ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ממן נגד מ"י חדרה במש-ש. חדרה-10350-0608 :

8

בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

בש 003381/08

בפני:

כב' השופטת ת. שרון-נתנאל

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

אבי ממן ת"ז 57264848

ע"י ב"כ עו"ד

אביעד רייפר

העורר

- נ ג ד -

מדינת ישראל - משטרת ישראל

המשיבה

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד רייפר

ב"כ המשיבה – עו"ד אליהו יטח

העורר בעצמו – באמצעות הליווי

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א. קפלן), לפיה הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10330-06/08 בבימ"ש השלום בחדרה.

1. בכתב האישום אשר הוגש בתיק הנ"ל, מואשם העורר, יליד שנת 1961, בשתי התפרצויות לבתי מגורים וגניבה מהם. בהתפרצות האחת, שנעשתה ביום 16.6.08, התפרץ העורר לבית, דרך חלון פינת האוכל וגנב מהבית שלושה כרטיס אשראי, כסף מזומן בסך 800 ₪ ותלושי קניה בסך 700 ₪. העורר השתמש בכרטיס האשראי לרכישת דלק בסך של 500 ₪ וכן ניסה למשוך, באמצעותו, כסף בכספומט. בהתפרצות האחרת, שנעשתה ביום 23.6.08, התפרץ העורר לבית, דרך חלון הזזה בפינת האוכל וגנב שני כרטיסי אשראי, ארנק ובו 200 ₪, 100$ ו- 20 יורו, תווי קניה בסך 1,000 ₪, תעודת זהות ומסמכים אישיים. רכוש זה נמצא ברכבו של העורר, אשר נמצאו בו גם כלי פריצה – כפפות ומברג.

2. בגין האמור לעיל הואשם העורר בשתי עבירות של התפרצות למקום מגורים – עבירות על סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), שתי עבירות של גניבה – עבירות על סעיף 384 לחוק העונשין ובעבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב ונסיון הונאה בכרטיס חיוב – עבירות על סעיפים 16(א) ו- 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

3. לאחר שלא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, קבע בימ"ש קמא, כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות הנובעת מאופי העבירות. בימ"ש קמא היה ער לכך שמדובר בעבירות רכוש ולהלכות החלות על עבירות מסוג זה, אולם קבע, כי מעבר לפגיעה הרכושית, הנגרמת למי שפורצים לביתו וגונבים ממנו, קיים בעבירה זו, מעצם טבעה, חשש לפגיעה בתושבי הבית, העלולים להימצא בו, כפי שאירע במקרה שנדון בב"ש 4183/08 (מחוזי ירושלים) פרקליטות מחוז ירושלים נ' נסרין זיאדי, שם נכנסו מספר בני אדם לבית על מנת לגנוב ממנו, הופתעו מהימצאות בני הבית במקום והאירוע הסתיים במותו של בעל הבית ובשדידתו של האחר שהיה במקום.

בנוסף לכך קבע בימ"ש קמא, כי עברו הפלילי של העורר, הגם שאין הוא מהשנים האחרונות, הינו עבר מכביד המחזק את המסוכנות העולה מהאמור לעיל.

4. עם זאת, כמצוות הדין, בחן בימ"ש קמא אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר וקבע, כי לאור כך שאחד משלושת הערבים המוצעים חזר בו ושני ערבים נוספים, אשר נחקרו בפניו, לא נמצאו מתאימים, לא ניתן לשחרר את העורר, בהעדר חלופה הולמת.

בימ"ש קמא לא הסתפק בכך, אלא הורה על המצאת תסקיר שירות מבחן, במטרה לבחון, לאורו, אפשרות נוספת לחלופת מעצר.

5. התסקיר מגולל התנהגות בעייתית של העורר במהלך כל חייו ועל פי התרשמות קצין המבחן בעת מצוקה וקושי להתמודד עם קשיים כלכליים, בוחר העורר באופציה של ביצוע עבירות רכוש, כפי שעשה במקרים דנן.

המפקחים והערבים, אשר הוצעו בפני שירות המבחן (הם אלה אשר נחקרו בבימ"ש קמא), היו אביו בן ה- 75 של העורר, אשר עזר לעורר בקשייו, עוד טרם מעצרו, אולם לא הסכים לחתום ערבות כתנאי לשחרורו של העורר. הערבה השניה היא חברתו של העורר, אשר הסכימה לחתום על ערבות בסך 3,000 ₪ בלבד (כגובה משכורתה החודשית) וכן התברר שהיא עובדת ויכולה לשמור על העורר רק בשעות הערב וכי האב אינו מוכן לשמש כמפקח עליו.

6. שירות המבחן התרשם, כי החלופה המוצעת אינה יכולה להתמודד עם רמת הסיכון הפוטנציאלי הטמונה במקרה דנן וכי חיזוקה באיזוק אלקטרוני לא יועיל, שכן העורר יתקשה להתמודד עם הקשיים.

7. ב"כ העורר ריכז טיעוניו כנגד קביעת בימ"ש קמא, לפיה קיימת עילת מעצר. בטיעון ארוך, בפניי, חזר על ההלכה שנקבע בענין "רוסלן" - בש"פ 5431/98, 5571 - רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל . פ"ד נב(4), 268 והגיש אסופת פסיקה, הכוללת מקרים בהם שוחררו, לחלופת מעצר, נאשמים, אשר עברם היה מכביד מזה של העורר.

לטענתו, אין מדובר בביצוע שיטתי של עבירות רכוש, אין כל תחכום בעבירות אשר ביצע העורר, הוא ביצע אותן לבדו ולא ביחד עם אחרים ואין יסוד לחשש שמא יבצע עבירות נוספות, אם ישוחרר ממעצרו.

8. אין בידי להסכים לכך.

שאלת מסוכנותו של נאשם נבחנת הן לאור העבירות בהן הוא מואשם (המעשה) והן לאור עברו ונוהגו (העושה). לא ניתן לקבוע קנה מידה מדוייק להערכת מסוכנות והדבר מסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש, בכל מקרה ומקרה לפי נתוניו הספציפיים ולפי התרשמותו מכלל החומר אשר בפניו.

9. בענייננו, מדובר בגבר בן 47 שנים, גרוש עם ילדים, להם הוא חב מזונות, המתגורר בדירה אשר אביו רכש עבורו. התברר, כי אין הוא מתמיד במקום עבודה קבוע ונראה, לכאורה, כי תחת למצוא מקום עבודה ראוי ולפרנס את עצמו ואת ילדיו, בחר הוא בדרך "הקלה" של ביצוע עבירות רכוש.

אין מדובר ב"מעידה חד פעמית", כפי שניסה הסניגור המלומד להציג את הדברים, אלא, לכל הפחות, בחזרה לדרך בה הלך העורר במשך שנים רבות מחייו.

10. לעורר הרשעות רבות (ולא רק שתיים, כטענת בא כוחו) ורובן ככולן בעבירות רכוש – התפרצויות לבתי מגורים וגניבה מהם, החל משנת 1976, בהיותו קטין ועד לשנת 2002, שאז נדון למאסר בפועל למשך 4 חודשים, מע"ת וקנס, בגין עבירת התפרצות למקום מגורים וגניבה.

על פי כתב האישום דנן, העורר פרץ לבתים בשעות הקטנות של הבוקר, בעוד בני הבית ישנים. עובדה זו מעידה על עזות מצח, שכן ברי כי בני הבית עלולים להתעורר, ומעבר לכך – היא טומנת בחובה מסוכנות, באשר עלול, חלילה, להיווצר מפגש בין העורר – הפורץ – לבין מי מבני הבית, מפגש אשר ברי כי עלול לסכן אותם.

מהאמור לעיל עולה מסוכנות, אשר מקימה עילת מעצר.

אשר לחלופת מעצר

11. כאמור, בימ"ש קמא לא חסך מאמץ על מנת לבחון חלופת מעצר עבור העורר, אולם חלופה כזו לא נמצאה.

שותפה אני לדעתו של בימ"ש קמא, לפיה החלופה שהוצעה אינה הולמת באשר המפקחים המוצעים אינם יכולים ואף אינם מוכנים לפקח על העורר ונראה כי הם עצמם אינם סומכים עליו, שיקיים את תנאי השחרור.

12. מוסיף הסניגור המלומד ומציע, שביהמ"ש יסתפק באיזוק אלקטרוני, ללא מפקחים ומפנה לפסק דינו של כבוד השופט רון שפירא, בבימ"ש זה, בב"ש 1687/05 מדינת ישראל נגד מריוס ז'אנו ואח' (27.6.05), שם מציין ביהמ"ש, כי עוני אינו עילת מעצר ואין להפלות בין עני, שאינו יכול להמציא ערובה, לבין עשיר היכול לעשות זאת.

אין חולק על נכונות דברים אלה, אולם אין הם נוגעים לענייננו. העורר אינו נדרש להפקיד סכום כסף כתנאי לשחרורו, אלא להמציא מפקחים, אשר יהיו מוכנים לפקח עליו ואשר יאושרו ע"י ביהמ"ש וכאלה לא הומצאו.

13. איזוק אלקטרוני אינו מילת קסם והוא אינו נטול מגבלות. בשל זמן התגובה ובשל כך שהאיזוק אינו מספק מידע בנוגע למקום הימצאו של האזוק, לא ניתן לסמוך על איזוק אלקטרוני כ"שומר" בלעדי על משוחרר בערובה. איזוק יכול להוות חיזוק למפקחים "אנושיים", אולם אינו יכול לעמוד בפני עצמו.

סבורה אני שנכונה, בענין זה, טענת ב"כ המשיבה, לפיה, ללא מפקחים, יכול העורר, למשל, לצאת מהבית ולבצע עבירות רכוש ועד שיגיעו הרשויות כבר יחזור לביתו ויטען שהיתה תקלה באיזוק.

גם בפסה"ד הנ"ל לא הסתפק כבוד השופט שפירא באיזוק אלקטרוני בלבד ואף לא במפקח אחד (לאור ספקות שהיו לו לגבי המפקחים), אלא דרש, בנוסף לאיזוק, פיקוח צמוד של שני מפקחים יחדיו, אשר יחתמו על ערבויות מתאימות.

14. בענייננו – לא עלה בידי העורר להמציא ולו מפקח אחד הולם, כך שלא היה מנוס מדחיית החלופה שהוצעה על ידו.

לאור כך נדחה הערר.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) במעמד ב"כ הצדדים והעורר.

ת. שרון-נתנאל, שופטת

דיאנה א.