ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוחיון נגד סהר ציון חברה לביטוח :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 002956/03

בפני:

כב' השופטת שירלי רנר

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

אוחיון יהודה

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד איתן לבני

התובע

נ ג ד

סהר ציון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד קול יקיר

הנתבעת

פסק דין

כתבי הטענות

1. התביעה עניינה תשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע של גניבת משאית.

על פי כתב התביעה ביום 27.9.02 בשעות הערב נגנב רכבו של התובע מחצר ביתו. בשעת הגניבה היו מותקנות ברכב ופעלו כראוי כל המערכות הנדרשות על פי פוליסת הביטוח והרכב היה נעול בכל הנעילות הנדרשות. הנתבעת, שביטחה את הרכב, סירבה לשלם פיצוי והודיעה על כך לתובע רק 70 יום לאחר גניבת המשאית. אז הציעה הנתבעת לתובע פיצוי בשיעור 50% משווי המשאית, והוא דחה הצעה זו. התובע תובע את שווי המשאית וכן פיצוי בגין הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש וטרדה רבה.

על פי כתב ההגנה ממצאי חקירות העלו כי התובע לא הוכיח מלוי תנאים מוקדמים לכסוי האירוע הנטען. ההודעה על דחיית התביעה ניתנה לאחר משא ומתן ממושך בין עורכי הדין של שני הצדדים. ההצעה לפיצוי בסך 50% שנדחתה על ידי התובע נדחתה בסופו של יום על ידי הנתבעת עצמה שדחתה לחלוטין את תביעת התובע. לטענת הנתבעת השאיר התובע את מפתחות הרכב בתוכו בטרם גניבתו ובנוסף מסר לה עובדות כוזבות בכוונת מרמה בנסיבות הפוטרות אותה מכל חבות. בכתב ההגנה גם מוכחש קיומו של נזק.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע וכן הוגשה חוות דעת של השמאי דנן אברהם. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של החוקר יצחק צ'יטיאת וכן חוות דעת של השמאי עמי מימון. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם למעט המומחה מטעם התובע שב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו הוכיח התובע את מקרה הביטוח והנתבעת מעולם לא העלתה טענה בעניין זה. טענת הנתבעת כי התובע שכח את המפתח הרזרבי במשאית וכי שכפל מפתח נוסף לא הוכחה, זאת גם אם קיים חשד כבד בעניין זה. לטענת ב"כ התובע גם אם שוכפלו המפתחות הרי שלא צמח לתובע מכך כל יתרון, ועל כן אין לראות בהתנהלות התובע משום מרמה בתביעתו במשמעות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. לבסוף טוען ב"כ התובע כי נזק הוכח וכי לאור התנהלות הנתבעת זכאי התובע אף לריבית מיוחדת.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו הואיל והזמנת המפתחות למשאית לאחר גניבתה משרתת רק את האינטרסים של התובע, מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר להוכיח כי ההזמנה לא נעשתה לצורך מרמה וכי לא נעשתה על דעתו ולא בידיעתו. זאת כנגד מסמך הזמנה חתום בכתב ועדות שלא נסתרה ולפיה רק בעל הרכב או מיופה כוחו כדין בצירוף תעודת זהות, מוסמך להזמין מפתח נוסף מהיצרן ולקבל לידיו את המפתח. למרות הנטל הכבד המוטל עליו, התובע לא הביא שום ראיה ועדות מלבד עדותו שלו שנסתרה, וממילא לא הרים את הנטל המוטל עליו. עדותו היחידה של התובע כאילו קיבל את המפתח מגיסו, אמיר מזרחי, לא הוכחה ונסתרה בראיות. לטענת הנתבעת אין ספק כי מתקיימים בענייננו יסודותיו של סעיף 25 לחוק החוזה הביטוח כפי שנקבעו על ידי בית המשפט העליון. לטענת הנתבעת גם לא הוכח מקרה הביטוח ולחילופין הוכח כי הגניבה אירעה באמצעות מפתחות של המשאית שנותרו בתוכה ו/או מבלי שהופעלו מיגוניה. כלומר בנסיבות שאינן מכוסות על ידי הפוליסה. לבסוף טוען ב"כ הנתבעת כי התובע גם לא הוכיח את הנזק, להוציא שווי המשאית ובנסיבות העניין גם אין כל הצדקה לפסיקת ריבית מיוחדת.

לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת הגיש ב"כ התובע סיכומי תגובה בלא שנתבקשה קודם לכן רשות לכך מבית המשפט. בעקבות זאת הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לפסילתם. פסק דין זה ניתן לאחר ששקלתי את הנטען בסיכומי התגובה.

דיון

התרחשות אירוע הגניבה

4. גירסת התובע היא כי ביום 27.9.02 בשעות הערב נגנב רכבו מחצר ביתו. אין מחלוקת כי התובע פנה מיידית ודיווח על הגניבה למשטרת ישראל ואף פנה לאיתוראן (ר' סעיף 10 לתצהיר התובע על נספחו; נספח ה' לתצהירו של החוקר יצחק צ'יטיאת). הנתבעת אמנם הכחישה קיומו של אירוע ביטוחי בכתב ההגנה ואף חזרה על כך בסיכומים. עם זאת, טענת הנתבעת בהקשר זה נשענת על כך שהתובע לגירסתה ככל הנראה השאיר את מפתחות הרכב בתוך הרכב עת יצא ממנו, כי בטרם הגניבה לא הופעלו אמצעי המיגון ו/או נוטרלו באופן חוקי וכי לאחר האירוע הנטען הזמין התובע שכפולם של מפתחות לרכב. בנוסף מצביע ב"כ הנתבעת על כך כי מפתח נוסף לרכב מעולם לא נמסר.

גם בהנחה שכל הנתונים עליהם מצביעה הנתבעת נכונים, נתונים אלו מתיישבים עם אחת משתי מסקנות. האחת, כי אירוע הגניבה כלל לא התרחש. השניה, כי אירוע הגניבה התרחש אך התובע שכח את מפתחות הרכב בתוכו ולא הפעיל את אמצעי המיגון. מהנתונים יותר מסתברת דווקא האפשרות השנייה. ראשית, הנתבעת אינה חולקת על גרסת התובע כי התיק שהושאר ברכב כלל בין היתר כסף מזומן בהיקף ניכר ומפתחות רזרביים של שני כלי רכב נוספים שבבעלות התובע (סעיף 43-44 לסיכומי הנתבעת; ר' סעיף 8 לתצהירו של יצחוק צ'יטיאת). לגירסא זו של התובע יש גם תמיכה מספקת בהתנהלותו של התובע לאחר הגניבה ככל הנוגע לשני הרכבים הנוספים שמפתחותיהם אשר נותרו בתוך הרכב נגנבו, ובמפתחות שהוזמנו על ידו לאחר האירוע ואינם קשורים לרכב שנגנב (ר' סעיף 8 לתצהירו של יצחק צ'יטיאת, על הנספח לו; עדותו של התובע בעמ' 4, שורה 24 – עמ' 5, שורה 2). אין זה סביר כי אילו לא התרחש אירוע הגניבה היה התובע משאיר חפצים אלו באוטו. יתר על כן. גירסת הנתבעת היא כי התובע, עוד בטרם נפגש עם החוקר מטעמה, ידע כי יידרש למסור שני מפתחות של הרכב, ולכן דאג לשכפול מפתח הרכב נשוא התביעה 3 ימים לאחר אירוע הגניבה. אם אכן לא התרחשה כלל הגניבה, נראה כי היה התובע דואג מבעוד מועד לשכפולו של מפתח ולא פועל כפי שפעל לגירסת הנתבעת רק לאחר הגניבה ותחת לחץ של זמן (ר' סעיף 30 לסיכומי הנתבעת). סבורה אני על כן כי אירוע הגניבה אכן התרחש (לעניין הנטל המוטל על מבוטח להוכחת אי מעורבותו באירוע ביטוחי, ר' וייסנר ואח' נ. אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(1) 837; ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(5) 661).

המיגונים והמפתחות

5. מתצהירו של החוקר יצחק צ'יטיאת עולה כי על אף שברכב היתה מותקנת מערכת איתוראן, לא התקבלה כל התראה בגין גניבת הרכב. איתור יזום של הרכב שבוצע בעקבות הודעת התובע לאיתוראן לא צלח (ר' סעיף 13 לתצהיר ונספח ה'). מחוות דעתו הראשונה של עמי מימון מיום 5.12.02 על נספחיה עולה כי מערכת איתוראן נדרכת או מיידית על ידי הנהג אם נעל את הרכב באמצעות השלט המקורי, או תוך 30 דקות לאחר יציאת הנהג את הרכב כאשר לא בוצעה נעילה באמצעות שלט (סעיף 4 לחוות הדעת). על פי חוות הדעת כל ניסיון כניסה לרכב והתנעתו ללא נטרול חוקי של מערכת האיתור/אזעקה באמצעות שימוש בשלט וקוד סודי וכל ניסיון לעקוף את מיגוני הרכב ישדר אות לחברת האיתור. (סעיף 5 לחוות הדעת). מאחר ובמועד הגניבה לא התקבלה כל התראה באיתוראן וגם איתור יזום העלה חרס, ומאחר וחמישה ימים קודם לארוע התקבלה באיתוראן התראת שוא מהרכב, נתון המלמד על תקינות המערכת, הרי שעל פי חוות הדעת האפשרות היחידה היא כי המערכת חובלה לאחר שהמיגונים נוטרלו באופן חוקי או כי בטרם הגניבה לא הופעלו אמצעי המיגון ולא חלף פרק הזמן הדרוש לדריכה העצמית של המערכת (סעיף 6 לחוות הדעת). יצויין בהקשר זה כי כעולה מתצהירו של יצחק צ'יטיאת מסר לו התובע ביום 3.10.02 כי לא הבחין בסימני זכוכיות או גרירה על הכביש (ר' סעיף 4 ו-7 לתצהיר; נספח ב' לתצהיר, עמ' 2, שורות 3-4).

מפתחות הרכב נמסרו על ידי התובע לסוכן הביטוח שלו ביום 16.10.02 (סעיף 14 לתצהיר התובע; סעיף 10 לתצהירו של יצחק צ'יטיאת). מפתח נוסף של הרכב הועבר על ידי התובע בראשית דצמבר 2002 (ר' סעיף 11 לתצהירו של יצחק צ'יטיאת). כעולה מחוות דעתו של עמי מימון מיום 28.2.03, עקב אי זהות בין המפתח הראשון שהועבר והמפתח השני, נבדקה האפשרות כי התובע שכפל בשלב כלשהוא את המפתח השני של הרכב. בדיקה העלתה כי כך נעשה ואין למעשה מחלוקת כי מפתחות הרכב נשוא התביעה שוכפלו שלושה ימים לאחר גניבת הרכב במוסך בנתניה (ר' חוות דעתו של עמי מימון מיום 28.2.03 על נספחיה; עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 24-25; סעיף 6 לסיכומי ב"כ התובע). מעדותו של עמי מימון עולה כי על פי הנהלים אותם בירר את המפתח יכול להזמין רק בעל הרכב או מי שבידו יפוי כח מהבעלים עם כל פרטיו (ר' עמ' 23, שורות 21-27; עמ' 24, שורות 15-30). התובע הכחיש שחתימתו היא זו המופיעה על טופס הזמנת המפתח אך בחר שלא להעביר את הטופס לבדיקת מומחה לכתבי יד על אף שביקש וקיבל לכך רשות (ר' עמ' 17-18 לפרוטוקול). התובע אף לא זימן לעדות נציג מוסמך מהמוסך בו שוכפל המפתח על מנת שיובהר עניין זה. התובע גם ויתר על זימונו לעדות של גיסו, אמיר מזרחי, שממנו לגירסתו קיבל את המפתח הנוסף (ר' סעיף 20 לתצהיר התובע; עמ' 2, שורה 5).

מהמכלול כמפורט לעיל עולה המסקנה כי מפתחות הרכב הנוספים הושארו ברכב עובר לגניבתו וכי ככל הנראה באמצעותם נגנב. יש בכך גם כדי להסביר את היעדר ההתראה באיתוראן בעת האירוע ולאחריו. יצויין גם כי בעניין המפתחות לא היתה עדותו של התובע משכנעת.

6. על פי האמור בסיכומי ב"כ התובע לתובע אין כל הסבר לכך כיצד שוכפל המפתח של המשאית במוסך מרצדס בנתניה לאחר שהמשאית נגנבה. ואולם לטענתו אף אם קיים חשד כבד כי התובע שכח את המפתח הרזרבי במשאית שכן שכפל את המפתח הנוסף, חשד בלבד אינו מספיק לשם קביעה פוזיטיבית בעניין זה (סעיף 8 לסיכומים). אין בידי לקבל טענה זו. הנסיבות כפי שתוארו מעבירות אל התובע את הנטל להסביר מי כן שכפל את המפתח, ולאיזו מטרה. שאם לא כן המסקנה ההגיונית העולה מהנסיבות היא כי הוא שכפל או מי מטעמו, והטעם היחיד לשכפול המפתחות בנסיבות אלו ולאחר גניבת המשאית הוא כי המפתחות המקוריים, ביחד עם מפתחותיהם של הרכבים הנוספים הושארו ברכב.

הזכות לתגמולי ביטוח.

7. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו".

יסודותיו של סעיף זה כפי שפורש בפסיקה כוללים מסירת עובדות כוזבות, תוך מודעות לכך ומתוך כוונה לקבל כספים שלא כדין על יסוד עובדות כוזבות אלו (ר' רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אחמד נסרה, פיסקה 3). תכליתו של הסעיף היא הרתעת המבוטח מביצוע פעולות ההטעייה המנויות בו, באמצעות קביעת סנקציה של מתן פטור מוחלט מחבות, וזאת לנוכח המאפיינים המיוחדים של מירמה בקשר לנסיבות התרחשות מקרה הביטוח (ר', שם; ש. ולר, ביטוח (כרך ראשון), בעמ' 541-546). כיוון שכך גם מקום שלא קיים קשר סיבתי בין המירמה לבין תשלום תגמולי הביטוח, יש במסירת המידע הכוזב כדי לפטור את המבטח מאחריות ובלבד שהמרמה עניינה פרט מהותי. כך נקבע בע"א 9625/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. סימה מלכה שם הופרה חובת הלווי של נהג חדש וניתנה הצהרת כזב בעניין זה. ניתן ללמוד על כך גם מההוראות הסמוכות להוראת סעיף 25 האמורה (ר' הוראות סעיף 24(א) ו-24(ב) לחוק חוזה הביטוח). מהוראות אלו עולה כי מקום שהמחוקק ביקש לעשות כן, הגביל את היקף האחריות של המבטח בהתאמה לשאלת הקשר הסיבתי בין התנהלות המבוטח והשפעתה על חבות המבטח, אך בענייננו לא עשה כן.

8. בענייננו מסר התובע מפתחות ששוכפלו על ידו או על ידי מי מטעמו לאחר אירוע התאונה. מפתחות אלו הוצגו כמפתחות שהיו ברשותו של התובע או של מי מטעמו עובר להתרחשות התאונה. כעולה מהדיון קודם לכן התובע עשה זאת על מנת להסתיר את העובדה כי מפתחות הרכב הושארו בתוכו עובר לגניבת הרכב. מתצהירו של יצחק צ'יטיאת גם עולה כי התובע ביקש להשהות את מסירת המפתח היחיד שהיה ברשותו ככל הנראה על מנת למסור את שני המפתחות במקביל הגם שבסופו של דבר עקב הליך השכפול הממושך יחסית, לא הצליח בכך (ר' סעיפים 9-10 לתצהיר). מאחר ולכל הפחות היה בעובדה של השארת המפתח בתוך הרכב כדי לייחס לתובע אשם תורם משמעותי לאירוע הגניבה כך שתגמולי הביטוח היה נמוכים יותר מאשר אחרת, מתקיים בענייננו גם היסוד השלישי של הוראת סעיף 25 ולפיו עשה את שעשה התובע על מנת לקבל כספים שלא כדין.

לנוכח תכלית ההוראה כפי שפורשה בפסיקה לעיל, בנסיבות אלו אין מקום להטיל אחריות יחסית על המבטח, אלא יש לדחות את התביעה.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בגובה שכר טירחת העדים ששולם על ידה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שירלי רנר, שופטת