ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל בלולו – כהן נגד רוזנצוויג :

לפני: כבוד השופט אילן ש' שילה, סג"נ – אב"ד
כבוד השופטת מיכל נד"ב
כבוד השופטת ורדה פלאוט

המערער
שמואל בלולו – כהן
באמצעות ב"כ עו"ד אייל אורטל

נגד

בית המשפט חייב את המשיב לשלם למערער את הסכום שברף התחתון של טווח הסכומים שעליו הסכימו הצדדים, דהיינו 20,000 ₪. בנימוקיו קבע בית המשפט " כי רב הנסתר על הגלוי, בפרט בשים לב לחלוף הזמן למועד ביצוע העסקאות, לעיתוי העברת הכספים נשוא התביעה ולכך כי נערכו עסקאות שאינן משקפות את התמורה בפועל". בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות שטען המשיב, אך קבע כי חל שיהוי שפועל לרעת המערער. נוסף על כך, בית המשפט קבע כי עיון בראיות מלמד, שלא עלה בידי המערער להרים את הנטל ולהוכיח את טענתו שהמשיב גזל את כספו, או עיוול כלפיו בתרמית. עוד קבע כי לא ניתן לדעת מי משך את הכסף שהעביר המערער לחשבונו, שבו היה המשיב מיופה כוח.

פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה ( כבוד השופט ניר עוז נאווי), מיום 1.1.2013, שבו קיבל בית המשפט את תביעת המערער נגד המשיב ופסק למערער סכום של 20,000 ₪.

בבית משפט קמא הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתביעת המערער נגד המשיב לפשרה, לפי סעיף 79 א בחוק בתי המשפט, על בסיס החומר שהיה בפני בית המשפט וללא שמיעת עדויות, בטווח פסיקה שבין 20,000 ₪ לבין 160,000 ₪. הצדדים הסכימו כי בית המשפט ינמק בתמציתיות את פסק דינו.

בית המשפט חייב את המשיב לשלם למערער את הסכום שברף התחתון של טווח הסכומים שעליו הסכימו הצדדים, דהיינו 20,000 ₪. בנימוקיו קבע בית המשפט " כי רב הנסתר על הגלוי, בפרט בשים לב לחלוף הזמן למועד ביצוע העסקאות, לעיתוי העברת הכספים נשוא התביעה ולכך כי נערכו עסקאות שאינן משקפות את התמורה בפועל". בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות שטען המשיב, אך קבע כי חל שיהוי שפועל לרעת המערער. נוסף על כך, בית המשפט קבע כי עיון בראיות מלמד, שלא עלה בידי המערער להרים את הנטל ולהוכיח את טענתו שהמשיב גזל את כספו, או עיוול כלפיו בתרמית. עוד קבע כי לא ניתן לדעת מי משך את הכסף שהעביר המערער לחשבונו, שבו היה המשיב מיופה כוח.

בית המשפט מצא כי אין זה סביר שלקוח יעביר לידיו של עורך-דין סכום של 50,000 דולר בשנת 91', לצורך רכישת מגרש, ולא יבדוק במשך 14 שנה מה עלה בגורל הכסף.

עולה מפסק הדין כי בית המשפט סבר, שאלמלא הוסמך לפסוק סכום מזערי ולא פחות ממנו, היה דוחה את התביעה, כפי שהוגשה ועפ"י החומר שהיה בפניו.

המערער מלין על שבית המשפט מצא כי השתהה בהגשת התביעה. עוד הוא מלין על שבית המשפט קבע ממצאים, כמו ש"רב הנסתר על הגלוי" בעניין שלפנינו, וזאת משום שלא נשמעו ראיות.

אנו סבורים כי אין ממש בערעור.

אנו סבורים שפסק הדין מנומק בהתאם להסכמת הצדדים, ולא מצאנו בטענות המערער עילה להתערב בתוצאת פסק הדין. מה גם, שהטענה המרכזית של המערער היא כי המשיב עיוול בתרמית, וזו טענה הדורשת הוכחה בדרגה גבוהה. בהסכמתו כי פסק הדין יינתן לפשרה, דילג המערער למעשה על שלב הבאת הראיות. לפיכך לא מצאנו כי יש מקום לטענותיו כיום כנגד פסק הדין. נוסיף כי המערער הגיש את תביעתו לסכום של 637,704, אך הסכים להגביל את בית המשפט לפסוק לא יותר מסכום של 160,000 ₪, והסכמתו זו מדברת בעד עצמה.

כל שאמרנו לעיל הוא מעל ומעבר לכך שמשהסכימו הצדדים להכרעה בעניינם על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' בחוק בתי המשפט, הרי שאין מקום, בדרך כלל, וכך גם במקרה דנן, להשיג על תוצאות פסק הדין, ר' גם דברי בית המשפט העליון (מפי השופט י' טירקל): "ראוי לעודד את המתדיינים ללכת בדרך הפשרה, ומשפסק בית-המשפט על דרך זאת, ראוי לה לערכאת הערעור שלא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי-דופן המצדיקים התערבות כזאת. המקרה שלפנינו איננו כזה". (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונאלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 350).

הערעור נדחה.

המערער יישא בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסכום של 20,000 ₪.

ניתן היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

אילן ש' שילה , סג"נ
אב"ד

מיכל נד"ב, שופטת

ורדה פלאוט, שופטת


מעורבים
תובע: שמואל בלולו – כהן
נתבע: רוזנצוויג
שופט :
עורכי דין: