ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוח רוחי אחמד נגד הרשקו :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 008202/06, בשא 8986/07

בפני:

כב' השופט א' דראל

תאריך:

24/08/2008

שולמית אמורסי

ע"י ב"כ עו"ד ר' טלר

המבקשת

נגד

פז י. ג. שאיבת בטון בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ע' עאסי

המשיבה

החלטה

  1. בפני בקשה למתן צו לעיון במסמכים.
  2. המבקשת, הנתבעת מס' 6, מבקשת להורות למשיבה, הנתבעת מס' 2, לחשוף בפניה את דו"חות החקירה, התמונות המצורפות לדו"חות החקירה וטפסי הודעה המצורפים לאותם דו"חות. במהלך הדיון בבקשה החלטתי ביום 27.5.08 לדחות את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לדו"חות החקירה וניתנו הוראות לגבי מסירת מידע והבהרות בנוגע לתמונות ולהודעות. בהמשך להחלטה הסכימה המשיבה לחשיפת התמונות ואלה נמסרו למבקשת.
  3. השאלה שנותרה לדיון היא האם יש להורות למשיבה לאפשר למבקשת לעיין גם בהודעות שנגבו או להכיר בכך שההודעות נהנות מחסיון. המשיבה פירטה כי מדובר בשתי הודעות: הודעה של הנתבע מס' 3, ימין בכור, השותף במשיבה והודעה של הנתבע מס' 1, עובד המשיבה, שנהג במשאית הבטון. עוד מסרה המשיבה כי ההודעות נגבו על ידי חוקרים מטעמה שביקשו לקבל את גרסת הנתבעים מס' 1 ו 3 לאירוע. במסגרת ההודעה הבהירה המשיבה כי היא אינה טוענת לדחיית העיון בהודעות עד לשלב מתקדם יותר אלא כי מדובר בהודעות הנהנות מחסיון. עוד יש לציין כי הנתבעים מס' 1 ו- 3 מיוצגים על ידי עורך הדין המייצג את המשיבה כמו גם את המבטחת שלה.
  4. המבקשת והמשיבה הן נתבעות בתביעה של עזבון המנוח רוחי אחמד מחמד ושל יורשיו והתלוים בו לפיצוי בשל הנזקים שנגרמו להם עקב מותו. המנוח נהרג בתאונה שארעה ביום 25.9.01 עת עבד באתר בניה. על פי הנטען בכתב התביעה המנוח עבד באתר בזמן ביצועה של יציקת בטון אותה הזמינה המבקשת מאת נתבעים 2 ו- 3. הנתבע 1, כך נטען, נהג במשאית הבטון ובמהלך יציקת הבטון נתפסה זרוע משאבת הבטון או נתקעה בקונסטרוקצית הטפסנות שלתוכה בוצעה היציקה. הנתבע 1 ניסה לשחרר חלקי המשאבה מן הקונסטרוקציה וזו התמוטטה ולכדה תחתה את המנוח אשר נפטר מיד מן הפגיעות בגופו.
  5. התביעה הוגשה בשתי עילות: עילה לפי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 ועילה לפי פקודת הנזיקין. בעילה השנייה נתבעו הגורמים המעורבים ובהם נהג המשאית, הנתבע מס' 1, המעסיקה שלו, המשיבה, מנהל המשיבה, הנתבע מס' 3 ואחרים ובהם מזמינת העבודה, המבקשת.
  6. המבקשת סבורה כי אין לקבל את טענת החיסיון וציינה כי 'עצם היות המסמכים מצורפים לדו"ח החקירה אינו מקנה למשיבה פריבילגיה שכזו, ויש לבחון כל מקרה לגופו' בעניין זה הפנתה המבקשת לרע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח , פ"ד נה (1), 515 (1999) (להלן: "סויסה").
  7. המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מסבירה כי קבלת גרסת העדים נעשתה לאחר הגשת התביעה וכדי להפריך את טענות התובעים בדבר אחריות הנתבעים. היא סבורה כי מדובר ב'חיסיון תוכני מוחלט שכן מטרתו הדומיננטית הינה הכנה לקראת משפט'. עוד טענה כי חשיפת המסמכים עלולה לגרום ל'בניית גרסה' על-ידי המבקשת שטרם הגישה תצהיר עדות ראשית. המשיבה מוסיפה כי המבקשת לא הראתה מהו הנזק שייגרם לה מחסיון המסמכים ו'לא הראתה את המטרה בגינה היא מבקשת את חשיפת המסמכים החסויים'.
  8. בתשובתה של המבקשת לתגובת המשיבה לבקשה טענה בין היתר כי המשיבה לא הרימה את נטל השכנוע לחסיון המסמכים. עוד טענה כי טופס הודעה הוא טופס הנערך כדבר שבשגרה לאחר קרות אירוע ביטוחי וכפרוצדורה של הגשת תביעה למבטחת והפנתה לפסיקה בעניין זה. עמדתה היא כי הותרת המסמכים בעלטה, תביא לכך שינתן למשיבה יתרון בולט על המבקשת ולכך כי לא ייעשה צדק. עמדתה היא כי ההודעות לא נגבו לצורך הדיון המשפטי אלא לשם הכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי שמעניקה המבטחת של המשיבה, הנתבעת מס' 4, לאירוע ולכן לטענתה 'התובענה לא עמדה במרכז הכנת המסמכים'.
  9. לבקשת המבקשת ובהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") הוגשו ההודעות לעיון בית המשפט.
  10. תקנה 112 לתקנות קובעת כי גילוי מסמכים משתרע על 'כל המסמכים הנוגעים לענין הנדון' ובהמשך קובעת כי 'בית המשפט רשאי....ליתן כל צו אחר שיראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים'. תקנות 113 – 117 לתקנות מסדירות עקרון הגילוי והעיון בכל הנוגע למסמכים, בין אם נזכרו בכתבי הטענות של בעל הדין השני או בתצהיריו, ובין אם לאו. תקנה 120 (ב) לתקנות קובעת כי תנאי למתן צו גילוי ועיון הוא כי בית המשפט או הרשם 'היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות'.
  11. נקודת המוצא היא עקרון הגילוי ובעקבותיו חשיפת האמת אשר מהווה עורק מרכזי בכל שיטת משפט ובכל חברה נאורה (ראה: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עפרה גלעד פ"ד מט (2), 516 (1995) (להלן: "הדסה"). לפיכך הכלל הוא שיש לאפשר לבעלי הדין 'לשחק בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראייה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור' (סויסה, עמ' 521-522).
  12. כלל הגילוי חל הן לגבי "מסמכים מזיקים" העלולים לפעול לרעת מבקש הגילוי והן באשר ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך במבקש (ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 428). יחד עם זאת נקבע כי יש לאזן את המטרה של גילוי האמת עם ערכים אחרים, הראויים אף הם להגנה אשר באים לידי ביטוי בחסיונות השונים אשר נוצרו במשך השנים. נקודת שיווי המשקל נקבעת בהתאם למשקלם היחסי של הערכים המתחרים (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו, (פורסם במאגרים, 2007).
  13. החסיון הנטען בענייננו הוא כמאור כי מדובר במסמכים שהוכנו לקראת משפט. חסיון זה חל גם על מסמכים שהוכנו על ידי צד שלישי. כך בע"א 327/68 זינגר נ' ביינון פד"י כב (2) 602 קבע כב' השופט ויתקון:


" ... הקושי מתעורר לגבי מסמך שהוכן על ידי אדם שלישי, כשלוחו של הלקוח ולפי בקשתו של זה (או של פרקליטו), על מנת לשמש חומר לייעוץ משפטי בשעת המשפט או לקראתו. אכן. החידוש בעניין...הוא שמטרה זו אינה צריכה להיות היחידה או אפילו העיקרית לייצור המסמך, כדי שיהיה חסוי. די בכך "שהמסמך הושג עבור עורך-הדין במובן זה שהושג כחומר שעל-סמכו יתקבל ייעוץ מקצועי בהליכים תלויים או צפויים". (עמ' 604-605).

  1. עוד נקבע כי 'תנאי לתחולת החסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו היתה ההכנה לקראת משפט. בכך מושג איזון ראוי בין עקרון הגילוי לחריגיו' בעוד מסמך שהיה נערך בין כה וכה מטעמים עניניים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא יהנה מחסיון גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי (הדסה בעמ' 524-525).
  1. המבחן כפי שהוגדר ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי (פורסם במאגרים, 2006) הוא כי:

"היקף התפרשותו של החיסיון ההילכתי על חומר הכנה למשפט חולש לא רק על חומר הכנה שנאסף שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם על חומר שהוכן בעת שהיתה קיימת הסתברות של ממש כי יתנהל משפט בעתיד. הכנת חומר בתנאים של צפי לקיומו של משפט מכניסה חומר זה בגדר החיסיון ההילכתי. אולם על פי כלל החיסיון, נדרש כי גם טרם משפט, המסמך הוכן לצורך המשפט...התנאים לתחולת החיסיון על חומר הכנה למשפט הם, איפוא, קיום צפי לניהול משפט, והימצאות זיקה דומיננטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי. מסמך הנערך למטרה עניינית כלשהי שאינה קשורה במשפט או במשפט הצפוי אינו נהנה מחיסיון, גם אם הוא רלבנטי למשפט, וגם אם הוא עשוי לתרום לבירור סוגיות העולות בו."

  1. לאחר שעיינתי בשתי ההודעות שהמבקשת מעוניינת לחשוף אותן הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה וזאת בשל הנימוקים הבאים:

א. המדובר בשתי הודעות שנגבו על ידי המשיבה: הודעה אחת היא של עובד החברה והודעה אחרת היא של אחד הבעלים. אין מדובר בהודעות של 'עדים' אלא של בעלי הדין; ההודעות נערכו על ידי חוקר פרטי שמונה על ידי בא כוחה של המשיבה, שהוא גם בא כוחם של נתבעים אלה לצורך גביית עדותם.

ב. איני רואה הבדל בין קיום שיחה בין עורך הדין המייצג את המשיבה עם לקוחותיו, שהם גם העדים מטעמו, לבין קיום שיחה כזו באמצעות חוקר פרטי הנשכר על ידי המשיבה. כשם שאין חולק כי שיחה עם עורך הדין נהנית מחסיון כך מצאתי כי גביית עדות כאמור משני אורגנים של המשיבה על ידי חוקר שנשלח מטעמה או מטעם המבטחת שלה נהנית מאותו חסיון.

ג. גביית ההודעות נעשתה, לפי האמור בהודעת המשיבה ביום 4.6.06, לאחר שהליכים משפטיים היו צפויים ולקראת אותם הליכים משפטיים.

ד. קיימת זיקה דומיננטית בין המסמכים לבין הדיון המשפטי. מדובר בהודעות שבהן תיארו העדים את נסיבות התרחשות המקרה מנקודת מבטם. בנוסף אין תימוכין לטענה כי גביית ההודעות נעשתה לשם מטרה אחרת והיא לעניין הכיסוי הביטוחי. מכל מקום, גם אם אכן הסתייעה המבטחת בהודעות לצורך קבלת החלטה בעניין זה אין הדבר שולל את מהותם של המסמכים כמסמכי הכנה לקראת הדיון המשפטי בשאלת החבות.

  1. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
  1. המסמכים הכלולים במעטפה יוחזרו לידי בא כוח המשיבה.
  1. בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה מלכתחילה גם לצורך קבלת תמונות, שנמסרו לבסוף, ומבחינה זו הבקשה התקבלה באופן חלקי ונדחתה ברובה המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

א' דראל, שופט