ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסרף שמעון נגד גנדלמן סולומון :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא 001259/08

בתיק עיקרי: א 000584/08

בפני:

כב' השופט גיל דניאל

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

1. שמעון אסרף ת.ז 026834721

2. תומר דהן ת.ז 043225812

המבקשים

ע"י ב"כ עו"ד

רוני חייט

נ ג ד

סולומון גנדלמן ת.ז 306043779

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד

יוסי פינטו

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעים מס' 1,2 לביטולו של צו המניעה הזמני, שניתן ביום 29.4.08 בתיק בש"א 973/08, האוסר על הנתבעים וכן על משרד הרישוי לבצע כל שינוי רישום בעלות ברכב מסוג סיטרואן מ.ר 8085763, הרשום כיום על שמו של הנתבע מס' 1. כמו כן, נאסר על הנתבעים 1 ו-2 לבצע עסקה כלשהי ברכב, וכן נקבע כי על הנתבעים 1 ו-2 לשמור הרכב בחזקתם ולא להעבירו לאחר, עד למתן החלטה אחרת.

ביסוד הבקשה למתן צו המניעה הזמני (בש"א 973/08) נטען, כי הכוונה היא לשמור על המצב הקיים ברישומי הבעלות ברכב במשרד הרישוי ולמנוע העברת הרכב לצד שלישי.

לטענת התובע, הרכב רשום על שמה של כלתו, ובפועל הוחזק על ידו והוא הבעלים של יפוי כוח לעשות כל פעולה ברכב, לרבות מכירתו. לפי תצהירו של התובע, הרכב הוצא ממנו במרמה, כאשר ביקש למוכרו. דבר המרמה נודע לתובע רק לאחר שהתברר כי הפקדה בחשבונו של התובע כתמורה לרכישת הרכב ממנו, לא היתה העברה בנקאית, כמובטח לו על ידי מי שהציג עצמו כקונה, אלא היתה שיק ללא כיסוי וכי תעודת הזהות אותה הציג הרוכש, על שם רנה שפרינגר, הינה מזויפת.

לנוכח החשש כי תבוצע עסקה נוספת ברכב לו טוען התובע לבעלות, אשר תוביל לשינוי רישום בעלות ברכב, הוגשה הבקשה לצו מניעה וזמני וניתן הסעד הזמני.

בבקשה לביטול צו המניעה הזמני מטעם הנתבעים מס' 1,2 נטען כי הנתבע מס' 1 רכש את הרכב בשותפות עם הנתבע 2 מידי אדם שהציג עצמו בשם רנה שפרינגר, לאחר שחתמו על זכרון דברים ביום 23.4.08.

לטענת הנתבעים, לאחר שהמוכר הציג אישור רישום שינוי בעלות ברכב של שמו, תעודת הזהות כאמצעי זיהוי וייפוי כח ולאחר שפקיד בנק הדואר אישר את בעלותו הכשרה של שפרינגר על הרכב ואת היות הרכב משוחרר מכל משכון ו/או שיעבוד, שולמה מלוא התמורה, סך של 88,000 ₪ במזומן, במקום הסכום אותו דרש המוכר שעמד על סך של 95,000 ₪ וקיבלו לחזקתם את הרכב. במקביל, הועבר הרכב על שמו של הנתבע 1 (בפועל, הרכב מוחזק בשותפות של הנתבעים 1,2).

בנוסף נטען, כי הנתבעים פעלו בתום לב ובדרך המקובלת כפי שהיה נוהג אדם סביר, בניגוד לתובע אשר פעל בפזיזות ובהתרשלות בכך שלא וידא כי סכום התמורה שאמור היה לקבל מהרוכש בגין מכירת הרכב אכן הועבר אליו. כן לטענתם, מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבע 1 אשר שלילת זכאותו למכור את הרכב לצד שלישי עד לבירור התביעה, יש בה כדי לפגוע בזכותו הקניינית.

בתגובה טען התובע, כי היה על הנתבעים להבחין בכך שהמוכר רכש את הרכב ביום 22.4.08 ומבקש למכור להם אותו ביום 23.4.08, ובכך שמחיר הרכב על פי המחירון עמד על 136,000 ₪ בעוד שהנתבעים רכשו אותו ב-88,000 ₪, דבר אשר היה צריך "להדליק אצלם נורה אדומה".

כן נטען, כי היה על הנתבעים להשאיר בידם העתק תעודת הזהות של המוכר והעתק ייפוי הכוח ומשלא עשו כן, טוען התובע כי ככל הנראה קיים שיתוף פעולה בינם לבין אותו אדם שביצע את התרמית.

לטענת התובע, העובדה כי הנתבעים אינם מציגים כל אישור המעיד על תשלום למוכר הרכב, יש בה כדי לתמוך בטענתו כי שיתפו פעולה עם מבצע התרמית בהוצאת הרכב ממנו במרמה.

התובע הוכיח זכותו לכאורה ברכב. טענותיו של התובע לעניין הוצאת הרכב במרמה מידיו על ידי נוכל שעשה שימוש בתעודת זהות מזויפת ובשיק ללא כיסוי, לא נסתרו. לפיכך, הבעלות ברכב והזכות להחזיקו נותרו לכאורה בידי התובע וכלתו. העברת הבעלות לשמה של גב' שפרינגר, כפי שבוצעה במשרד הרישוי, אין לה לכאורה כל תוקף, שכן נעשתה במרמה.

מנגד, הנתבעים אינם עומדים לכאורה בתנאי "תקנת השוק", כפי שנקבעו בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") לפיהם עוברת הבעלות לקונה של נכס נד, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, רק אם הנכס נמכר על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו והקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב.

לעניין תנאי "תקנת השוק" על פי סעיף 34 לחוק המכר, ראה ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 5664/93 זהבה כנען נ' United States of America , פ"ד נא(1) 114, לפיה יש בה כדי להעניק זכויות לרוכש מיטלטלין רק ככל שבידו להוכיח את קיומם של ששת התנאים המצטברים הנזכרים באותו סעיף.

במקרה זה, אין מחלוקת כי הרכב לא נרכש על ידי הנתבעים ממי שעוסק במכירת רכב.

יש לציין, כי הטענה, לפיה בכל הנוגע לרכישת רכב יש לבדוק רק את תום הלב של הקונה, בעוד שיתר התנאים שנקבעו בסעיף 34 לחוק המכר, הינם קריטריונים לבחינת תום הלב בלבד, נדחתה על ידי בית המשפט העליון. על כך חזר בית המשפט העליון גם לאחרונה בהחלטה מיום 1.7.08, בתיק רע"א 2452/08 לאה אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ. בהחלטה זו חזר בית המשפט העליון והבהיר, כי ס' 34 לחוק המכר לא חל מקום בו המוכר אינו סוחר רכב.

בנוסף, לאחר ששקלתי את הנזק שייגרם מהשארת הצו על כנו לעומת ביטולו ובהתבסס על הראיות לכאורה, השתכנעתי כי בשלב זה הנזק שייגרם מביטול הצו יעלה על הנזק שייגרם מהשארת הצו על כנו.

יש מקום להיעתר לבקשת התובע למתן סעד זמני שנועד למנוע שינוי המצב הקיים. במידה והרכב יועבר לצד שלישי, יקשה על התובע לממש את פסק הדין שיינתן לזכותו, אם יינתן, לקבלת הרכב בחזרה לידיו. לפיכך, גם שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת התובע.

הנתבעים אינם טוענים כי ברצונם למכור הרכב לצד שלישי. שהרי, רק לאחרונה רכשו את הרכב ולכאורה ביקשו בכך לעשות בו שימוש בעצמם. כל שהם מבקשים הוא לשמור על יכולתם לעשות כן בעתיד, אם ירצו למכור הרכב.

לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים אני מוצא לנכון לדחות את הבקשה לביטולו של צו המניעה הזמני, ולפיכך יעמוד הצו על כנו עד להכרעה בתיק העיקרי (ת.א 584/08) או עד להחלטה אחרת.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

אם בעתיד יבקשו הנתבעים למכור את הרכב לרוכש ספציפי, יהיה בידיהם להגיש בקשה לעניין זה, ובית המשפט ישקול הבקשה, ובכלל זאת על רקע התמורה המוצעת, ואפשרות הפקדת סכום כספי שייקבע (בין היתר על רקע ערך הרכב והתמורה שהסכים התובע לקבל עבור הרכב).

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

גיל דניאל - שופט

001259/08בשא139