ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זוארץ חיים נגד לאווי יעקב :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 062671/05

לפני:

כבוד השופטת שרון גלרֿֿאהרוני

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

זוארץ חיים

ע"י ב"כ

עו"ד פטל ציון

התובע

נ ג ד

לאווי יעקב

ע"י ב"כ

עו"ד היכל גדעון

הנתבע

פסק דין

כללי

הליך זה עניינו תובענה כספית אותו הגיש התובע, עורך דין במקצועו, כנגד הנתבע, לקוחו לשעבר, בגין יתרת חוב שכר טרחה, בסך 7,500 דולר.

התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר, בהסתמך על הסכם שכר טרחה בין הצדדים מיום 6.12.04 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית תובע, להלן: "הסכם שכר הטרחה" או "ההסכם").

בהחלטת כב' השופטת ברקוביץ' מיום 29.6.06 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, אך ביחס לטענותיו המייחסות לתובע רשלנות מקצועית, הותנתה הרשות להתגונן בהפקדה כספית בסך 10,000 ₪, שלא בוצעה.

אף תביעה שכנגד אשר הגיש הנתבע כנגד התובע, ואשר כללה טענות לרשלנות מקצועית, סולקה על הסף, בהחלטת כב' השופטת ברקוביץ' מיום ­­­­7.2.07.

משכך, המחלוקת בין הצדדים בנוגע לטענות הנתבע לרשלנות מקצועית מצד התובע בטיפול בענייניו, נותרה מחוץ להליך וממילא, לא תוכרע בגדר פסק דין זה.

העדויות אשר הוגשו ונשמעו בתיק זה לפני הינן עדויות בעלי הדין עצמם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובע.

רקע עובדתי

העובדות הצריכות לעניין, אשר, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הינן כדלקמן:

בהתאם להסכם שכר הטרחה, בו התקשרו הצדדים כאמור ביום 6.12.04, ועליו חתומים שניהם, התחייב התובע לייצג את הנתבע בטיפול משפטי הכולל שלושה עניינים: הכנת הסכם לחלוקת עיזבון של אם הנתבע המנוחה; הגשת תביעת פינוי כנגד אחיו של הנתבע, אשר התגורר אותה עת בדירת ההורים; הגשת תביעה לדמי שכירות ראויים מהאח בגין תקופת מגוריו בדירה זו (להלן, ביחד: "הטיפול המשפטי").

עבור מכלול הטיפול המשפטי, התחייב הנתבע, בסעיף א(1) להסכם, לשלם לתובע שכ"ט כדלקמן:

"שכר הטרחה המוסכם בתיק: 10,000 $ (דולר ארה"ב) בצירוף מע"מ.

במידה ויגיעו להסכם ישולם סך 2,500 $ + מע"מ".

(ההדגשות כאן ובציטוטים להלן, הוספו – ש.ג.א).

בסעיף ג' להסכם נקבע לענין לוח הזמנים לתשלום שכר הטרחה כדלקמן:

"אופן התשלום: אם לא צויין אחרת, התשלום מיידי".

במועד החתימה על הסכם שכר הטרחה הסתמנה אפשרות, כי בין הנתבע ואחיו יושג הסכם פשרה בנוגע למחלוקות ביניהם. במועד זה, היה אביהם המנוח של הנתבע ואחיו על ערש דווי, וימים מספר לאחר מכן, ביום 13.12.04, נפטר.

לאחר חתימת ההסכם, ובמשך מספר שבועות, נמשך המו"מ בין הנתבע לאחיו, בו היו מעורבים התובע וב"כ האח, עו"ד אהרונוב. ואולם, מו"מ זה לא הבשיל אותה עת להסכם פשרה, וביום 26.1.05, כחמישים ימים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה, הוגשה ע"י התובע בבית המשפט לענייני משפחה, תביעת הנתבע כנגד אחיו, לפינוי וסילוק ידו של האח מדירת ההורים ולפסיקת דמי שכירות ראויים בגין מגוריו בדירה זו עד אותה עת. תביעה זו נתמכה בתצהירו של הנתבע עצמו, מאותו היום (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית תובע, להלן: "כתב התביעה" או "התביעה לפינוי ודמי שכירות ראויים").

בפועל, שילם הנתבע סך של 2,500 $ בצירוף מע"מ בלבד, וזאת בשלושה תשלומים, בחודשים ינואר-פברואר 05' (כעולה מהחשבוניות נספחים ד1-ד3 לתצהיר עדות ראשית תובע).

התובע פנה אל הנתבע מספר פעמים, הן בע"פ והן בכתב, בדרישה כי ישלים את תשלום שכר הטרחה בסך 7,500 $ בצירוף מע"מ (פניות בכתב, מהחודשים מאי-יולי 05', צורפו כנספחים ה1-ה4 לתצהיר עדות ראשית תובע). במסגרת פניותיו אלה, התרה התובע בנתבע, כי באם לא יוסדר נושא תשלום שכר הטרחה, לא ימשיך לייצגו.

למרות פניות אלה, לא שולם על ידי הנתבע לתובע סכום נוסף כלשהו, ובמכתב מיום 21.12.05 נשלח על ידו מכתב לתובע, לפיו עקב הודעת התובע בדבר התפטרות מייצוגו, מינה הנתבע ב"כ חדש לטיפול בתיק, עו"ד היכל (נספח ו' לתצהיר עדות ראשית תובע). יצוין כבר עתה, כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם התובע אכן התפטר מייצוג הנתבע.

ביום 26.12.05, ימים מספר לאחר קבלת מכתבו של הנתבע בדבר החלפת הייצוג, הגיש התובע את תביעתו זו, לתשלום שכר טרחה.

הנתבע, מצידו, ובמקביל לניהולו של הליך זה כנגד התובע, המשיך אף בניהול הליכים כנגד אחיו בביהמ"ש לענייני משפחה. ביום 27.3.06, נחתם בין הנתבע לבין אחיו הסכם פשרה בנוגע לחלוקת ירושתם/עיזבונם של שני הוריהם המנוחים. ביום 9.4.06 אושר ההסכם וקיבל תוקף של פסק דין על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה (מוצג נ/1, להלן: "הסכם הפשרה").

טענות הצדדים

המחלוקת בין הצדדים, בעיקרה, מתמקדת בשאלת פרשנותו של סעיף השכר בהסכם שכר הטרחה ובשאלת היקפו של השירות המשפטי שנתן התובע לנתבע. יוזכר, כי המחלוקת בשאלת רשלנותו של התובע במתן השירות המשפטי הנדון, נותרה מחוץ לגדרו של הליך זה.

טענות התובע

התובע נסמך על הסכם שכר הטרחה וטוען לזכאותו לתשלום מלוא שכר הטרחה הקבוע בו, בסך 10,000 $ בצירוף מע"מ (היינו, 7,500 $ נוספים בצירוף מע"מ, מעבר למה ששולם עד כה על ידי הנתבע).

זכותו זו של התובע לקבלת שכר הטרחה בסכומו המלא התגבשה באופן סופי, לטענתו, מעת שהוגשה על ידו התביעה לפינוי ודמי שכירות ראויים.

לטענתו, התביעה לפינוי ולדמי שכירות ראויים הוגשה במועד ראוי ומתאים, לאחר שמוצה, ללא הצלחה, שלב המו"מ לפשרה מול ב"כ האח. הנתבע עצמו היה, לטענת התובע, מעורב הן במו"מ לפשרה והן בכל הנוגע להכנתה והגשתה של התביעה, אשר בהגשתה היה מעוניין והיא אף נתמכה בתצהירו.

בעניין זה טוען התובע, כי למרות שהדברים לא נכתבו במפורש בהסכם, הרי שכוונת הצדדים הייתה, כי התשלום המופחת בסך 2,500 $ ישולם במידה ויושג בין הנתבע ואחיו הסכם פשרה קודם להגשת התביעות וכי באם יהיה צורך בהגשת התביעות, ישולם השכר המלא הנקוב בהסכם.

לטענתו, פרשנותו של הנתבע את ההסכם, כי עליו להסתפק בתשלום שכר הטרחה המופחת היות והושג בסופו של דבר הסכם פשרה, למרות שהסכם הפשרה הושג זמן רב לאחר הגשת התביעה לפינוי ולדמי שכירות ראויים, הינה פרשנות אבסורדית, באשר לפיה התובע זכאי לאותו שכר טרחה בין אם הגיש את התביעות הללו ובין אם לאו.

לדבריו, התשלום של מלוא השכר אמור היה על פי ההסכם להיות משולם מיידית, בסמוך לאחר החתימה על ההסכם, כאשר לו היה מושג הסכם פשרה קודם להגשת התביעות ולאחר התשלום, היה עליו להשיב כספים לנתבע. לטענתו, הנתבע אף התחייב, התחייבות בה לא עמד, כי התשלום יבוצע במלואו בתוך זמן קצר מהחתימה, עם קבלתם של כספי עסקה כלשהי בארה"ב, בה היה מעורב.

עוד טוען התובע, כי מעולם לא התפטר מייצוג הנתבע, אלא אך התריע בפניו כי יעשה כן באם תשלום שכרו לא יוסדר. לטענתו, למרות התראתו זו, בפועל הוא המשיך לייצג את הנתבע, והפסקת הייצוג על ידו והעברתו של הטיפול בתיק לעו"ד אחר נעשתה ביוזמת הנתבע עצמו, בתגובה לדרישות שכר הטרחה אשר הפנה אליו ומתוך רצון להתחמק מתשלום יתרת השכר בדרך זו. בעניין זה מפנה התובע לסעיף ב' להסכם שכר הטרחה, לפיו הינו זכאי לתשלום מלוא שכרו המוסכם, גם במקרה של שחרור מייצוג והעברת הייצוג לעו"ד אחר.

נוכח טענותיו אלה, עמדת התובע הינה, כי הוא העניק לנתבע את מלוא השירות המשפטי עליו סוכם וכי לפיכך מחויב הנתבע בתשלום מלוא שכר טרחתו.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי התובע אינו זכאי לתשלום סכום נוסף כלשהו בגין שכר טרחתו וזאת מכמה טעמים, כמפורט להלן:

התובע התפטר מייצוג הנתבע בטרם השלים את מתן השירות המשפטי הקבוע בהסכם שכר הטרחה ולפיכך הוא זכאי לכל היותר לשכר ראוי בגין שירותיו עד להתפטרותו ולא לשכרו החוזי המלא. ביחס לטענת התובע, כי לא התפטר, אלא אך התרה בנתבע כי יעשה כן באם שכרו לא ישולם, הרי שהדבר גרם לאובדן אמון בין הצדדים, אשר לא אפשר את המשך הייצוג.

הנתבע ואחיו הגיעו להסכם הפשרה נ/1 ולפיכך ועל פי הסכם שכר הטרחה, מחויב הנתבע בתשלום המופחת הקבוע בהסכם, בסך של 2,500 $ בצירוף מע"מ בלבד, אשר אין חולק, כי שולם על ידו.

אין הגבלה בהסכם שכר הטרחה, אשר נוסח על ידי התובע, לפרק זמן מוגדר כלשהו בו על הסכם הפשרה בין הנתבע לאחיו להיחתם, כתנאי להסתפקות התובע בתשלום המופחת של 2,500 $ בלבד.

אף לא נקבע בהסכם שכר הטרחה, כי על הסכם הפשרה להיחתם קודם להגשת התביעות לפינוי ודמי שכירות ראויים, כתנאי להסתפקות בתשלום המופחת. פרשנות כזו אף תציב את התובע במצב מובנה של ניגוד עניינים מול לקוחו.

לא די בעצם הגשתה של התביעה לפינוי ודמי שכירות ראויים. יש לפרש את הסכם שכר הטרחה כך, שהזכות לקבלת מלוא סכום שכר הטרחה אינה מתגבשת עם הגשת התביעה, אלא, אם בכלל, בסיומו של ההליך המשפטי, או לפחות בשלב מתקדם שלו, לאחר שהתובע השקיע את מלוא או את עיקר העבודה הכרוכה בניהול ההליך, וככל שלא הושגה פשרה בין הצדדים עד אותה עת.

התובע לא הציג לנתבע דרישות לתשלום שכר טרחה נוסף כלשהו במשך כחצי שנה לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה, ועשה כן רק לאחר שנתגלעה בינו לבין הנתבע מחלוקת בנוגע להשגת אישור האפוטרופוס הכללי להסדר הפשרה, אשר סימנה את סופם של היחסים בין הצדדים. מכאן, שאף לתובע עצמו היה ברור, כי אינו זכאי לתשלום נוסף כלשהו.

התובע לא הכין את הסכם חלוקת העזבון, המהווה את המרכיב הראשון בשירות המשפטי הקבוע בהסכם שכר הטרחה.

התובע היפר את ההסכם מול הנתבע, בכך שסיפק לו שירות בלתי מקצועי. הנתבע רשאי להעלות טענות בעניין זה בהקשר החוזי, למרות שנחסמה דרכו להעלותן כטענות רשלנות במישור הנזיקי.

דיון

מה היה אומד דעת הצדדים לעניין "קו פרשת המים" המפריד בין שני סכומי שכה"ט הנזכרים בהסכם ?

כמצוטט לעיל, הסכם שכר הטרחה נוקב בשני סכומים ושתי אפשרויות לעניין גובה שכר הטרחה אותו ישלם הנתבע לתובע. שכר הטרחה המוסכם עומד על סכום של 10,000 $ בצירוף מע"מ, וכן קיימת תוספת בכתב יד הקובעת כי "במידה ויגיעו להסכם ישולם סך של 2,500 $ + מע"מ".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתוספת הנ"ל אשר בכתב יד, כוונתם הייתה לכסות את האפשרות, כי יושג הסכם פשרה בין הנתבע לבין אחיו בעניינים לגביהם היו האחים מסוכסכים אותה עת, וכי הוסכם ביניהם, כי במקרה כזה, ישולם שכר הטרחה בסכומו המופחת – 2,500 $ + מע"מ בלבד.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעת חתימתו של הסכם שכר הטרחה, התקיימו מגעים בין האחים וכי הסתמנה אותה עת אפשרות, כי הסכם פשרה כאמור אכן יושג.

ואולם, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מה הוא "קו פרשת המים", היינו לוח הזמנים או האירוע, אשר באם יושג עד אליו הסכם פשרה בין הנתבע לאחיו, ישולם לתובע על ידי הנתבע סכום שכר הטרחה המופחת של 2,500 $ בלבד, ואשר ממנו ואילך, מחויב הנתבע בתשלום מלוא השכר בסך 10,000 $.

עיון בהסכם שכר הטרחה, אשר צוטט לעיל, מלמד, כי עניין זה לא הוסדר מפורשות במסגרתו. ההסכם מאזכר כאמור את נושא הסכם הפשרה ואת שכר הטרחה המופחת אשר ישולם במידה ויושג הסכם כאמור, אך נוסחו אינו כולל התייחסות מפורשת לשאלה היכן עובר הגבול בין החיוב בתשלום השכר המופחת לזה המלא.

על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים [חלק כללי] (להלן: "חוק החוזים"), חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות. על פי סעיף 26 לחוק החוזים, פרטים אשר לא נקבעו בחוזה יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובהעדרו, לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג.

לפיכך, בהעדר תשובה בגוף ההסכם, ובהתאם לסעיף 25(א) הנ"ל וההלכה הפסוקה לגביו, הרי שיש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים בנקודה זו, באמצעות בחינת נסיבות המקרה דנן.

התובע, בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, אישר, כי לשון ההסכם אכן אינה כוללת תשובה חד משמעית לשאלה הנ"ל. אך לדבריו, הוספת האפשרות לתשלום הסכום המופחת, כתוספת בכתב יד, מקורה בטענת הנתבע, בעת החתימה על הסכם שכר הטרחה, כי מסתמנת אפשרות ממשית שיושג הסכם פשרה בינו לבין אחיו בזמן הקרוב. כעולה מעדות התובע, כוונת הצדדים והסכמתם המשותפת בעניין זה הייתה ברורה לחלוטין, והיא, כי הסכום המופחת ישולם על ידי הנתבע באם אכן יושג הסכם פשרה בינו לבין אחיו, קודם להגשת התביעות, כך שהגשתן תתייתר:

"מכיוון שבעת חתימת הסכם שכה"ט הסתמנה בין הנתבע לבין הצד שכנגד שלו, אחיו צבי, כוונה להגיע להסדר פשרה בנוגע לחלוקת עיזבון אמם המנוחה, וזאת לפי דבריו של הנתבע, הוסכם ביני לבין הנתבע כי שכה"ט יופחת לכדי 2,500 $ בתוספת מע"מ בלבד, במקרה של סיום התיק בפשרה על דרך של הסכם חלוקת העיזבון, וזאת היה ולא יוגשו תביעות".

(סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית תובע).

על גרסתו זו, על כל מרכיביה, עמד התובע בעקביות אף בחקירתו הנגדית:

"ש. איפה כתוב בהסכם, מה שנאמר בסעיף 7 לתצהירך, שהוסכם בינך לבין הנתבע ששכה"ט יופחת. נכון שאתה הוספת את המילה 'הופחת' ?

ת. כשהנתבע הגיע אלי, הוא אמר לי שנושא ההסכם זה יהיה תוך מספר ימים שהוא יודע שיהיה הסכם. אז נתתי לנתבע אופציה שבמידה והתיק ייגמר בהסכם, לפני הגשת התביעות וכתוב בכתב ידי בהסכם, אז ישולם סכום של 2,500 דולר. כמובן, שהאופציה השנייה של 10,000 דולר התייחסה להכנת הסכם, תביעת פינוי נגד אחיו ותביעה נוספת.

שאלות ביהמ"ש:

ש. לא כתוב על ציר הזמן של הגעה להסכם פשרה. אתה אומר הן בתצהירך והן בעדות שההסכם אמור היה להיות בימים הקרובים.

ת. נכון.

ש. למה באותו משפט בכתב יד בהסכם, לא כתוב שבמידה ויגיעו להסכם בימים הקרובים, או שבמידה ויגיעו להסכם לפני שתכין את התובענה ?

ת. אני מקבל את הערת ביהמ"ש. היה ברור גם לי וגם לנתבע שמדובר על אפיק של הסכם 2,500 דולר, או תביעות בסכום של 10,000 דולר. דובר על כך במפורש והנתבע אמר לי במפורש שההסכם הוא מוכן וזה עניין של ימים. אמרתי לו שאם נגיע להסכם תוך מספר ימים זה יהיה בסכום של 2,500 דולר ואם יהיו תביעות זה יהיה בסכום של 10,000 דולר. ממקרה ספציפי זה, למדתי לפרט יותר לגבי לוח הזמנים שבו תושג הפשרה. ההוספה בכתב יד נבעה מלחץ של הנתבע שאמר לי שתוך כמה ימים יהיה הסכם, וכמה אקח ממנו אז ? אמרתי לו שאם יהיה הסכם בתוך מספר ימים אז אקח ממנו 2,500 דולר".

(עמ' 9 שורה 12 – עמ' 10 שורה 2 לפרוטוקול ח"נ תובע).

הנה כי כן, מעדות התובע עולות שתי נקודות מרכזיות הרלוונטיות לשאלת אומד דעת הצדדים בנוגע ל"קו פרשת המים" המפריד בין תשלום שכר הטרחה המופחת (2,500 $) לזה המלא (10,000 $):

האחת המעבר משכר הטרחה מופחת למלא יעשה באם יוגשו התביעות הנזכרות בהסכם.

השניה הצדדים צפו, כי הסכם פשרה יושג, אם יושג, בתוך זמן קצר מחתימת הסכם שכר הטרחה.

עדות זו של הנתבע עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים, באשר ההצדקה להסכמה בדבר חלקיות השכר במקרה של פשרה, קיימת, לטעמי, כאשר היא תואמת את ההיקף הנמוך יותר של השירות המשפטי הנדרש, באם לא יהיה צורך בהגשת תביעות ובטיפול בהן. כאשר מצרפים לכך, את עדות שני הצדדים, לפיה, בעת שהנתבע פנה לתובע לראשונה, הסתמן הסכם פשרה בינו לבין אחיו והתנהלו מגעים פעילים בעניין, אף ברור הוא, כי הצדדים צפו, שגורלו של הסכם הפשרה יוכרע בפרק הזמן הקרוב לחתימת ההסכם ולא התכוונו להמתין עם הגשת התביעות, על העלות הגבוהה יותר הכרוכה בכך מבחינת הנתבע, לאורך חודשים ואף שנים.

מנגד, לא סבירה בעיני גרסתו של הנתבע לפיה, הוא זכאי לתשלום שכר הטרחה בשיעור המופחת של 2,500 דולר בלבד, היות ובסופו של דבר (בחודש מרץ 06') נכרת בינו לבין אחיו הסכם הפשרה נ/1, ואינני מקבלת את הטענה, כי זו הייתה כוונת הצדדים וכי כך יש לפרש את ההסכם ביניהם. בגרסה זו אין כל הגיון. מדוע זה יסכים התובע, לעמול על הכנת תביעה, הגשתה, וטיפול בה, על כל המשתמע מכך, כנגד אותו שכר טרחה מופחת, אשר היה משולם לו כנגד טיפול בהסכם הפשרה בלבד ? ברור הוא שהמדרג של שכר הטרחה אותו קבעו הצדדים מתייחס להיקף השירות המשפטי הנדרש בכל אחד מן המסלולים. בלתי מתקבל על דעתי, כי התובע, אשר אין לו כל קשר או מחויבות אישית קודמת כלפי הנתבע, ואשר טיפל בענייניו של הנתבע כחלק מעיסוקו המקצועי ומקור פרנסתו, הסכים להסתפק בשכר טרחה מופחת, ובלבד שיושג בין הצדדים הסכם פשרה כלשהו, בכל נקודת זמן שהיא, ממועד החתימה על הסכם שכר הטרחה ואילך. זאת, ללא כל קשר למאמץ המקצועי אשר יושקע על ידו בטיפול בתיק. ברור הוא, בראות עיני, כי הסכמת התובע להסתפק בתשלום שכר הטרחה המופחת ניתנה אך בהתייחס לאפשרות, כי השקעת הזמן והעבודה על ידו תהא מופחתת גם כן, היינו באם לא יהא צורך בהגשת התביעות הנזכרות כחלק מהשירות המשפטי הקבוע בהסכם. פרשנות הנתבע הנ"ל, מרוקנת מתוכן התאמה זו בין היקף השכר להיקף העבודה, אשר ברור הוא לטעמי, כי אליה כיוונו הצדדים.

אציין, כי גרסתו זו של הנתבע אף אינה גרסה כנה לטעמי, היות והימנעותו לשלם את יתרת שכר הטרחה נמשכה לאורך כל התקופה, לפחות החל מחודש מאי 05', עת נדרש לראשונה בכתב על ידי התובע להשלים את תשלום שכר הטרחה. זאת, בעוד שהסכם הפשרה עצמו נחתם בין הנתבע ואחיו זמן רב לאחר מכן, רק בחודש מרץ 06'. זאת ועוד: אין כל טענה וממילא כל ראיה לכך, כי הנתבע הבהיר עמדתו זו לתובע בזמן אמת, בתגובה לפניותיו. לא הוצגו כל תשובות בכתב מצד הנתבע לפניותיו בכתב של התובע, כפי שניתן לצפות כי יעשה על ידי אדם המקבל דרישה כספית בכתב, אשר הוא סבור כי אינה מוצדקת כלל. התרשמותי היא לפיכך, כי הנתבע נקט בטקטיקה של התחמקות והימנעות מליצור קשר עם התובע בנושא תשלום שכרו והתנהלותו זו תואמת התנהגותו של אדם, אשר אין בפיו טענה ממשית המצדיקה את אי התשלום. יצוין, כי אף במכתב אשר נשלח בסופו של דבר על ידי הנתבע לתובע, ובו הודיע הנתבע לתובע על החלפת הייצוג (נספח ו' לתצהיר עדות ראשית תובע), אין זכר לטענתו הנוכחית של הנתבע, כי למרות הגשת התביעה, התובע אינו זכאי לתשלום מלוא השכר, היות ועדיין יתכן כי תושג פשרה בינו לבין אחיו.

באשר לטענת הנתבע, כי זכותו של התובע לתשלום השכר המלא לא הייתה אמורה להתגבש עם הגשת התביעה, אלא רק בסיום או לקראת סיום ההליך המשפטי, הרי שטענה זו נדחית על פניה נוכח הסכמת הצדדים בסעיף ג' להסכם, אשר צוטט לעיל, כי תשלום שכר הטרחה יהיה מיידי. אמנם, כנגד תשלום זה היה התובע אמור לטפל בהליך עד תומו בערכאה הראשונה (למעט ישיבות בימ"ש עליהן נקבע תשלום נפרד בסעיף א(4) להסכם), אך כפי שיובהר להלן, עמדתי היא, כי הפסקת הטיפול לא נבעה מיוזמתו, כך שאין לשלול בגינה את תשלום מלוא שכר הטרחה. בנוגע לטענה זו אף אציין, כי היא הוצגה בסיכומי הנתבע (סעיף 17) על אף שמדובר בגרסה מצידו, לעניין כוונת הצדדים וסיכומם הכספי, ולא בטיעון משפטי, ב"הגיונם של דברים", או ב"כלל נהוג", כטענת הנתבע בסיכומיו, כך שהיה על הנתבע להוכיח טענה זו במסירת גרסה מפורטת בעדותו או בראיות מתאימות אחרות, דבר שלא נעשה.

עוד יצוין, כי הצדדים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, קיומו של נוהג כזה או אחר ביחס לדפוסי התשלום ביניהם, ואף מדובר בהתקשרות ראשונה ביניהם, כך שברור הוא כי לא קיים נוהג כלשהו ביניהם בעניין זה. אף לא הוכח קיומו של נוהג מקובל כללי כלשהו, כזה או אחר, בהסכמי שכר טרחה מסוג זה, ומן הסתם, קיימים סיכומים מסוגים שונים, בהתאם לנסיבות כל מקרה. לפיכך, נותרים אנו, בכל הנוגע להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, עם ניתוח הגרסאות והעדויות בנוגע לכוונת הצדדים וסיכומם במקרה הקונקרטי.

לפיכך, הן הגיונם של דברים והן העדפתי את גרסת התובע על זו של הנתבע כגרסה כנה ומהימנה יותר, מביאים אותי למסקנה, כי כוונת הצדדים בנוגע לסיכום שכר הטרחה ביניהם הייתה, כי הנתבע יהא זכאי לשלם שכר טרחה מופחת בסך 2,500 $ בצירוף מע"מ בלבד, רק במידה ויושג הסכם פשרה בין הנתבע לאחיו עוד קודם להגשת התביעה לפינוי ולדמי שכירות ראויים וכי מעת שהוגשה תביעה זו, קמה זכותו של התובע לתשלום מלוא השכר החוזי בסך 10,000 $ בצירוף מע"מ. משכך, עצם העובדה, כי למעלה משנה לאחר הגשת התביעה, בחודש מרץ 06', נחתם הסכם פשרה בין הנת