ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין 1. וינשל דוד ואח' נגד מדינת ישראל :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא022056/08

בתיק עיקרי: א 2142/08

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

01/05/2009

בעניין:

וינשל דוד ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד מרים דונין

רייניץ אסתר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד שי כהן

המבקשים/התובעים

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי

המשיבה

החלטה

התובעים מבקשים לקבוע את שיעור האגרה בהתאם לתקנה 3 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") ולהורות על החזר האגרה ששולמה ביתר, כשהיא משוערכת כדין.

על פי כתב התביעה, הנתבעת פלשה לחלקים מסויימים במקרקעי התובעים, ללא רשות, לצורך הפעלת מסלול המראה ונחיתה של מטוסים בשדה דב. התובעים טענו, כי הפלישה לשטחם התגלתה להם באופן אקראי, ובעקבות כך הם פנו אל מודד מקצועי, מר טל אלקלעי, בבקשה לערוך מדידה מדוייקת של שטח הפלישה. לטענתם, במדידה שהתבצעה ביום 27/12/04 התגלה כי שטח הפלישה הוא 4072 מ"ר. התובעים 6-12 פנו אל נציגי משרד הביטחון וחיל האוויר בבקשה להפסיק את השימוש שלא כדין במקרקעין. בשלב מסויים, הודיעה הנתבעת כי על פי הערכת שמאי מטעמה, שוויו של דונם אחד בחלקה הוא 136,000 ₪ , ודמי שימוש שנתיים ראויים הם 8160 ₪ לשנה. במכתבו מיום 20/5/07, התחיייב נציג הנתבעת כי ככל שישולם תשלום כלשהו, יהיו התובעים זכאים לדמי שימוש ראויים לתקופה של שבע שנים ממועד פנייתם הראשונה אל משרד הבטחון, כלומר משנת 1998.

התובעים מפרטים תכתובות שונות שהוחלפו בין הצדדים במהלך המשא ומתן, וטוענים כי בפועל, הנתבעת עשתה שימוש במקרקעין מבלי לשלם סכומים שאינם שנויים במחלוקת כדמי שימוש. התובעים טענו, כי גם אילו שילמה הנתבעת את הסכומים שלשיטתה מהווים דמי שימוש ראויים, הרי שלא היה בכך בכדי לייתר את זכות התובעים לדרוש ממנה סילוק יד ממקרקעין. לטענתם, הם זכאים לדרוש את סילוק ידה של הנתבעת משטח הפלישה וכן את שוויין של כל הזכויות שניטלו שלא כדין. בסעיף 24 לכתב התביעה, מפורטים דמי השכירות הראויים בגין השימוש במקרקעין. התובעים עתרו לסילוק יד הנתבעת מהמקרקעין וסילוק כל הבנוי או הסלול בשטח הפלישה, ותשלום הסעד הכספי לכל אחד מהם, בגין תפיסת החזקה שלא כדין והשימוש במקרקעין.

בתקנה 3 לתקנות האגרות מפורטים הליכים שונים המסווגים כבלתי ניתנים לביטוי כספי. תקנה 3(8) עניינה-

"תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת הנאה מזכויות במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שלטונית של זכויות במקרקעין, והכל למעט תביעה בנזיקין בגין אלה".

בבקשה הנוכחית, טוענים התובעים, כי מקורה התחיקתי של התביעה הוא בתקנה 3(8) האמורה, ולכן עליהם לשלם אגרה מופחתת. בתגובתה, מתנגדת הפרקליטות לבקשה, וטוענת כי על התובעים לשלם את מלוא האגרה המתחייבת מסכום התביעה (בתגובת הפרקליטות צויין כי היא מביעה את עמדתה כנציגת היועץ המשפטי לממשלה, ולא כבאת כח הנתבעת).

לטענת הפרקליטות, מטרתה של הוראת תקנה 3(8) האמורה היא לקבוע אגרה בהליכים שבהם המדינה מפקיעה או שוללת זכויות במקרקעין על פי הוראות שבדין, בעוד שבענייננו, התובעים טוענים כי הנתבעת פלשה למקרקעין שלא כדין, ולכן צדקתה של התביעה אינה ברורה, ואין להקל עם התובעים בסוגיית האגרה. בנוסף, טוענת הפרקליטות, כי הסעד העיקרי הנתבע הוא דמי שימוש ראויים (כפי שעולה מהתכתובות שהוחלפו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן, שלטענת הפרקליטות, הן הוצגו חרף חסיונן), ולכן יש לקבוע את סכום האגרה בהתאם לדמי השימוש הנתבעים.

לטענת הפרקליטות, עילת התביעה מבוססת, בין היתר, גם על פקודת הנזיקין [נוסח חדש], וגם מסיבה זו, לא חלה הוראת תקנה 3(8) בענייננו.

לטעמי, הכללת קטגוריית המקרים של נטילת זכויות במקרקעין או שלילתן על פי דין, אינה מייתרת את אפשרות סיווגם של יתר המקרים במסגרת הוראת תקנה זו, אלא להפך. זכאותו של תובע לתשלום אגרה מופחתת חלה ביתר שאת בתביעות שעניינן נטילת זכויות במקרקעין שלא כדין, בהתחשב בכך שזוהי עילת תביעה "משמעותית" יותר מעילה הנסבה על נטילת זכויות מכח סמכות על פי דין. העובדה שלשיטת הפרקליטות, עילת התביעה אינה בהכרח מוצדקת, אינה גורעת מתחולת התקנה.

בנוסף, עילת התביעה בענייננו, ככל עילה שעניינה נטילת זכויות שלא כדין, נכללת בקטגוריית "נטילה שלטונית של זכויות במקרקעין", שעל פי נוסח התקנה, היא בלתי תלויה בקטגוריית המקרים הרלוונטית לתביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילתן, מכח סמכות על פי דין.

אמנם, מרכיב מרכזי בתביעה עניינו דמי השימוש הראויים להם זכאים התובעים, לשיטתם, אך נוסח תקנה 3(8) אינו שולל את היתכנותו של סעד כספי במסגרת המקרים הרלוונטית לתביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילתן, כך שהרכיב הכספי הנתבע בגין דמי שימוש ראויים אינו שולל את תחולת התקנה.

הבקשה מתקבלת, גזברות בית המשפט מתבקשת להשיב לתובעים את האגרה ששולמה ביתר, בהתאם לאמור. אין צו להוצאות.

ניתנה היום ז' באייר, תשס"ט (1 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו