ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד סאמר :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת.פ. 103/08

לפני:

כב' השופטת נאוה בן-אור

22/08/2008

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

המאשימה

נ ג ד

סאמר עבדאללה ת.ז. 053097747

ע"י ב"כ עו"ד

עלי שקיב

הנאשם

ה ח ל ט ה

1. נגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום המייחס לו עבירה של הריגה ועבירות תעבורה נלוות, אשר על פי עמדת המאשימה הן שגרמו לתאונת הדרכים הקטלנית, בגרימתה הוא מואשם.

2. אחת מעדות התביעה היא נהגת שהייתה עדת ראיה לתאונה.

3. בישיבת המענה לאישום, הודיע ב"כ הנאשם, כי הוא מבקש לקבל לידיו את גליון ההרשעות הקודמות של עדת הראיה, הן זה המתייחס לעבירות תעבורה, והן זה המתייחס לעבירות "רגילות". כמו כן ביקש לקבל לידיו את גליון הרשעות התעבורה של הנהג המנוח. ב"כ המאשימה הודיע, כי יסכים למסור לידיו של ב"כ הנאשם כל פרט רלוונטי מן המסמכים המבוקשים.

4. לאחר בחינה, הודיע ב"כ המאשימה, כי אין, לדעתו, מקום למסור לעיונו של ב"כ הנאשם את הרישומים הפליליים והתעבורתיים המבוקשים. אשר להרשעות התעבורתיות, אין בהן כדי להשליך על בחינת נסיבות התרחשות התאונה. גם בהנחה שלחובת המנוח הרשעות תעבורתיות בעברו, אין ללמוד מהן דבר על נסיבות נהיגתו עובר לתאונה. לגבי עדת הראיה, הרי שההרשעה היחידה העשויה להיות רלוונטית בעניינה היא הרשעה בעבירה של מתן עדות שקר או שיבוש מהלכי משפט. הרשעה כזו אינה נזקפת לחובתה של עדה זו, על פי הודעת המאשימה, ולפיכך אין מקום למסור לידי ב"כ הנאשם את גליון הרשעותיה, בין הפלילי ובין התעבורתי, ככל שבכלל יש כזה.

5. אני סבורה כי הדין עם המאשימה. הנאשם לא מסר גרסה באשר לאופן בו התרחשה התאונה, והודיע כי ימסור את גרסתו לאחר חקירת עדי התביעה. יחד עם זאת טען, כי מחומר החקירה עולה, כי מי שסטה מכיוון נסיעתו היה המנוח, ולא כפי שנטען בכתב האישום. עניין זה יתברר, כמובן, במהלך שמיעת הראיות, ובכללן עדות בוחן התנועה ועדת הראיה. אלא שאיני רואה כיצד יוכל עברו התעבורתי של המנוח להעלות או להוריד בכל הנוגע לבחינת תקפותם של ממצאי הבוחן, בדיוק כפי שעברו התעבורתי של הנאשם אינו אמור להעלות או להוריד בנקודה זו.

6. אשר לעדת הראיה, ודאי שאין כל רלוונטיות להרשעותיה הקודמות, אם יש לה, אלא אם יש הרשעה בעבירה המצביעה על כך שהיא מועדת שלא לומר אמת. המאשימה הודיעה באופן חד משמעי כי אין לחובתה הרשעה כזו. עברה התעבורתי, אם יש כזה, ודאי שאין בינו לבין כושרה להתבונן ולחוות את שראתה עובר לתאונה.

7. לעדים ולקורבנות עבירה יש זכות לפרטיות. מובן, שזכותו של הנאשם למשפט הוגן גוברת. אולם ככל שמידת הרלוונטיות של החומר הנדרש מעטה, יהיה מקום לכבד את זכות העד או הקרבן לפרטיות. ובמילותיו של בית המשפט העליון:

"השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים - דהיינו, כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם - יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן. אולם, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ. בית משפט השלום בירושלים ואח', תק-על 2005(2), 2861)

8. יצוין, כי בבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ. מדינת ישראל (תק-על 2007(1), 1713) שנדון בפני הרכב של שלושה שופטים, יושמה נוסחת האיזון המתוארת לעיל גם על בקשות לקבלת מידע מן המרשם הפלילי ביחס לעדים, וניתן לומר כי בית המשפט העליון הסתייג מעמדתה של כב' השופטת דורנר בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ. מדינת ישראל (פ"ד נד(5) 245).

9. כאמור, עמדתי היא כי יישומה של נוסחת האיזון הנ"ל על ענייננו, מביאה למסקנה כי אין מקום להורות על מסירת המידע מתוך המרשם הפלילי או התעבורתי ביחס לעדת הראיה וביחס למנוח, לידי ב"כ הנאשם.

הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א באב תשס"ח (22 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

נאוה בן-אור, שופטת