ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בלאל שואהנה נגד מרעי מקדאד :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

ד"מ 1196/06

בפני:

כב' הרשמת סלווא שאמי

24/08/2008

בעניין:

בלאל שואהנה

ע"י ב"כ עוה"ד

אוסאמה בחוס ואחרים

התובע

נ ג ד

מרעי מקדאד

ע"י ב"כ עוה"ד

עואודה עלא

הנתבע

פסק-דין משלים

מבוא

1. לפניי תובענה לתשלום שכר עבודה ופיצוי הלנת שכר.

נטען על ידי התובע כי עבד בשירות הנתבע בשמירה, מחודש 4/04 ועד לחודש 11/04.

נטען על ידי התובע כי הנתבע לא שילם לו שכרו בגין חודש 10/04 וחודש 11/04, בסכום כולל של 6,303 ₪.

התובע טען כי פנה לנתבע לא אחת בדרישה לשלם לו שכרו ולהמציא טופס 106 בגין שנת המס 2004, אם כי פניותיו הושבו ריקם.

התובע פנה ביום 22/12/05, באמצעות בא-כוחו, אל הנתבע בדרישה בכתב לשלם לו שכרו.

ביום 14/1/06 השיב הנתבע והביע נכונות לשלם את חובו, אם כי הציע לשלם הסך של 1,800 ₪ בלבד. ההצעה הנ"ל נדחתה על ידי התובע.

התובע חויב על ידי שלטונות המס, עקב אי-המצאת טופס 106, בקנס בסך של 1,830 ₪.

התובע טען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום שכרו בגין חודשים 10/04 וחודש 11/04 בסך של 6,303 ₪, בצירוף פיצוי הלנת שכר כחוק.

בנוסף, לחייבו בסך של 1,830 ₪, בגין הקנס בו חויב על ידי שלטונות המס.

2. הנתבע טען כי התובע עבד בשירותו כפועל בניין ולא בתור שומר, כפי שנטען בכתב התביעה.

הנתבע טען כי שילם לתובע את שכרו בגין חודש 10/04 ובגין חודש 11/04, במזומן, באמצעות מר ח'אלד חמזה, זאת לבקשת מספר רב של פועלים, אשר ביקשו ממנו כי ישלם להם משכורותיהם בגין חודש 10/04 וגם בגין חודש 11/04 לקראת חג אל-פיטר.

רק במהלך שנת 2005, פנה התובע לנתבע בבקשה כי ינפיק עבורו, בשנית, תלושי שכר, בתואנה כי איבד את תלושי שכרו.

התובע ביקש באותה הזדמנות כי ייערך מחדש חשבון בגין שכרו עבור חודש 11/04, בציינו כי נותרה לזכותו יתרת שכר שלא שולמה.

הנתבע נעתר לבקשת התובע, הנפיק עבור האחרון העתק של תלושי השכר אשר הונפקו עבורו בגין החודשים 4/04 ועד 11/04 וערך מחדש חשבון עבור שכרו בגין חודש 11/04, אז נתגלה כי נותרה לזכות התובע יתרת שכר בסך של 1,303 ₪.

הנתבע סיכם עם התובע כי עם קבלת פנקסי השיקים מהבנק, תשולם לתובע היתרה האמורה.

התובע לא טרח להגיע למשרדי הנתבע לצורך קבלת השיק. הנתבע יזם שיחה טלפונית עם התובע, ובין השניים סוכם כי ייפגשו בעיר סח'נין, שם תשולם לתובע יתרת שכרו.

במהלך חודש 2/05 הגיע הנתבע לסח'נין וחיפש את התובע ללא הועיל.

בנסיבות אלו, הודיע הנתבע לאחיו של התובע, סאמי שואהנה, כי התובע מוזמן להגיע למשרדי הנתבע בכל עת, לקבלת יתרת שכרו.

עקבותיו של התובע נעלמו, ורק בחודש 11/05, התקשר התובע לנתבע ודרש ממנו תשלום יתרת שכרו בגין חודש 11/04, בתוספת סך של 500 ₪ בגין הלנת שכרו.

הנתבע נעתר לבקשת התובע, לפנים משורת הדין, וסוכם על תשלום סך של 1,800 ₪. אלא שגם הפעם נעלמו עקבותיו של התובע, אשר לא טרח להתייצב ולקבל השיק.

רק בחודש 1/06, ולאחר קבלת מכתב ההתראה מבא-כח התובע, הבין הנתבע כי התובע נקט בשיטת הסחבת בקבלת שכרו בכדי לפנות לייעוץ משפטי.

בתשובה, שלח הנתבע לבא-כח התובע מכתב בו הודיעו כי התובע מוזמן להגיע אליו, בכדי לקבל יתרת שכרו.

התובע לא נענה למכתביו של הנתבע, ומיהר להגיש תביעתו.

הנתבע הוסיף וטען כי ככל שהתובע חויב בקנס כלשהו על ידי שלטונות המס כי אז אל לו להלין אלא על עצמו, ואין לנתבע כל נגיעה בדבר.

דיון והכרעה

3. לאחר עיון בכתבי בי-דין שהוגשו מטעם בעלי הדין, ולאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע והעד מטעמו, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

שכר העבודה בגין חודש 10/04 וחודש 11/04

4. כזכור, התובע טען כי שכרו בגין חודש 10/04 ובגין חודש 11/04 לא שולם לו כלל.

5. הנתבע, מאידך, טען כי שילם לתובע את שכרו בגין חודשיים אלה, למעט יתרה בסך של 1,303 ₪, כשנסיונותיו של הנתבע ליצור קשר עם התובע בכדי לשלם לו את הסכום הנ"ל עלו בתוהו.

6. יצוין כי ביום 14/5/07 ניתן פסק דין חלקי, לפיו חויב הנתבע לשלם לתובע את הסכום הנקוב לעיל, שאינו שנוי במחלוקת, תוך עשרים יום מיום מתן פסק הדין.

7. התובע העמיד תביעתו לשכר עבודה בגין עבודתו בחודש 10/04 ובחודש 11/04 על סך של 6,303 ₪, בהסתמך על השכר (נטו) הנקוב בתלושי השכר אשר הונפקו עבור התובע, ואשר העתק הימנם צורף לכתב התביעה (נספחים "ב" ו- "ב 1").

8. לא למיותר לציין בהקשר זה כי ההתדיינות בקשר לשעות עבודתו של התובע כפי שבאו לידי ביטוי בריכוז שעות העבודה של העובדים אשר הוגשו מטעם הנתבע (נ/1 ו- נ/2), הייתה מיותרת.

הן התובע והן הנתבע, כך גם העד מטעם הנתבע (מר ח'אלד חמזה), לא נחקרו לעניין גובה שכרו של התובע, כפי שסוכם בינו לבין הנתבע.

תלושי שכרו של התובע בגין התקופה מחודש 4/04 ועד חודש 9/04, לא הוצגו.

מעיון בתלושי השכר בגין חודש 10/04 וחודש 11/04 שצורפו לכתב התביעה עולה כי שכרו של התובע עמד על סך של 150 ₪ ליום. ללמדנו, ששכר העבודה לשעה עמד על סך של 18.75 ₪ לשעה, כשהנתבע העיד בתשובה לשאלת בית הדין כי השכר עמד על סכום שבין 25 ₪ לבין 30 ₪ לשעה !

חישוב שכרו של התובע, לפי השכר לשעה הנקוב לעיל, ובהסתמך על הנתונים בריכוז שעות העבודה שהוגשו מטעם הנתבע (נ/1 ו-נ/2), מוביל אותנו לשכר השונה מהשכר הנקוב בתלושי השכר שהונפקו עבור התובע בגין חודש 10/04 (3,703 ₪) וחודש 11/04 (3,850 ₪).

9. לאור האמור לעיל, משלא נטען כי שכרו הנכון של התובע שונה מהשכר הנקוב בתלושי השכר אשר הונפקו עבורו בגין חודש 10/04 וחודש 11/04, ונוכח החזקה שתלושי השכר משקפים נאמנה את שכרו של העובד, אלא אם הוכח, מראיות מהימנות אחרת, ומשהעמיד התובע את תביעתו על הסכומים הנקובים בתלושי שכרו, הריני קובעת כי שכרו של התובע בגין חודש 10/04 ובגין 11/04 הינו כמצוין וכמפורט בתלושי השכר אשר הונפקו עבורו בגין חודשיים אלה על ידי הנתבע (נספחים "ב" ו- "ב1" לכתב התביעה).

האם השכר שולם בפועל

10. נשאלת השאלה, האם הוכח כי חלקו הארי של שכרו של התובע בגין חודש 10/04 ובגין 11/04 שולם בפועל לתובע, כטענת הנתבע ?!

11. בחינת עדויותיהם של התובע, הנתבע ועד ההגנה (מר ח'אלד חמזה) מובילה אותי למסקנה כי השכר לא שולם.

12. הנתבע העיד כי התובע, יחד עם פועלים אחרים מסחנ'ין (כעשרה פועלים, ביחד), עבדו בפרוייקט בגבעתיים.

הנתבע הוסיף והעיד כי העובדים פנו אליו וביקשו להקדים תשלום שכרם בגין חודש 10/04 ו-11/04, לקראת החג שחל באותו חודש.

הנתבע נעתר לבקשותיהם של עובדיו, פנה לבנק, משך כספים ומסר את הכסף לעד ההגנה, מר ח'אלד חמזה, שהיה ראש צוות או ראש הקבוצה, והאחרון חילק את הכספים לעובדים, והתובע בכללם (עמוד 12, שורות 6-4).

הנתבע תיקן את דבריו, בהמשך עדותו, וציין כי "באותה תקופה אני שילמתי לפועלים מפרעות והם קיבלו את היתרה שמגיעה להם לאחר החג" (עמוד 13, שורות 8-7) (ההדגשה שלי – ס.ש.).

13. הנתבע הוסיף והעיד "אני שילמתי למר שואהנה מפרעה בין 2,000 ₪ לבין 2,500 ₪ לפני החג. אחרי החג מה שנותר לי 1,300 ₪." (ההגשה שלי – ס.ש.) (עמוד 13 שורות 17-16).

14. לשאלת בא-כוח התובע מה היה הסכום אשר נמסר על ידי הנתבע למר ח'אלד חמזה, השיב הנתבע כי הסכום שנמסר למר חמזה עמד על סך של כ - 20,000 ₪ (עמוד 13, שורות 24-19, עמוד 14 שורה 19).

15. באשר לנסיבות בהן נמסר הסכום הנקוב לעיל לידי מר חמזה העיד הנתבע כי "מר חמזה היה בחזרה מתל אביב... אני לא זוכר באיזה תאריך, זה היה לפני החג ואני פגשתי אותו לאחר חזרתו מתל אביב הוא חיכה לי בצומת המוביל ומסרתי לו את הכסף ואמרתי לו חג שמח". (ההדגשה שלי – ס.ש.) (עמוד 14, שורות 25-23).

16. מר ח'אלד חמזה, עד ההגנה, העיד, מאידך, כי קיבל מאת הנתבע מעטפות (להבדיל מכסף מזומן), אותן חילק לעובדים.

לשאלת בא-כוח התובע היכן קיבל את המעטפות לידיו, השיב העד כי קיבל את המעטפות במשרדו של הנתבע.

"אני והנתבע יושבים במשרד שלו מחלקים לפי שעות והנתבע מכניס את הכסף לתוך המעטפות." (ההדגשה שלי – ס.ש.) (עמוד 19, שורות 15-14).

17. זאת ועוד, מרחמזה העיד כי קיבל את המעטפות לידיו כשהן סגורות וכי לא פתחן כי אם רק חילקן לעובדים. לשאלת בא-כוח התובע כיצד ידע כי המעטפה שנמסרה לתובע הכילה כסף מזומן השיב מר חמזה "אני פותח את המעטפה שלי והיה כסף..." (עמוד 19, שורה 8).

18. באשר לסכום אשר נמסר לתובע, כביכול, העיד מר חמזה כי הנתבע שילם לתובע סך של כ- 5,000 ₪ (עמוד 20, שורה 11).

לשאלת בא-כוח התובע כיצד ידע כי הנתבע שילם לתובע וכמה שילם, השיב מר חמזה כי הנתבע "ספר את הכסף והכניס למעטפה" (עמוד 20, שורה 13).

ואולם לשאלת בא-כוח התובע כיצד ידע שהסכום שהוכנס למעטפה, אשר לא נפתחה על ידו, עמד על סך של 5,000 ₪ השיב מר חמזה, במעין מגננה:

"בטח אני יודע, אני יושב איתו והנתבע מכניס את הכסף לתוך המעטפה... אני יודע שכל הפועלים לפני החג קיבלו את השכר שלהם עבור חודש 10/04, 11/04." (ההדגשה שלי – ס.ש.) (עמוד 20, שורות 20-18).

19. ואולם, בהמשך עדותו ובמהלך חקירתו הנגדית, ולשאלת בא-כוח התובע אם המעטפה שנמסרה לתובע "אמורה לכסות את המשכורת של חודש 10/04 ו - 11/04" (עמוד 21, שורה 4), השיב מר חמזה בשלילה בציינו:

"לא. אם גמרנו חודש 10/04 אז המעטפה אמורה לכסות חודש 10/04. אני מסרתי לתובע עד החודש האחרון שלו אני לא מסרתי את השכר עבור חודש 10/04 ו- 11/04 ביחד, כל חודש לבד". (ההדגשה שלי – ס.ש.) (עמוד 21, שורות 7-5).

20. משביקש בא-כח התובע להבהיר עבור איזה חודש שולם הסכום שנמסר לתובע במעטפה, השיב מר חמזה:

"בטח עבור החודש האחרון, 11/04." (ההדגשה שלי – ס.ש.) (שם, שורה 9).

לשאלת בא-כח התובע מתי, אם כן, שולם השכר עבור חודש 10/04, השיב מר חמזה:

"בין 18 עד 20 לחודש 11/04, אלא אם יש חג הנתבע מסר את הכסף לפני" (שם, שורה 13).

21. ולבסוף, ולשאלת בית הדין אם השכר עבור חודש 11/04 שולם ביחד עם השכר עבור חודש 10/04, השיב מר חמזה ברורות ומפורשות "מעולם לא קיבלנו שכר עבור חודשיים ביחד" (ההדגשה שלי – ס.ש.) (שם, שורות 18-16).

22. מן המקובץ לעיל, ומעדותו של מר חמזה, אנו למדים כי לא זו בלבד שמר חמזה סתר את דבריו של הנתבע בנוגע למקום בו קיבל לידיו, כביכול, את הכספים לצורך חלוקתם בין העובדים, והתובע בכללם, אלא אף זו שאין בידי העד, מר חמזה, כדי להעיד על הסכום אשר שולם לתובע, כדברי הנתבע, כשבהקשר זה סתר מר חמזה את דבריו של הנתבע, כשזה האחרון העיד כי שילם לתובע סך של 2,000 ₪ עד 2,500 ₪, מקום שמר חמזה העיד כי הסכום ששולם לתובע, כביכול, עמד על סך של כ - 5,000 ₪, כאמור לעיל.

זאת ועוד, מקום שהנתבע העיד כי שילם לתובע את חלק הארי של שכרו בגין חודש 10/04 ובגין חודש 11/04, העיד מר חמזה כי הסכום שמסר לידי התובע היה בגין שכר חודש אחד בלבד, בהדגישו כי מעולם לא שולם לעובדים שכר עבודה בגין חודשיים ביחד.

עוד יצויין כי מר חמזה לא ידע להעיד ולהגדיר בגין איזה חודש שולם הסכום אשר מסר, כדבריו, לידי התובע.

23. לאור האמור לעיל, ונוכח הסתירות שנתגלו בעדויותיהם של הנתבע והעד מטעמו, מר ח'אלד חמזה, דעתי היא כי עדויותיהם של הנתבע והעד מטעמו אינן מהימנות ואינן אמינות.

אי-לכך, הריני קובעת כי לא הוכח בפניי כי הנתבע שילם לתובע את שכרו בגין חודש 10/04 ובגין חודש 11/04 (למעט הסך של 1,303 ₪), כטענת הנתבע.

24. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום מלוא השכר הנקוב בתלושי השכר בגין חודש 10/04 ובגין חודש 11/04, לאמור זכאי לתשלום הסך של 6,600 ₪ ברוטו.

מן הסכום הנקוב לעיל יקוזז הסך של 1,303 ₪ אשר שולם (ככל ששולם) לתובע בהתאם לפסק הדין החלקי.

פיצוי הלנת שכר

25. עסקינן בתביעה לתשלום שכר עבודה אשר לא שולם עבור חודש 10/04 וחודש 11/04.

26. התביעה הוגשה ביום 12/2/06.

27. אי-לכך, התביעה לפיצוי הלנת שכר נדחית מפאת התיישנות, לפי סעיף 17א (א) לחוק הגנת השכר.

על השכר יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

תשלום הקנס

28. אין בידי לקבל את התביעה לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 1,830 ₪, בו חויב התובע, כדבריו, עקב אי-הצגת תלושי שכר ו/או טופס 106 במועד (לפני תום שנת המס).

29. ראשית יצוין כי לא הוכח בפניי כי הסכום הנ"ל שולם בפועל על ידי התובע, ומטעם האחרון לא הוצגה כל ראיה המעידה על ביצוע התשלום בפועל (קבלה המעידה על ביצוע התשלום בפועל, שובר המוטבע בחותמת המעידה על התשלום בפועל או כל מסמך אחר).

30. זאת ועוד, התובע בעצמו העיד כי פנה לנתבע בדרישה לקבלת תלושי שכר וטופס 106, לרבות שכרו, רק כחודשיים לאחר סיום עבודתו, לאמור: רק בחודש 1/05, דבר המעיד על כך שהתובע לא דאג לפנות לנתבע בדרישה כאמור בטרם חלף המועד להצגת המסמכים הדרושים. בנסיבות אלו, אין לתובע להלין אלא על עצמו ואל לו לבוא בטירוניה כלפי הנתבע.

סיכום

31. לאור כל המקובץ לעיל, ובהמשך לפסק הדין החלקי, הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,297 ₪, בגין יתרת השכר עבור חודש 10/04 ו- 11/04, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

על הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי, לאמור: הסך של 1,303 ₪, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/04 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

32. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

הסכום הנקוב לעיל ישולם לתובע תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ח (24 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

סלווא שאמי , רשמת

נבאל ומירית