ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גוגנהיים דבורה נגד לוסיאן גלרטר ואח' :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 001741/06

בפני:

כב' השופט כרמי מוסק-סגן נשיא

24/08/2008

בעניין:

גוגנהיים דבורה

התובעת

נ ג ד

1. לוסיאן גלרטר

2. המגן חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים

פסק דין

1. לפני תביעה לפיצוי בעבור נזקי גוף שנגרמו לתובעת, עקב כך שהותקפה וננשכה על ידי כלב, כאשר כתוצאה מתקיפה זו נגרמו לתובעת חבלות קשות בפניה ונזקים נפשיים.

העובדות והאחריות.

2. התובעת ילידת 1/3/80, רווקה, הלכה ביום 2/11/93 יחד עם הוריה לראות את ביתו של הנתבע 1 שעמד למכירה.

3. לכך קדם ביקור בו היו הורי התובעת בבית הנתבע 1, מתוך עניין לרכשו מידי נתבע 1. באותו ביקור לא הייתה התובעת.

4. לנתבע 1 היה כלב דלמטי. הורי התובעת טוענים כי בביקור הראשון נראה הכלב ידידותי ושקט. הוא אפשר לאם התובעת ללטפו, בשלב כלשהו סגר הנתבע 1 את הכלב בחדר זאת כאשר הורי התובעת והנתבע סיירו בבית. הנתבע לא זכר אם האם ליטפה את הכלב, אך עדות האם והאב מקובלת עלי בעניין זה.

5. כאמור התובעת והוריה חזרו לראות את הבית ביום 2/11/93.

6. אין חולק כי הביקור לא תואם עם הנתבע.

7. הנתבע היה באותה עת בחו"ל ולמעשה לא היה איש בבית.

8. התובעת והוריה החנו את רכבם בסמוך לבית וניגשו להסתכל על הבית מבחוץ.

9. לדבריהם, הכלב היה בחצר הבית והוא ניגש לשער הבית, התרומם ונעמד על שער הבית כאשר כפות רגליו הקדמיות מונחות על שער הבית.

10. מעדות התובעת והוריה עולה כי הכלב נראה גם הפעם ידידותי, הוא לא נבח ולא נראה מאיים באופן כלשהו.

11. תחילה ליטפה את הכלב אם התובעת ולאחר מכן ליטפה אותו התובעת. הדבר ערך כשתי דקות. יש לקבוע כי לא היה חשש כלשהו שהכלב יתקוף וזאת לאור העובדה שהוא נראה ידידותי.

12. זאת ועוד, הוגשו תמונות מהן עולה כי גובה השער היה כזה שאפשר לכלב לעמוד על השער כפי שתואר לעיל, כאשר כפות רגליו וראשו עוברים את גובה השער. דבר זה אפשר למעשה לכל אדם לעבור ליד השער, לגשת לשער, לעמוד מחוץ לשער וללטף את הכלב. אילו היה מדובר בכלב תוקפני או מסוכן, היה ראוי שהנתבע יציב שער שאינו מאפשר מגע עם הכלב וישים שלט ברור כי מדובר בכלב מסוכן ויש להימנע מלגשת אליו או ליצור איתו מגע.

13. הדבר ברור וידוע לכל מי שמגדל כלבים. יש לזכור כי כלב דלמטי אינו כלב המוגדר ככלב קטן. הוא אמנם אינו "חשוד" ככלב התוקף בני אדם באופן אכזרי ואינו מוגדר ככלב תקיפה, יחד עם זאת, איש אינו יכול לתאר או לדעת את הנעשה במוחו של כלב, בפרט כאשר בעלי הכלב אינו נמצא והכלב שוהה לבדו בחצר הבית.

14. מכל מקום, לא הייתה סיבה כלשהי מצד התובעת והוריה שלא לגשת את הכלב ולגעת בו או ללטפו, בפרט לאחר שהורי התובעת ראו את הכלב קודם לכן ובפרט כאשר הנתבע יצר מצב או מצג בו הכלב יכול ליצור מגע באופן חופשי עם העוברים והשבים כפי שתואר לעיל.

15. על פי עדויות התובעת והוריה, האם סיימה ללטף את הכלב, סובבה את גבה והחלה לחזור לרכב. התובעת נותרה ליד הכלב, המשיכה ללטפו. לפתע תקף הכלב את התובעת נשך אותה בצורה קשה ביתור בפניה תוך שהוא גורם לה לנזקים חמורים. נוסף לכך נשך הכלב את התובעת בידה.

16. סיבת התקיפה לא ידועה ולא הובררה עד היום.

17. התובעת העידה כי לא עשתה דבר חריג כלשהו אלא הכלב פשוט תקף אותה לפתע.

18. הנתבעים מקשים וטוענים כי גובה הגדר הייתה 120 ס"מ וגובה התובעת הוא 167 ס"מ. שואלים הנתבעים כיצד הגיע הכלב לגובה של 47 ס"מ מעל הגדר. אינני סבור כי יש בטענה זו קושי אמיתי. הכלב עמד על הגדר וראשו מעל הגדר היינו כאשר הכלב עמד הוא היה גבוה יותר מהגדר.

19. המשמעות היא כי למעשה לא היה פער ממשי בין גובה הכלב כאשר עמד לבין ראשה של התובעת שודאי לא עמדה זקוף אלא נשענה או התכופפה לכיוון הכלב שעה שליטפה אותו.

20. אינני מקבל את טענת הנתבעים כי הגדר נבנתה בגובה תיקני של 120 ס"מ כדי למנוע את קפיצת הכלב החוצה. היה ראוי לבנות את הגדר והשער בגובה שלא יאפשר מגע עם הכלב וזאת כדי למנוע מקרה כפי שארע.

21. הנתבע עצמו העיד כי הכלב היה ידידותי כלפי זרים כשהיה בתוך הבית, אולם גם הנתבע עצמו מעיד כי כאשר הלב היה לבד בחצר "זה סיפור אחר".

22. כלומר, גם הנתבע עצמו ידע שהתנהגות הכלב בחצר שונה. לא צריך להיות מאלף כלבים או מומחה לכלבים כדי להבין שכלב שנמצא לבדו בחצר, שעה שהבעלים לא נמצאים בבית, משנה את התנהגותו שהרי המטרה שלשמה הוא מושאר בחצר היא לשמור על הבית.

23. במצב זה, חובה על הבעלים למנוע אפשרות של מגע בין הכלב לעוברי אורח. יש לזכור כי התובעת לא חדרה לתחומי החצר ולא נקטה בפעולה מאיימת כלשהי שמטרתה חדירה לתחומי החצר.

24. הנתבע טען כי היה שלט אזהרה על גדר החצר. מוזר, כי הנתבע לא טרח לצלם שלט זה לאחר האירוע שתוצאותיו היו כה קשות. אולם, גם אם היה שלט אזהרה, חובה הייתה על הנתבע למנוע אפשרות מגע בין עוברי האורח לכלב שנמצא לבדו בחצר.

25. לפיכך, גם אם אקבל את טענת הנתבעים כי חברו של הנתבע היה דואג לכלב שעה שהנתבע היה בחו"ל, כך שהיה מגיע לבית הנתבע, מאכיל את הכלב ודואג לצרכיו, עדיין, מרבית הזמן היה הכלב לבדו בחצר כאשר מטרת השהייה היא שמירה על הבית.

26. לעניין האחריות, קובע סעיף 41א' לפקודת הנזיקין אחריות מוחלטת על הבעלים של כלב שתקף.

27. סעיף 41ב' לפקודה קובע מספר "הגנות" לבעלים שכוללות התגרות מצד הניזוק או תקיפה של הניזוק כלפי הבעלים בן זוגו או הורו או ילדו, או הסגת גבול של הניזוק כלפי המקרקעין של בעלי הכלב.

28. הנתבעים לא הוכיחו קיומה של אף לא אחת מההגנות שפורטו לעיל.

29. באשר לטענה כי התובעת נגעה בשער הבית הדבר מהווה השגת גבול, אין לה כל אחיזה בפרשנות שיש לתת למונח השגת גבול, שהרי ברור לכל כי השגת גבול היא כניסה או חדירה של ממש למקרקעין ולא מגע קצר בשער הבית או גדר הבית. ברור לכל, כי לתובעת ולהוריה לא הייתה כוונה כלשהי להיכנס לתוך החצר באופן בלתי חוקי או ללא רשות. לפיכך, לא הוכיחו הנתבעים כי התובעת הסיגה גבול במקרקעי הנתבע ויש לדחות טענה זו.

30. לא הוכחה באופן כלשהו התגרות של התובעת בכלב. עדויות התובעת ואימה מקובלות עלי כי כל שעשתה התובעת היה ללטף את הכלב באופן רגיל לחלוטין.

31. בין השורות עלתה מצד הנתבע טענה כי התובעת "הרימה את ידה" על הכלב. למותר לציין כי הנתבע כלל לא היה במקום. במבחן ההיגיון, לא הייתה סיבה כלשהי שהתובעת תנסה להכות את הכלב או תרים עליו את ידה. אוסיף ואומר כי התובעת והוריה העידו לפני ארוכות. הם עשו רושם של אנשים שקטים, מנומסים ולא תוקפניים לחלוטין.

32. לפיכך, טענת ההתגרות מצד התובעת נדחית.

33. לאור כל האמור, סבורני כי מוטלת על הנתבע אחריות מוחלטת לתקיפת הכלב את התובעת זאת לאור האמור בסעף 41א' לפקודת הנזיקין. כמו כן סבורני כי אחריות הנתבע נובעת גם מעוולת הרשלנות. הוא התרשל כלפי התובעת בכך שלא בנה שער וגדר המונעים גישת העוברים והשבים לכלב לאחר שהוא עצמו העיד כי התנהגות הכלב משתנה שעה שהוא לבד בחצר ואין איש בבית. היה עליו לצפות אפשרות כי עובר אורח תמים ייגש לגדר ויצור מגע עם הכלב שנראה ידידותי. היה עליו לצפות כי הכלב עלול לשנות את התנהגותו ולתקוף. היה על הנתבע לנקוט באמצעים למנוע זאת.

34. באשר לטענת האשם התורם אינני סבור כי היה על התובעת לצפות שהכלב יתקוף אותה, בפרט כאשר הכלב לא הראה סימני תוקפנות, אין גדר שמפרידה בין העוברים והשבים לכלב, אלא קיימת גדר נמוכה שמאפשרת מגע עם הכלב. גם במישור המוסרי אינני סביר שראוי להטיל חלק מהאחריות על מי שניגש לכלב בתום לב, מלטף את הכלב ולפתע ללא כל סיבה הכלב תוקף אותו באופן קשה.

35. סבורני כי חובה על מי שמחזיק כלב, במיוחד כלב שתפקידו בין היתר לשמור על בית הבעלים, לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מצב בו הכלב יתקוף אדם אחר שלא התגרה בכלב או ניסה להיכנס ללא רשות למקרקעין בהם שוהה הכלב. מי שלא עושה כן, מעמיד עצמו בסיכון כי במקרה של תקיפה מצד הכלב, יאלץ לשאת בתוצאות.

36. עוד יוער כי הנתבעת 2 כמבטח אינה חולקת על הכיסוי הביטוחי. יחד עם זאת, ראוי שהנתבעת 2 כמבטח, וכך מבטחים אחרים יתנו את הדעת לעניין זה ויבדקו את התנאים בהם מוחזק הכלב והאפשרות כי ייצור מגע עם עוברי אורח.

37. לאור האמור אחראים הנתבעים יחד ולחוד לפצות את התובעת על מלוא נזקיה.

הנכות הרפואית והתפקודית

38. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לתובעת נזקים קשים בפרט בפניה. היא עברה מספר ניתוחים פלסטיים בארה"ב לשחזור הפנים והאף. הניתוחים בוצעו בארה"ב לאור המלצת הרופאים המטפלים.

39. התובעת נותרה עם נכויות הן בתחום הכירורגיה הפלסטית והן בתחום הנפשי.

40. הצדדים הגישו חוות דעת בתחומים אלה. בין הצדדים מחלוקת באשר למצב הרפואי בתחומים אלה ובאשר לגובה הנכות.

41. בתחום הכירורגיה הפלסטית הגישה התובעת חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר גולן. הנתבעת הגישה חוות דעת ערוכה על ידי פרופ' וכסלר. שני המומחים נחקרו בבית המשפט.

42. ד"ר גולן מצא צלקות ניתוחיות עדינות מאחורי שתי אפרכסות האוזניים, צלקות מכוערות באמה הימנית בגודל 8 X 1.5 ס"מ, צלקת ניתוחית היפרטרופית במפשעה הימנית, הצלקת כהה ומכוערת באורך 15 ס"מ ורוחב 1 ס"מ. עיוות של השפה העליונה וצלקות אדומות באורך 4 ס"מ. הנחיר הימני באף ומרכז החלק התחתון של האף משוחזרים מרקמות של המצח, האוזניים והמפשעה. הנחיר מעוות וקיימת הפרעה בכניסת האוויר. קצה האף סוטה ימינה. צלקות ניתוחיות בקצה האף. קיימת צלקת ניתוחית אורכית ובולטת באורך של 9 ס"מ וברוחב 1 ס"מ במצח מימין.

43. ד"ר גולן קבע כי לתובעת נכות לצמיתות של 10% בגין צלקות בגוף, 20% בגין הצלקות בפנים ו-20% בגין הפרעת הנשימה.

44. ד"ר גולן נחקר והסביר כי אמנם הנחיר הימני שוחזר מרקמות שונות אך הוא רחוק מלהיות נחיר של ממש. יש צורך להשתמש ב"סטנד" כדי להרחיב את הנחיר אחרת הוא ילך ויתכווץ והתובעת אכן משתמשת ב"סטנד".

45. הנתבעת מצביעה על כך שד"ר גולן בדק את התובעת לאחר ניתוח השחזור הרביעי, שעה שהתובעת עברה לאחר מכן עוד 4 ניתוחי שחזור, כלומר יש להניח שמצבה השתפר מאד לאחר בדיקתו של ד"ר גולן.

46. ד"ר גולן לא שלל בחקירתו את האפשרות שהניתוחים הנוספים היטיבו את מצב הצלקות.

47. ד"ר גולן העיד כי הענקת נכות בעבור צלקות היא עניין שבהערכה.

48. הנתבעים גם חולקים על כך שד"ר גולן שאינו מומחה בתחום אף אוזן גרון העניק נכות בתחום זה, היינו לעניין הפרעת הנשימה. אין לקבל טענה זו של הנתבעים. ד"ר גולן הוא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. הוא העריך את המצב לאחר שחזור הנחיר, דבר שהוא בתחום מומחיותו. תוצאה ישירה של שיחזור זה היא שימוש מתמיד בסטנד כדי למנוע התכווצות הרקמות, גם זאת בתחום מומחיותו של ד"ר גולן. הנכות שקבע קשורה כולה למצב זה ועל כן יש לקבלה.

49. פרופ' וכסלר, המומחה מטעם הנתבעת בדק את התובעת לאחר הניתוח השישי. היינו גם הוא לא בדק את התובעת לאחר השלמת השחזור. הוא קבע כי שחזור האף נעשה בצורה טובה מאד. הוא העניק לתובעת 5% נכות בגין הצלקות בגוף ו-15% נכות בגין הצלקות בפנים.

50. מאחר וד"ר גולן אינו חולק על כך שיתכן ומצב הצלקות השתפר, אני קובע כי לתובעת 5% נכות בגין צלקות בגוף, 15% נכות בגין צלקות בפנים ו-20% נכות בגין הפרעה בנשימה.

51. בתחום הנפשי הגישה התובעת חוות דעת ערוכה על ידי ז"ר דורסט.

52. המומחית קבעה כי לתובעת נגרם סבל נפשי כתוצאה מהפגיעה, הניתוחים והטיפולים שעברה, הצלקות והמראה החיצוני. נגרמו לתובעת קיפוח חברתי, פגיעה בדימוי העצמי, בביטחון העצמי, קושי חברתי, קושי לצאת עם חברים. המומחית קבעה נכות זמנית של 40% לשנה, 30% לשנה נוספת ו-25% לצמיתות.

53. הנתבעת מצביעה על כך כי ד"ר דורסט בדקה את התובעת לאחר הניתוח הרביעי, היינו באמצע תהליך השחזור. ד"ר דורסט הצביעה על הניתוחים אותם עוברת התובעת וקבעה כי כל ניתוח מחזיר את התובעת לאחור מבחינת מצבה הנפשי. קביעה זו מקובלת עלי.

54. מסכים אני עם הנתבעים כי מהראיות עלה שמבחינת המצב החברתי חל שיפור מאז בדיקתה של ד"ר דורסט והתייחסותה לדברים.

55. ד"ר קרת, המומחית מטעם הנתבעים קבעה כי לתובעת נכות נפשית צמיתה של 10% ונכות זמנית של 20% למשך חצי שנהה.

56. ד"ר קרת מצאה אצל התובעת נכות נפשית הנובעת מנוירוזה פוסט-טראומטית. לדעתה אין מקום להעניק נכות נפשית על הצלקות כשלעצמן. ד"ר קרת לא מצאה אצל התובעת סימפטומים דיכאוניים או חרדתיים כפי שמצאה ד"ר דורסט. קשה לקבל עמדה זו לאור טיב הפגיעות מהן סובלת התובעת. יש לזכור כי מדובר בבחורה צעירה שודאי המראה האסטטי חשוב לה מאד. פגיעה במראה זה בהחלט גורמת לאותם אפקטים שמצאה ד"ר דורסט.

57. לדעת ד"ר קרת, הפגיעה בתעסוקה אינה חלק מהנכות הנפשית. גם עמדה זו קשה לקבל. חלק מהנכות הנפשית היא פגיעה בהתאמה הסוציאלית והתעסוקתית. מעדות ד"ר קרת עולה כי לא ראתה לנכון להעריך נכות עקב פגיעה זו, עמדה שאינני מקבלה.

58. ד"ר קרת הביעה עמדה לפיה היא מקבלת את דברי התובעת שהיא מתביישת בצלקות שלה, אך לטעמה אין הדבר מקנה נכות נפשית. גם דברים אלה מתקשה אני לקבל. ברור כי קיים קשר בין בושה זו של התובעת במראה פניה למצבה הנפשי. דברים אלה מתקשרים לאמור לעיל.

59. סיכומו של דבר, יש לקבל את חוות דעתה של ד"ר דורסט, תוך הפחתה קלה עקב ההטבה ככל הנראה במישור החברתי. לפיכך אני מעמיד את הנכות הנפשית על 20% לצמיתות

60. לגבי הנכות בזמנית, מדובר בהערכה של המומחים שהרי התובעת לא נבדקה על ידם "בזמן אמת" אני מעמד את נכותה הזמנית של התובעת במישור הנפשי על 30% למשך שנה.

61. לפיכך, מגיעה נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת ל-48.5% לצמיתות.

62. סבורני כי לנכות זו השפעה תפקודית חמורה. אמנם, מדובר בנכות שמרביתה היא נכות שנובעת מצלקות, אך יש לזכור כי מדובר בצלקות הנמצאות על פניה של התובעת. חלקן הקטן נמצא במקומות מוסתרים מעין הרואה. מדובר בבחורה צעירה, בת 28 כיום שדרכה המקצועית טרם גובשה. לפיכך, נכותה הרפואית ודאי מגבילה ותגביל את התובעת בתחום התעסוקתי. לפיכך אני מעמיד את נכותה התפקודית על 30% נכות כשלנכות זאת השלכה בעיקר בתחום התעסוקתי. בתחום הפיזי כשלעצמו, דהיינו למשל באפשרות לעסוק בעבודות הבית או בצורך בעזרה וסיוע של הזולת – לנכות זו השפעה פחותה באופן ניכר מאד.

הנזקים וסכום הפיצויים

63. הפסדי שכר בעבר - מעדות התובעת עלה כי עקב האירוע הקשה, הטיפולים הרבים שעברה לרבות 8 ניתוחים בארה"ב לא עלה בידיה להשלים את לימודיה האקדמאיים והיא עובדת כיום בעבודות מזדמנות בהן היא משתכרת 28 ₪ לשעה.

64. הניתוח האחרון של התובעת בוצע בחודש יולי 2007.היינו בחלוף כ- 4 שנים לאחר התאונה. בחודש 12/03 עשתה התובעת ניסיון לחזור לעבודה במשרד. היא עבדה באופן זמני עד לניתוח שהיה ב-5/04. ב-7/04 חזרה לניתוח נוסף בארה"ב וללוויה של סבה. התובעת חיפשה עבודה והחלה לעבוד בעמותת אלע"ד ב-1/05. היא השתכרה בשנת 2004 16,000 ₪.

65. התובעת מבקשת בסיכומיה לפסוק לעבר סכום גלובלי נכון להיום של 40,000 ₪. מדובר על תקופה של כ-5 שנים מאז האירוע. סבורני כי עד לניתוח האחרון, יש לראות בתובעת כמי שאיבדה את כושרה לעבודה. ברור ששום מקום עבודה רציני לא יכול להעסיק אדם שעליו לעבור 8 או 9 ניתוחים בחו"ל, פניו חבושות משך תקופות ארוכות, הוא סובל מכאבים וממצב נפשי ירוד. אם הייתה התובעת עובדת משך 5 שנים, 40 שעות בשבוע לפי שכר של 28 ₪ לשעה, הייתה יכולה להשתכר כ-4,400 ₪ לחודש, היינו כ-53,000 ₪ לשנה. על פני 5 שנים מדובר בסכום של 265,000 ₪. גם אם הייתה עובדת חצי משרה עקב לימודיה הייתה יכולה להשתכר כ- 133,000 ₪. בפועל השתכרה התובעת סכומים זעומים בשנים שלה. יש לזכור כי לימודיה התעכבו דבר שגם בו טמון נזק כלכלי. לפיכך הסכום של 40,000 ₪ הוא סכום ראוי בהחלט.

66. פגיעה בכושר ההשתכרות - לאחר שהעמדתי את הנכות התפקודית על 30%, יש לערוך את על יסוד השכר הממוצע במשק שהוא סך של 7,500 ₪. לא ראיתי מקום לחרוג משכר זה שכן לא הובאו ראיה או נתון מהם עולה כי לאור לימודי התובעת או מקצועה העתידי היא יכלה להשתכר מעל לשכר הממוצע במשק. מקדם ההיוון לחישוב עד גיל 67 הוא 274.73. לפיכך יש לקבוע פיצוי של 618,000 ₪.

67. הפסדי פנסיה - מקובל עלי כי מכוח צו ההרחבה תפחת הפנסיה לה הייתה זכאית התובעת ללא מומה. בנסיבות אלה אני קובע פיצוי של 70,000 ₪ המהווה פיצוי של נגזרת הפנסיה בשיעור 70% מגיל 67 ועד לתום תוחלת חיי התובעת בהיוון כפול.

68. עזרה וסיעוד - מקובל עלי כי מאז האירוע ועד לסיום הניתוחים שכללו נסיעות לארה"ב נזקקה התובעת לעזרת הזולת בהיקף רב. הדבר עולה מהראיות שהובאו לפני. אינני סבור שיש מקום לפסוק סכום לעתיד עבור עזרה בעבודות הבית שכן אין לנכויות השלכה במישור זה למעט קשיי הנשימה. לפיכך אני קובע סכום גלובלי של 50,000 ₪ בראש נזק זה.

69. הוצאות הטיפולים הרפואיים, הניתוחים והנסיעות לחו"ל - פרופ' וכסלר אישר כי אינו שולל את זכות ההורים לפנות לטיול הרפואי המיטבי ואם היה מדובר בביתו יתכן והיה נוהג באותו אופן. די בכך כדי להצדיק את פניית הורי התובעת למומחים הטובים ביותר שעה שהיה מדובר בניתוח שחזור מסובך, דבר שהומלץ להם על ידי הרופא המטפל בארץ. ב"כה תובעת ערך חישוב מדויק של עלות הניתוחים בחו"ל. (סעיף 77 לסיכומי התובעת). גם אם נפחית סכום מסוים עבור הוצאות השהייה בעת הנסיעה עבור לווית הסב וחלק מעלויות המזון, יש לקבל את רובו המכריע של הסכום שהוא עלות הניתוחים עצמם. לפיכך אני קובע בראש נזק זה סכום של 470,000 ₪.

70. התובעת טוענת לסכום הוצאות נוסף עבור טיפולים רפואיים בארץ. נכון הוא כי חלק מהטיפולים הם הוצאות לרפואה פרטית שמכוסות על פי סל הבריאות. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בפגיעה קשה ויוצאת דופן שהצריכה טיפול של טובי המומחים. סבורני, כי במצב זה, הפניה לרפואה פרטית היה בה כדי להקטין את הנזק והיא פעולה שנעשתה גם לטובת אינטרס הנתבעים. לפיכך יש לקבוע החזר מלא של ההוצאות, היינו סך של 37,000 ₪.

71. הוצאות בעתיד - התובעת צפויה לעבור טיפולים נפשיים וכן טיפולים הקשורים בבעיית הנשימה. על דרך האומדן אני קובע פיצוי של 15,000 ₪.

72. נזק שאינו נזק ממון - אין ספק כי לתובע נגרם סבל רב שאינו מתבטא בנזק ממוני. לא פעם קשה על בית המשפט הערכת סבל זה. ניתן להיעזר בנכות שנקבעה. אולם לא פעם אין מרכיב זה משקף את הסבל הרב שנגרם לניזוק כמו התובעת שלפני. חש לזכור כי עברה שמונה ניתוחים לדברי המוחים השונים. על פי עדותה למעשה עברה 9 ניתוחים. קשה לדמיין מה חש אדם שפניו מושחתים באופן שארע אצל התובעת. התובעת תיארה בעדותה את תקופת ההחלמה הממושכת, הסבל הפיזי והסבל הנפשי הרב לרבות התופעות שנלוו לכך.

73. לאור כל האמור אני קובע פיצוי של 400,000 ₪ עבור נזק שאינו נזק ממון.

74. סיכום - לאור כל האמור לעי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך של 1,700,000 ₪. לסכום זה יוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 340,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו יוספו הוצאות המשפט לרבות שכר המומחים אותו שילמה התובעת. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

כרמי מוסק, שופט

סגן נשיא