ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הדר חב' לביטוח נגד חב' גיא :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 175113/02

א 27992/03

בפני:

כב' השופט אליהו בכר

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

1. הדר חב' לביטוח בע"מ

2. אריה חברה לביטוח בע"מ

התובעת 1 ע"י ב"כ עוה"ד רונן פלג

התובעת 2 ע"י ב"כ עוה"ד א. רוטקופף

התובעות

נ ג ד

חברת גיא (י.מ) אלקטרוניקה בע"מ

הנתבעת ע"י ב"כ עוה"ד רוני מתניה

הנתבעת

פסק דין

א. מבוא

בפני שתי תביעות שאוחדו לאחת ועניינן נזקי שריפה שפרצה בתאריך 18/10/01 בעסק בשם כל בו שני שקל (להלן: "כל בו שני שקל").בית העסק מצוי ברח' לוינסקי 108 תל אביב במתחם התחנה המרכזית החדשה ובוטח על ידי התובעת 2. מכל בו שני שקל עברו עשן ופיח לחנות סמוכה בשם נובל אופנה(1981) בע"מ (להלן :"נובל אופנה")שבוטחה על ידי התובעת 1.

לטענת שתי התובעות, מוקד השריפה מקורו בקופה רושמת שעלתה באש בכל בו שני שקל לאחר שעברה תיקון אצל הנתבעת, במהלכו תוקן שנאי הקופה.

משהשריפה פרצה כאמור מהקופה הרושמת, ולטענת התובעות בשל בעיה בשנאי שהוחלף בה, הוגשה תובענה זו כנגד הנתבעת, כתביעת שיבוב, לאחר שהתובעות נשאו בתגמולי ביטוח למבוטחיהן בשל נזקי השריפה, כמפורט בתביעתן,התובעת 1 בסך של 186,359 ₪, והתובעת 2 בסך של 23,748 ₪.

בתחילת ההליכים היתה שותפה להם גם חברת מאזני כרמל בע"מ כנתבעת ובנוסף הדר חברה לביטוח בע"מ כנתבעת מטעם התובעת 2, אך בסיכומו של יום, נותרו הצדדים המעורבים כפי המצויין בפתיח לפסק דין זה בלבד לאחר דחיית התביעה כנגד מאזני כרמל בע"מ והדר- בהסכמה.

הנתבעת שנותרה, שללה כל חבות שהיא כלפי התובעות, מה שחייב ניהול משפט ארוך ומייגע שהגיע לסיומו כאמור עם הגשת סיכומי הצדדים, וסיכום תגובה לאחריהם נפנה בית המשפט למתן פסק הדין.

ב. חבות הנתבעת

לשם הוכחת המוקד והגורם לפרוץ השריפה, העידו מטעם התובעות 3 חוקרי שריפות ומהנדס חשמל העוסק אף הוא בחקר שריפות.אלה חקרו האירוע מיד לאחר התרחשותו. המומחים הינם מר נדב אמנון מטעם מכבי האש, והמומחים ה"ה אלי היינה, שלמה מאור ואשר סלוצקי. כל המומחים הצביעו על כשל חשמלי בקופה הרושמת כעל הגורם לפרוץ השריפה.

בתעודת עובד הציבור מטעם חוקר השריפות של מכבי האש (ת/1) צוין במפורש כך:

"סיבת פרוץ הדליקה:

כשל במערכת החשמל של קופה רושמת...".

מר נדב אמנון, כותב תעודת עובד הציבור (ת/1) נחקר אודות חוות דעתו וציין מפורשות בעדותו כך:

"מה שראיתי היתה הקופה עצמה, שהייתה על השולחן עץ פורמייקה, המכונה עצמה התעוותה... מסביב לשולחן אין שום גורם חשמלי... אני זוכר את המקרה... עשיתי סיבוב לאותו מתחם של השולחן, אולי יש שקע חשמלי שממנו זה קרה, אין שום גורם אחר. גם אם שכחו סיגריה, היא לא יכולה לעשות את החריכה העמוקה בפורמייקה. לא יכול להיות שהסיגריה הונחה על הקופה הרושמת, כי במקרה הכי טוב היא תעשה חור בפלסטיק ולא תצית את הקופה."

בהמשך, ובהתייחס לשאלה האם אפשרי כי "הסטרטר" של התאורה הפלורצנטית מעל הקופה ניצת,הדליק את הפלסטיק תוך שהוא מטפטף על הקופה וגורם לשריפה השיב:

"אין דבר כזה, הגובה עצמו יקרר את הטיפה הבוערת, היא תגיע וזה לא יהיה אפקטיבי בצורה כזו שזה ישרוף את הפלסטיק או את המכונה." (הציטוטים לעיל מעמ' 4 לפרוטוקול).

מומחה מכבי האש לא ידע לומר אם השריפה מקורה בשנאי המצוי בקופה הרושמת, אך ציין מפורשות כי מקור השריפה הוא בקופה הרושמת.

כמו כן, מסר חוות דעת מר אלי היינה (ת/6), שהינו חוקר שריפות במקצועו. לפי חוות דעתו, הוזמן למקום האירוע ב-19/10/01, ערך חקירה ובסופה הגיע למסקנה, כי השריפה פרצה כתוצאה מהתחממות והתלקחות הקופה הרושמת אשר "טופלה" על ידי טכנאי ביום האירוע. המומחה אף בדק ופסל אפשרות לגרימת הצתה בזדון באשר לא נמצאו סימני חבלה ופריצה. כמו גם, נפסלה אפשרות שהשריפה נגרמה בשל חומר מעשן (סיגריה) וגם נפסלה אפשרות שגופי תאורה הם שגרמו לשריפה, אם כי צוין שגופי התאורה הפלורצנטיים מעל מוקד האש נפגעו בשל חשיפה לטמפרטורה חיצונית, שמרו על שלימות יחסית והסטרטר נמצא שלם ובמקומו. כמו כן, נבדקה ונפסלה האפשרות לכשל חשמלי אחר פרט לאותה קופה, שכן לא נמצאו שרידי מכשיר חשמלי אחר.

גם מר היינה נחקר אודות חוות דעתו. על פי חקירתו, אמנם אפשרי כי שריפה תתרחש כתוצאה מבעיה בסטרטר של פלורצנט באופן תיאורטי. לטעמו, לו הסטרטר "טפטף" על הקופה, הוא לא היה מדליק אותה.

לעצם עובדת שריפת השנאי, ציין המומחה כי לא הבחין בכשל ויזואלי אך הוא נשרף בצורה החזקה ביותר בנסיבות (עמ' 20 לפרוטוקול) וניתן לראות, כי במקום שבו הותקן השנאי בקופה הרושמת נמצאו סימני שריפה. בכל מקרה, נמצא השנאי בתוך יחידת הקופה כשהוא שרוף.

מומחה נוסף, מר שלמה מאור, מסר אף הוא חוות דעת (ת/7) ולפיה ביקר במקום האירוע ב-19/10/01, יום לאחר פרוץ השריפה, ביצע חקירה ומסקנותיו היו, כי הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ הדליקה , הינה כשל כלשהו שהתחולל בקופה הרושמת.

מר מאור נחקר בבית המשפט על חוות דעתו ולפי חקירתו לא ניתן למצוא מקור אחר לפרוץ השריפה, אף לא בסטרטרים של מנורות הפלורצנט שבחנות ואישר, כי טיפה בוערת מפלורצנט אינה יכולה להדליק את הפלסטיק ממנו עשויה הקופה או הפורמייקה המורכבת על השולחן עליו מונחת הקופה (עמ' 25 לפרוטוקול).

מומחה נוסף הינו מר אשר סלוצקי, שאף הוא מסר חוות דעת (ת/9). על פי חוות דעת זו עסקינן במי שהינו מומחה בתחום החשמל, שיצא לבדוק את החנות, הכל בשני שקל, בתאריך 22/10/01, כארבעה ימים לאחר האירוע. במסגרת תחקורו מצא, כי הקופה הרושמת נשלחה לתיקון אצל הנתבעת, הוחלף בה השנאי הראשי ועוד באותו יום הוחזרה מן התיקון. בשעה 20:46 נרשמה הפעולה האחרונה בקופה, בשעה 21:00 נסגרה החנות וב-22:45 הבחינו בעשן היוצא מן החנות. כשהורם תריס הגלילה של החנות הבחינו בשריפה משתוללת מן הקופה הרושמת ודלפק הקבלה. המומחה בחן את מקורות החשמל השונים, המזינים את החנות, לרבות מערכות התאורה והשקע שהזין את הקופה הרושמת ואף ערך תרשים. על פי ממצאיו, התאורה בחנות לא פעלה בזמן השריפה, מוקד השריפה באופן ברור היה בקופה הרושמת. גופי התאורה מעל שולחן הדלפק הראו, כי יחידות הסטרטרים בהם היו מותכות אך מיקומם של אלה לא היה מעל הדלפק. כמו כן נמצא כי בגופי התאורה הללו לא התחולל כשל חשמלי מאחר ולא היו תחת מתח. עוד מצא, כי על פי שרידי הקופה הרושמת, יחידת ספק הכח, הממוקמת בצידה הימני של הקופה, נהרסה לגמרי, השנאי התפרק ממקומו ועל גביו ניתן לראות סימני שריפה חזקים. כבל ההזנה לקופה חשוף בחלקו בחלק הקרוב לקופה יחידת בית הסרט הרושם, יחידת המקלדת וכל יתר חלקי הקופה נשרפו בצורה מוחלטת. לטעמו של המומחה, העובדה שכל חלקי ספק הכח נפרדו לגמרי מבית הקופה, מצביעים על אירוע שריפה קשה שהתחולל בבית הספק. לסיום ציין, כי לא נמצאו אביזרים חשמליים נוספים בסביבת מוקד השריפה שנפגעו או נשרפו ויכולים להוות סיבה אחרת לפרוץ השריפה בנקודה זו.

המומחה קבע באופן וודאי כדלקמן:

"כתוצאה מתיקון לקוי שבוצע על ידי המעבדה התחוללה תופעת התחממות פנימית בספק הכח של המכשיר (שתוקן כמה שעות קודם לאירוע), כתוצאה מהתחממות זו התפתחה שריפה ביחידת ספק הכח, עקב הבעירה הפנימית נותקו חלקי ספק הכח מגוף הקופה והתפזרו לצדדים, הקופה התלקחה".

מומחה זה אף הוא נחקר בבית המשפט וציין, כי ספק הכח אינו מנותק מן החשמל כל עוד הקופה מחוברת לשקע החשמל. המומחה שלל לחלוטין אפשרות פרוץ השריפה מפלורצנט, הן מאחר והפלורצנטים כובו ,הן מאחר ולא נמצאו בהם סימני כשל, והן מאחר ולא היו מעל לקופה. מבחינתו, אי אפשר אמנם לקבוע מהו החוט המדויק או הרופף בתוך הספק שגרם לנזק, שכן זה נהרס לחלוטין,אך המומחה הדגיש כדלקמן:

"רק ספק הכח של הקופה הרושמת נשרף ותו לא. שום דבר אחר לא גרם לשריפה הזאת, חד משמעית". (עמ' 36 לפרוטוקול).

המסקנה המתבקשת מחוות דעת וחקירת מומחי התובעות הינה אחת והיא, כי השריפה נגרמה בשל כשל חשמלי בקופה הרושמת.

אמנם,אין כל הוכחה חד משמעית, כי דווקא השנאי שהוחלף, הינו מה שגרם לפרוץ השריפה אך גם אין מחלוקת, כי קודם לאירוע, ועוד באותו יום, עברה הקופה הרושמת תיקון אצל הנתבעת כשאז הוחלף השנאי בשנאי משומש, שנלקח מקופה רושמת אחרת המשמשת לצורך חלקי חילוף עבור הנתבעת.

מומחי הנתבעת, ה"ה צור נעמן (נ/1) ויעקב ריטוב (נ/4), לא יכלו בנסיבות הענין לקעקע חוות דעת מומחי התובעות. בחוות דעתו מציין מר צור נעמן, מומחה בחשמל, כי השריפה יכולה להיגרם מאש שפרצה בסטרטרים של הפלורצנטים, מה גם שלא נמצאה להבנתו סיבה הגיונית לשריפה בקופה הרושמת, כאשר שנאי הקופה הרושמת נראה שלם לפי התמונות ולפיכך הגיע למסקנה, כי כשל בפלורצנטים ולא הקופה הרושמת גרמו לשריפה. מר יעקב ריטוב סבר בחוות דעתו, כי כשל ביחידת הסטרטרים או סיגריה לא כבויה, גרמו לפריצת השריפה.

מר צור נעמן נחקר אודות חוות דעתו וציין, כי למקום האירוע הגיע ב-1/5/03 היינו למעלה משנה וחצי לאחר התרחשות השריפה ולא ראה את הזירה, שכן המקום שופץ. כמו כן לא ידע מהו מוקד השריפה, אם הינו על הדלפק או על הרצפה, לא ראה את גופי התאורה המעורבים בשריפה. כמו כן מודה, כי לאור התמונות שצולמו על ידי מר אלי היינה, ישנם סימני שריפה בשנאי ללא ספק. הוא אף מאשר את שכותב מר סלוצקי מטעם התובעים ולפי דבריו, יחידת ספק הכח נהרסה לגמרי, השנאי התפרק ויש בו סימני שריפה חזקים. מאחר ולא ראה האם הסטרטרים מעורבים ואינו יכול לשלול את הכתוב בחוות דעתו של מר היינה.עוד הוסיף במפורש כי ביקש לתת פרשנות נוספת לאופן קרות האירוע אך לא שלל את שאמרו מומחי התובעות.

במצב זה, אין לתת לחוות דעת מר נעמן צור משקל זהה לחוות דעת מומחי התביעה שביקרו במקום בסמוך לאירוע. מעבר לכך, מומחה זה מנסה להעלות אפשרות נוספת אך אינו שולל את שמציינים מומחי התובעות ואף מטעם זה, משקל חוות דעתו נמוך באופן יחסי. כך גם ביחס לחוות דעתו של מר יעקב ריטוב, שאף הוא הגיע למקום האירוע שנה וחצי לאחר שהתרחשה השריפה.

בחקירתו הנגדית מנסה מר ריטוב להסביר כי מקורה של השריפה הינו "מלמטה", אך גורם השריפה הוא לטעמו, כשל ביחידת הסטרטר של הפלורצנט, אלא שהוא עצמו לא בדק אותה, כמו גם לא ראה את שרידי השנאי והספק. בכל מקרה הוא מציין "קשה לי לתת תשובה חד משמעית". ביחס לסעיף 3.1 לחוות דעתו ,המתייחס לסיבת פרוץ השריפה, כשנשאל האם המצוין שם הינן הנחות וספקולציות השיב: "נכון. כי לא מצאתי את הממצא המדויק".

מהאמור לעיל עולה, כי יש להעדיף את מומחי התובעות שהיו במקום האירוע בסמוך להתרחשות השריפה והיו עדים ממבט ראשון לממצאים השונים ואף הסיקו מהם את המסקנות הסבירות בעיניהם שלהם ולא כפי מומחי ההגנה שניסו כאמור למצוא הסבר אחר שלא לומר הסבר "בכח" לסיבתה אך למצער ללא הועיל.

לפיכך,ובמאזן ההסתברויות, סביר יותר להניח כי מקור פרוץ השריפה הינו בקופה הרושמת. משהקופה הרושמת עברה טיפול אצל הנתבעת,ומתברר במאזן ההסתברויות כי השנאי ניצת, אין מנוס מן המסקנה, כי טיפול לא נכון בקופה הרושמת ובשנאי, שברור לנו כי אינו שנאי חדש אלא משומש, יש בהם,במאזן ההסתברויות, כדי להוות את הסיבה לפרוץ השריפה.

אפילו לא תאמר כן,ועדיין קיים ספק באשר למקור השריפה וסיבתה,ומשהשנאי הוחלף על ידי הנתבעת, על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא השנאי היה זה שגרם לפרוץ השריפה בקופה הרושמת מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין – הדבר מעיד על עצמו.

מחלוקת קשה קיימת בין הצדדים בדבר תחולת סעיף 41 כאמור. לטענת התובעות הסעיף חל ואילו לטענת הנתבעת לא כך. לטעמי, כאמור, הסעיף אמנם חל.

סעיף 41 מכיל בחובו 3 תנאים להפעלתו. על פי פסיקת בית המשפט העליון (פסק דינו של כב' השופט אלון בע"א 813/06 גיא פאול ג'ונס נ' בית הספר האיזורי עמק החולה ואח' (2008)).וכפי לשונו:

"הסעיף קובע שלושה תנאים מצטברים להחלתו: הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה; השני, כי הנזק נגרם ע"י נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. רק אם יוכיח התובע את התקיימותם במצטבר של שלושה התנאים האמורים, יועבר נטל השכנוע לכתפי הנתבע כי אין לייחס את קרות האירוע לרשלנות מצדו (ראו: ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד(2) 229 (1970) (להלן: פרשת נוימן); ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 555 (2001) (להלן: פרשת שטרנברג))."

בנסיבות המקרה שלנו אין לתובעות או מבוטחיהן האפשרות לדעת כיצד התרחש האירוע ומהן נסיבותיו,אמנם,וככל שהתברר במהלך הדיון מהן הסיבות לאירוע,מתערערת יציבות תנאי זה,אלא שבנסיבות עסקינן במומחים המחווים דעתם לסיבה ולא ברור באופן ודאי מהי הסיבה לפרוץ השריפה.

כמו כן,ובהתייחס לתנאי השני,הנזק ,כפי שקבעתי,נגרם על ידי שריפת הקופה הרושמת שהיה בשליטת הנתבעת אך זמן קצר קודם לשריפתה.ניסיונו של ב"כ הנתבעת לטעון בסיכומיו,כי התיקון היה לעניין אחד בלבד ובאופן מזדמן,אינו יכול לעלות יפה מהטעם שהנתבעת נתבקשה לתקן תקלה,לא נאמר איזו תקלה,זו אובחנה ע"י הנתבעת ותוקנה על ידה.מבוטחי התובעות בודאי שאינם יודעים איזה הליך תיקון עבר על המכונה קודם שהגיע חזרה לחנות הכול בשני שקל.

ואשר לתנאי השלישי,עצם העובדה ולפיה המכונה עברה תהליך תיקון והוכנס אליה חלק חילוף משומש,כפי שהודתה הנתבעת,היא הנותנת שסביר יותר להניח כי הנתבעת היתה זו שהתרשלה בהתקנת חלק החילוף ולפיכך,אפילו לא נאמר כי מקור הדליקה בשנאי הקופה הרושמת,כפי שסברתי שהוכח כבר קודם לכן,עדיין יעבור הנטל אל הנתבעת להוכיח כי אין לייחס האירוע לרשלנות מצידה.

למצער הנתבעת אינה עומדת בנטל זה.המומחים מטעמה אינם משכנעים כאמור בעניין זה ואף מנהלה,מר משה יצחקי,אינו מוסיף על הלא נודע ממלא.לטעמו,המכונה נבדקה לאחר החלפת נתיך השנאי משך כ- 3 שעות,אך לא הוברר לנו לחלוטין מהן הבדיקות המבוצעות,האם הן הבדיקות הראויות,מהו הזמן המומלץ לשימוש בנתיך חשמלי ע"י היצרן,האם הנתיך שהותקן עומד בדרישות היצרן בהיבט זה, ומהו סוג הנתיך שהוחלף,האם הינו הנתיך ההולם?ועוד,מדוע הסכים לתקן מכשיר חשמלי כה "עתיק"-30 שנה בשימוש,למרות שהמליץ להחליפו בחדש?האם לא עמדו לו חששות שמא מכשיר כה "ותיק" עלול שלא לעמוד בטיפול?כל אלה הן שאלות שלא נתקבלה לגביהן תשובה ברורה,למעט התייחסות כללית לשגרתיות התיקון וליכולת התיקון של מנהל הנתבעת.

ככל שהנטל אינו עובר לנתבעת מכוח סעיף 41 האם התרשלה הנתבעת בביצוע התיקון?

טוען ב"כ הנתבעת כי אין להטיל אחריות בגין הנזקים שנגרמו לחנות נובל אופנה המצוי מחוץ למתחם הציפייה של מנהל הנתבעת כמתקן קופות רושמות סביר.

נדמה, שעם כל הצער,היה על מנהל הנתבעת לצפות כי ככל שתפרוץ שריפה מהמכשיר החשמלי אותו הינו מתקן, יכולה האש וספחיה-העשן והפיח-למצוא דרכה אל מחוץ לבית העסק בו ממוקם המכשיר החשמלי.יידע כל בעל מקצוע כי במסגרת אחריותו למוצר אותו הינו מתקן הינו מחויב לדאוג לכך שלא יהפוך זה לחפץ מסוכן לסביבתו.אמנם קיים קושי מסוים לראות מי שקיבל לידיו 150 ₪ בגין התיקון חב סכומים עצומים בגין הנזק,אך בדיוק לשם כך נועדו חברות הביטוח שיכולות לבטחו בביטוח אחריות מקצועית או בביטוח אחריות למוצר המתוקן.לפיכך,קיימת חובת אחריות מושגית בין הנתבעת לכל אחת ממבוטחות התובעות.

כך גם קיימת חובת זהירות קונקרטית.ניסיון ב"כ הנתבעת לשלול אחריות שכזו מכוח העובדה ולפיה לא מולאה הנחיית כיבוי האש האוסרת על פתחי מעבר בין החנויות,כפי שהיה בין שתי החנויות הנדונות,מה שהביא למעבר העשן והפיח מחנות הכול בשני שקל לחנות נובל אופנה, לה נגרם הנזק הגדול יותר בנסיבות, אינה במקומה.העניין ייבחן לצורך הפחתת החבות ככל שאדרש לכך בהמשך,אך לא לעצם קיומה של חבות מצד הנתבעת כלפי בעל הקופה הרושמת,ואח"כ לניזוקים מכוחו.

אשר להפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת,משהוכח כי מקור השריפה בשנאי בו טיפלה הנתבעת,אין מנוס מלקבוע,כי בלתי סביר בעליל שמכשיר חשמלי יתוקן ויישרף לאחר מספר שעות.עצם השריפה מעיד על בעיתיות בחלק שהוחלף או באופן ביצוע התיקון,לאחר שלא הוכח כי אירע דבר למכשיר בדרך מהנתבעת לחנות הכול בשני שקל.מובן מאיליו כי תיקון ליקוי שכזה מחייב כי לא יגרמו למכשיר החשמלי נזקים סופניים באופן שאירע בפועל.משזו התוצאה,עובר הנטל אל הנתבעת להוכיח כי מה שאירע אינו באשמה.למצער,וכפי שציינתי לעיל,היא אינה עומדת בנטל זה.

הפרת חובת הזהירות כפי שבאה לידי ביטוי בשריפה המתחוללת מסיבה נזק לשני הנכסים המבוטחים,בכך מושלמת עוולת הרשלנות כאמור בפקודת הנזיקין וכל שנותר הוא לבחון שיעור הנזק וכן קיומה של רשלנות תורמת.

כאן המקום לציין ,כי ניסיון ב"כ הנתבעת למצוא גורמים מתערבים זרים,דוגמת קציני הביטחון של התחנה המרכזית החדשה,שאיחרו לכאורה להגיע למקום השריפה,או מבוטחי התובעת 2 ולפיה לא טרחו לכבות השריפה באמצעות מטף וכך גם עצם קיום הפתחים בין החנויות לעניין מעבר העשן והפיח ביניהם,הינו ניסיון ראוי,אך היה עליו לצרפם כצד להתדיינות על מנת שניתן יהיה לשמוע את מוצא פיהם,שהרי בעצם ציון העובדה כי האחריות אינה מוטלת על הנתבעת אלא על אותם גורמים מתערבים זרים יש משום קביעת חיובם שבדין מבלי שניתנה להם ההזדמנות להעמיד גרסה ולהוכיחה-זו אינה הדרך.אין בכך כדי לומר כי לא תיקבע רשלנות תורמת מצד מי שכן מעורב בהתדיינות אך לא שלילת חבות הנתבעת באופן גורף.

הנתבעת הוסיפה טענת תשלום בהתנדבות מצד תובעת 2,גם כאן מדובר בניסיון ראוי אך למרבה הצער,אין העובדות מובילות למסקנה כי תגמולי הביטוח שולמו בהתנדבות.

לעניין זה מסרה תצהיר הגב' ג'ינה שוורץ (ת/15),בו הוצהר כי התובעת 2 ביטחה את כל בו שני שקל בתקופה הרלוונטית,פוליסת הביטוח צורפה והינה תקפה למועד הרלוונטי.בעת חקירתה בבית המשפט אישרה, כי ללקוח היה ביטוח בעת הרלוונטית,(עמ' 55 לפרוטוקול),עוד אישרה כי למרות ציון השמאי שלא מולאו כל תנאי הסוקר,עדיין שולמו תגמולי הביטוח לאחר שעניין זה נבחן מחדש.

לא מצאתי לנכון לפקפק בעצם קיומו של ביטוח בר תוקף למבוטחת התובעת 2 ולחובת התשלום מכוחו.הלכה פסוקה היא כי אין לראות כדרך כלל את חברות הביטוח כמשלמות בהתנדבות,ועל הטוען זאת להוכיח כי כך הם פני הדברים.כאמור לא התרשמתי כי לא הייתה כל סיבה ראויה לביצוע תשלומי הביטוח,ואף אם לא מולאו כל תנאי הסוקר,יש ללכת לקראת חברות הביטוח במקרים כגון דא ולאפשר להן לסיים מהר וביעילות ככל הניתן תביעות מבוטחיהן,על מנת שלא תיפתח חזית בכל פעם שהמזיק אינו רואה עין בעין עם המבטחת. מה גם שיש בכך כדי להביא לאפשרות ולפיה המזיק עלול לצאת נשכר וללא תשלום בגין נשוא נזקיו,מצב שהדעת אינה סובלת בדיני הנזיקין הכלליים.

ג. הנזק

לעניין זה אין הנתבעת מתכחשת אלא טוענת לטעות חשבונית בחוו"ד השמאי מר בנצי מאירוף מטעם הנתבעת 1.לטעמה,כימות הנזק לפי האמור בסעיפים 9-12 בעמ' 4 לחוות הדעת מביא לתוצאה של 134,151 ₪ ולא 172,673 ₪ המצויינים בהערכת הנזק.השמאי לא שלל אופן החישוב,כך נטען,גם בחקירתו הנגדית,ויש להפחית הסכום.

בסיכומיה טענה התובעת 1 כי למעשה אין מחלוקת ביחס לשיעור הנזק.

בחינת חוות דעתו של שמאי התובעת 1 מר בן ציון מאירוף,מעלה כי לא טעה באופן עריכת החישוב הנכון.

ב"כ הנתבעת מציין,כי היה מקום להפחית 50,000 ₪ בגין ניקוי הבגדים מסך כל הנזק בשיעור-265,650 ₪,כשאז 50% מסכום הנזק שיוותר כנזק בר פיצוי הינו 107,825 ₪ .סכום זה יש להפחית מסך כל הנזק-265,650 ₪ ואז יעמוד הנזק על 157,825 ₪.מסכום זה של נזק, לפי חוזה הביטוח, זכאית המבוטחת ל-85% ולפיכך שיעור תגמולי הביטוח הינו 134,151 ₪.

מומחה התובעת 1 אינו מסכים בהכרח עם אופן עריכת חשבון זה,באשר החשבון מטעמו נערך באופן מעט שונה,היינו 65% מכלל הנזק בסך 265,650 ₪,היינו 172,673 ₪.

מאחר ומובן כי ככל שהביגוד היה עובר הליך ניקוי היתה העלות 50,000 ₪,כשאז שווי הביגוד היה פוחת לכדי 50% היינו מחצית מהסך של 265,650 ₪-132,825 ₪,והמבוטח היה זכאי ל80% מסכום זה היינו 106,260 ₪ ובתוספת 50,000 ₪ שהוצאו לניקוי היה עומד הנזק על 156,260 ₪,ישנ