכאה עם סוג של חפץ קהה - לום או אלה - ולאחר מכן אדם אחר בועט. עוד תיאר מתן, כי באותו שלב הוא לא ראה אדם שוכב אך הבין שיש שם מישהו שמרביצים לו "מכות רצח", ולכן התקשר למשטרה. עוד העיד, כי הוא וכרמית פנו שמאלה ולאחר כ-200 מ' הסתובבה כרמית בפניית פרסה, והם חזרו לצומת. בשלב בו הגיעו חזרה לאותה נקודה בצומת כבר נעלמו כולם, פרט למתלונן שהיה שרוע על המדרכה כשראשו שותת דם. הם ניגשו אל המתלונן וניסו להגיש לו עזרה ראשונה. עוד תיאר מתן, כי הוא דיבר עם המתלונן אשר היה בהכרה מלאה, ממוקד ומפוקח. המתלונן סיפר לו, כי היה ניסיון לתקוף מישהי, הוא עצר את זה ובתגובה לכך היכו אותו. מתן הוסיף גם, כי עקב החשיכה ששררה, ראה רק צלליות ואין באפשרותו לזהות את המעורבים עצמם.

מתן מסר בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו יכול לתאר את האלה או הלום שראה. באשר למשתתף השלישי בקטטה הוא טען שאינו זוכר אם ראה אותו מכה, אך הוא משוכנע ש"הוא שייך לאותם שניים שמכים" (עמ' 104), כי מסקנתו מהצפייה באירוע – לרבות התנועות אותן ראה – הייתה כי גם הוא היה מעורב. מתן מסר גם, כי אותו אדם שלישי עמד בקבוצה אחת עם השאר ולא היה מרוחק יותר. לפי עדותו של מתן שלושת האנשים רכנו מעל המתלונן.

כרמית קרן

13. העדה אישתו של מתן כהנוב ולטענתה גם היא עדת ראיה לאירוע. כרמית תיארה, כי בסביבות אותו ערב נסעה יחד עם בעלה לצומת נשר, וכאשר נעמדו ברמזור בנתיב השמאלי, הבחינו כי בצד ימין מתרחשת קטטה. לאחר מכן התחלף הרמזור, והם החלו בנסיעה שמאלה. במהלך הנסיעה התקשר בעלה למשטרה ולמד"א והודיע על ההתרחשות.

עוד תיארה כרמית, כי בצומת הבא הם פנו פניית פרסה ונסעו חזרה למקום האירוע. על פי תיאורה, בעת שהגיעו למקום האירוע כבר לא היו שם המעורבים, רק המתלונן לבדו שרוע על המדרכה. כרמית תיארה, כי בשלב זה הם עצרו את הרכב, ניגשו אליו וראו כי הוא פצוע. על פי תאורה, היו על המתלונן סימני הכאה ודם מתחת לראשו. המתלונן דיבר מעט ואמר משהו בנוגע לאנשים שברחו ושניסו לחטוף בחורה. כרמית מסרה, כי לא הבחינה במתרחש בצורה ברורה, אולם ראתה לפחות שלושה אנשים המכים אדם נוסף. לטענתה, לא הצליחה להבחין בפניהם של המכים.

בחקירה הנגדית השיבה העדה, כי היא ראתה לפחות אדם אחד מכה. לגבי השניים הנוספים היא אינה בטוחה כי היכו אך הם בטוח עמדו לידו. כרמית השיבה גם, כי היא עצמה לא הבחינה במוט או בלום.

מירב ברקה-עלמו

14. העדה היתה חברתו של הנאשם 1 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. מירב מסרה, כי ביום המקרה היתה בדירת הנאשם בחיפה, יחד עם הנאשם וחבריו, קאסם (הנאשם 3) וחבר נוסף שאינה מכירה. לאחר מכן יצאו שלושתם מהבית והנאשם 1 אמר לה כי הם נוסעים לשפרעם להחליף מכונית. לטענתה, בסביבות חצות התקשר הנאשם 1 ואמר לה כי הוא הסתבך. מאוחר יותר הוא חזר לדירה יחד עם קאסם, הבחור שאותו לא הכירה, ועוד שני בחורים נוספים. מירב תיארה, כי כאשר הגיע הנאשם 1 הביתה הוא היה עצבני וקילל. היא גם אישרה, שלפי דברים שמסרה בהודעתה, הנאשם מס' 1 סיפר לה על קרות האירוע שהחל בכך שמכונית התנגשה ברכבו מאחור ושהנהג הפוגע, הציג עצמו כשוטר והיכה אותו באמצעות ברזל ושהוא מצידו החזיר לו.

עלאא חאג' אחמד

15. מדובר בחברו של הנאשם מס' 1 שמסר למשטרה מידע לגבי האירוע וזהות המעורבים בו.

כעולה מהודעותיו (ת/40 ו – ת/41), הוא פגש את הנאשם מס' 1 זמן קצר לאחר האירוע ושמע ממנו על התפתחות התקרית שהחלה בכך שמכונית התנגשה ברכבו מאחור. לדבריו, הנאשם מס' 1 סיפר לו שדרש מהנהג הפוגע לשלם לו 1,500 ₪ כדי "לסגור ענין" ושהלה בעקבות זאת, הוציא תעודת שוטר והחל להכותו באמצעות אלה שנטל מתא המטען של מכוניתו. הנאשם מס' 1 גם סיפר לו, שהוא החליט להחזיר לשוטר מכות ושאמנם עשה כן. לפי המתואר בהודעה ת/40, הנאשם מס' 1 היכה את השוטר בראשו, וגם לאחר שנפל הוא המשיך להכותו בידיים וברגליים, וכן חבט בראשו שלוש פעמים באמצעות האלה שהצליח לקחת מידי השוטר. לגבי שני חבריו שהיו עימו נאמר, שהם הצטרפו אליו והיכו את השוטר.

לפי המתואר בהודעה ת/41, הנאשם מס' 1 סיפר לו ששלושת הנאשמים קפצו על השוטר, היכו אותו בראשו באמצעות לום וברחו מהמקום תוך שהם משאירים את השוטר שרוע על הקרקע שותת דם.

יתר שלוש הודעותיו של עלאא נוגעות לאדם בשם איברהים זיאדנה, אשר תחילה היתה סברה, שגם הוא היה מעורב באירוע.

בפתח עדותו של עלאא, הוא הודיע חגיגית שכל מה שמסר למשטרה אינו אמת. לטענתו, הוא קיבל משוטרי הימ"ר "מכות רצח", ושהם הכתיבו לו מה להגיד. לגופו של האירוע, כך טען עלאא, הנאשם מס' 1 לא סיפר לו דבר.

בחקירתו בביהמ"ש, עוד לפני שהוכרז כעד עויין, אישר עלאא שהוא חבר של הנאשם מס' 1, וכן שהוא מרגיש אי נעימות בעקבות הדברים שמסר עליו במשטרה.

16. בעקבות טענותיו של עלאא זומנו לצורך השלמת עדות, השוטרים יריב כהן, שי נמני ואלי פלד. שלושתם הכחישו את טענותיו של עלאא וטענו, שהדברים נרשמו מפיו מרצון חופשי ושלא נעשה נגדו כל שימוש באלימות או באמצעי חקירה פסולים.

קבוצה שניה – השוטרים

אורן פבריקר

17. אורן ערך דו"ח פעולה ודו"ח מעצר (ת/12-ת/13). העד אישר כי המתלונן הוא חבר מהיחידה.

אלי פלד

18. אלי משרת כבלש וחוקר תשאול בימ"ר חוף. הוא גבה הודעה מהנאשם 1 (ת/15). בחקירה הנגדית נאמר על ידו, כי הוא מכיר את המתלונן מהימ"ר אך הם מעולם לא עבדו יחד.

אבי בל

19. העד משרת כסייר בתחנת זבולון, ערך דו"ח פעולה (ת/14), וכן גבה הודעות מעדי הראייה מתן כ