ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כהן אהרון נגד מדינת ישראל :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 001708/05

בפני כב' השופטת אורנית אגסי

נציגת ציבור(ע) רוביו ירדנה

נציג ציבור(מ) בירן אורי

24/08/2008

בעניין:

כהן אהרון

ע"י ב"כ עו"ד

אמיר לאון

התובע

נ ג ד

מדינת ישראל משרד התעשייה והמסחר

ע"י ב"כ עו"ד

גרינבוים

הנתבעת

פסק דין

1. בפנינו הוגשה תביעת התובע מר כהן אהרון (להלן:"התובע") כנגד מדינת ישראל – משרד העבודה והרווחה (להלן:"הנתבעת") שעניינה תביעות לתשלום פיצויי פיטורים, לתשלום חופשה, הבראה, קרן השתלמות ומענק אי ניצול ימי מחלה.

הנתבעת טענה כי בין התובע לנתבעת לתקופה הנטענת על ידו לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, אלא בחלק מהתקופה נתן התובע שירותיו לנתבעת כנותן שירותים וחלק מהתקופה היה חתום על הסכם העסקה מיוחד ואינו זכאי לפיצויים. על כן יש לדחות התביעות. כמו כן טענה הנתבעת לדחיית התביעות לחופשה והבראה בשל התיישנותן.

2. ואלה הן העובדות הרלוונטיות אשר אינן שנויות במחלוקת הנחוצות להכרעתנו זו כפי שהן עלו מכתבי הטענות, העדויות החקירות והמסמכים שהוגשו לתיק זה:

א. התובע יליד 1935 מהנדס חשמל בהשכלתו ומקצועו שימש כמפקח מקצועי למקצועות החשמל בנתבעת בחלקיות משרה. עיסוקו העיקרי של התובע היה בשנים 1997-1960 במשרה מלאה בחברת "רדמונד אמקור" ממנה פרש בגיל 62.

ב. כעולה מרישומי המוסד לביטוח לאומי בתעודת עובד הציבור מיום 30.10.06 התובע עבד כשכיר בנתבעת מ-12/78 ועד 10/80, מ-4/90 ועד 7/90, ומ-1/91 ועד 2/03.

ג. נסיבות סיום העסקתו של התובע ב-28.2.03 מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים.

ד. התובע קיבל פיצויי פיטורים לתקופה המתחילה ב-2.9.01 ועד 28.2.03.

ה. כעולה מהמסמכים והעדויות, התובע הגיש בשנת 1988 קורות חיים לנתבעת ופירט בסעיף 10 כי משמש כמפקח על בתי ספר מקצועיים וקורסי הכשרה במשרד העבודה בהתנדבות.

ו. התובע חתם על חוזה למתן שירותים עם הנתבעת ביום 19.10.88 לתקופה מ-1.11.88 ועד 31.3.89 בפיקוח והנחייה בענפי החשמל והאלקטרוניקה.

ז. ביום 12.7.90 נחתם בין התובע לנתבעת חוזה מיוחד להעסקת עובד לתקופה מ-1.4.90 ועד 31.3.91, בו נקבעה חלקיות משרה של 10 שעות שבועיות בשכר כולל חודשי של 600 ₪. עוד נקבע בהסכם כי השכר כולל פיצויי פיטורין הטעון אישור לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים.

ביום 17.9.90 ניתן אישור על פי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים על ידי מר נ.אורי, עו"ד, הממונה הראשי על יחסי עבודה לכל הסכמי העסקה של המפקחים בנתבעת ובין היתר אושר ההסכם של התובע.

ח. במהלך השנים הוארך חוזה העסקתו מפעם לפעם ועודכנו היקפי משרתו ל-12 שעות שבועיות עד ל-18 שעות שבועיות.

ט. התובע הגיש מועמדות למכרז פומבי של מרכז (רישוי חשמלאים), זכה בו ועבר לעבוד בנתבעת בחצי משרה בתפקיד זה בחוזה מיוחד מחמת גילו.

3. מטעם התובע הוגש תצהירו וכן תצהיר נוסף של מר שלום אילוז. מהנתבעת העידה הגב' יפה סולימני. לאחר שמיעת עדותה התבקשה עדות הזמה על ידי התובע ובית הדין התירה והעיד מטעמו מר שמעון גוטליב. העדים צרפו את כל המסמכים שהיו ברשותם לתצהירים. כאמור הוגשה תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי על דיווחי העסקתו במהלך השנים 2003-1978.

בבוחננו את עדויות הצדדים נציין כי העדים שהובאו מטעם התובע על מנת לחזק גרסתו להעסקה רצופה משנת 78, לא מסרו עדות מדויקת, הם לא זכרו את תקופת ההעסקה של התובע, היקף העסקה ובאיזה אופן הועסק ובעיקר עדותם הצביעה על עובדה אשר לא הייתה מחלוקת לגביה, כי התובע החל להיות מועסק בנתבעת בשנת 1978.

באשר לעדויות התובע והגב' סולימאני, מצאנו את עדויותיהם אמינות ועקביות, כאשר בשתי החקירות נמצאו לכל אחד מהם מספר סתירות אל מול התצהיר אולם אין בסתירות אלו משום להטות את הכף או לקבוע על העדר אמינות בעדויות.

על כן עת נבחן להלן כל אחת מהפלוגתאות, אין בידינו אלא להכריע על בסיס העובדות שנטענו על ידי שני עדים אלו במצורף למסמכים כאשר נטל הראיה הינו בעיקר על התובע.

מה הייתה תקופת העבודה של התובע בנתבעת

4. התובע טען בפנינו בתצהירו וכן בחקירתו כי הועסק ברציפות בנתבעת מ-12/78 ועד 2003.

הנתבעת טענה כי התובע הועסק בנתבעת כאמור באישור המל"ל היינו מ-12/78 ועד 11/80 כן הועסק התובע מ-4/90 ועד 2003, בחוזי העסקה מיוחד ובין השנים 1988 לשנת 1990 סיפק שירותים לנתבעת באופן אקראי.

5. בהתאם לראיות שהציג התובע ואשר לא נסתרו על ידי הנתבעת פנתה אליו הנתבעת לעזור למשרד העבודה להקים את האגף להכשרה מקצועית והוא שימש כמפקח על בתי הספר להכשרה מקצועית בתחום החשמל עבור הנתבעת.

אף אין חולק על שני הצדדים כי התובע הועסק וקיבל שכר מ-12/78 ועד 10/80.

6. החל ממועד זה נעלמו מידי שני הצדדים ראיות לתקופה מ-10/80 ועד ל-10/88.

אמנם התובע טוען כי המשיך באותה עבודה של פיקוח במהלך כל השנים, אולם אין בידיו כל ראיות אוביקטיביות ואף לא סוביקטיביות התומכות בגרסתו. איש משני העדים שהעידו עבור התובע לא ידעו להצביע באופן וודאי האם הועסק התובע בין השנים 88-80.

האישורים הבודדים אותם הציג התובע לתקופה זו מעידים על הודעות זיכוי למוטב חד פעמיים שהוצאו על ידי החשב הכללי ולא על ידי משרדי הנתבעת, יכול להיות בגין שירותים לנתבעת.

7. התובע לא הצליח להוכיח בפנינו כי נתן שירותים רצופים במהלך השנים הנ"ל לנתבעת, אף לא רציפות של מספר חודשים מדי שנה ועל כן לא הוכח רצף תעסוקתי של התובע לנתבעת.

זאת ועוד, התובע לא ידע ליתן הסבר מדוע נותרו בידיו רק מספר בודד של הודעות זיכוי למוטב שניים לשנה 1985, אחד לשנת 1986, שניים ל-1987, אחד לשנת 1988 ושניים לשנת 1989.

כן התובע אף לא ידע לפרט באיזה אופן נתן את שירותיו לנתבעת במהלך שנים אלו אלא טען באופן כללי כי כל השנים הועסק באותה משרה.

8. על מנת לקבוע כי אכן התובע הועסק באופן רצוף בשנים 88-80 על ידי הנתבעת נחוץ לנו מעבר לעדותו, ראיות אוביקטיביות לכל השנים, דבר אשר לא הוצג בפנינו.

עולה דווקא מראיות התובע והנתבעת כי התובע לא הועסק בשנים אלו ואם פעל עבור הנתבעת עשה זאת, כפי שאף כתב בקורות החיים, בהתנדבות, או כנגד תשלומים אקראיים חד פעמיים על פי האישורים שהוצגו בראיותיו בלבד.

על כן, אנו קובעים כי על בסיס הראיות המעטות אין בידינו לקבל את טענת התובע להעסקה רצופה משנת 78 ואנו מקבלים את עמדת הנתבעת כי מדובר בשתי תקופות העסקה נפרדות.

משחלפו שנים כה רבות מאז סיים התובע את תקופת העסקתו הראשונה בנתבעת (ב-10/80), אין כל ספק כי התיישנו תביעותיו לזכויות לתקופת העסקתו הראשונה ובוודאי לפיצויי פיטורים.

בנוסף על כך, קובעים אנו כי התובע חזר להיות מועסק על ידי הנתבעת כנטען על ידי הנתבעת ב-10/88 בהתאם להסכם עליו חתם.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים לתקופה מ-10/88 ועד 4/90

9. כעולה מהראיות נחתם עם התובע ב-10/88 הסכם לחוזה שירותים מיוחד לתקופה קצובה מ-11/88 ועד 31.3.89.

התובע טוען כאמור להעסקה רצופה אולם משזו לא הוכחה בפנינו הרי שטענה זו נדחתה.

כן הוכח בפנינו ואף הנתבעת הסכימה לכך, למרות שלא היו בידי התובע הראיות, כי נתן שירותים והועסק ברציפות ממועד החתימה על החוזה ב-10/88.

השאלה הראשונה העומדת להכרעתנו – האם יש לראות בתובע עובד בתקופה מ-10/88 ועד חתימתו על הסכם העסקה מיוחד ב-4/90, או נותן שירותים עצמאי.

10. התובע לא ידע להסביר את ההבדל בשירותים שנתן לנתבעת בין 78 ל-88 או בשנות ה-90, אלא טען באופן כללי כי ביצע אותה עבודה.

אולם כעולה מכל הראיות אין ספק כי השירותים שנתן בשנות ה-80 היו רק בחודשים מסוימים ולתקופות קצובות. כן עולה מעדות סולימאני כי שוברי התשלום וההסכם מ-88 מעידים כי התובע נתן שירותים בדרך של העסקה קבלנית. זו גם הסיבה מחד כי לא נרשם במוסד לביטוח לאומי כעובד שכיר ומאידך קיבל שוברי תשלום תואמים את תקופת החוזה, ישירות על ידי החשב הכלל י ולא משכורת חודשית מהנתבעת.

עוד התרשמנו כי עת התובע רצה להגן ולדרוש את זכויותיו הבין היטב את הסטטוס בו הוא מצוי וידע אף לכתוב ולפרט דרישותיו כפי שעשה במכתבו מ-7/90 בענין הפסקת עבודתו.

11. על כן, אנו קובעים כי התובע אכן נתן שירותים לנתבעת בתקופה מ-10/88 ועד 4/90 אך אלו היו במסגרת של מתן שירותים חיצוניים, לא בכל חודשי השנה וכנגד הודעות זיכוי השונים בתכלית לתלושי השכר שהופקו לו בעבר או כשהחל עבודתו ב-4/90.

12. יאמר בענין זה במאמר מוסגר, כי התובע בחקירתו טען לתום לב וחוסר ידע וכי "סמך" על הנתבעת שתשמור על זכויותיו. אין אנו מקבלים טיעון זה. התרשמנו כי התובע הבין בדיוק את ההבדל בין הזכויות, הוא ידע מתי השתכר חודשית ומתי היה נותן שירותים או מתנדב ובמהלך כל השנים שעבד כמפקח עבור הנתבעת עשה זאת ראשית לשם הענין ולעיתים אף בהתנדבות כפי שציין בקורות החיים שמסר ב-1990.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים עבור התקופה מ-4/90 ועד 9/01

13. התובע חתם על הסכם העסקה מיוחד ב-12.7.90 לתקופה מ-1.4.90 ועד 31.3.91.

בפנינו הוצג הסכם זה בלבד ולא הוצגו בפנינו הסכמים נוספים או הארכות לחוזה זה למעט שני מכתבים בענין שינוי בתנאי החוזה. האחד מיום 9.12.90 המעלה את היקף המשרה במהלך ההעסקה ל- 12 שעות שבועיות ואילו ביום 18.11.97 שינוי השכר והיקף שעות העבודה ל-18 שעות שבועיות.

כמו כן, הוצג בפנינו כאמור, אישור הממונה הראשי של משרד העבודה אשר נתן אישורו לאמור בהסכם לפי סעיף 28 לחוק פיצויי הפיטורים כי השכר כולל את רכיב פיצויי הפיטורים.

14. התובע טוען כנגד האישור של הממונה שניים : האחד כי האישור ניתן אך ורק להסכם משנת 90 ולשנה בלבד ומשלא נחתמו הסכמים חדשים ולא ניתנו אישורים נוספים, האישור פקע.

השני, טען התובע כי יש טעם לפגם שאישור על פי סעיף 28 ניתן על ידי ממונה במשרד לעובדים באותו משרד ויכול ולא היה ניתן האישור, אם לא היה מדובר בעובדים של משרד העבודה.

עוד טען התובע כי נודע לו על סעיף זה בהסכם העסקה וכן האישור של משרד העבודה רק לאחר סיום העסקתו ב-2001 ובכך נהגה הנתבעת כלפיו בחוסר תום לב.

15. כנגד טענותיו אלו של התובע, לא הוצגו בפנינו על ידי הנתבעת ראיות שכנגד. לא הוצגו הארכות החוזה ואף לא הארכות האישורים של הממונה. העדה הגב' סולימאני לא הייתה זו שהחתימה את התובע על החוזה ו/או פיקחה על עבודתו במהלך השנים ולכן לא ידעה לומר האם בעת החתימה או בכל שלב לאחר מכן הוסבר על ידי הנתבעת ואף היה ברור לתובע כי השכר כלל את פיצויי הפיטורים.

בענין טענה זו של התובע סבורים אנו כי הנטל מתגלגל אל שכמה של הנתבעת להוכיח את הבנתו וידיעתו לסעיפי ההסכם והנוהל בחוזה ההעסקה המיוחד עליו החתימה אותו הנתבעת.

יתרה מכך, הנתבעת אף לא זימנה כל מפקח אחר המקביל לו, ויש כאלו, להעיד ולומר כי ברור למפקחים בתפקיד זה כי פיצויי הפיטורים נכללים בשכר הכולל ששולם או משולם להם.

16. יתרה מכך, מקריאת הסעיף המתייחס לפיצויי הפיטורים אין דווקא ללמוד כי אמנם הפיצויים מגולמים בשכר החודשי והוא אוזכר ונכתב באופן מוסתר ביותר בהסכם, ולא בכדי, סעיף זה נעלם מעיני התובע.

הנתבעת אף לא הציגה בפנינו כי העבירה העתק מאישור הממונה של המשרד לתובע וגם כך העלימה מידיעתו את העובדה כי ניתן אישור כאמור ואף ההסבר מפורש כי בשכרו כלול אף רכיב פיצויי הפיטורים.

17. על כן, בשים לב לכל שקבענו לעיל סבורים אנו כי אין תוקף להוראה בהסכם העבודה משנת 1990 אשר קבעה כי שכרו של התובע כלל בתוכו פיצויי פיטורים והתובע זכאי לפיצויי פיטורים מ-4/90 ועד 9/01 עת סיים עבודתו כמפקח.

שיעור פיצויי הפיטורים

18. התובע טען כי חישוב פיצויי הפיטורים צריך להתבסס על שכרו האחרון מ-9/01 בסך 4,500 ₪.

הנתבעת מנגד טענה לחלופין בתצהיר סולימאני כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי היקף העסקתו במהלך השנים וזאת על פי עלות שכר לשעה של התובע של 76.4 ₪.

לאחר שבחנו את חישובי הנתבעת ומשלא הוצג לנו תלושי שכר של התובע, על ידי התובע ותחשיב אחר מנגד, וכן לאור הוראות הדין והתקשי"ר קובעים אנו כי חישוב הנתבעת לבסיס חישוב הפיצויים הוא הנכון והשכר הקובע לפיצויים הוא 4,278 ₪.

על כן, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים לתקופה מ-4/90 ועד 9/01 בסך של 49,194 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום המועד לתשלומו ב-2/03 ועד לתשלום המלא בפועל.

פדיון חופשה

19. התובע טוען כי הינו זכאי לתשלום בגין דמי חופשה עבור 3 שנות עבודתו האחרונות, היינו 59 ימים.

הנתבעת טוענת כי לא קמה לתובע זכאות לפדיון חופשה שכן תביעתו התיישנה. כמו כן, טוענת אף הנתבעת לגופו של ענין כי שולמו לו כל ימי חופשתו.

התובע זכאי לימי חופשה אם נצברו לטובתו עד ליום הפסקת עבודתו בנתבעת ב-2/03.

כעולה מתצהיר סולמיאני וכן מהדוחות שהוגשו המהווים פנקס החופשה, אלו נוהלו כנדרש ולתובע שולמה מלוא החופשה המגיעה לו לפי החלק היחסי שעבד.

זאת ועוד טענות התובע לימי חופשה לתקופה הקודמת לשנת 90 דינן להידחות לאור קביעותינו דלעיל.

לא זו אף זו, עובד רשאי לצבור לא יותר מ-59 ימים והיתרה שנותרה לתובע שולמה לו.

על כן, התביעה לפדיון חופשה נדחית.

פדיון דמי הבראה

20. התובע לא פירט לא תביעתו ולא בתצהירו את בסיס החישוב לפיו הגיע להפרש של 600 ₪ נוספים המגיעים לו.

מאידך הנתבעת הגישה פירוט של הסכומים ששולמו ואף היא לא פירטה מדוע התשלום ששולם שולם ביתר לטענתה.

על כן, יבצע בית הדין את החישוב.

התובע עבד בשנתיים האחרונות להעסקתו במחצית משרה והיה זכאי לדמי הבראה בסך של 341 ש"ל ליום על כן, התובע היה זכאי לסך של 6,820 ₪ עבור משרה מלאה. מאחר והתובע עבד בחצי משרה הוא זכאי ל-3,410 ₪ בלבד.

הנתבעת שילמה לו עבור השנתיים האחרונות סך של 4,280 ₪. על כן, מקבלים אנו טענת הנתבעת כי שילמה ביתר לתובע ותביעתו ברכיב זה נדחית.

קרן השתלמות

21. התובע טוען כי הינו זכאי לתשלום קרן השתלמות בשיעור של 75% עבור כל תקופת העסקתו.

התובע מבסס תביעתו זו כי על הנתבעת היה על פי התקשי"ר להפריש לו לקרן השתלמות.

התובע לא הציג בפני בית הדין את המקור המשפטי בתקשי"ר או בחוזה המיוחד המקים את זכותו של התובע לקרן השתלמות.

בנוסף התובע מעולם לא ביקש לנכות לו עבור קרן השתלמות ואף עת עבד כעובד הנתבעת בשנים 03-01 יכול היה להצטרף לקרן השתלמות ולא עשה כן.

על כן, טענת התובע לקבלת הסכומים שהיו אמורים להעביר עבורו לקרן השתלמות, אין לה כל בסיס ודינה להידחות.

מענק אי ניצול ימי מחלה

22. התובע טוען כי על פי הוראות התקשי"ר היה על הנתבעת בסיום העסקתו לבחון את ניצול ימי המחלה ולשלם לו פדיון ימי מחלה על תקופת העסקתו.

התובע טוען כי הוא זכאי ל-184 ימים.

בהתאם לקביעותינו דלעיל, כי התובע הועסק בנתבעת מ-4/90 ועד 2/03, צבר התובע 104 ימי מחלה ולא כנטען על ידי התובע, באם לא ניצל ימי מחלה.

אולם כעולה מהרישומים התובע ניצל ימי מחלה במהלך עבודתו.

התובע והנתבעת נמנעו מלבצע חישובים נכונים לתשלום זה ובפרט הנתבעת שהכחישה זכותו באופן גורף.

משקובעים אנו כי התובע זכאי לפדיון ימי מחלה, תשלם הנתבעת לתובע את ימי המחלה הכל כקבוע בתקשי"ר, לתקופת העסקה שקבענו לעיל וזאת בתוך 30 יום.

סוף דבר

23. לאור כל קביעותינו דלעיל, התקבלה בחלקה תביעת התובע לפיה יש לראות בו מועסק של הנתבעת בתקופה מ-4/90 ועד 2/03.

הנתבעת תשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך של 49,194 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-2/03 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, תחשב הנתבעת את שיעור פדיון ימי המחלה המגיעים לתובע לתקופה מ-4/90 ועד 2/03, תשלם לתובע את ההפרש בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.

בנסיבות תוצאות פסק דין זה תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

________________ __________________ ________________

גב' רוביו, נציג ציבור אורנית אגסי, שופטת מר בירן, נציג ציבור

01708/05עב 730 מיטל מלכה