ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו גאנם נגד מנורה חברה לביטוח :

34

בתי־המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 040500/03

בפני:

כבוד השופט אבי זמיר

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

אבו גאנם חאמד

ע"י ב"כ עו"ד

ישראלי

התובע

נ ג ד

מנורה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

קנדל

הנתבעת

פסק דין

מבוא

1. זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

התובע, יליד 10.12.68, נפגע בתאונת דרכים ביום 1.7.02. חברו שהיה עמו ברכב מצא את מותו בתאונה זו. הנתבעת מודה באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

הנכויות הרפואיות

2. לתובע הוענקו נכויות בשני מישורים- האחד אורטופדי והשני פסיכיאטרי. עיקר המחלוקת נטושה בסוגיית הפגיעה הפסיכיאטרית, וליתר דיוק- השאלה המרכזית שהתעוררה היא האם הנכות הפסיכיאטרית (ככל שקיימת) אכן קשורה לפגיעתו של התובע במהלך התאונה, ואם כן, מהן השלכותיה.

הנכות האורטופדית

3. דר’ נחום הלפרין בדק את התובע וערך חוות דעת בתחום האורטופדי מטעם ביהמ"ש. בחוות דעתו מיום 14.12.99 הוא מפרט את אוסף המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניו. מסמכים אלו כוללים את: תעודת חדר מיון בי"ח שיבא מ- 1.7.02, מכתב סיכום מחלה מחלקה אורטופדית בי"ח שיבא מ- 1.7.02-8.7.02, גליון ניתוח מ-1.7.02, טופסי הרדמה, וגליונות מעקב בזמן האשפוז בחלקה אורטופדית כולל גליונות בדיקת הגוף ומהלך המחלה, טופסי דווח סיעודי מתקופת האישפוז, דווחי ביקורים בקופת חולים, הפניה ל- CT, מכתב דר' ביין מ- 10.10.03, CT כף רגל ימין מ- 4.11.03, מכתב דר' איל סגל מ- 4.11.03, מכתב חתום ע"י דר' גוייצקי מיכאל להוצאת ברגים מיום 14.12.03, מפוי עצמות מ-5.1.04, סיכום מחלה בי"ח שיבא מ-25.1.04, מכתב שחרור מפיזיותרפיה מבי"ח שיבא מ- 27.1.04, צילומי חלק תחתון של ירך שמאל מ- 3.9.03 מצב לאחר שבר של הקונדיל הלטרלי של הירך שקובע על ידי ברגים, המשטח המפרקי שמור, צילום שוק שמאל כולל וקרסול AP, LATERAL, מ-3.0.03 – תקין, צילומי כף רגל ימין 3.9.03 – מצב לאחר שבר דיסלוקציה לפי ליספרנק עם שברים בבסיסי המטטרסלים 2-5 עם שינויים שחיקתים במפרקים הטרסו מטטרסלים. צילומי מפרק ירך שמאל AP, LATERAL, מ- 3.9.-3, בגדר התקין, צילומי כף יד ימין AP OBLIQUE מ- 3.9.03- בגדר התקין, CT כף רגל ימין 4.11.03 הדגים שברים לא מאוחרים בבסיסי העצמות המטטרסליות 2,3,4, ללא דיסלוקציה של מפרק לספרנק, וכן תיק רפואי אישי הכולל: טופס מיון בי"ח אסה"ר מ- 20.10.02 – לא קשור לבעיה אורטופדית, מכתב חתום ע"י דר' רזניק איליה- פסיכיאטר מ- 16.12.02מכתב חתום ע"י דר' יבגני שבש, פסיכיאטר, 9.7.03 (חוו"ד רפואית אורטופדית, עמ' 1-2). בהמשך מתאר המומחה את תוצאות בדיקתו הפיזית אשר בוצעה בשלוש הזדמנויות שונות- 16.12.03, 24.2.04 וב- 29.12.04, וכך מסכם את ממצאיו: "נעזר במחוך ליד. הולך בצליעה ונעזר בקביים. מנח הברכיים תקין, הוא מסוגל לעמוד על כל רגל בנפרד ללא התמוטטות הברך ומתקשה לרדת לכריעה בגלל כאבים. קיימת צלקת אורכית בקדמת הברך באורך 19 סמ' לא מכערת ולא רגישה." (שם, עמ' 3). המומחה בדק והשווה בין ברך שמאל לבין ברך ימין ואלו תוצאותיו: "... ברך שמאל, רגישות מפושטת בשני המרווחים, יישור – 5 מעלות, כיפוף 90 מעלות, כשבברך ימין רגישות אין, יישור בטווח מלא וכיפוף הינו 130 מעלות". (שם), בהמשך, השוואה בין שתי הברכיים לאור מבחנים שונים מגלה כי "BOUNCE HOME TEST בברך שמאל ניכר כאב בקדמת המפרק לעומת ברך ימין בה הממצא נותר שלילי; Payrs sign העלה כי בברך שמאל קיים כאב בצד פנימי לעומת ברך ימין בה הממצא נותר שלילי; "מקמרי" העלה כאב מפושט ברגל שמאל לעומת ממצא שלילי ברגל ימין; "אפליי בדחיסה" העלה כאב מפושט בקדמת המפרק בעוד ברגל ימין הממצא נותר שלילי; "סימן טחינה" יצא חיובי לעומת רגל ימין בה יצא שלילי; היקף הירכיים 15 סמ' מעל הפיקה ברגל שמאל הינו 56 סמ' לעומת 58 סמ' ברגל ימין וכוח השרירים ברגל שמאל הינו 5/5- לעומת 5/5. (שם, עמ' 4). בהמשך, השוואה בין שני הקרסוליים העלה את התוצאות הבאות: אינברסיה ו- איברסיה ברגל שמאל הינם בטווח מלא לעומת רגל ימין בה נמצאה הגבלה מכאיבה; נפיחות בקרסול שמאל אין לעומת נפיחות קלה בקרסול ימין; רגישות ברגל שמאל אין לעומת כזו שמצאה ברגל ימין בגב כף הרגל; בשני הקרסוליים נמצאה יציבות תקינה ואי מסוגלות לרדת לכריעה מלאה; בהליכה על קצות האצבעות התקשה התובע ברגל ימין לעומת הצלחה ברגל שמאל וכנ"ל בהליכה על עקבים מהלכה התקשה ונעזר ב-קב לעומת אי הגבלה בקרסול שמאל. (שם).

4. לאחר ההשוואה הנ"ל בין ברך וקרסול רגל שמאל למול רגל ימין, מציין המומחה: "אצבעות כף הרגל הימנית: קיימת רגישות בגב הרגל באזור צלקת שאינה מכערת. הוא מפעיל את האצבעות עם כאבים. קיימת הגבלה בכיפוף האצבעות ב- MPJ. יישור האצבעות מלא. כף יד ימין- קיימת צלקת בצורת T, גדלה 3 X 4 סמ', לא מכערת ומעט רגישה בגב כף יד ימין תנועות אצבעות חופשיות דו צדדית. קיימת בליטה באיזור פרק ה- MP החמישי". (שם). המומחה מפרט את ממצאיו בהתאם לבדיקות העזר השונות: "צילומי כף רגל ימין AP, LATERAL מ- 11.10.04- מצב לאחר שבר פריקה ע"ש ליספרנק. קיימים ברגים לקיבוע המטטרסוס ה- 3 ועצם הקוניפורם הלטרלית. קיימים שינויים שחיקתיים בין הקוניפורם המדיאלי ובסיס המטטרסוס הראשון. צילומי ברך שמאל AP, LATERAL מ- 11.10.04- מצב לאחר קיבוע שבר של הקונדיל הלטרלי ע"י 3 ברגים. קיימים שינויים שחיקתיים קלים בסחוס המפרקי, בעיקר במפרק הפיקה-ירך. צילומי כף יד ימין AP, LATERAL מ- 11.10.04- תקינים. מפוי עצמות מ- 5.1.04 הדגים קליטת יתר בצלעות 11,12 מימין; קליטה בלתי סדירה בברך שמאל (ממוקמת בפטלה במשטח הטיביאלי המדיאלי ובגבול התחתון הלטרלי), לא ניתן לשלול נזק סחוסי בברך; בשני שליש הפרוקסימליים של הטיביה השמאלית הודגמה קליטת יתר קורטיקלי- ייתכן שינויי דריכה? כמו כן הודגמה קליטת יתר טרזלית, (בערך באיזור הקוניפורם הלטרלי) בלתי ספציפית מימין וקליטת קורטיקלית מעט מודגשת לאורך הטיביה אך ללא ממצא ברור." (שם, עמ' 5).

5. לאחר כל הפירוט הנ"ל דן ומסיק המומחה: "... באותו יום בוצעה החזרה פתוחה וקיבוע השבר בפמור ע"י 3 ברגים רוחביים ובמהלך הניתוח נראתה גם קונטוזיה קשה של הפיקה. השבר של בסיס העצם המטטרסלית 3 עם תת פריקה של ליספרנק טופל ע"י החזרה סגורה וקיבוע ע"י KW. הקרע בגיד המיישר של אצבע V בכף יד ימין הוטרה ונתפר. הוא שוחרר מהמחלקה ב- 8.7.02 בהמלצה ללא דריכה על שתי הרגליים (כסא גלגלים), מעבר למחוך עם צירים לברך להפעלה של הברך. ליד ימין הותאם סד וולרי למניעת כיפוף אצבעות 4-5. ב- 9.9.02 עדיין היה בכסא גלגלים. ב- 7.10.02 התהלך בעזרת קביים ועם מייצב לברך ואושרה דריכה על רגל שמאל. ב- 30.12.02 התהלך בעזרת מקל. CT כף רגל ימין מ- 4.11.03 הדגים שברים לא מאוחים בבסיסי העצמות המטטרסליות 2,3,4 ללא דיסלוקציה של מפרק לספרנק." (שם). באשר לברך רגל שמאל וקרסול רגל ימין: "בבדיקה של ברך שמאל הוא נעזר במקל הליכה לברך שמאל, מתקשה לרדת לכריעה, קיימת הגבלה בכיפוף הברך, Bounce home test מעורר כאב בקדמת הברך, Payrs sign מעורר כאב בצד פנימי של המפרק ובדיקות מקמרי ואפליי מעוררות כאב מפושט. היציבות שמורה, ובמפרק הפיקה ירך סימן הטחינה חיובי. קיים דלדול קל של שרירי הירך. בבדיקה של הקרסול הימני קיימים כאבים בדורסי פלקסיה של הקרסול הימני, קיימות הגבלה מכאיבה בתנועות אינברסיה ואברסיה של כף הרגל והגבלה בכיפוף האצבעות של כף הרגל הימנית וכמו כן קיימת רגישות בגב כף הרגל באזור הצלקת. בכף יד ימין התנועות חופשיות. קיימת צלקת מעט רגישה בגב כף יד ימין. אני מעריך את נכותו ב- 10% על שינויים שחיקתים במפרק כף רגל שמאל בעקבות שבר פריקה על שם ליספרנק בכף רגל ימין מותאם 49 (4), ב- 10% על מצב לאחר שבר של הקונדיל הלטרלי שקובע בברגים ופגיעה במשטח הפיקתי לפי סעיף מותאם 35 (1) ב' וב- 2% על צלקת לפי סעיף מותאם 75 (1). המלצתי לאור כל האמור לעיל... אני מעריך את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה מ- 1.7.02 ב- 21% לפי סעיפים מותאמים 49 (4), 35 (1) ב' ו- 75 ב'." (שם). דר' הלפרין לא התבקש להשיב לשאלות הבהרה ואף לא נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו, שלא "חשודה" כמובן בסובייקטיביות כלשהי, בהיותה ניטרלית ומטעם בית המשפט; נותרנו, לפיכך, עם נכות אורטופדית של 19% בגין שתי הפגיעות האורטופדיות השונות המפורטות לעיל ועוד 2% נכות פלסטית.

הנכות הנפשית

6. כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים נטושה בסוגיית פגיעתו הנפשית של התובע ובעיקר לעניין אופייה וזיקתה, אם בכלל קיימת, לאירוע התאונה והשלכתה על עתיד התובע.

7. מטעם ביהמ"ש מונה כמומחה רפואי פסיכיאטרי פרופ' אריה שלוסברג. הוא בדק את התובע ביום 2.8.04 במרפאתו. בחוות דעתו הוא מפרט באריכות את 29 המסמכים השונים אשר עמדו בפניו בזמן כתיבת חווה"ד. בין היתר מפורטים מסמכים דוגמת: תעודות רפואיות לאחר פגיעה מעבודה מטעם המל"ל משנת 86'-87', דוחות סיכום מחלה משנת 87' מביה"ח אסף הרופא ובי"ח פסיכיאטרי, תעודות חדר מיון מביה"ח אסף הרופא משנת 97', 99', גליון ניתוח ומעקב מביה"ח שיבא בתה"ש, דוחות סיעודיים, סיכומי מחלה מביה"ח שיבא, תיעוד רב מתחום בריאות הנפש ותוצאות בדיקות הדמיה שונות. (חוו"ד, עמ' 1-2). בפרק ממצאי הבדיקה שערך לתובע הוא מציין: "נכנס לחדר בעזרת קביים, ובהליכה מהוססת. מתיישב ואינו מישיר מבט, הוא נראה כפי גילו ומוזנח בהופעתו. מרכיב משקפיים אופנתיות ובעל שיער קצר. מדבר עברית עילגת, גם הערבית שלו דלה. אפקט עצוב, דיבורו מתובל בהגזמות, טוען שמוגבלותו מדכאת אותו. לא היה מסוגל להסביר את חייו הסוערים בנערותו ובבגרותו. התרופות האנטי דכאוניות עוזרות לו במקצת. לא נתן הסבר לניסיונותיו האובדניים." (שם, עמ' 3, ס' 8).

8. לאחר שטיחת הפרטים הנ"ל דן המומחה במצבו של התובע: "אדם בן 36 בעל השכלה מועטה עם התנהגות מהסוג של הפרעה פסיכופטית בנערותו שהתמידה במידת מה גם בבגרותו. היו לו נטיות לתאונות עבודה. תאונת הדרכים בתאריך 1.7.02 בה לא איבד הכרה אך סבל משברים שגרמו לו לאישפוזים ולמוגבלות עכשווית וזה לאחר ניתוחים בניסיון לתקן את המצב האורתופדי. המצב דכאוני הלך והתפתח מלווים בכמה סימנים טיפוסיים של תסמונת בתר חבלתית ודיכאון. אישיותו הפרה מורבידית הכתיבה את תגובותיו במידה רבה את מהלך תוצאות התאונה. הוא זקוק למעקב פסיכיאטרי בהמשך ושיקום אורתופדי. סיכום: מר אבו ג'אנם חאמד סובל מסימנים בודדים של תסמונות בתר חבלתית אשר ניזונים מאישיותו הטרום-מחלתית. הנני קובע אחוזי נכות של 20% כוללת לצמיתות לפי סעיף 34 (ג') לתקנון המוסד לביטוח לאומי, כשחציים נזקפים על חשבונו וחציים על חשבון התאונה." (שם). משמעותם של דברים היא כי רק 10% מן הנכות הרפואית ניתן לייחס לפגיעה מהלך התאונה נשוא תובענה זו.

9. המומחה נחקר בפניי ע"י שני הצדדים. בחקירתו בידי ב"כ הנתבעת נשאל והשיב: "מה תוכל לומר בתמצית על המהימנות של התלונות והטענות של התובע בפניך? ת. יש לו הפרעת אישיות דיס סוציאלית ברורה. אדם עם הפרעה כזו, יש לו עיוות בתפישה הקוגניטיבית, בשליטה על הדחפים, קשר עם אנשים ואפקטיבית. ש. אותה אבחנה אישיותיות שאבחנת, ממתי אפשר לומר שהאיש סובל ממנה? ת. בילדות המאוחרת והנערות. ש. להפרעה כזו יש מספר דרגות חומרה? ת. צריך שימלא את הקריטריונים של הדברים, של האפיונים והוא מילא... ש. אם אדם מסווג כסובל מאותה הפרעה אישיותית ועונה על הקריטריונים שתיארת, האם לאותה הפרעה יש דרגות או שהוא א-סוציאלי באופן מלא? ת. אתה לא יכול למדוד עדיין את התכונות לפי משקל. למעשה, לא, אבל מהלך החיים שלו מדבר בפני עצמו. הוא לא השתלב. בי"ס, החלפת עבודות, משטרה. היו לו נסיונות התאבדות... ש. מציג בפניך את סיכומי המחלה משנת 87' מבית החולים אסף הרופא, האם תוכל לסכם מבחינה קלינית? ת. הוא בא עם ניסיון התאבדות, לכן הוא גם הופנה לבאר יעקב. ש. אני גם קורא שיש אבחנה של מצב דכאוני, סובל מחרדות? ת. זה מה שכתוב ולכן אותו לבאר יעקב. הוא היה בא כל פעם עם תלונה אחרת. ש. מפנה אותך לסיכום המחלה מביה"ח באר יעקב מאוגוסט 87'. האם תוכל להבהיר לנו מה האבחנה העיקרית שעלתה באשפוז הזה? ת. ההתרשמות היתה מאדם עם הפרעות אישיות מניפולטיבית, כאשר הרווח המשני היה ברור. יש הערה נוספת, שיש חשד לרווח משני מובהק. ש. מפנה אותך גם לאבחנה העיקרית העמ' הראשון, האם תוכל להגדיר איך הוא הוגדר מבחינה קלינית? ת. אמנם תסמונת פוסט טראומטית, אבל אצל האישיות המדוברת עם האזכור לרווח משני." (פרוטוקול, עמ' 19-21). לסוגיית עברו הפלילי של התובע השיב המומחה: "ש. אני מניח שבחווה"ד התייחסת לנושא של מעורבות בקטטות ובתקיפות ואומר לך גם שהאיש הורשע בעבר באירוע קטטה. האם העובדות האלו היו ידועות לך? ת. מה שאתה אומר לי לא מפתיע אותי. זה מתיישב עם האבחנה האישיותית. זה סף גירוי נמוך ולקחתי בחשבון. ש. אם ניקח את מכלול האבחנה האישיותית שהצבעת עליה, שבאה ידי ביטוי מבחינת הקושי או היעדר היכולת להשתלב מבחינה תעסוקתית, עבר פלילי, אותן תקפות ואירועים א-סוציאליים אחרים.אפשר לומר שעוד לפני התאונה הנוכחית האיש סבל מחוסר התאמה גם חברתית, גם מבחינת כושר העבודה בצורה בולטת וניכרת מאוד. נכון? ת. אישיות כזאת, זה לא מפליא אותי." (שם, עמ' 20-21), ובנוגע לאופן חלוקת אחוזי הנכות הקשורים באופן ישיר לתאונת התובע השיב: "ש. לשם הדגשת הנקודה הזו, חשוב לי לדעת בשים לב לאותו מבנה אישיותי, אפשר לומר שגם לפני התאונה היו הגבלות גם אובייקטיביות וגם סובייקטיביות כתוצאה מהמבנה האישיותי, שהגבילו באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה? ת. יכול להיות. כל אחד פותר בדרך אחרת. בשבילי הייחוס לעבר הוא די ברור. אני לא יכול להגיד לאיש שהוא יקבל 5% על עברו או להיפך. אנו נוהגים לחלק חצי חצי. ש. הקושי שלי בחלוקה הזו הוא שזו אינה חלוקה מתמטית.? ת. לולא התאונה, הוא היה ממשיך בדרכו בכל השטחים ולא היה מגיע לכל הדיונים. הוא עכשיו לא יכול לעסוק בכל מה שעסק קודם. הוא לא יכול להמשיך גם אם מדובר בעבירות פליליות. ש. האם גם לפני התאונה האיש סבל מאי התאמה בולטת? ת. לא אמרתי בולטת, אלא אי התאמה, ברורה. ש. אם ננסה לכמת לדרגות את אי ההתאמה הן הסוציאלית והן מבחינת כושר העבודה, לקלה, בינונית וניכרת, איך היית מגדיר אותו? ת. לפני התאונה הוא לא פנה למוסד לביטוח לאומי או ללשכת התעסוקה, הוא הסתדר. הוא תפקד בדרך שלו עם המכשולים שלו, עם התיקים שלו. עכשיו הוא לא מתפקד. זה הכל. ש. החלוקה הדיכוטומית מפריעה לי. הקושי שלי הוא שלאור אבחנה של אישיות לא פשוטה בלשון המעטה עובר לתאונה, האם לא היה מקום לחלוקה פחות גסה של 50-50, שהרי האיש ואין לונ מאז התקופה הסמוכה לתאונה אין כל טיפולי פסיכיאטרי מאז התאונה. החשש שלי הוא שיוחס משקל יתר לתאונה עצמה ואני שואל אם זו לא תהיה טעות לייחס משקל יותר גבוהה לעבר שקדם לתאונה, כפי שתיארנו קודם? ת.... אני צריך לראות מה השתנה מאז התאונה. אם לא היו לו תופעות לוואי מהתאונה הוא היה ממשיך לעסוק במה שעסק. אם לא היתה לו אישיות כזו הייתי מעניק את כל הנכות בגין התאונה." (שם, עמ' 21-22). בחקירתו הנגדית בידי ב"כ התובע נשאל המומחה והשיב, כי ספק אם לנכות האורטופדית שממנה סובל התובע ישנה השפעה על הנכות הפסיכיאטרית. (שם).

10. מכל המקובץ לעיל עולה המסקנה כי התובע אכן נפגע בתחום הנפשי בעקבות התאונה. יחד עם זאת עולה אסימטריה בין תלונותיו של התובע, הקושר בצורה ישירה את מצבו הרפואי כיום לתאונה, לבין הסבריו הרפואיים של המומחה הפסיכיאטרי. יוצא אפוא כי אכן לתובע הוענקו אחוזי נכות בגין פגיעתו הנפשית, אך זיקתם המוחלטת לעצבנות, נדודי שינה, קשיים בחיים שמדכאים אותו "כי הוא עכשיו נכה גופני", כפי שהתלונן בפני המומחה הפסיכיאטרי בבדיקתו (חוו"ד מומחה פסיכיאטרי, עמ' 2), איננה חד משמעית, בעיקר נוכח קיום אישיות א-סוציאלית שנים רבות טרם פגיעתו בתאונה הנדונה, ומעבר לכך, יתכן אף שלתובע חלק מודע ואקטיבי במצבו כיום, וכפי שנאמר לעיל: "... ההתרשמות הייתה מאדם עם הפרעת אישיות מניפולטיבית, כאשר הרווח המשני היה ברור. יש הערה נוספת, שיש חשד לרווח משני מובהק" (פרוטוקול, עמ' 20). המומחה פירט באריכות רבה את המסמכים הרפואיים השונים והמגוונים אשר עמדו בפניו. המומחה התייחס לעברו הרפואי של התובע ולתולדות הפגיעה. כך גם פרט את ממצאי בדיקתו לצד קיום דיון ענייני שבו שטח את הלך מחשבתו ודרך הגעתו לתוצאות, כפי שעלו בפרק הסיכום בחוות דעתו. עדותו המהימנה והמקצועית של המומחה בפניי תומכת בקביעתו. הנני סבור שאין מקום להתערב במסקנתו של המומחה, שלפיה לתובע נותרה נכות צמיתה הקשורה במישרין בתאונה נשוא תובענה זו בשיעור של 10%. סיכומו של דבר, נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי עומדת על 10%.

נכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 28.9%.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

11. כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 – 800 (1995)).

בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

12. בענייננו, עסקינן בתובע שלו 19% אחוזי נכות אורטופדית, 10% נכות נפשית ו-2% נכות פלסטית. רובה משקפת גם את הירידה בתפקוד הכללי. דומה כי לא נראה סביר שתפקודו הכללי של התובע, בהתחשב באופי פעילויותיו, ייפגע כה דרמטית כתוצאה מן התאונה, כטענתו. אלא שבעוד התובע מבחינתו טוען לנכות תפקודית בשיעור של 50%, גורסת הנתבעת כי הלכה למעשה יש מקום להתעלם לגמריי מאותו חלק של נכותו הנפשית של התובע המיוחס לתאונה (10% מתוך 20%), בעיקר בהסתמך על עברו הרפואי ועברו הפלילי. לא מצאתי כל נימוק ענייני אשר יהיה איתן מספיק ומהותי כדי להביא להתעלמות מן הנכות הנפשית של התובע, במישור התפקודי. יהיה בכך כדי התערבות בחוות דעת המומחה ולא מצאתי צידוק לכך. המומחה אף התייחס לסוגיה זו בחקירתו הנגדית: "ש. לא אטעה אם אומר שקיימי<