ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמנון מנסור נגד מדינת ישראל :

רע"פ 3964/05

בפני: כבוד השופט י' עדיאל

המבקש:
אמנון מנסור

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 72267/04 מיום 30.03.05 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר

החלטה

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 72267/04 (השופטת ע' קפלן-הגלר), שניתן ביום 30.3.05, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנתניה בת.פ. 3958/02 (השופטת ר' בן יששכר-שוורץ) מיום 23.12.04.

2. המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בנתניה, ביום 13.5.02, בהעדרו, בנהיגה במהירות מופרזת לפי תקנה 54א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ונגזרו עליו קנס בסך 1500 ש"ח, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בפועל, ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. פסק הדין בוטל בהליך של ערעור וחזר לבית המשפט לתעבורה בנתניה.

3. לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, וגזר עליו קנס בסכום של 1500 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בפועל, ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. בית המשפט לתעבורה הפעיל כנגד המבקש עונש מותנה של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים, כמו כן חויב המבקש לחתום על התחייבות בסכום של 5000 ש"ח שלא יעבור עבירת מהירות העולה על 50 קמ"ש תוך שנתיים. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.

4. בפנינו טוען המבקש כי לא הוכח על-ידי התביעה שמכשיר הממא"ל, באמצעותו נמדדה המהירות, תוחזק, הוצב והופעל כראוי. בנוסף, נטען, כי תעודות עובד הציבור שהוגשו לבית המשפט בעניינו אינן עומדת בדרישות פקודת הראיות. מוסיף המבקש, כי היה על בית המשפט קמא להיעתר לבקשתו ולזמן את החתומים על תעודות עובד הציבור לחקירה נגדית. בית המשפט קמא אמנם החליט (בישיבה קודמת) שעל המבקש להודיע 10 ימים לפני מועד הדיון אם יש בדעתו לחקור מי מעורכי תעודות עובד הציבור, וב"כ המבקש לא מסר הודעה כאמור. אולם, לטענתו, באי מתן הודעה כאמור אין לראות כויתור על חקירתם של עושי התעודות, אלא כדרישה לכך שכל עורכי תעודות עובד הציבור יופיעו לחקירה נגדית. לטענת המבקש, בית המשפט לתעבורה אף טעה בכך שהרשיע את המבקש בהעדרו ודחה את בקשת בא-כוח המבקש לדחות את מועד הדיון.

לחילופין, טוען המבקש כנגד חומרת העונש שהוטל עליו. לטענתו, חומרת העונש איננה תואמת את רמת הענישה המקובלת בעבירות זהות בבתי המשפט לתעבורה. כמו כן, טוען המבקש, שאין להחמיר בעונשו מעבר לעונש שהוטל עליו בפסק הדין מיום 13.5.02, אז הורשע ונגזר דינו בהיעדרו, שכן לא חל שינוי בנסיבות המצדיק החמרה בעונש.

5. דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות להגיש ערעור שני בפני בית-משפט זה כערכאה שלישית לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); וכן רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).

6. המבקש אינו מצביע בבקשתו על נימוקים המצדיקים במקרה זה, באופן חריג, ליתן רשות ערעור בגלגול נוסף. טענותיו של המבקש באשר להרשעתו מתמקדות בנסיבות הספציפיות הנוגעות למקרה נשוא הדיון והן אינן כרוכות בשאלות בעלות עניין ציבורי או משפטי רחב, המצדיקות לסטות מן הכלל האמור.

גם טענותיו של המבקש לעניין חומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. הכלל הוא כי חומרת העונש כשלעצמה, במקרים בהם לא קיימות נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה אינה מצדיקה אף היא דיון בגלגול שלישי (ראו: רע"פ 3590/04 נטף נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); רע"פ 8571/02 פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)). במקרה שבפנינו הערכאות הקודמות שקלו את העונש שנגזר על המבקש לאור נסיבות העבירה, וההרשעות הקודמות של המבקש. לעניין הפער בענישה לעומת גזר הדין שניתן ביום 13.5.02, בית המשפט לתעבורה הסביר בגזר דינו, שהתנאי בר ההפעלה בגין עבירה זהה, לא היה לעיני בית המשפט בדיון הקודם. בנסיבות אלו אין מקום למתן רשות ערעור גם לעניין חומרת העונש.

7. הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה בפועל.

ניתנה היום, ח' באייר תשס"ה (17.5.2005).


מעורבים
תובע: אמנון מנסור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: