ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בית אור אחד שרותים סיעודיים בע"מ :

בפני כבוד השופטת קרן כהן

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק
המאשימה

-

בית אור אחד שרותים סיעודיים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שמעון טננבלט
הנאשמת

הכרעת דין

ביום 6.9.2011 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשמת. בכתב האישום נטען כי ביום 11.7.2004 העסיקה הנאשמת במרכז הסיעודי שבבעלותה שני עובדים זרים, שלא על פי היתר כדין .

ביום 17.11.2013 הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום.
בנוסף, ביקשה הנאשמת כי בית הדין יימנע מהרשעתה וי פנה לקבלת תסקיר מבחן שימליץ אם להרשיעה או להימנע מהרשעתה. הנאשמת ביקשה כי התסקיר יכלול התייחסות לפעולותיה במשך עשר השנים שחלפו ממועד ביצוע העבירה, פעילותה כיום ולשאלה כיצד הרשעתה עלולה להשפיע על המשך פעילותה במתן שירותים לקשישים.

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי יש להרשיע את הנאשמת נוכח הוד אתה בעובדות כתב האישום. המאשימה הוסיפה וטענה כי לא מתקיימים התנאים לקבלת תסקיר מבחן, שכן העבירה בה הודתה הנאשמת היא עבירה חמורה והנזק העלול להיגרם לה כתוצאה מהרשעתה אינו שונה מנזק העלול להיגרם לכל נאשם אחר. עוד נטען כי כתב האישום הוגש בעקבות בקשה להישפט וכי לנאשמת הייתה אפשרות לשלם את הקנס המנהלי ולהימנע מהרשעה.

הנאשמת הוסיפה כי אין לזקוף לחובתה את הבקשה להישפט וכי יש באפשרותה לטעון בכל שלב לאי הרשעה.

התשתית המשפטית
בית המשפט העליון פסק בעניין חברת נמלי ישראל כי אין להרשיע נאשם , אשר המיוחס לו הוכח כדין , "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה". עוד נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים. האחד, ההרשעה תסב פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה הספציפי על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בית הדין הארצי בעניין חברת השמירה בע"מ פסק כי הסמכות להורות על ביטול הרשעה אמורה להיות מופעלת רק במקרים חריגים בהם מתקיימים נ סיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי במקרה שלפניי לא מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות הימנעות מהרשעת הנאשמת (או ביטול ההרשעה בכפוף לקבלת תסקיר מבחן) וכי יש להרשיעה על יסוד עובדות כתב האישום, מהנימוקים שיפורטו להלן.

לעניין חומרת העבירה: הנאשמת הודתה בעבירה של העסקת עובדים זרים, ללא היתר כדין. בית הדין הארצי עמד בעניין ניסים על חומרתה של עבירה זו, בזו הלשון:
"מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'. אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר....".

בנסיבות אלה בהן הנאשמת הודתה כי העסיקה עובדים זרים במרכז הסיעודי שבבעלותה הרי שיש להרשיעה נוכח חומרת העבירה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית הדין הארצי.

לעניין הפגיעה בנאשמת: לא מצאתי בנימוקי הנאשמת בנוגע לפגיעה העלולה להיגרם לה כתוצאה מההרשעה עילה המצדיקה הימנעות מהרשעה. הנאשמת לא הצביעה על פגיעה חמורה החורגת ממתחם הפגיעות "הרגילות" העלול ות להיגרם לכל נאשם בגין הרשעתו בביצוע עבירה של העסקת עובדים זרים.

אוסיף, כי כל טענות הנאשמת בנוגע למועד ביצוע העבירה ומעשיה בעשר השנים האחרונות שחלפו מאותו מועד הן טענות הרלוונטיות לשלב הטיעונים לעונש.

נוכח האמור לעיל ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה לעניין אי הרשעה (או ביטולה), אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה שלא להרשיע את הנאשמת.

נוכח האמור, אני מרשיעה את הנאשמת בעובדות כתב האישום, דהיינו בהעסקת שני עובדים זרים, שלא על פי היתר כדין, ביום 11.7.2004 במרכז הסיעודי שבבעלותה.

הצדדים יתייצבו ביום 21.11.2013 בשעה 10:30 לשמיעת הטיעונים לעונש. יובהר כי אם הנאשמת מעוניינת להעיד עדים מטעמה, הם ישמעו במועד שנקבע ועליה לדאוג לזימונם כדין.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד , 03 נובמבר 2013, במעמד הצדדים


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: בית אור אחד שרותים סיעודיים בע"מ
שופט :
עורכי דין: