ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליטוב נגד רפאל ואח' :

1

בתי-המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 008603/04

לפני:

כב' השופט א' דראל

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

שמעון אליטוב

ע"י ב"כ עוה"ד

ש' ז' פונדמינסקי וא' ליבשין

התובע

נגד

1. גילה רפאל

2. אליהו חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ש' איבצן

הנתבעים

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 24.2.1937, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים, שאירעה ביום 31.1.04. בעת התאונה נהג ברכב הנתבע מס' 1 והנתבעת מס' 2 היא מבטחת הרכב בביטוח חובה. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעים לשאת בנזקי התובע.

2. התובע טוען בכתב התביעה כי נפגע בברך ימין, ירך ימין וכף יד שמאל. לאחר התאונה טופל התובע ושוחרר בחלוף זמן קצר. ביום 26.2.04, פחות מחודש לאחר התאונה, הוא אושפז במרכז הרפואי שערי צדק עקב נמק עורי והפרשה מוגלתית מהפצעים. הוא עבר לבית החולים הדסה עין כרם וביום 4.3.04 הוא נותח ברגלו להטריית הפצע. בהמשך ביום 16.3.04 אושפז שוב ועבר ניתוח להטריית הפצע וסגירתו בשתל עורי.

3. בחלוף זמן ניכר בחודש אוקטובר 2005 התפתח אצל התובע זיהום בשוק.

חוות דעת המומחים

4. לבדיקת התובע מונתה מומחית רפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית ובהמשך מונה מומחה רפואי בתחום הרפואה הפנימית וזאת על רקע טענתו של התובע להחמרה במחלת הסוכרת ממנה הוא סובל.

הנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית

5. המומחית בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר בנימינה רוזנברג הגן, קבעה כי התובע סבל מפצעים ושפשוף בברך ובהמשך התפתח זיהום ונמק עורי באספקט המדיאלי של ירך ימין ובאספקט הלטראלי של ברך ימין. היא מפרטת את הטיפולים שנערכו ומוצאת איזור של שתל עור מרושת באספקט פנימי בירך הימנית בגודל של 12 X 6.8 ס"מ. עוד נמצאו בצד החיצוני של הברך צלקות מעט היפרטרופיות בגודל של 6 X 8 ס"מ.

6. בפרק הסיכום מציינת המומחית כי היא מעריכה את נכותו של התובע בשיעור של 10% לצמיתות בשל הצלקות ושתל העור ונכות זמנית של- 100% למשך שלושה חודשים.

7. המומחית זומנה לחקירה על חוות דעתה ובא כוחו של התובע חקר אותה. בתשובותיה אישרה המומחית כי סביר בעיניה שהתובע סבל מסיבוכים קשים ברגל ותקופה ממושכת הרגל הייתה חבושה ונזקקה לשטיפות וחבישות. עוד אישרה המומחית כסבירות את תלונות התובע על כאבים עזים באזור הפצעים, נפיחות, אודם, זיהום ומגבלות קשות ברגל (עמ' 5, ש' 15-18).

8. המומחית תיארה את הצלקת ככזו שהבשילה ופחות מפריעה, פחות מגרדת ופחות כואבת. לדבריה מסביב לשתל העור יש לתובע צלקת שהיא בשלבים של הבשלה (עמ' 5). באשר למידת התפקודיות של הצלקת אמרה המומחית כי מדובר בצלקת מכערת אך אינה מגבילה את התובע (עמ' 6, ש' 4) ובהמשך הדברים אמרה כי הנכות היא בעיקר עבור הכיעור וכי הצלקת אינה אמורה לכאוב (עמ' 12). בלשונה של המומחית 'קשה לי להגיד עליה שהיא מכאיבה' (עמ' 6, ש' 6; עמ' 11, ש' 11-12; עמ' 12, ש' 16-18).

9. המומחית שללה בחקירתה את הטענה למגבלה בהליכה וציינה כי 'אני ראיתי אותו הולך, הוא הלך יפה אצלי במרפאה' (עמ' 7, ש' 14-15).

10. באשר לצלוליטיס שהתפתחה לתובע לאחר הבדיקה ובחלוף זמן ממועד התאונה הבהירה המומחית כי הצלוליטיס נובעת ככל הנראה מהסוכרת וכי לא ניתן לשייך את הצלקת בחלק התחתון של איזור השוק לתאונה (עמ' 9, ש' 6-8) וכי התובע סבל מצלוליטיס בשוק עוד לפני התאונה (עמ' 10, ש' 6-7)

הנכות בתחום הרפואה הפנימית

11. התובע נבדק תחילה על ידי פרופ' בר-און המנוח שאף נתן חוות דעת. התובע עמד על זכותו לחקור את פרופ' בר-און על חוות דעתו אך בעקבות פטירת המומחה בטרם נחקר על חוות הדעת מונה לבקשת התובע מומחה אחר, ד"ר יוסף קליינמן.

12. בחוות דעתו התייחס המומחה, שלא היה מודע לחוות דעתה של ד"ר רוזנברג-הגן, לשני היבטים של הפגיעה בתובע. מבחינת מחלת הסוכרת מצא המומחה כי התאונה גרמה להרעה זמנית לתקופה של חצי שנה, שבמהלכה יש לתובע נכות מלאה, אך לאחר מכן אין לקשור בין מצב התובע לבין התאונה. באשר לצלקת ברגל מצא המומחה כי יש לקבוע לתובע בשל הצלקת ובשל ההפרעה בניקוז הורידי והלימפטי נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 86 (1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

13. סעיף זה עניינו ERYSIPELAS RECIDIVANS כאשר הסעיף קובע נכות בשיעור של 10 אחוז עבור פגיעה ב'צורה קלה, 6-1 התקפים לשנה'.

14. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ואליהן צורפה חוות הדעת של ד"ר רוזנברג הגן, הבהיר ד"ר קליינמן כי באשר לבדיקת הפיסיקאלית החיצונית של העור והצלקות אין לו מה להוסיף על בדיקתה של ד"ר רוזנברג.

15. בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם הנכות שנקבעה על ידי ד"ר קליינמן חופפת לנכות הרפואית שניתנה לתובע עבור הצלקת. מתוך תשובות המומחים לשאלות שנשלחו למומחים לאחר שמיעת הסיכומים עלה כי הנכות שניתנה על ידי ד"ר קליינמן בשל הפגיעה בעור אינה חופפת (תשובת ד"ר רוזנברג – הגן מיום 6.3.08; תשובת ד"ר קליינמן מיום 23.4.08)

16. בעקבות קבלת התשובות השלימו הצדדים את טיעוניהם בישיבה שהתקיימה ביום 13.5.08. במהלך שמיעת טיעוני הצדדים התברר כי שוב קיימת אי בהירות בתשובות המומחים ביחס לשתי שאלות נוספות: (1) האם קיים קשר בין הופעת הצלוליטיס לבין התאונה ו (2) האם אין מקום לערוך התאמה של הנכות שנקבעה לפי סעיף 86 (1) ולקבוע נכות חלקית. לאור הצורך בהבהרה נשלחו שאלות נוספות.

17. עמדתה של ד"ר רוזנברג –הגן בשאלה זו הייתה כי אין לייחס לצלקת שנגרמה לתובע בתאונה את הפגיעה במערכת הלימפטית. היא מסבירה כי כשבדקה את התובע 'הרגל הייתה שקטה ללא סימני נפיחות או זיהום, ללא סימני אי ספיקה לימפטית'. היא הפנתה לתשובה קודמת שנתנה לפיה מקור הזיהום הוא הסוכרת ופטרת בין האצבעות.

18. לעומתה, עמדתו של ד"ר קליינמן הייתה כי הצלקת שנגרמה בתאונת הדרכים היא שאחראית לפגיעה בניקוז הלימפטי. באשר לשאלה האחרת שעניינה קביעת הנכות הסכים ד"ר קליינמן כי 'יש לחשב את הנכות לפי החלק היחסי לקיומה'.

19. בהשלמת הטיעון שהגיש התובע הוא ביקש שתקבע לו נכות בשיעור של 19 אחוז (10 אחוז עבור הצלקת ו- 10 אחוז עבור הפגיעה הלימפטית). לחילופין, נוכח הקושי בדבר מיעוט ההתקפים הציע לקבוע כי הפגיעה הלימפטית גרמה ל- 2.5 אחוזי נכות.

20. הנתבעים מפנים לתשובת המומחה לפיה יש להתאים את הנכות. במקרה של התובע מדובר בהתקף אחד בארבע שנים ולכן חישוב התאמת הנכות מביא לכך שמדובר ב – 0.7 אחוז בלבד. עוד נטען כי יש להביא בחשבון, כפי שציין המומחה, כי שמירה על הגייינה תמנע דלקות גם בעתיד.

21. במחלוקת שנפלה בין המומחים, אני סבור כי יש לקבל את עמדת ד"ר קליינמן בדבר הקשר שבין הצלקת לבין הפגיעה הלימפטית. מצאתי כי בשל כך שד"ר קליינמן בדק את התובע לאחר ד"ר רוזנברג הגן ומאחר ובעת הבדיקה על ידי ד"ר רוזנברג הגן טרם התפתחה אותה בעיה לימפטית יש להעדיף את קביעתו.

22. באשר לגובה הנכות, מקובלת עלי עמדת הנתבעים, הנתמכת גם בעמדת ד"ר קליינמן, לפיה יש לערוך התאמה של הנכויות. בהינתן התדירות הנמוכה יחסית של ההתקפים אני מוצא כי יש להעמיד את הנכות הנוספת (מעבר לנכות עבור הצלקת) על שיעור של 2.5 אחוז.

23. לסיכום, נכותו של התובע היא בגובה (מעוגל) של 12.5 אחוז.

הנזק הלא ממוני

24. נוכח הקביעה שלעיל לעניין הנכות הרפואית יש לפסוק לתובע פיצוי המבוסס על נכות בשיעור של 12.5 אחוז . יש לפצות את התובע גם עבור 22 ימי אשפוז. הסכום המתקבל לאחר ניכוי גיל ובתוספת ריבית הוא במעוגל 23,000.

הפסד השתכרות

25. התובע טוען בתצהירו כי שימש עובר לתאונה כרב האזורי של המועצה האזורית מטה בנימין והוא ראש מוסדות 'עוז מאיר' בירושלים. הוא מציין כי היה אדם רב פעלים, נמרץ ועצמאי ותפקד באופן שוטף. לדבריו, בעקבות התאונה הוא נעדר משך תקופה ממושכת מהעבודה ומפעילותו כרב וכראש ישיבה ועד היום לא חזר לפעילות. הוא מתאר כי עבודתו ופעילותו הצטמצמו ונחלשו מאוד.

26. לטענת התובע הכנסתו לפני התאונה עמדה על 9,000 ₪ לחודש אך כושר השתכרותו הוא 25,000 ₪ (סעיף 17 לתצהיר).

27. התובע לא צירף ולו תלוש שכר אחד או כל מסמך אחר אף שטען שזו לא בעיה (עמ' 16, ש' 16) וכל טענותיו לגבי הכנסותיו לפני התאונה כמו גם לאחריה אינן נתמכות בדבר.

28. בחקירתו הנגדית, אישר התובע כי השכר שלו לא נפגע לאחר התאונה (עמ' 16, ש' 26-27) אך טען כי בשל הפגיעה הוא אינו מרצה כפי שנהג לפני התאונה ולכן נמנעות ממנו ההכנסות שהיו מתקבלות בשל ההרצאות. בהקשר זה יש להעיר כי היעדרותו של התובע מההרצאות שנזכרה בתשובתו בחקירה הנגדית לא נטענה כלל בתצהיר העדות הראשית (ר' סעיפים 16 ו- 17 לתצהיר). כאשר נשאל התובע מדוע הדבר אינו נזכר בתצהירו הוא השיב 'בסדר, חשבתי שזה מובן מאליו' (עמ' 17, ש' 1-2).

29. זאת ועוד, התובע לא טרח להביא כל נתון או ראיה היכולים ללמד מה היה היקף ההרצאות לפני התאונה, מה היה היקף ההרצאות לאחריה ומה הנזק שנגרם לו בשל התאונה. בחקירה אמר התובע כי 'אני גם הרציתי בשחור הרצאות וקבלתי עוד אשל כמרצה והיום אני לא עושה את זה' (עמ' 16, ש' 20-21) אך כאשר נשאל האם יש הוכחה למה שהוא אומר השיב כי אין.

30. בסיכומיה ביקשה באת כוח התובע כי ייפסק לו פיצוי עבור תקופת אי הכושר וכן פיצוי לעבר ולעתיד המבוסס על ההנחה שהתובע השתכר ויכול להשתכר שילוש השכר הממוצע במשק. לשיטתו של התובע יש לערוך את החישוב על בסיס ההנחה שכושר השתכרותו נגרע בשיעור של 20%.

31. הנתבעים סבורים כי אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי לעבר וכי אין הצדקה לראות אותו כמי שנגרע כושר השתכרותו.

32. איני סבור כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי נגרם לו הפסד השתכרות בעבר אלא ההיפך מכך. מחומר הראיות עלה בבירור כי שכרו של התובע אותו הוא מקבל מהמועצה האזורית לא נפגע אלא נשמר. לא הובא ולו תלוש שכר אחד או מסמך כל שהוא היכול לבסס את הטענה כי לא שולם לתובע שכר בתקופת אי הכושר ובהיעדר ראיות לא ניתן לפסוק לתובע כל פיצוי.

33. בעניין זה נקבע כי:

"על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר."

(ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2), 800 ,עמ' 811-812, ההדגשה שלי – א.ד.).

34. באשר לאפשרות שכושר השתכרותו של התובע נגרע מצאתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קיום גריעה מכושר השתכרותו.

35. ראשית, מתוך עדותה של ד"ר רוזנברג הגן עלה כי מדובר בצלקת שאין לה כל השלכה תפקודית. אף מתוך חוות דעתו של ד"ר קליינמן ומתשובותיו עלה כי מדובר בפגיעה בעלת משמעות נמוכה וכי ההתקפים בהם מדובר הם בתדירות נמוכה וניתנים לשליטה אם נשמרת היגיינה נאותה. מכאן, ההשלכה התפקודית של הנכות על כושר ההשתכרות נראית נמוכה.

36. שנית, התובע העיד כי שכרו לא נפגע והוא מקבל את אותו שכר עצמו גם כיום. ככל שעלתה טענה מטעם התובע כי אינו מקבל תשלום עבור הרצאות שאינו נותן איני סבור כי ניתן להסתמך על עדות התובע בעניין זה או להתבסס עליה (ר' סעיף 54 לפקודת הראיות). התובע לא העלה את נושא ההרצאות בתצהיר העדות הראשית ו'נזכר' בו רק במסגרת החקירה הנגדית. לא הוברר היכן ניתנות ההרצאות, מה משולם עבורן, מדוע התובע אינו יכול להעביר אותן עתה למרות הנכות שנותרה. בהינתן כי מדובר בהכנסות שככל הנראה אינן מדווחות, דומה כי התובע לא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו להוכיחן (ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קרוניס , פורסם במאגרים, 1998).

37. למרות זאת, בהינתן כי הנכות עלולה להכביד במידה קלה על התובע בתפקודו בעתיד ובהתחשב בכך שהוא כיום בן 61, אני פוסק לו פיצוי על דרך של אומדן המניח פגיעה מסוימת אף שזו לא הוכחה, בסכום של 10,000 ₪.

עזרה וסיעוד

38. התובע מתאר בתצהירו כי משך תקופה ממושכת סבל מכאבים והיה מאושפז ונותח. התובע טוען כי לפני התאונה נהג לעזור לאשתו בניהול משק הבית, הקניות וכד' וכי כיום הוא מתקשה לתפקד בבית והעול נופל על אשתו.

39. בסיכומיו ביקש התובע כי ייפסק לו פיצוי בסכום של 5,000 ₪ לחודש לתקופה של חצי שנה ופיצוי בסכום של 750 ₪ לחודש לאחר מכן ולתוחלת חייו. הנתבעים סבורים כי אין מקום לפיצוי ברכיב זה.

40. בהינתן כי לתובע הייתה תקופת אי כושר מסויימת במהלכה נזקק לעזרה וכן תקופת אשפוז שהצריכה תמיכה ועזרה מבני משפחתו אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 7,500 ₪ (נכון להיום). לא מצאתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי לעתיד ברכיב זה.

ניידות

41. בסיכומיו ביקש התובע כי ייפסק לו פיצוי בכום גלובאלי של 60,000 ₪. עמדת הנתבעים היא כי אין לפסוק כל פיצוי. נוכח עמדת המומחית באשר למשמעות הצלקת איני סבור כי יש מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות

42. התובע צירף לתצהירו קבלות המסתכמות בסכום של כ- 1,000 ₪. בסיכומיו ביקש פיצוי בסכום של 5,000 ₪.

43. בהביאי בחשבון את האפשרות כי ייתכן והיו הוצאות נוספות שלא גובו בקבלות אני פוסק לו פיצוי בסכום של 2,500 ₪ (נכון להיום).

ניכוי התשלום התכוף

44. כמוסכם על הצדדים יש לנכות מסכום הפיצוי את התשלום התכוף, 7,500 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.7.04.

סיכום

45. אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 43,000 ₪.

46. הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% על הסכום הנ"ל (למעט מרכיב התשלום התכוף שלגביו ישולם שכר טרחה בשיעור 8%) בתוספת מס ערך מוסף. מהסכום המתקבל לאחר הוספת שכר הטרחה יופחת התשלום התכוף כאמור לעיל.

הוצאות המשפט

47. הנתבעים ישלמו לתובע את האגרה בה נשא בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

48. התובע ביקש שיושבו לו הסכומים ששילם למומחה, פרופ' בר און, וכן לסכומים ששולמו עבור חקירתה של ד"ר רוזנברג הגן ועבור זימונו לעדות של הרופא המטפל, ד"ר גדליה מזל. הנתבעים סבורים כי אין מקום להשבת שכר טרחת המומחים.

49. באשר לעלות חקירתה של ד"ר רוזנברג – הגן הרי שעיון בשאלות שנשאלה המומחית בחקירה אינו מצביע על הצורך שהיה לחקור אותה בבית המשפט ועל כך שלא ניתן היה להסתפק במשלוח שאלות הבהרה. לפיכך, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאה זו.

50. כך, איני סבור כי היה מקום לזימונו של הרופא המטפל לבית המשפט שכן מלכתחילה התחומים בהם יכול היה להעיד היו מוגבלים (ר' ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77 (1991); ע"א 185/88 אבו ג'עפר נ' אבו ג'עפר, פ"ד מה (3) 117 (1991)).

51. באשר לעלות חוות דעתו של פרופ' בראון מצאתי כי יש להורות לנתבעים להשיב אותה לתובע מאחר והמומחה קבע לתובע נכות זמנית וכן כי הצורך בהחלפתו במומחה אחר אינו באשמתו של התובע. מינויו של ד"ר קליינמן אף הביא בהמשך הדברים לקביעת נכות נוספת. לפיכך ישיבו הנתבעים לתובע את שכר טרחתו של פרופ' בראון בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו שולם.

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

א' דראל, שופט