ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שפירא נגד הועדה המחוזית לתכנון :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

עתמ001794/06

בפני:

כב' השופטת מיכל רובינשטיין, ס.נשיא

תאריך:

24/08/2008

בעניין:

עו"ד שפירא מאיר

ע"י ב"כ

עו"ד שפירא ארז

העותר

נ ג ד

1 . הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז

2 . הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון

ע"י ב"כ

1 . פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

2 . עו"ד קינן ברק

המשיבות

פסק דין

עתירה לביטול החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז (להלן: הועדה המחוזית) מיום 24.4.2006 לסרב לתכנית מתאר מפורטת הר/1306, וכן עתירה להורות על הפקדתה של התכנית ולחילופין להחזיר את הדיון בתכנית לוועדה המחוזית.

העובדות

1. תכנית הר/1306 (להלן: התכנית) חלה על חלקות 41-43, 57,74, 75, 77-82, ו- 103 בגוש 6443 בתחום שיפוטה של עיריית הוד השרון ובמרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הוד השרון (להלן: הוועדה המקומית). מטרת התכנית היא שינוי ייעוד משטח חקלאי לאזור מגורים עבור הקמת 740 יח"ד. במסגרת התכנית מתוכננות הפקעות לצרכי ציבור בשיעור כולל של 59% מתוכן כ- 24% מיועדות להקמת שדרת אמנות.

2. החלקות הכלולות בתחום התכנית נמצאות בבעלות שלוש קבוצות שלכל אחת מהן שליש מהשטחים הכלולים בתכנית.

הקבוצה הראשונה הנה של בעלי זכויות ממשפחת שפירא, המיוצגים על ידי העותר;

הקבוצה השנייה הינה של בעלי קרקע פרטיים;

הקבוצה השלישית הינה של חלקות המצויות בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומנוהלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל.

3. התכנית תוכננה בשיתוף בין הקבוצה אותה מייצג העותר ובין נציגי קבוצת בעלי הקרקעות הפרטיים. מלבד העותר יוזמי התכנית הם אקה התרסי ושולמית ארליך (להלן: היזמים).

4. התכנית חלה על מקרקעין המהווים חלק ממתחם תכנוני שזכה בתכנית האב של הוד השרון לכינוי "ציר החינוך". תכנית האב של הוד השרון מקצה שטח של כ- 1000 דונם להקמת ציר חינוך ותרבות בסמיכות למרכז העיר. תכנית האב אומצה על ידי הוועדה המחוזית בשנת 2000. היא קובעת שבעה מתחמי תכנון הכלולים בציר החינוך. אחד מהם הנו מתחם ו' המיועד ל"מתחם אוניברסיטאי". התכנית חלה על מתחם ו'.

5. העותר טוען, כאמור, נגד החלטתה של הועדה המחוזית לדחות את התכנית (נספח ב' לעתירה). בהחלטתה מיום 24.4.2006 קבעה הוועדה המחוזית כי לאחר ששמעה את טיעוני היזמים ואת טיעוניה של הוועדה המקומית, היא דוחה את התכנית המוצעת. במסגרת ההחלטה קראה הוועדה המחוזית לוועדה המקומית ליזום תכנית על חטיבת הקרקע עליה חלה התכנית המסורבת, וקבעה כי על תכנית זו להתייחס בין היתר לנושאים הבאים:

א. שמירה על ציר ירוק מרכזי בכיוון מזרח מערב.

ב. הפרדה בין שטח ציבורי פתוח לבין שטח ציבורי בנוי וקביעת התכלית הציבורית על פי הפרוגרמה.

ג. התאמת אופי הבינוי לשטחים הגובלים.

ד. התכנית החדשה תוגש בתוך 12 חודשים .

ההליכים שקדמו להחלטת הוועדה המחוזית

6. ראשיתם של ההליכים כבר בשנת 1995 אז נפגשו יוזמי התכנית עם מהנדס הוועדה המקומית דאז, אדר' גיורא דותן, והציגו בפניו את הרעיון ליזום תכנית שתחול על חלקות 74 ו- 75. בעקבות הפגישה העבירו היזמים גירסה ראשונה של התכנית לדיון בוועדה המקומית. לאחר קיומן של פגישות נוספות בין היזמים למהנדס הוועדה המקומית, נאמר ליזמים כי לא ניתן לממש את התכנית מאחר שתכנית האב של הוד השרון מצויה בשלבי תכנון ראשוניים (ראו מכתב מהנדס הוועדה מיום 14.10.1996- נספח ד' לכתב העתירה).

7. לאחר פגישות נוספות בין היוזמים לבין הוועדה המקומית, ולאחר שהתחלף מהנדס הוועדה, נדרשו היזמים להציג תכנית לחטיבת קרקע גדולה יותר ולכלול תכנון לקריית חינוך ומכללה. כן נדרשו היזמים להמתין פרקי זמן שונים כדי לאפשר לוועדה המקומית לגבש פרוגרמה לקריית החינוך (ראו מכתבו של אינג' חצור מתאריך 4.9.1997). לטענת העותר, לא חלה כל התקדמות בגיבוש הפרוגרמה לקריית החינוך, וביום 10.8.99 התקיימה פגישה נוספת בין יוזמי התכנית לבין אדר' הופמן. גם בפגישה זו עודכנו היזמים כי בכוונת הוועדה המקומית לפתח במתחם ציר חינוך הכולל מכללות ומרכזי חינוך גבוה וכי נחוץ לה פרק זמן של 4 חודשים לשם גיבוש הרעיון התכנוני. בהמשך התנהלו פגישות נוספות בין הצדדים.

8. ביום 12.12.99 קיימה הוועדה המקומית ישיבה תכנונית בנושא ציר החינוך במסגרתה דנו גם במתחם ו'. בישיבה נקבע כי נוכח שיעור ההפקעות הגבוה ובעיית מימון ההפקעות יש לאפשר מגורים בצפיפות גבוהה ובינונית וכן כי יש לסיים את הכנת התכניות למתחמים תוך שבועיים.

ב 19.12.99 נפגשו היזמים עם מר שאול אדם, מנהל הוועדה המקומית, אז טענה הוועדה המקומית כי מכללות רבות התעניינו באפשרות להקמת מכללה על המקרקעין, וכן סוכם כי תתקיימנה פגישות נוספות בין היזמים לבין הוועדה המקומית.

9. באוקטובר 2000 הגיש מהנדס הוועדה המקומית דאז, אינג' אהרונסון, טיוטה ראשונה של התכנית על פיה נכלל סך של 416 יח"ד (נספח ו'2 לכתב העתירה). לטענת העותרים, הליכי התכנית נפסקו זמן קצר לאחר מכן מאחר שהוועדה המקומית פיטרה את המהנדס. התכנון, לדברי העותר, לא התקדם על אף פגישות של היזמים עם מנהל הוועדה המקומית, מר שאול אדם, וכן מכתבים של היזמים לוועדה המקומית (ראו נספחים ח ו- ט' לכתב העתירה).

10. לאור ה"סחבת" בקידום התכנית על ידי הוועדה המקומית, הגישו היזמים ב-20.8.2000 לראשונה תכנית לאישור הוועדה המחוזית. בעקבות הגשת התכנית לוועדה המחוזית, התקיימו מספר פגישות נוספות בין הוועדה המקומית לבין היזמים, וביום 28.2.2002 הגישו היזמים למהנדס הוועדה המקומית, אדר' דימטרי מזו, תכנית שהוכנה על ידם. על פי המכתב שנשלח מאינ' חצור למהנדס הוועדה המקומית, הציעו היזמים כי יבנו בנייני מגורים בני 3-4 קומות בטבעת ההיקפית לשטח ואילו באזור המרכזי תיבנה קבוצת בניינים בגובה של 8-12 קומות. סך הכל הוצעו על ידי היזמים 720 יח"ד למגורים, וכן שטח בניה לקמפוס ולמעונות סטודנטים (נספח ט' לכתב העתירה). לטענת העותרים, גם הפעם לא התקדמו ההליכים, והניסיונות לקדם תכנית שתהיה מקובלת גם על הוועדה המקומית לא צלחו בשל כך שהוועדה המקומית דרשה להפקיע למעלה מ- 70% מהשטח, ולא פיצתה את הבעלים על ידי הקניית זכויות בנייה.

11. משראו העותרים כי התכנית אינה מתקדמת, החליטו להגיש ביום 28.5.2003 את התכנית לאישורה של הוועדה המחוזית לפי הוראות סעיף 62 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

12. בדצמבר 2003 פנה מתכנן המחוז, אדר' דורון דרוקמן לגורמים מקצועיים שונים ובהם מהנדס הוועדה המקומית על מנת לקבל את התייחסותם לתכנית על פי סעיף 62ב(ג) לחוק התכנון והבניה. לאחר קבלת התייחסותם של הגורמים השונים ולאחר קיום פגישות עבודה נוספות בלשכת התכנון המחוזית (במאי וביוני 2004), הגישו היזמים ללשכת התכנון המחוזית תכנית מתוקנת נוספת כדרישתה (ראו נספחים טז1-3 לכתב העתירה).

13. לאחר שנה שבה לא התנהלו דיונים בנושא, חודשו הדיונים ב-16.11.2005 והתקיימה ישיבה בלשכת התכנון המחוזית בהשתתפות מהנדס הוועדה המקומית, אדר' עופר לוי. במהלך הדיון התנגד מהנדס הוועדה המקומית לתכנון בטענה כי הוא חורג מסביבתו והציע כי התכנית תתבסס על צפיפות נמוכה יותר של יח"ד. לאחר פגישות נוספות בין מתכנני הוועדה המקומית לבין היזמים גובשה תכנית נוספת אשר אף היא לא הייתה מוסכמת על הוועדה המקומית.

14. ביום 21.3.2006 התקיימה ישיבה של הוועדה המקומית שנסובה על תכנית היזמים וזאת בהמשך לפנייתה של הוועדה המחוזית. יצוין, כי הוועדה המקומית נתנה המלצתה ביחס לתכנית שהגישו לה העותרים שלוש שנים קודם לכן, וזאת על אף שהעותרים פנו לוועדה המקומית וביקשו כי תיתן חוות דעתה על סמך התכנית לאחר שנערכו בה שינויים שונים פרי הדיונים שנערכו בין הצדדים. בהחלטתה קבעה הוועדה המקומית, כי התכנית אינה תואמת את מגמות התכנון באזור כפי שבאו לידי ביטוי בתכנית האב של הוד השרון. כן קבעה כי עיקר ההתנגדות לתכנית נוגע לעניינים הבאים:

א. צפיפות גבוהה מהמומלץ;

ב. השימוש העיקרי של המבנים בתכנית צריך להיות לבנייני ציבור.

עוד נקבע כי בכל תכנית חלופית שתוגש על ידי יוזמי התכנית יש לתת את הדעת ל:

א. בינוי- יש לתכנן צמודי קרקע ליד צמודי קרקע וגובה בניה מירבי שלא יעלה על שלוש קומות;

ב. רצף שטחים פתוחים;

ג. הוספת נספחים לבדיקה, כגון תנועה וחניה, ניקוז וכיוב;

ד. כתב שיפוי מיזמי התכנית.

15. ביום 24.4.2006 דנה הוועדה המחוזית בתכנית והחליטה, כאמור לעיל לסרב לה. בקשת רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה נדחתה אף היא.

16. בעקבות סירובה של הוועדה המחוזית הגיש העותר את העתירה שבפניי בה טען כי יש לבטל את החלטת הוועדה המחוזית ולחייבה לשוב ולדון בתכנית, לנמק את החלטתה ולחייבה לקבוע לוח זמנים להכנת התכנית ולהפקדתה.

טענות העותר

17. בהתבסס על השתלשלות האירועים המתוארים, ביקש העותר לטעון כי הליכי התכנון של התכנית חרגו מהזמן הסביר וזאת עקב מחדליהן של המשיבות. יתר על כן אף שלב ההפקדה חרג במידה רבה מהמועדים הקצובים בהוראות החוק. על פי העותר, התארכות ההליכים מהווה טעם לפגם שיש בו כדי לפסול את החלטתה של הוועדה המחוזית.

18. בעניין זה הוסיף העותר וציין כי החלטת הוועדה המחוזית, הקוראת לוועדה המקומית להכין תכנית חדשה, לא רק שאינה מרפאת את העיכובים החמורים הללו, אלא מוסיפה עליהם עיכובים נוספים, שכן כעת תלוי קידום הליכי הפיתוח של המקרקעין נשוא העתירה ברצונה הטוב של הוועדה המקומית אשר הוכיחה כי אינה מסוגלת לעמוד בזמנים המוקצבים לה.

19. העותר טען כי לא קיימת כל מניעה לאשר את התכנית: הוראות ציר החינוך הקובעות כי כ- 60%-70% מהשטח יהיה מיועד לצרכי ציבור אינן רלוונטיות. לטענתו, אין למוסדות התכנון שמץ של מושג בדבר התכלית הציבורית הנדרשת, והיעודים הציבוריים של המתחם השתנו פעמים רבות.

עוד נטען כי בהתאם לתמ"א 35, הצפיפות המינימלית בהוד השרון צריכה להיות צפיפות של 10 יח"ד לדונם נטו לפחות.

20. טענה מרכזית נוספת של העותר הייתה כי החלטת הוועדה המחוזית לא נומקה כדין. הלכה למעשה, טוען העותר כי אין בהחלטתה של הוועדה המחוזית ולו נימוק אחד ענייני. לעניין זה מבקש העותר לטעון כי הנימוקים המועלים בכתב התשובה לעתירה אינם מופיעים בהחלטה עצמה.

21. העותר טען כי החלטת הוועדה המקומית מיום 21.3.2006 התבססה על גרסת התכנית שהוגשה על ידי היזמים בשנת 2003 ואין היא מתייחסת לשינויים שנערכו בתכנית ולגרסה המעודכנת שלה. מכאן יוצא כי הוועדה המחוזית ביססה את החלטתה על עמדה בלתי מעודכנת של הוועדה המקומית שלא לוקחת בחשבון את השינויים השונים שנעשו בתכנית.

22. העותר העלה טענות נוספות באשר לדחיית בקשתו לערור למועצה הארצית על החלטת הוועדה המחוזית, אולם הוא חזר מהן בהמלצת בית המשפט בעת הדיון ביום 19.9.2007.

טענות המשיבים

23. הוועדה המחוזית טוענת כי היא פעלה בשקידה ובמהירות האפשרית תוך בדיקת כל השיקולים התכנוניים ובחינת עמדות הגורמים הקשורים לעניין. כך או כך, הוועדה טוענת כי בהימשכות הליכי התכנון אין כדי להצדיק הפקדת תכנית הנוגדת את תכנית האב של אותו שטח.

24. אשר לטענה בדבר היעדר הנמקה להחלטת הוועדה המחוזית, טענה הוועדה בכתב התגובה, כי החלטתה מבוססת על שורה של שיקולים תכנוניים, הברורים מהחלטתה. בכתב התגובה ובסיכומים שהגישה מפרטת הוועדה המחוזית מהם אותם שיקולים:

1. בתכנית לא נשמרים עקרונות התכנון שהתוותה תכנית האב בכל הנוגע לתכנון ציר החינוך ולמתחם ו' נשוא התכנית. אין בתכנית ביטוי לציר הלינארי עליו מתבססת תכנית האב לציר החינוך. התכנית מתמקדת בעיקר במגורים ואינה מקצה שטחים עבור מוסדות ציבור. בתכנית האב נקבע שתהיה הקצאה של 110 דונם עבור מוסד אוניברסיטאי בעוד התכנית מייעדת אך ורק 37 דונם לשדרת אמנויות ואין כל איזכור למתחם אוניברסיטאי מתוכנן.

2. הבינוי שמוצע בתכנית אינו מתאים לאופי הכפרי שמאפיים את החלק הזה של היישוב.

3. במסגרת עדכון שנעשה בימים אלו לתכנית האב של הוד השרון נבחנים מחדש הצרכים הפרוגרמתיים גם בחלק הדרום מערבי של הוד השרון, ונבחנת מחדש הפרוגרמה לצרכי ציבור לאור המחסור הקיים בקריית חינוך.

4. בימים אלו נערך עדכון לתכנית האב לתחבורה. כל עוד אן תכנון מוסכם עם כל הגורמים הרלוונטים אין זה נכון לקדם תכנון בשטח הנדון אשר עלול לפגוע בחיבור עתידי בין חלקי העיר.

על פי הוועדה המחוזית, שיקולים אלו ברורים הן מההחלטה נשוא העתירה, הן מפרוטוקול הדיון שקדם למתן ההחלטה.

25. הוועדה המקומית טענה כי אין לעותר להלין אלא על עצמו בכל הנוגע להתארכות הליכי הכנת התכנית. לטענתה, המחלוקת העיקרית בינה לבין היזמים הינה באשר לזכויות הבנייה הגבוהות בהן מעוניינים היזמים, ושאינן מקובלות על הוועדה ואינן מתאימות לתכנית האב ולבנייה באזור. עוד נטען כי התכנית אינה מוכנה לאישור מבחינה תכנונית שכן לא צורפו לה נספח תנועה, נספח תשתיות ונספח נוף.

26. כן נטען כי אין כל הסכמה של מנהל מקרקעי ישראל לתכנית. נוכח העובדה כי למנהל שליש מהבעלויות במקרקעין אין אפשרות לממש את התכנית.

ההליכים שהתנהלו לאחר הגשת העתירה

27. לאחר הגשת כתב העתירה והתגובות לו הודיעה הוועדה המקומית כי בהמשך להחלטת הוועדה המחוזית בה עסקינן, היא יזמה תכנית כוללת הר1310/א (להלן: "התכנית הכוללת"), אשר חלה גם על מתחם ו' נשוא העתירה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 28.5.2007) בתכנית זו יש מענה, על פי הוועדה המקומית, להנחיות הולקחש"פ בדבר הצפיפות הממוצעת בשטחים במערב העיר. כן מתאפשר בה תכנון פארק עירוני גדול הכולל שימושים לנופש, פנאי, תרבות וחינוך.

בדיון שהתקיים ביום 19.9.2007 ציין העותר כי לאחר שבחן את פרטי התכנית החדשה, הגיע למסקנה כי היא איננה מקובלת עליו, וכי אין בה מענה לדרישת הוועדה המחוזית כי הוועדה מקומית תיזום תכנית העונה על הקריטריונים שפורטו בהחלטתה. עוד טען כי התבנית החדשה עומדת בסתירה להחלטות הוועדה. בעקבות התפתחות זו התרתי לצדדים להגיש סיכומים.

28. בסיכומיו התייחס העותר לתכנית הכוללת. בטענותיו ציין כי התכנית הכוללת אינה נותנת מענה להנחייתה של הוועדה המחוזית כי הוועדה המקומית תיזום תכנית למתחם ו', והוא הצביע על שורה של נימוקים שיש בהם כדי לבסס את טענתו כי דווקא התכנית הכוללת מנוגדת לעקרונות המותווים על ידי תכנית האב של הוד השרון:

א. התכנית הכוללת משתרעת על שטח בהיקף של כ-625 דונם שמרביתו מחוץ למתחם ו', ולפיכך תכניתה אינה מהווה חלק מציר החינוך.

ב. התכנית הכוללת מאגדת מתחמים שאין ביניהם זיקה תכנונית הדדית, מאחר שהיא משתרעת על שטח נרחב ומרובה בעלים.

ג. בתכנית הכוללת אין כל זכר למתחם אוניברסיטאי.

ד. עקרונותיה של התכנית הכוללת אינם כוללים את הנושאים הכלולים בתכנית האב לציר החינוך ובפרט לא הפרוגרמה התכנונית לשטחי החינוך.

כן חזר העותר על טענותיו בדבר העדר הנמקה של החלטת הוועדה המחוזית.

29. המשיבות שבו וטענו כי החלטת הוועדה המחוזית הייתה מנומקת דיה, וכי אף אם יבקש העותר לטעון כי בגוף ההחלטה לא פורטו די נימוקים, הרי שנימוקים אלו הובאו לידיעתו במסגרת הדיון בעתירה.

30. באשר לתכנית הכוללת, טענו המשיבות כי יש בה משום מענה להוראת הוועדה המחוזית בהחלטתה נשוא העתירה, וכי התכנית הכוללת עונה על צרכיה התכנוניים של הוד השרון, בניגוד להוראות התכנית שיזם העותר.

דיון

31. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה.

העותרים הנם בעלי קרקע המעוניינים, באופן טבעי, למקסם את הנאתם מהקרקע שבבעלותם. אלא שמול האינטרסים הלגיטימיים של בעלי המקרקעין ניצבים צרכיה ומטרותיה של הרשות המקומית אשר מעוניינת להגן על האינטרסים הציבוריים השונים.

32. הנחת המוצא בתיקים מהסוג הנדון הנה כי בית המשפט אינו משים עצמו בנעליה של הרשות המתכננת וכי אין הוא מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. הנחת מוצא זו באה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין והלכות. כך לדוגמה נקבע בעע"מ 9316/05 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה המערערת בעע"מ 9316/05 ובעע"מ 9432/05 ואח' נ' -195. איתן בכור ואח', תק-על 2008(1), 3782 ,עמ' 3788:

הלכה היא כי בביקורת החלטותיהן של רשויות המינהל, בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית ולא יכפה דעתו עליה (ראו ע"א 311/57 י"מ נ' מ. דיזנגוף ושות' (שיט) בע"מ, פ"ד יג(2) 1026, 1039). וכך, בהידרשו להחלטות מקצועיות של רשויות התכנון לא ישים עצמו בית המשפט "מתכנן עליון", כפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה (ראו בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד נח(6) 673, 679; להלן - עניין מילובלובסקי). עילות הביקורת השיפוטית על החלטות הרשויות נגזרות מן החובות והאיסורים המוטלים עליהן: לנהוג בהגינות, בתום לב, בשוויון, ללא משוא פנים, בסבירות, במידתיות, וכיוצא באלה. הביקורת השיפוטית מופעלת הן לגבי הליכי קבלת ההחלטה והן לגבי תוכנה. בבחינת הליכי קבלת ההחלטה ייבדקו איכות הנתונים ששימשו בקבלתה (ראו בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5), 412, 423-426);טיבם של השיקולים על פי הם נתקבלה והאיזון שנעשה ביניהם (ראו בבג"צ 7542/05 גל פורטמן נ' מר מאיר שטרית, שר התחבורה, ניתן ביום 11.2.07, בפיסקאות 18-19). כדי שבית המשפט יתערב בתכנה של החלטה, צריך שזה יהיה בלתי סביר באורח קיצוני. החלטה בלתי מידתית, למשל, הפוגעת בזכויות מעבר למידה הנדרשת, היא החלטה בלתי סבירה (ראו בג"צ 4330/93 גאנם, עו"ד נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז ת"א, פ"ד נ(4) 221, 232-233).

נוכח הדברים המצוטטים לעיל, אין לכאורה כל פגם בהחלטתה של הועדה המחוזית לדחות את התכנית שהגישו היזמים, ואין למצוא פגם בהחלטות הוועדה המקומית לדחות את התכנית נוכח אי התאמתה למגמות התכנון של המוסדות המתכננים ובעיקר, ככל שעולה מההתכתבויות בנושא, לצפיפות הבנייה המבוקשת ולאחוז השטח שיוקדש להקמת מבני ציבור או מבנים בעלי פונקציות ציבוריות.

על אף האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר את הדיון בתכנית העותרים לוועדה המחוזית מכמה סיבות עיקריות:

הסתמכות הוועדה המחוזית על החלטת הוועדה המקומית

33. על פי טענות הוועדה המחוזית, בקבלת החלטתה באשר לתכנית המוצעת, ניתן משקל רב לעמדתה של הוועדה המקומית. עובר למתן החלטתה, פנתה הוועדה המחוזית לוועדה המקומית על מנת שתיתן המלצתה בנוגע לתכנית. ככל העולה מהתכתובת בין הצדדים, הוועדה המקומית נתנה החלטתה בהסתמך על התכנית שהוגשה לה על ידי היזמים בשנת 2003 מבלי לקחת בחשבון את השינויים שהוכנסו בתכנית מאותו המועד. על פי סיכומי המשיבים 1-2 בין מועד הפקדת התכנית לבין המועד בו נתנה הוועדה המחוזית את החלטתה חלפו שלוש שנים במהלכן התקיימו פגישות עבודה שונות בנוגע לתכנית שכתוצאה בהן נערכו בתכנית שינויים שמטרתם הייתה לצמצם את המחלוקות בין הוועדה המקומית לבין היזמים (ראו נספחים ז-יב לכתב התגובה של המשיבים).

לאור זאת, אין זה ברור מדוע הוועדה המקומית התעקשה לתת החלטתה לעניין ההמלצה על הפקדת התכנית בהסתמך על התכנית שהוגשה לה ב-2003, ולא על סמך התכנית המתוקנת כפי שהייתה מונחת לפניה בשנת 2006. משבחנתי את תגובת המשיבות לסוגייה זו לא מצאתי תשובה מספקת שיש בה כדי להניח את דעתי בעניין. העובדה כי לוועדה המחוזית שיקול דעת עצמאי אם לאשר את התכנית להפקדה אם לאו, אינה מאיינת את חשיבות המלצתה של הוועדה המקומית, מה עוד שברי מסיכומיה של הוועדה המחוזית כי הנימוקים העיקריים ששימשו אותה לדחיית התכנית מבוססים על עמדתה של הוועדה המקומית.

34. אמנם, כטענת הוועדה המחוזית, העותרים לא הסבירו במה שונה התכנית המתוקנת מהתכנית המקורית שהוגשה למוסדות התכנון, אולם לא מצאתי בכך טעם לדחיית טענות העותרים. אף כי ראוי היה כי העותרים היו מצביעים על השינויים בין שתי התכניות, הרי שבסופו של יום, המשקל הרב שניתן להמלצת הוועדה המקומית כמו גם החלטתה של הוועדה המחוזית כי הוועדה המקומית תגיש תכ