ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פורת-קוצר נגד הטכניון מכון :

1

בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

עב 009961/05

בפני:

כבוד השופטת טרכטינגוט חנה

נ.צ. הגב' רחל עוזיאל

24/08/2008

בעניין:

פורת-קוצר יעל

בעצמה

התובעת

נ ג ד

הטכניון מכון טכנולוגי לישראל

ע"י ב"כ עו"ד בן ארי

הנתבע

פסק דין

1. לפנינו תביעתה של גב' פורת-קוצר יעל [להלן- התובעת], לתשלום קצבת פרישה ופיצוי בגין נזק לא ממוני.

2. אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות ומחומר הראיות שהובא בפנינו –

2.1 התובעת שימשה כעוזרת מִנהל בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון [להלן גם- הנתבע] החל מיום 5.1.87.

2.2 בספטמבר 1998 החלה התובעת את לימודי המשפטים, באישור הנתבע ובהשתתפותו במסגרת "שעות השתלמות".

2.3 בחודש נובמבר 2000 ביקשה התובעת לאשר לה יציאה לחופשה ללא תשלום [להלן- חל"ת], לצורך התמחות במשפטים.

הזכות לחופשה ללא תשלום מעוגנת בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 30.5.79 שנערך בין הנהלת הנתבע לבין הסתדרות הכללית של העובדים בא"י מועצת פועלי חיפה [להלן- ההסכם הקיבוצי].

סעיף 29 להסכם הקיבוצי קובע:

"עובד קבוע וכן עובד מוסד הטכניון למחקר ופיתוח המועסק למעלה משנה יהיה זכאי לבקש חופשה ללא תשלום באחת הנסיבות המפורטות מטה:

א. השתלמות מקצועית, לרבות התמחות במשפטים או בראית חשבון;

...

העובד יהיה זכאי לחופשה האמורה בתנאי שבקשתו אינה עומדת בסתירה לאחת הקריטריונים הבאים:

א. ...

ב. ...

ג. ...

ד. שההנהלה הסכימה לשמור לעובד על תפקידו. לא הסכימה ההנהלה לשמור על התפקיד, יהיה האישור מותנה בהסכם העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים, אם לא תמצא ההנהלה אפשרות לשבצו בתפקיד אחר עם שובו מהחל"ת".

2.4 התובעת ביקשה אישור לחל"ת עם שמירת מקום וביום 22.11.00 אישר פרופ' קימל, דיקן הפקולטה דאז, את בקשתה.

2.5 מאחר שבחודש מרץ 2001 אמור היה להיכנס לתפקיד הדיקן פרופ' אבנימלך (במקום פרופ' קימל), פנה אגף משאבי אנוש לקבל אף את המלצתו של הדיקן הנכנס. המלצתו של פרופ' אבנימלך היתה לאשר חל"ת, ללא שמירת מקום.

2.6 בפברואר 2001 נחתם זכרון דברים בין התובעת, הטכניון וארגון העובדים, [להלן- זכרון הדברים]. בזכרון הדברים הוסדרה יציאתה של התובעת לחל"ת ללא שמירת מקום, וכן הוסדרו תנאי חזרתה או סיום עבודתה.

2.7 ביום 1.4.2001 יצאה התובעת לחל"ת.

2.8 ביום 11.3.2002 קיבלה התובעת אישור להארכת החל"ת עד ליום 31.3.2003.

2.9 בספטמבר 2002 ניגשה התובעת למכרז למשרת ראש מינהל בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול. התובעת לא נבחרה לתפקיד.

2.10 במרץ 2003 ביקשה התובעת לגשת למכרז למשרת ניהול שווקי של תכנית MBA. הצדדים חלוקים באשר להשתתפותה בפועל במכרז האמור, אך בסופו של דבר לא נבחרה התובעת אף לתפקיד זה.

2.11 ביום 14.4.03 הודע לתובעת על הפסקת עבודה בהתאם לזכרון הדברים וזאת מאחר שלא נמצא לה תפקיד הולם. מועד הפסקת העבודה הוא 31.3.03, מועד סיום החל"ת.

2.12 בסיום העבודה שולמו לתובעת פיצויי פיטורים ופיצוי כספי מיוחד בשיעור 27% בהתאם להסכם קופת העובדים מיום 19.3.78.

3. תמצית טענות התובעת

3.1 גב' קנטי, ראש אגף משאבי אנוש, הבטיחה כי אם דיקן הפקולטה ימליץ על כך, תאושר לתובת חל"ת עם שמירת מקום. המלצה כאמור ניתנה על ידי פרופ' קימל, מכאן שיש לראות בהבטחה של גב' קנטי משום אישור בעל פה ליציאה לחל"ת עם שמירת מקום. התובעת פעלה על פי אישור זה והתחייבה בפני מעסיק אחר להתחיל את תקופת טרום התמחותה.

3.2 הפנייה אל הדיקן הנבחר נעשתה שלא לצורך. במועד שבו ביקשה התובעת את אישור החל"ת פרופ' אבנימלך כלל לא נבחר לדיקן הפקולטה, אלא מינויו היה בגדר המלצה בלבד. אישור מינוי לדיקן נעשה רק ביום 28.1.01.

יתרה מכך, עד למועד שובה מהחל"ת לא ישמש פרופ' אבנימלך בתפקיד הדיקן שכן עד לאותו מועד יפרוש לגמלאות. מכאן, שלהחלטתו אם לשמור על תפקידה של התובעת אם לאו לא תהיה כל השפעה על תקופת כהונתו כדיקן.

3.3 משחזר בו הנתבע ממתן האישור בעקבות הפנייה לדיקן הנכנס פרופ' אבנימלך, נאלצה התובעת, כדי לקבל אישור חדש, לחתום על זכרון הדברים.

התובעת טוענת כי זכרון הדברים נכפה עליה, תוך ניצול מצוקתה בשל חזרת הנתבע, כאמור, מהבטחתו לשמור עבורה בתקופת החל"ת את תפקידה וזאת לאחר שכבר נתנה הבטחתה כי תתייצב לתקופת טרום התמחות במועד. התובעת עשתה כל מאמץ – אם על ידי פנייה לנשיא הטכניון וסגנו ואם על ידי פנייה לדיקן המכהן שיביא את עניינה פעם נוספת בפני וועדת הפיתוח הפקולטאית – להחזיר על כנה את ההבטחה כי תפקידה יישמר עבורה בתקופת החל"ת. לאחר שכל מאמציה לא נשאו פרי, סברה כי אין מנוס מחתימה על זכרון הדברים כדי שתקופת החל"ת תאושר והיא תוכל לעמוד בהבטחתה להתייצב במועד לתקופת טרום ההתמחות שאליה התחייבה. התובעת טוענת כי הסתמכה על האישור הראשון, ומשכך שינתה את מצבה לרעה עת הבטיחה כי תתחיל את תקופת טרום ההתמחות.

3.4 התובעת סיימה את עבודתה בנתבע בדין מפוטרת, ולכן קמה לה הזכאות לתשלום קצבת פרישה על פי חוקת הגמלאות וההסכם הקיבוצי המיוחד החל בנתבע.

חוזה העבודה עם התובעת נמשך גם בתקופת החל"ת, והנתבע הוא שסיכל את המשך התקיימותו בכך שהכשיל את התובעת במכרזים שאליהם ניגשה ולא עדכן אותה בדבר מכרזים נוספים. לפיכך, יש לראות בתובעת כמי שפוטרה שכן הנתבע גילה בהתנהגותו כי אינו חפץ בהמשך העסקתה של התובעת.

3.5 יש לדחות את פרשנות הנתבע לזיכרון הדברים, פרשנות לפיה התובעת הצהירה כי אם הנתבע לא יוכל להשיבה לעבודה, אזי הנתבע רואה בה כמתפטרת. אופן סיום יחסי העבודה והזכויות הנובעות מאופן זה אינם נקבעים אך על ידי הצהרה של אחד מהצדדים לחוזה העבודה כי הצד השני התפטר או פוטר.

3.6 זיכרון הדברים הנו כתב ויתור שמבטל זכות קנויה של התובעת לפנסיה מכוח חוקת הגמלאות. התובעת לא קיבלה כל תמורה בגין הוויתור האמור. לפיכך, אין לתת תוקף לתניותיו או לכל הפחות יש לפרשן באופן מצמצם.

3.7 פיטוריה של התובעת נעשו בחוסר תום לב החל מהחזרה ממתן האישור לחל"ת עם שמירת מקום, עובר באילוצה לחתום על זיכרון הדברים וכלה באי שיבוצה מחדש בתום החל"ת בתפקיד קיים שמתאים לכישוריה.

4. תמצית טענות הנתבע

4.1 התחייבותה של התובעת להתחיל תקופת טרום התמחות נעשתה מבלי שבקשתה לחל"ת אושרה. התובעת ידעה כי סמכות אישור החל"ת מצויה בידי אגף משאבי אנוש, וכי לדיקן אין סמכות לאשר את החל"ת.

4.2 דעת הדיקן הנבחר נדרשה נוכח העובדה שתקופת החל"ת חלה בתקופת כהונתו שהחלה ביום 1.3.01 והסתיימה ביום 30.9.02. הנוהג בטכניון הוא שהחלטות המתקבלות לקראת סוף כהונת דיקן ולאחר שכבר נבחר דיקן חדש, והן בעלות השפעה על תקופת כהונתו של הדיקן הנבחר, טעונות התייעצות עם הדיקן הנבחר ו-וועדת הפיתוח הפקולטאית.

4.3 זיכרון הדברים הוא ראיה מכרעת לאומד דעת הצדדים, כאשר השתלשלות העניינים שקדמה לחתימת זיכרון הדברים נעדרת רלוונטיות. סתירת תוכנו של מסמך בכתב על ידי מי שהוא צד למסמך צריכה להיעשות אף היא באמצעות מסמך בכתב (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני), והתובעת לא עמדה בנטל הסתירה של זיכרון הדברים. זיכרון הדברים ברור וחד משמעי ולפיו מאושרת לתובעת חל"ת ללא שמירת מקום, ובמידה שלא יימצא לה תפקיד מתאים עם שובה מהחל"ת אזי קמה לה זכאות לפיצויי פיטורים. הא ותו לא. על פי הוראות זיכרון הדברים התובעת איננה זכאית לפנסיה תקציבית. לפיכך, אין התובעת יכולה להיתנער מההסכמה על יציאה לחל"ת ללא שמירת תפקיד ואין היא יכולה לטעון שיש לראות בה כמי שפוטרה בנסיבות שמזכות בפנסיה תקציבית לפי חוקת הגמלאות.

4.4 נושא החל"ת מוסדר בסעיף 29 להסכם הקיבוצי המיוחד החל בטכניון. ההסכם הקיבוצי מאפשר יציאה לחל"ת אך אין המדובר בזכות מוחלטת, כי אם בזכות מותנית. בין יתר התנאים, במקרה שההנהלה לא הסכימה לשמור על התפקיד, אישור החל"ת מותנה בהסכמת העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים במידה שלא תימצא אפשרות לשבצו בתפקיד אחר עם שובו מהחל"ת. היינו, ללא הסכמה כאמור של התובעת, הסכמה שבאה לידי ביטוי בזיכרון הדברים, לא ניתן היה לאשר לה יציאה לחל"ת. התובעת ניאותה לקחת על עצמה את הסיכון הכרוך בהסכמה האמורה וחתמה על זיכרון הדברים.

4.5 זאת ועוד: זיכרון הדברים נחתם לאחר שיקול דעת זהיר וממושך. המשא ומתן על החל"ת לווה בשיחות רבות של התובעת עם גב' קנטי. עוד בפברואר 01', במהלך המשא ומתן וטרם החתימה על זיכרון הדברים, הוצע לתובעת כחלופה לפיצויי הפיטורים לפרוש ולקבל פנסיה החל מגיל 60. התובעת בחנה את ההצעה ביחד עם מר יגאל כהן, סגן ראש אגף משאבי אנוש, והגיעה למסקנה כי אין ההצעה כדאית מבחינה כלכלית עבורה. משכך, היא העדיפה קבלת פיצויי פיטורים. מכאן אף ניתן ללמוד שהתובעת הבינה שלא ניתן לקבל פיצויי פיטורים בד בבד עם פנסיה תקציבית. מכל מקום, בסופו של דבר בחרה התובעת באפשרות שהתאימה לה יותר מבחינה כלכלית. טעות בכדאיות העסקה אינה טעות המצדיקה ביטולו של הסכם. לתובעת היתה ברירה; היא יכולה הייתה לבחור שלא לצאת לחל"ת ולהמשיך בעבודתה בטכניון, אלא שבאותה עת רצתה התובעת בחל"ת שכן הייתה מעוניינת להתמחות, להתפתח מבחינה מקצועית ולנסות לפתוח בדרך חדשה.

4.6 יש לדחות את טענות התובעת לפיהן הטכניון הביע בהתנהגות את רצונו שלא להמשיך את העסקתה בו. ראשית, נסיבות הפסקת העבודה אינן נבחנות אך מהמועד שבו לא נמצא לתובעת תפקיד בטכניון, אלא ממועד הסכמתה ליציאה לחל"ת. כבר באותו שלב הסכימה התובעת שאם לא יימצא לה מקום, העסתקה תסתיים והיא תקבל פיצויי פיטורים. שנית, לו הטכניון לא היה מעוניין לאפשר את חזרתה של התובתע למשרה מתאימה, לא היה נעתר לבקשותיה להאריך את החל"ת. שלישית, הטכניון ניסה למצוא לתובעת תפקיד שיהלום את כישוריה אלא שהתובעת לא צלחה את המכרזים לתפקידים שאליהם הופנתה.

4.7 זיכרון הדברים מבטא את דרישת ההסכם הקיבוצי המיוחד לאישור יציאה לחל"ת, כאשר בפועל הוא מיטיב עם התובעת במיוחד במקרה בו התובעת בוחרת שלא לחזור לעבודה שכן גם במקרה זה הוא מזכה אותה בפיצויי פיטורים.

5. התובעת העידה מטעם עצמה, ומטעם הנתבע העידו גב' קנטי ופרופ' אבנימלך.

דיון והכרעה

6. כאמור, התובעת עותרת לקבל קצבת פרישה מהטכניון.

תביעתה זו נסמכת על סעיף 14 לחוקת הגמלאות שקובע את הזכאים לקצבת פרישה וביניהם –

"1. ...

2. מי שפוטר לאחר חמש (5) שנות שירות מסיבת נכות או מחלה, וכן מי שפוטר מסיבה אחרת לאחר עשר (10) שנות שירות כשהוא בגיל 40 או יותר ולא נפסל לשירות בטכניון ... ." (ההדגשות לא במקור – ח.ט.)

המחלוקת באשר לסעיף זה עניינה בסיום יחסי העבודה בין הצדדים; התובעת טוענת כי יש לראותה כמי שפוטרה מהנתבע, בעוד שלטענת הנתבע מאחר שהיוזמה ליציאה לחל"ת נבעה מהתובעת וסיום ההעסקה היה בהתאם לזיכרון הדברים, אזי אין לראותה כמי שפוטרה.

נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה כי אנו סבורות שנסיבות העניין אינן מלמדות על פיטורים. ולהלן יובאו הנימוקים.

7. התובעת טוענת כי על כוונת הנתבע לפטרה ניתן ללמוד כבר בשלב הראשוני של הגשת הבקשה לצאת לחל"ת.

זכותה של התובעת לחופשה ללא תשלום מעוגנת כאמור בסעיף 29 להסכם הקיבוצי המיוחד.

הסעיף מתנה כאמור את הזכאות, בין היתר, בתנאי שההנהלה הסכימה לשמור לעובד על תפקידו. במידה שההנהלה לא הסכימה לשמור על התפקיד, יהיה האישור מותנה בהסכמת העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים, אם לא תמצא ההנהלה אפשרות לשבצו בתפקיד אחר עם שובו מהחל"ת.

לטענת התובעת, הנתבע הסכים לאשר לה חל"ת עם שמירת מקום ואז חזר בו מהסכמתו. כאמור, פרופ' קימל ששימש כדיקן הפקולטה להנדסה חקלאית, המליץ בפני אגף משאבי אנוש לאשר לתובעת חופשה ללא תשלום הכוללת גם את שמירת התפקיד עבור התובעת. התובעת טוענת כי נאמר לה על ידי גב' קנטי, ראש אגף משאבי אנוש, כי אם תתקבל המלצת הדיקן הרי שאישור החל"ת עם שמירת התפקיד מובטח לתובעת. מכאן, שעם קבלת המלצתו החיובית של פרופ' קימל ראתה במתן האישור כעניין מוגמר. אלא שאגף משאבי אנוש פנה לבקש אף את המלצתו של פרופ' אבנימל, הדיקן הנבחר של הפקולטה. פרופ' אבנימלך המליץ שלא לשמור את מקומה של התובעת, שכן משמעות שמירת המקום היא איוש תפקיד העוזר המנהלי בפקולטה (שהנו התפקיד המנהלי הבכיר ביותר) על ידי ממלא מקום ומצב זה אינו רצוי לאור רמת הבכירות של התפקיד.

לשיטת התובעת, פניית אגף משאבי אנוש אל הדיקן הנבחר נעשתה שלא לצורך והִנה, כאמור, בגדר נדבך נוסף בניסיונות לפטרהּ. חיזוק לטענתה זו מוצאת התובעת בעובדה כי מינויו של הדיקן הנבחר זכה להמלצת מועצת הפקולטה ביום 20.11.00, אך מינויו בפועל אושר אך ביום 28.1.01. היינו, כחודשיים לאחר הגשת הבקשה הראשונה לצאת לחל"ת (בקשה שהוגשה בנובמבר 2000).

אין בידינו לקבל טענה זו.

אמנם, במועד הגשת הבקשה הראשונה פרופ' אבנימלך עדיין לא מונה בפועל והיתה אך המלצה למנותו, אך קיבלנו את טענת הטכניון כי דעת הדיקן העתיד להתמנות נדרשה בשל חפיפה בין תקופת כהונתו לתקופת החל"ת המבוקשת. קיבלנו את טענתו של הנתבע לנוהג לפיו קבלת החלטות לקראת סוף כהונת דיקן ולאחר שכבר נבחר דיקן חדש טעונה התייעצות גם עם הדיקן הנבחר ו-וועדת הפיתוח הפקולטאית [נ/4 לתצהיר קנטי]. חיזוק לקיומו של הנוהג אנו רואים בדין ודברים שניהל הדיקן המכהן עם הדיקן הנבחר בעניינה של התובעת, ואף בינסיונו לשכנע אותו ואת הוועדה הפקולטאית לשנות את דעתה [נ/5 לתצהיר קנטי].

התובעת טוענת כי אגף משאבי אנוש יכולה היתה לאשר את בקשתה על אף המלצתו של הדיקן הנבחר [עדות קנטי מיום 27.2.2007, ע' 16 ש' 3-2]. אלא שאף טענה זו נדחית על ידינו, שכן לא הוכח על ידי התובעת כי נפלו שיקולים זרים בהמלצת הדיקן הנבחר ובהחלטת אגף משאבי אנוש לקבל את ההמלצה.

יתרה מכך, התובעת ידעה כי הדיקן מחזיק בסמכות המלצה בלבד [פרוטוקול מיום 27.2.07, ע' 8 ש' 14-13], וכי סמכות אישור הבקשה נתונה בידי אגף משאבי אנוש.

8. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי מאחר שיש לראות, לאור הבטחת גב' קנטי, בהמלצת פרופ' קימל אישור לחל"ת עם שמירת מקום, לא יכול היה הנתבע לחזור בו וזאת מאחר ששינתה מצבה לרעה לאור אישור זה.

אישור החל"ת נחתם כאמור בזכרון דברים [נ/6 לתצהיר קנטי].

אין בידינו לקבל עמדה זו.

ראשית השתכנענו כי התובעת ידעה כי פרופ' קימל אינו הסמכות לאשר את החל"ת, ושנית לא הוכח כי התחייבות התובעת לטרום התמחות אינה הדירה. התובעת ידעה בחודש נובמבר, דהיינו 5 חודשים לפני תחילת טרום ההתמחות כי החל"ת שאושרה היא ללא שמירת מקום ולמרות זאת בחרה לנצל את הזכות לחל"ת.

אלו הם הסעיפים הרלוונטיים בזיכרון הדברים כלשונם:

" ...

4. אם תבקש גב' פורת-קוצר לשוב לעבוד בטכניון ינסו אגף משאבי אנוש וגב' פורת-קוצר במשך ארבעה חודשים למצוא תפקיד מתאים לכישוריה ולצרכי העבודה, אשר במסגרתו ניתן יהיה לשבצה במעמד של עובדת בניסיון לקביעות בתפקיד.

אם תקופת הניסיון לקביעות (בתפקיד לאחר החל"ת), לא תסתיים במתן קביעות בתפקיד לפי שיקול דעת הטכניון, תסתיים עבודתה במסגרת הטכניון וגב' פורת-קוצר תהיה זכאית לפיצויי פיטורין בגין כל תקופת עבודתה בפועל בטכניון.

מוסכם ומובהר בזאת כי בנסיות אלה לא תהיה גב' פורת-קוצר זכאית לפנסיה תקציבית או לכל זכות אחרת הנובעת מחוקת הגימלאות.

5. אם בתום התקופה המוזכרת בסעיף 4 גב' פורת-קוצר לא תתקבל לתפקיד בטכניון, וזאת בכפוף לכללי המכרז בטכניון ולהיצע המשרות שיהיה באותה עת, יסתיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין הטכניון ולגב' פורת-קוצר ישולמו פיצויי פיטורין כחוק לפי דרגה 15 בדרוג המח"ר עבור תקופת עבודתה בטכניון.

6. אם גב' פורת-קוצר לא תרצה לשוב לעבוד בטכניון בתום תקופת החל"ת או אם יוצע לה תפקיד והיא תסרב לקבלו, גם במקרה זה ישולמו לגב' פורת-קוצר פיצויי פיורין כחוק כאמור לעיל.

..."

התובעת תוקפת את זיכרון הדברים בשניים: ראשית מהטעם שזיכרון הדברים נכפה עליה ולפיכך אינו משקף את אומד דעת הצדדים; ושנית, כי מדובר בכתב וויתור הגורע מזכויות המוקנות לה בחוקת הגימלאות.

נקדים ונאמר כי טענות אלה של התובעת כנגד זיכרון הדברים אינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך שבכתב ולכן אין מקום לטענותיו של הנתבע בעניין זה.

9. אשר לטענת הכפייה של התובעת

עילת הכפייה דורשת סוג של אלימות, פיזית או מילולית [גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, 327 (2005)]. אלא שסבורות אנו כי החתימה על זיכרון הדברים לא לוותה בשום יסוד של אלימות. עמידתו של הטכניון על קיום תנאיו של ההסכם הקיבוצי המיוחד לפיהם אישור חל"ת ללא שמירת מקום מותנה בהסכמתו של העובד להתפטר, הִנה עמידה לגיטימית על קיומה של ההסכמה הקיבוצית ואיננה בשום אופן עולה כדי יסוד האלימות הנדרש לשם קביעת קיומה של כפייה. יתרה מכך, זיכרון הדברים אוּשר בחתימת נציג וועד העובדים בנוסף לחתימתה של התובעת. הנה כי כן, גם וועד העובדים שאמון על הגנת זכויותיהם של העובדים ומשמש משקולת נגד לכוחו של המעביד, לא ראה בהתניית אישור החל"ת לתובעת בחתימה על זיכרון הדברים משום כפייה.

מעדויותיהן של התובעת וגב' קנטי עולה כי בין השתיים התקיימו כמה שיחות טרם החתימה על זיכרון הדברים. התובעת מאשרת כי טרם החתימה הוסבר לה על ידי גב' קנטי כי בנסיבות מסוימות תישלל זכותה לפנסיה [סעיף 23 לתצהיר התובעת]. עוד היא מאשרת כי הוצעה לה חלופה של קבלת פנסיה החל מגיל 60. התובעת התייעצה לגבי חלופה זו עם מר יגאל כהן, סגן ראש אגף משאבי אנוש ולאור תחשיב שערך, סירבה התובעת לחלופה שכן "מדובר בהצעת סרק שהיא גרועה יותר כספית מפיצויי פיטורים" [סעיף 29 לתצהיר התובעת]. מכאן, התובעת חככה היטב בדעתה בטרם חתמה על זיכרון הדברים, ובשלב מסוים אף הייתה מוכנה שלא לצאת להתמחות [סעיף 27 לתצהיר התובעת]. זאת ועוד: מפאת תפקידה המינהלי הרם בפקולטה ניתן להניח כי במועד החתימה על זיכרון הדברים הייתה התובעת מודעת לתוצאות האפשריות במידה שלא תימצא לה עבודה ההולמת את כישוריה.

לאור האמור לעיל, טענת התובעת בדבר כפייה ופגם באומד דעת הצדדים – נדחית.

10. בטרם נעבור לדון בטענה בדבר היותו של זיכרון הדברים כתב וויתור, יש להתייחס לטענה נוספת שהעלתה התובעת לפיה לא ניתן ללמוד מזיכרון הדברים כי וויתרה על זכותה לגמלאות. לטענת התובעת יש לפרש את סעיפי זיכרון הדברים כמתייחסים לשלושה מצבים שונים: האחד, חזרה לעבודה ושיבוץ לעבודה לתקופת ניסיון כאשר עם תום תקופת הניסיון לא ניתנת קביעות (סעיף 4); השני, על אף רצונה לא נמצא תפקיד ההולם את כישוריה (סעיף 5); והשלישי, בחירה מרצון שלא לשוב לעבודה (סעיף 6).

לשיטתה של התובעת, משסעיף 4 מזכיר במפורש את שלילת הפנסיה וסעיפים 5 ו-6 שותקים בקשר לכך, הרי שיש להתייחס לכך כאל הסדר שלילי. כלומר, זכרון הדברים מכוון לכך שרק במצב שעובד לא צלח את תקופת הניסיון תישלל ממנו הפנסיה.

איננו מקבלות פרשנות זו שכן היא מובילה לאבחנה שאינה ברורה בין עובד ששובץ לעבודה ולא צלח את תקופת הניסיון, שאז הפנסייה נשללת; לבין עובד שכלל לא שובץ לעבודה או יתרה מכך – שכלל איננו מעוניין לשוב לעבודה, שאז הפנסיה איננה נשללת.

איננו סבורות כי לפרש את שתיקת סעיפים 5 ו-6 באשר לזכאות לפנסיה כהסדר שלילי. לטעמנו, התייחסותו המפורשת של סעיף 4 לסוגיית הפנסיה מקורה בהבהרה בלבד. אף הסעיף עצמו נוקט בלשון זו – "מוסכם ומובהר בין הצדדים ...". אין ללמוד מכך כי בשני המקרים הנותרים שבהם זיקתו של העובד למקום העבודה חלשה יותר (אם כי לא נמצא לו תפקיד הולם ואם כי הוא עצמו הביע את רצונו שלא לשוב לעבודה) הזכאות לפנסיה נותרת בעינה.

יתרה מכך, אף התובעת ידעה כי בתרבות הארגונית של הנתבע לא קיים תשלום מקביל של פיצויי פיטורים ופנסיה [פרוטוקול מיום 27.2.07, ע' 8 ש' 9-8].

11. לטענת התובעת, פרשנות זיכרון הדברים באופן שיוביל לשלילת הפנסיה בכל אחד מהמקרים המצוינים בו הופכת את זיכרון הדברים לכתב וויתור הגורע מזכותה של התובעת לפנסיה, זכות המעוגנת בחוקת הגמלאות. במקרה כזה שבו זיכרון הדברים הופך לתניית וויתור גורפת שבה ויתרה התובעת על זכות סוציאלית, אין ליתן לו תוקף או לכל היותר יש ליתן לו תוקף מצמצם.

ראשית, אין לומר כי זיכרון הדברים הנו בגדר הסכם אישי השולל מהתובעת זכות סוציאלית, שכן ההסכמות בו משקפות את הוראותיו של ההסכם ה