ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צפריר נגד שאול :

4


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רחובות

תק 001004/09

בפני כבוד השופט גדעון ברק

תאריך:

01/05/2009

בעניין:

צפריר אלי ת.ז. 079121463

התובע

נגד

שאול שי ת.ז. 024990590

הנתבע

פסק דין

1. א. ביום 3.1.02 רכש התובע אצל הנתבע ציוד משרדי בשווי של 15,175 ₪ (להלן:

"הציוד") והציוד הועבר לבית התובע.

לאחר מספר שבועות התברר לתובע, שהציוד אינו באיכות אותה הבטיח הנתבע לספק.

מכאן ואילך, מתאר התובע בכתב התביעה את השתלשלות העניינים, את ההתקשרויות שהיו בינו ובין הנתבע בקשר לציוד הנ"ל ותביעתו של התובע מתמקדת בעיקר בטענות הבאות:

א) התובע פנה אל הנתבע וביקש להחליף לו הציוד בציוד איכותי יותר, כפי שסוכם והתובע אף הבהיר שיהיה מוכן לשלם את ההפרשים הדרושים לצורך כך.

הובטח לתובע, שברגע שיגיע משלוח חדש יוחלף לו הציוד ואין צורך, כבר בשלב זה, להחזיר הציוד שנרכש לנתבע עד שלא יגיע הציוד החלופי.

ואמנם, הוצג לתובע ציוד אחר על גבי קטלוגים, אך בפועל לא הייתה תמימות דעים על הציוד כפי שהוצג וגם הציוד שנבחר כאופציה – מעולם לא הגיע לארץ.

ב) לאחר שחלפו חודשים רבים והעניינים לא התקדמו, ביקש התובע להחזיר את הציוד מחשש שהנתבע לא יסכים לביטול העסקה, אך גם הפעם שוכנע התובע על ידי הנתבע שלא תהא בעיה לבטל העסקה.

לאחר חלוף חודשים נוספים, שוב פנה התובע אל מר גרייבסקי יגאל, נציגו של הנתבע (להלן:"מר גרייבסקי") והלין על הסחבת במתן מועד מוגדר להחלפת הציוד ומר גרייבסקי הפנה את התובע אל הנתבע לסכם את מועד החזרת הציוד וביטול העסקה.

ג) בתאריך 10.9.02 נלקח הציוד מביתו של התובע, מבלי להנפיק לו תעודת החזרה בזמן אמת. רק לאחר פניות בלתי פוסקות נאות הנתבע ביום 15.8.03 לספק לתובע תעודת החזרה ובתחתית התעודה צויינה בכתב יד רשימת הפרטים שטרם נמכרו וכן קיזוז של 50% משווי ערכם המקורי של הפריטים שנמכרו.

בתאריך 7.9.03 נשלחה לתובע תעודת החזרה נוספת וגם ממנה עלה שקוזזו 50% משווי הפריטים מערכם המקורי.

הקיזוזים הנ"ל נעשו ללא ידיעת התובע ומבלי שהדבר יובא לידיעתו בטרם הקיזוז ואף לא ניתנה לתובע ההזדמנות לאשר את המכירה בסכום מופחת, כפי שעשה הנתבע והנתבע גם לא קיבל הסכמת התובע למכור את הציוד מתחת לשווי המקורי.

ב. לאחר השתלשלות העניינים הנ"ל ומאחר והתובע לא הצליח לברר עם הנתבע את פעולות המכירה שביצע הנתבע, נסע התובע אל הנתבע ובפגישה המשותפת, לא ידע הנתבע ליתן תשובות לפשר הסכום שהציע לתובע (סך של 1,790 ₪) וכך נמשך עניין הבירורים במשך חודשים ורק ביום 12.2.04 שלח הנתבע מכתב לתובע בו מסכם הנתבע את הפרטים ומציין כי לאחר הקיזוזים מגיע לתובע סך של 1,790 ₪.

לאור טענות התובע, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התביעה ומאחר והתובע לא היה שבע רצון מהתנהלותו של הנתבע – לא במכירת הציוד, לא בקיזוזים וכמובן לא בהצעת הסכום הנ"ל- הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לו סכום כולל של 24.200 ₪, הכולל בחובו: השבת הסכום ששילם עבור הציוד בסך של 12,308 ₪ כולל מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה משנת 2002 ועד 2008 בסך של 6,892 ₪ וכן עבור עוגמת נפש, הוצאות נסיעה,השקעת זמן בייעוץ ובניהול והכנת התביעה סך של 5,000 ₪.

2. א. הנתבע מבקש לדחות התביעה, בהיותה קנטרנית וטורדנית ושיש בה משום

שימוש לרעה בהליכי משפט והיא אף נגועה בחוסר תום לב ונסמכת על עובדות לא נכונות.

עוד מציין הנתבע את השיהוי הרב בהגשת התביעה ומכחיש את הסכומים הנתבעים על ידי התובע.

לגופו של עניין, טוען הנתבע, שהתובע מעולם לא העיר על איכות הציוד ואילו אותו מר גרייבסקי אותו מזכיר התובע, כלל לא היה נציגו של הנתבע, אלא חברו של התובע ומכר של הנתבע.

עם זאת, מאשר הנתבע, שהתובע הזמין את הציוד בתיווכו של מר גרייבסקי, ברם לאחר מכן, כל הנסיונות וההבטחות לכאורה בשמו של הנתבע לאחר רכישת הציוד, דרך מר גרייבסקי, לא התרחשו מעולם.

אם באמת היה דין ודברים בין התובע ובין מר גרייבסקי, הרי ששיחות אלו אינן מחייבות את הנתבע.

ב. עוד טוען הנתבע, כי לאחר כשנה וחצי, שבמהלכה השתמש התובע בציוד פנה התובע אל הנתבע, באמצעות מר גרייבסקי וביקש מהנתבע לנסות ולמכור עבורו כמחצית מהציוד המשומש. (8 פריטים מתוך 17 פריטים)

הנתבע מציין, שעלות פריטים חדשים דוגמת המשומשים שביקש התובע למכור היא 7,890 ₪ בתוספת מע"מ.

הנתבע מכחיש את טענות התובע, שרצה לבטל את העסקה. לטענתו, אם אכן היה מבקש לבטל את העיסקה, היה על התובע להשיב את כל הציוד, אך בפועל השאיר התובע אצלו חלק מהציוד וביקש מהנתבע למכור את החלק האחר.

אותו ציוד שהתובע החזיר לשם מכירה, הושם בתצוגה ובתצוגה נמכר ציוד כזה כריהוט משומש ובגין ציוד כזה לא מתקבל השווי המקורי אלא שהוא נמכר במחיר מופחת.

הנתבע מציין, כי למעשה עשה שירות לתובע וביקש לסייע לו במכירת הציוד המשומש ואכן לאחר מספר חודשים הצליח הנתבע למכור הציוד וקיבל תמורתו סך של 5,315 ₪ בתוספת מע"מ.

הנתבע מכחיש את טענת התובע, שהוא קיזז מהתמורה 50% אלא, קיזז את אותו סכום שהתובע היה חייב לנתבע, באותה עת סך של 4,000 ₪ ולכן החליט לקזז סכום זה מתוך הסכום שנתקבל מהמכירה וביקש להעביר לתובע את יתרת הסכום בסך 1,790 ₪, אך התברר שהנתבע – בטעות - לא העביר לתובע את הסכום הנ"ל.

3. א. העולה מכתבי הטענות, כפי שהוגשו על ידי התובע והנתבע, הוא שהעובדות

שנויות במחלוקת והשאלה היא, מה באמת הוחלט בקשר לציוד שהוחזר, האם הוחזר הציוד על מנת לקבל ציוד חלופי עבורו – כגרסת התובע - או שמא יש לקבל גרסת הנתבע האומרת, שלפי בקשת התובע קיבל הנתבע לידיו חלק מהציוד על מנת לעזור לתובע למכור אותו ולקבל את תמורת המכירה.

ב. א) כבר עתה, מקבל אנוכי את טענת הנתבע בדבר השיהוי הרב שחל בהגשת

התביעה והתובע לא הוכיח כי במהלך הזמן שעבר, מאז רכישת הציוד

(3.1.02) ועד לאותו שלב שהנתבע החליט לקבל חלק מהציוד, פנה התובע ולו במכתב אחד להבהיר את היחסים בין התובע והנתבע לגבי אותו ציוד.

התובע העיד, שהגיש התביעה באיחור משום שהיה לו קשה לאתר את הנתבע. (עמ' 1 לפ', ש' 6) אינני מקבל טענה זו. מעובדות כתב התביעה עולה, כי היה לו לתובע קשר עם הנתבע בשנים 2002- 2004 וכי בשנת 2004 יצר קשר עם הנתבע, אך לתובע היו באותה עת עיסוקים אחרים ולכן לא הזדרז לעמוד על זכויותיו במקרה זה.

התובע מאשר כי מאז איתר את הנתבע (בשנת 2004) החל לפנות אליו, שלוש פעמים נפגש עמו, אך לא עשה דבר משום שכבעל עסקים לא יכול היה להקדיש את כל הזמן לעניין זה (עמ' 1 לפ', ש' 13- 16).

הנימוק הנ"ל איננו נימוק ראוי לשיהוי הרב בין השנים 2002 - 2004 – מועדים בהם היו התובע והנתבע בקשר ובין מועד הגשת התביעה בתחילת שנת 2009.

ב) התובע העיד, כי בשנת 2003 קיבל מהנתבע שתי תעודות משלוח וכבר

מהן ראה שחלק מהציוד כלל לא נכלל (עמ' 2 לפ', ש' 2- 3).

לכן, מעובדות כתב התביעה עולה, שהתובע ידע עוד בשנת 2003 שהנתבע לא סיפק את מבוקשו ועוד עולה, שהפגישה האחרונה שהתקיימה בין התובע ובין הנתבע, בכל הקשור לציוד השנוי במחלוקת הייתה בתאריך 12.02.04. לפי טענת התובע, כבר אז לא ידע הנתבע ליתן לו תשובות מספקות לפשר הסכום שהנתבע ביקש לזכות אותו ולכן כבר באותו שלב ידע התובע מה נעשה עם הציוד וידע גם מהו הסכום שהנתבע מקציב לו מאותו ציוד.

למרות זאת, לא הציג התובע כל פנייה בכתב אל הנתבע על מנת להביע, למצער, את אי שביעות רצונו מתשובות הנתבע ולא פנה בכתב להעלות טענה כלשהי הנוגעת לטענות הנתבע.

ג) אדם אינו רשאי לישון על זכויותיו, כאשר עקב שיהוי זה שינה הצד האחר את מצבו לרעה. אורך הזמן שעבר אינו הגורם העיקרי והיחיד, אלא דווקא הנסיבות הכרוכות במחדליו המצביעות על כך שהתובע זנח את התביעה או שהנתבע שינה מצבו לרעה.

לעיתים, הימנעותו של תובע מלתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר עולה כדי מצג כלפי הנתבע, שאין בדעתו של התובע לעמוד על זכויותיו (ראה ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח', פ"ד נד(5) 252, 286).

ג. התובע טען כבר בתחילת כתב התביעה, שהציוד אשר סופק לו אינו באיכות אותה הבטיח הנתבע לספק. מהי אותה איכות שהנתבע הבטיח – סתם התובע ולא פירט.

התובע מזכיר בתביעתו את מר גרייבסקי ממנו ביקש החלפת הציוד והוא אשר הבטיח לשלוח ציוד חלופי והוא זה שהצליח לשכנע את התובע שלא תהא בעיה בהחזרת הציוד.

כפי שעולה מדברי התובע, הרי שמר גרייבסקי הוא גם ידיד טוב שלו ולכן לא נטען בפני שהייתה לתובע מניעה כלשהי להזמין אותו להעיד מטעמו בבית המשפט. (עמ' 1 לפ', ש' 9- 10).

התובע לא דאג להזמין את מר גרייבסקי להעיד בבית המשפט ולאשר – או להכחיש – את טענותיו.

אי הבאת עד חיוני מטעם התובע – חייב לפעול לחובתו ככל אשר התובע מייחס לעד זה מעורבות בעניין.

ד. מהאמור בכתב התביעה עולה, שהתובע התכוון למעשה לבטל את העיסקה, שכן כך אומר התובע לעניין זה: "חלפו חודשים רבים ומשלא קרה דבר, ביקשתי להחזיר את הציוד מהחשש לאפשרות ששי שאול לא יעמוד בהבטחתו קרי לביטול העיסקה..." ובהמשך אף הוסיף התובע: "חלפו חודשים נוספים, פניתי שוב למר גרייבסקי .....הפנה אותי לשי שאול לסכם את מועד החזרת הציוד וביטול העיסקה" (ההדגשה שלי – ג.ב.).

מהעובדות שהציג התובע עצמו, לא עולה כלל שאלה של ביטול העיסקה. בנסיבות שנוצרו, לא יכול התובע לקרוא להחלפת ציוד כביטול העיסקה, משום שאם בביטול העיסקה עסקינן, הרי שהיה על התובע להשיב את כל הציוד ולקבל את תמורת הציוד המוחזר, ברם במקרה זה, גם אליבא דדברי התובע, לא הוחזר כל הציוד אלא שחלק מהציוד השאיר התובע ברשותו. (עמ' 2 לפ', ש' 5- 6).

לכן, היות והתובע מאשר בעדותו שלא החזיר לנתבע את כל הציוד - אין כאן ביטול העסקה.

בביטול עסקה, מחזיר הרוכש את כל הציוד ותמורתו מקבל המחזיר את שוויו, אך כאשר מחזירים רק חלק – אין בכך ביטול העסקה כולה.

זאת ועוד, מחשבונית המס מיום 3.1.02 עולה שהתובע שילם בעד כל הציוד סך של 15,175 ₪ (כולל מע"מ).

ואין בתביעה כל פירוט או עלות הציוד שהתובע השאיר אצלו. אם כן, כיצד זה תובע התובע השבה של סכום הרכישה בסך של 12,308 ₪ (כולל מע"מ) ללא כל הסבר מדוע דווקא סכום זה.

4. הנתבע מאשר כי מכר את הציוד שהתובע העביר אליו בסכום של 5,315 בתוספת מע"מ והיות ולפי טענת הנתבע, היה לתובע חוב כלפיו בסך 3,289 ₪ החליט לקזז מסכום המכירה את סכום החוב ובאופן כזה ביקש להעביר לתובע את יתרת הסכום לאחר הקיזוז הנ"ל.

שאלת החוב, גם היא שאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים, שכן התובע דוחה הטענה מכל וכל וטוען שאין לטענת קיום החוב בסיס באף מקום.

לטענת התובע, אם אכן היה חוב כזה, מדוע לא דרש החוב עד היום שמכר את הציוד?

התובע חוזר על טענת החוב ומסתמך על צלום כרטסת, שצורף לכתב ההגנה וממסמך זה עולה, שלאחר חישובי החובה והזכות בין הצדדים, קיים הפרש לזכות הנתבע בסך 3,289 ₪.

התובע מאשר כי כרטסת זו היא אכן כרטסת שנוהלה בעסקו, (עמ' 3 לפ',ש' 13) אך לטענתו אי אפשר לבוא ולהחליט שקיים חוב מבלי להמציא מסמכים ולקזז החוב על דעת צד אחד.

עוד מוסיף התובע וטוען, שבכרטסת עצמה אין דרישה לתשלום החוב, אך יחד עם זאת אומר התובע, שאם כתוב בכרטסת הפרש אז ההפרש הוא לטובת הנתבע, אבל זה יכול לנבוע מזיכוי (עמ' 3 לפ', ש' 15).

מאחר והכרטסת היא הכרטסת שנוהלה בבית עסקו של התובע והיות והתובע מאשר, שאם קיים הפרש הרי שהפרש זה הוא לזכותו של הנתבע והיות והתובע לא הוכיח בדרך אחרת, שהוא שילם – בנפרד – את סכום ההפרש שנזקף לזכותו של הנתבע, מקבל אנוכי את טענת הנתבע, שבדין קוזז סכום ההפרש שנותר לזכותו של הנתבע כסכום חוב שהתובע חב לנתבע.

5. סוף דבר, לאור הנימוקים שהובאו בהרחבה בפסק דין זה, הרי בסופו של יום היה עלי לדחות את תביעת התובע, מאותם נימוקים שפורטו לעיל, אך משתמברר שהציוד נמכר והתמורה טרם הועברה לתובע ומאחר והנתבע הוכיח את זכות הקיזוז ואת התמורה שקיבל בעד מכירת הציוד שנמסר לרשותו, הרי שלא מצאתי שיש לדחות כליל את תביעת התובע ואני מחליט לקבל אותה בחלקה.

לכן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 2,026 ש"ח בתוספת מע"מ (5,315 בתוספת מע"מ – 3,289 ₪ סכום החוב שקוזז) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום בו היה צריך הנתבע להעביר לתובע את הסכום הנ"ל – 12.2.04- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' באייר, תשס"ט (1.5.09) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסה"ד לכ"א מהצדדים.

ברק גדעון – שופט

001004/09תק 333 שרה רובנס