ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה דוידי נגד הסתדרות העובדים :

1

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

עב 003420/07

בפני:

כב' השופטת טרכטינגוט חנה

נ.צ חנה קפלניקוב

נ.צ מיכה סמיון

24/08/2008

בעניין:

יהודה דוידי

ע"י ב"כ

עו"ד סומך חן

תובע

נ ג ד

הסתדרות העובדים הכללית החדשה

ע"י ב"כ

אורנה ברנד

נתבעת

פסק דין

1. ענייננו בבקשתו של מר יהודה דוידי [להלן- המבקש או דוידי] לאשר פסק בוררות בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 [להלן- החוק].

הסתדרות העובדים הכללית החדשה [להלן- המשיבה או ההסתדרות] מתנגדת לאישור הפסק, לא מן הטעמים הקבועים בסעיף 24 לחוק לביטול פסק בורר אלא מן הטעם שאין המדובר בפסק בורר סופי ולכן לא ניתן לאשרו.

2. רקע עובדתי -

2.1. ראשיתם של ההליכים הוא בתביעה משותפת שהוגשה ביום 30.5.99 לרשות השיפוט בהסתדרות על ידי כמה מזכירי מועצות פועלים, וביניהם דוידי אשר שימש כמזכיר מועצת פועלי יבנה ופרש מתפקידו בסוף שנת 96' [להלן- תביעת המזכירים].

2.2. בין הצדדים קיים הסכם בוררות הקבוע בפרק יג של חוקת הסתדרות העובדים הכללית החדשה [להלן- חוקת ההסתדרות].

2.3. על פי הסכם הבוררות שהיה בתוקף במועד הגשת תביעת המזכירים (30.5.99) הליך הבוררות הורכב משתי ערכאות: מחוזית וארצית.

2.4. ביום 27.6.99 בוטלו רשויות השיפוט המחוזיות [נספחים ג1-ג4 לסיכומי המשיבה].

2.5. במרץ 01' הוגש על ידי דוידי לבדו כתב תביעה מתוקן [נספחים ג ו- ד לסיכומי המבקש].

2.6. ביום 24.3.03 נדחתה תביעת המזכירים, ונמשך הדיון בטענותיו הפרטניות של דוידי.

2.7. ביום 19.10.03 ניתן לבקשת המשיבה תוקף של פסק דין לפסק הבורר בתביעת המזכירים [נספח ה2 לסיכומי המבקש].

2.8. לאחר דחיית תביעת המזכירים נמשך הדיון בטענותיו של דוידי. תיקו של דוידי קיבל מספר חדש (35/01), והמשיבה הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד.

2.9. ביום 9.9.04 תוקנה חוקת ההסתדרות פעם נוספת, ונוספה ערכאה לרשות השיפוט בהליכי בוררות. אין המדובר בשתי רשויות (מחוזית וארצית), אלא בשתי ערכאות ארציות: ערכאה ראשונה ארצית וערכאת ערעור ארצית [להלן- תיקון 04']. [נספחים ד1-ד3 לסיכומי המשיבה]

2.10. ביום 5.2.07 ניתן פסק הבורר מושא דיוננו אשר קיבל את תביעתו של דוידי [להלן- פסק הבורר].

2.11. ביום 15.2.07 הוגשה התביעה דנן שעניינה אישור פסק הבורר.

3. כאמור, ההסתדרות מתנגדת לאישורו של פסק הבורר מן הטעם כי אין עסקינן בפסק סופי, ואלה הן תמצית טענותיה

3.1. בניגוד לטענת המבקש מועד סיום התיק הוא לא מועד הגשת הסיכומים אלא מועד מתן פסק הבורר, שבעניינו של דוידי ניתן ביום 5.2.07. במועד זה תיקון 04' היה בתוקף; היינו, במועד זה ניהול הליכי בוררות בהסתדרות נעשה בשתי ערכאות.

3.2. על פי תיקון 04' פסק בוררות הופך לסופי באחד משני המצבים: עם מתן ההחלטה בערכאת הערעור או עם חלוף המועד להגשת ערעור על החלטת הערכאה הראשונה. פסק הבורר בעניין דוידי ניתן בערכאה הראשונה ולכן יש להסתדרות אפשרות לערער עליו (אם בזכות אם ברשות), ומכאן שהפסק עדיין איננו סופי ולכן לא ניתן לאשרו.

3.3. קניית זכות הערעור בהליכי הבוררות בהסתדרות נועדה לתקן מצב קיים ונמשך שביטל את ערכאות השיפוט המחוזיות ב- 99'. מאחר שאין במתן האפשרות לערער משום פגיעה מסוג הפגיעות שבשלן נולדה חזקת אי הרטרוספקטיביות, יש לקבוע כי התיקון שחל משנת 04' ואשר היה בתוקף בעת מתן פסק הבורר, מקנה להסתדרות את הזכות לבקש לערער על פסק הבורר.

3.4. סמכות להתיר הגשת ערעור מוקנית לראש רשות השיפוט. מכאן, טענה בדבר היעדר זכות ערעור על פסיקת הבורר בעניינו של דוידי צריכה להיות מוכרעת על ידי רשות השיפוט.

4. טענות המבקש –

4.1. תיקון 04', שהוסיף ערכאת ערעור להליכי הבוררות בהסתדרות, נכנס לתוקף בספטמבר 05'. הליך הבוררות, למעט מתן פסק הבורר, הסתיים לפני מועד כניסתו לתוקף של התיקון. לפיכך, ההליך דנן כלל אינו נכנס בגדרו של התיקון.

4.2. זכות הערעור אינה דיונית כי אם מהותית לכן שינוי בדין המעניק או שולל זכות ערעור פועלו מכאן ולהבא ואין תחולתו רטרואקטיבית. הליך הבוררות החל להתברר על פי החוקה שהייתה בתוקף בשנת 01' שלא כללה זכות ערעור. זכות כאמור הוקנתה רק בתיקון 04'. לכן, אין להחיל את התיקון באופן רטרואקטיבי על עניינו של המבקש.

4.3. הדיון בתביעה התקיים בהרכב של 3 שופטים. לפי תיקון 04' דיון בערכאה ראשונה נעשה בהרכב יחיד ורק אם הוגש ערעור הדיון יתנהל בהרכב של 3 שופטים. כלומר, הדיון בתביעת המבקש התנהל כפי שהיה מתנהל ערעור לפי תיקון 04'.

4.4. על פי החוקה שהייתה רלוונטית בעת הגשת התביעה, בירור מחלוקות יכול להיעשות במסלול בוררות או במסלול תביעה בבית הדין. בחירתו של המבקש במסלול הבוררות נעשתה מתוך רצון לחסוך בזמן התדיינויות בשל ידיעתו כי מדובר רק בערכאה אחת. מכאן, שהחלה בדיעבד של תיקון 04' על עניינו של המבקש תפגע באינטרס ההסתמכות שלו.

דיון והכרעה -

5. ראשית יש להכריע בשאלת הסמכות. המשיבה טענה כי הסמכות להתיר הגשת ערעור מוקנית לראש רשות השיפוט, ולכן הוא המוסמך לדון בטענה בדבר היעדר זכות ערעור ובית הדין האזורי לעבודה נעדר סמכות.

אכן, על פי סעיף 10 בפרק יג בחוקת ההסתדרות, הסמכות ליתן רשות ערעור נתונה בידי ראש רשות השיפוט. בענייננו, מעבר לשאלה האם פסק הבורר הוא סופי, חלוקים הצדדים בשאלה כי במידה והפסק איננו סופי האם יש זכות ערעור עליו או שמא ערעור ברשות.

אכן, משעה שהצדדים בחרו לברר את המחלוקת ביניהם במסלול הבוררות סמכות הדיון בשאלה זו איננה מצויה בידי בית הדין כי אם בידיה של רשות השיפוט.

אלא שהשאלה בה עסקינן איננה עולה מן המחלוקת האמורה (ערעור בזכות או ברשות) כי אם מהמחלוקת בדבר סופיותו של פסק הבוררות, מחלוקת שמקורה בבקשת דוידי לאישור הפסק. לענין קביעת סמכותו הענינית של בית הדין השאלה הרלוונטית היא מה עילת התביעה.

"עילת התביעה" לצורך קביעת סמכותו העניינית של בית המשפט היא:

"עת מדובר בקביעת סמכותם הענינית של בתי המשפט משמשת המילה "עילה" כמילה נרדפת למילים "ענין" Cause, Matter, שלהלן נזקק המחוקק בשעתו בסעיפים 51-54 שבדבר המלך במועצתו ולאחר מכן בחוק בתי המשפט ובחוק בתי הדין הרבניים (שיפוט)". [דב"ע (ארצי) מג 3-128 גליצקי - חברת נאות מרינה בת – ים, פד"ע טו 309].

עילת התביעה הינה אישור פסק הבוררות. עילת תביעה זו נמצאת בסמכות בית הדין לעבודה [סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969; להלן- חוק בית הדין לעבודה], ולצורך הכרעה בה יש להזדקק לשאלת סופיות הפסק. לכן, מכוח סמכותו הנגררת של בית הדין על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 שהוחל על בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, קמה לבית דין זה הסמכות לדון בשאלת סופיות פסק הבורר.

6. סופיות פסק הבורר

הצדדים חלוקים באשר לתחולתו הרטרואקטיבית של תיקון 04'.

עד ליום 27.6.99 הליך הבוררות ברשות השיפוט הורכב משתי ערכאות: מחוזית

וארצית, שאז בוטלו הערכאות המחוזיות. תיקון 04' השיב את מבנה הבוררות

להליך בן שתי ערכאות, ולפיו קיימות שתי ערכאות ארציות: האחת ערכאה

ראשונה, והאחרת משמשת כערכאת ערעור.

לטענת המבקש בחר להגיש את כתב תביעתו לרשות השיפוט בהסתמכו על כך כי היא כוללת ערכאה יחידה. ההסתדרות טוענת מנגד כי מועד הגשת התביעה הוא המועד שבו הוגשה תביעת המזכירים; היינו, כאשר רשות השיפוט כללה שתי ערכאות – מחוזית וארצית, שאז אין כל ממש בטענת ההסתמכות של המבקש שכן הוא התחיל את ההתדיינות כאשר הוא יודע שרשות השיפוט כוללת שתי ערכאות.

אין בידינו לקבל טענה זו.

בחודש מרץ 2001 הגיש דוידי כתב תביעה מתוקן. אין חולק כי בכתב התביעה המתוקן העלה דוידי עילות תביעה חדשות בהסתמך על הסדר מיוחד בינו לבין ההסתדרות אשר קיבל את ביטויו במכתבה של מולי אורן מנהלת אגף כ"א באגף לארגון ומועצות פועלים בתקופות הרלבנטיות.

תיקון כתב תביעה על ידי הוספת עילה חדשה נועד לקצר לתובע את הדרך, ולאפשר לו לתבוע בהליך התלוי ועומד במקום להגיש תביעה חדשה. לפיכך, אין תיקון כהגשת תביעה חדשה. כך למשל מונים את תקופת ההתיישנות עד ליום הגשת התביעה המקורית ולא עד ליום התיקון [ע"א (עליון) אדמסקי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, כה (1) 819, 821 (1971)].

אלא שבעניינו הגם שפורמלית הוספת העילות החדשות נעשתה על דרך תיקון כתב תביעה בפועל נוהלו עילות אלה כתביעה חדשה, בהסכמת כל הצדדים. הדיון בעילות התביעה של דוידי החל רק לאחר שתביעת המזכירים נדחתה, ועמה נמנית אף תביעתו של דוידי הנשענת על עילות התביעה של המזכירים. ההסתדרות הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות ובקשתה התקבלה.

רק לאחר דחיית תביעת המזכירים דנה רשות השיפוט בתביעתו של דוידי אשר קיבלה מספר חדש (35/01), והמשיבה הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד. העובדה שהדיון בתביעתו של דוידי החל רק לאחר שנדחתה תביעת המזכירים תוך שעניינו עומד ותלוי, מלמדת כי מבחינה מהותית ראו הצדדים, לרבות רשות השיפוט את תביעתו של דוידי כתביעה חדשה ונפרדת מתביעת המזכירים, ולכן יש לראות את חודש מרץ 2001 כמועד הגשת תביעתו החדשה.

במאמר מוסגר יש להוסיף כי קיימת דעה לפיה אין מתירים תיקון שמשנה את יסוד התביעה כולה או מוסיף עילה חדשה ולכן יש במקרה מעין זה להגיש תביעה חדשה [ראה לענין זה אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי ע' 150; זוסמן סדר דין אזרחי מהדורה שביעית ע' 343].

7. תיקון כתב התביעה נעשה במרץ 2001 ובמועד זה רשות השיפוט הורכבה מערכאה אחת בלבד.

משכך נדחית טענת ההסתדרות לפיה תביעתו של דוידי הוגשה עת היו ברשות השיפוט שתי ערכאות. למעלה מן הצריך נוסיף כי שתי הערכאות שהיו בשנת 94' בעת הגשת תביעת המזכירים - מחוזית וארצית - היו שונות משתי הערכאות אשר נקבעו בתיקון 2004 שכן שתיהן ברשות השיפוט הארצית וזכות הערעור הינה מסוייגת.

8. האם תיקון 04' חל על תביעות שהוגשו מיום התיקון ואילך או שמא תחולתו משתרעת גם על הליכים תלויים ועומדים?

עיון בתיקון מעלה כי לא נקבעה הוראת מעבר בנושא.

מושכלות ראשונים הן כי חזקה על דבר חקיקה שכוונתו היא לעתיד לבוא ולא למפרע.

בעניין זה יש להבחין בין פעולה למצב:

"הגדרנו רטרוספקטיביות של חוק חדש כתחולת החוק על פעולות שהתרחשו ועל מצב שנסתיים לפני כניסתו לתוקף. לעומת זאת לא ייחסנו לחוק תחולה רטרוספקטיבית אם הוא חל על מצב, או על נסיבות שהתקיימו בעבר וטרם הסתיימו".

[אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני פרשנות החקיקה 627 (1993)].

לפיכך הכרעה בשאלת הרטרוספקטיביות קשורה קשר הדוק לתכלית החוק. חזקת אי הרטרוספקטיביות חלה, על פי טעמיה ומהותה, על פעולות שהתרחשו בעבר על מצבים שנסתיימו בעבר ואשר החוק החדש נועד ומכוון לשנות את פועלם המשפטי. חזקת אי הרטרוספקטיביות אינה חלה במקום שתכלית החקיקה היא להסדיר מצב קיים ונמשך גם אם בכך עשויה להיות השפעה עקיפה על התרחשותן של פעולות שנעשו בעבר [ברק פרשנות במשפט, בעמ' 634].

לטענת ההסתדרות, תיקון 04' נועד לתקן מצב קיים ונמשך ולפיכך חזקת אי הרטרוספקטיביות איננה חלה בענייננו.

אין בידינו לקבל טענה זו.

אכן, עיקרון פרשני הוא כי נוכח חשיבותה של זכות הערעור יש להעדיף פירוש המקיים את זכות הערעור [בג"צ 1520/94 שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(3) 227, 233 (1994)].

מדיניות שיפוטית זו מכירה באופן רחב בזכות ערעור משיקולים שעניינם הגינות דיונית ומניעת טעויות החלטות שיפוטיות. ברם-

"אין לאדם זכות ערעור אלא במידה שהוענקה לו כזו בחוק. ואם הוענקה, הרי זו זכות מהותית ולא דיונית. לא מפי תקנות סדרי דין, הקובעות רק את "סדרי הדין והנוהג לפני בית המשפט", כאמור בסעיף 108 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 חי הערעור. לפיכך, כאשר ביטל המחוקק זכות ערעור ולא הורה מה יהא דינו של פסק דין אשר כבר ניתן לפני צאת חוק הביטול – אם יהא עוד ניתן לערעור לפי החוק הקודם, או יהא סופי לפי החוק החדש – חזקה על המחוקק שלא נטל מבעל הדין את זכות הערעור שהיתה קנוייה בידו אותה שעה. שכן חוק מהותי אינו פועל למפרע. וכך להיפך: כאשר העניק המחוקק זכות ערעור שלא היתה קיימת עד כה, לא נשללה ה"סופיות" מפסק דין אשר ניתן לפני צאת החוק החדש, ופסק דין כזה גם עכשיו לא ניתן לערעור, שאילו ניתן יעמוד בעל דין שזכה לפני צאת החוק החדש בסכנה, שיריבו ישלול ממנו, באמצעות הערעור, את פרי נצחונו, באין הוראה אחרת בחוק החדש, חזקה היא שזכות שנרכשה לפני צאת החוק לא תיפגע על ידי החוק שהוחזק לאחר מכן". [זוסמן סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית ע' 751]

כך גם בכל הנוגע להוספת ערכאת ערעור בהליך של בוררות שכבר החלה.

וכך קובעת פרופ' אוטולנגי –

"מול הזכות להגיש ערעור עומדת החסינות בפני הגשת ערעור, כאשר בתקנון לא נקבע מוסד זה. לכן אם ישונה התקנון ותוכנס ערכאת ערעור – אי אפשר לפנות קודם לכן לערכאת הערעור הפנימית". [סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (כרך א') 384 (2005)]

דעתה זו של פרופסור אוטולנגי נסמכת על הנפסק בענין כפר שמואל:

"הוספת ערכאת ערעור במסגרת בוררות שכבר החלה מהווה פגיעה בזכויות מהותיות שהיו בידי הצדדים ערב תחילת הבוררות ועל כן אין תחילת ההוראה המעניקה זכות ערעור יכולה להיות בעל תוקף רטרואקטיבי" [ת"א (ת"א) 173/90 כפר שמואל, מושב עובדים נ' סעדון תק מח 91 (4) 243)].

גם פסק הדין בעניין אורן [עב (י-ם) 1888/00 אורן – ההסתדרות הכללית (לא פורסם, 26.8.2002)] מאמץ גישה זו. באותו עניין נקבע על ידי כבוד השופט אברהמי כי בתחרות בין שתי הסכמותיהם של הצדדים – האחת, הסכמה לשינוי החוקה; והאחרת, הסכמה כי רשות השיפוט תכלול שתי ערכאות – יש לתת להסכמה לשינוי החוקה תוקף הצופה פני עתיד בלבד [עניין אורן, לעיל, פס' 16].

ההסתדרות מנסה לאבחן את נסיבות אותו עניין וטוענת כי בקשתו של אורן הייתה כי בהיעדר זכות ערעור (שבוטלה במהלך הליך הבוררות שהחל כאשר מבנה רשות השיפוט כלל גם את הערכאות המחוזיות), הוא מבקש להתדיין בבית הדין לעבודה ולא ברשות השיפוט וזו העמדה שקיבל בית הדין. ואכן, זו הייתה בקשתו של אורן אלא שהנימוק לקבלת הבקשה נסמך, בין היתר, על הקביעה כי אין להחיל את השינוי בחוקה באופן רטרואקטיבי. מקביעה זו בהחלט ניתן ללמוד לענייננו.

9. לאור כל האמור לעיל אין לקבל את טענת ההסתדרות לפיה תיקון 04' נועד לתקן מצב נמשך ולפיכך ניתן להחילו על הליך בוררות שהחל לאחר ביטולן של הערכאות המחוזיות.

ההליך הדיוני מורכב מחוליות חוליות. כל חוליה עומדת בפני עצמה. עם השתכללותה של החוליה היא "מסתיימת" [ברק פרשנות במשפט חלק ב' עמ' 642].

לפיכך, עם בחירתו של דוידי בהליך הבוררות והגשת התביעה ב- 2001 התגבשה הערכאה אשר תדון בתביעה, והתגבשה התוצאה לפיה פסק הדין אשר ינתן לא יהיה ניתן לערעור.

החלת התיקון על דוידי אינו בגדר תיקון מצב נמשך, מה גם שתיקון 2004 משנה גם את הרכב הערכאה הראשונה.

עוד נוסיף כי עניינו של דוידי נדון בהרכב של 3 שופטים בעוד שעל פי תיקון 2004 הדיונים בערכאה ראשונה נעשים בהרכב יחיד למעט מקרים המעוררים שאלות עקרוניות שבהם לראש השיפוט תהא סמכות לקבוע כי הדיון יהיה במותב של שלושה [סעיף 6 ו- 9 לפרק יג' בחוקת ההסתדרות].

10. סוף דבר – משנדחתה טענת ההסתדרות כי אין ענייננו בפסק בורר סופי, ומשלא הועלה טעם אחר, הבקשה לאישור פסק הבורר מתקבלת.

המשיבה תשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום י"ז באב, תשס"ח (18 באוגוסט 2008) בהיעדר הצדדים.

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב

נ.צ. מר מיכה סמיון

חנה טרכטינגוט, שופטת