ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מזרחי עמית נ. שירביט חברה לביט :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות פ"ת

תק 002836/07

בפני:

כב' השופטת ריבי צוק

תאריך:

01/02/2008

בעניין:

מזרחי עמית

התובע

נ ג ד

שירביט חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת

פסק דין

1. הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את מכוניתו של התובע (מונית) והשימוש בה במשך מספר שנות ביטוח.

2. התובע היה מעורב בשני מקרי ביטוח על פי הפוליסות שהוצאו לו על ידי הנתבעת, בשנות ביטוח שונות, כאשר בשתיהן בחר להפעיל את זכויותיו על פי הפוליסה, ובכלל זה לקבל תגמולי ביטוח מהנתבעת בגין הנזקים שנגרמו למכוניתו, בכפוף לתשלום ההשתתפות העצמית, והכל כמפורט להלן.

3. מקרה הביטוח הראשון הינו תאונה מיום 29.12.05. בעקבות התאונה הנ"ל הוגשה תביעה של הצד השלישי שהיה מעורב בתאונה. תביעתו של הצד השלישי הועברה לטיפולה של הנתבעת, האחראית על פי הפוליסה, בכפוף לתשלום דמי ההשתתפות העצמית לסילוקה של תביעת הצד השלישי. בנוסף תבע התובע את עלות תיקון הנזק שנגרם למכוניתו בסך של 1,925 ₪ (ללא מע"מ), כפי שעולה מחשבונית מיום 6.2.06 שצורפה לכתב התביעה.

לא שנוי במחלוקת כי סכום ההשתתפות העצמית שחב התובע לנתבעת בגין הפעלת הפוליסה עולה בסכומו על סכום התיקון של מכונית התובע, ולפיכך היה על התובע לשלם לנתבעת את סכום ההפרש כאמור.

4. הנתבעת פנתה לתובע לראשונה בדרישה לתשלום סכום ההפרש במכתב דרישה שנשלח על ידי עורך דין מטעמה ביום 16.4.07, בו נדרש התובע לתשלום הסך של 3970 ₪, על פי האמור במכתב (אשר העתקו צורף לכתב התביעה) סכום זה הינו סכום ההשתתפות העצמית החל על התובע ואשר טרם שולם על ידו.

5. הנתבעת פנתה לתובע, באמצעות עורך דינה, ביום 19.6.07, כשהפעם נדרש התובע לתשלום הסך של 2970 ₪, ביחד עם אותה הנמקה וללא פרוט נוסף.

6. בדיון נטען על ידי הנתבעת כי סכום ההשתתפות העצמית במקרה של תביעה לצד שלישי בלבד הוא 3970 ש"ח. אולם, מקום שהפוליסה מופעלת הן בשל תביעת צד שלישי והן בשל קיומו של נזק עצמי הרי שסכום ההשתתפות העצמית הינו בסך של 4895 ש"ח, הכל כמפורט בהעתק הרשימה שצורפה לכתב ההגנה.

עוד נטען על ידי הנתבעת כי מכתב הדרישה הוצא מבלי שניתנה הדעת לתביעת התובע לשיפוי על נזקו העצמי. כתוצאה מכך, מחד לא נוכתה מסכום ההשתתפות העצמית עלות התיקון, ומאידך הובאה בחשבון ההשתתפות העצמית החלה במקרה של נזק של צד שלישי בלבד (3970 ש"ח).

נטען איפוא כי לאחר שעמדה הנתבעת על הטעות דלעיל תוקן סכום הדרישה והנתבעת דרשה את סכום ההפרש שבין סכום ההשתתפות העצמית הרלוונטי (4895 ש"ח) לבין הוצאות תיקון מכוניתו של התובע כאמר בסעיף 3 לעיל (1925 ש"ח), ובסך הכל 2970 ש"ח, כפי הסכום שנדרש במכתבה המאוחר בזמן, כמתואר בסעיף 5 לעיל.

7. ביום 7.6.07 היתה מכוניתו של התובע מעורבת בתאונה נוספת (להלן: "התאונה השניה"). סוכן הביטוח של התובע באותה עת הנחה את התובע לשלם עבור התיקון בהמחאה דחויה ליום 31.8.07, ומסר כי עד לאותו מועד תדאג חברת הביטוח להעביר לתובע המחאה נגדית, בסכום התיקון, לאחר ניכוי סכום ההשתתפות העצמית. ביום 7.7.07 נודע לתובע כי הנתבעת מעכבת את תשלום תגמולי הביטוח בגין התאונה השניה משום דרישת החוב כאמור בסעיף 6 לעיל.

נטען על ידי הנתבע כי בנסיבות אלה נאלץ לפרוע את אותו חוב, תחת מחאה, על אף שסכומו היה שגוי.

8. עוד נטען על ידי התובע כי בגין התאונה השניה נכשלה הנתבעת לשלם את מלוא תגמולי הביטוח שנחובו לו כתוצאה מהתאונה השניה. עלות תיקון מכוניתו של התובע בתאונה השניה, בהתאם לחשבונית התיקון שצורפה לכתב תביעתו הסתכמה לסך של 8,418 ש"ח, בתוספת מע"מ בסכום של 1,305 ש"ח. התובע צרף לכתב תביעתו את צילום השיק שנשלח לו על ידי התובעת, על סכום של 2970 ש"ח בלבד.

לכתב ההגנה של הנתבעת צורף ספח ההמחאה הנ"ל, אשר נשלח למבוטח, ובו פרוט התחשיב ממנו נגזר הסכום לתשלום תגמולי הביטוח בגין התאונה השניה (נספח ב לכתב ההגנה). מאותו פרוט עולה כי הנתבעת הכירה בסכום נזק של 7861 ש"ח בלבד בגין הנזק שנגרם למכונית התובע בתאונה השניה, סכום שהוא נמוך ב-560 ש"ח מסכום עלות התיקון בה נשא המבוטח בפועל לפי החשבונית שהוגשה על ידו.

במהלך הדיון הציגה הנתבעת חוות דעת של שמאי מטעמה אשר בדק את נזקי המכונית. עיון בחוות הדעת מעלה כי ההפרש שבין התביעה שהוגשה על ידי התובע לבין סכום הנזק שהובא בחשבון בתחשיב שנערך על ידי הנתבעת נובע מסכום המע"מ (לו התובע אינו זכאי בהיותו עוסק המקזז מס תשומות) ומסכום נוסף המשקף את ערך הבלאי של חלקים מקוריים שהורכבו במונית התובע חלף חלקים משומשים שהיו בה עובר לתאונה.

9. בכתב תביעתו ובדיון נטען על ידי התובע כי: בסמוך לאחר התאונה הראשונה פנה אל הנתבעת בבקשה לשלם את יתרת סכום ההשתתפות העצמית ונענה כי תביעתו של הצד השלישי הינה עניינה של הנתבעת וכי בקרוב יידרש לתשלום סכום ההשתתפות העצמית בניכוי עלות תיקון רכבו. חרף זאת התובע לא קיבל כל דרישה עד ליום 16.4.07, כשאותה דרישה הגיעה אליו כמכתב דרישה מאת עורך דין ולא במהלך עבודה רגיל, ללא פרוט כלשהו, וכשהיא שגויה כמתואר בסעיף 6 לעיל. הדרישה שנשלחה באיחור רב התקבלה לאחר תום שנת המס הרלוונטית, בשעה שסוכן הביטוח של התובע לא היה עוד סוכן הביטוח באמצעותו התקשר בפוליסה שהיתה בתוקף במועד התאונה הראשונה ואשר טיפל בתביעה בגין התביעה הראשונה. פניה בכתב של התובע לנתבעת לא נענתה בהסבר ראוי, כי אם במכתב דרישה נוסף, באותו נוסח בדיוק, תוך הקטנתו של הסכום הנדרש. הנתבעת סרבה ליתן לתובע הסבר כלשהו והפנתה אותו לסוכן הביטוח. לאחר התאונה השניה אולץ התובע לשלם את החוב בגין התאונה הראשונה, על מנת לקבל את תגמולי הביטוח בגין התאונה השניה, וסכום תגמולי הביטוח כאמור נקבע גם הוא באופן שרירותי על ידי הנתבעת, ונמוך מהסכום שהיה צריך להיות משולם לתובע.

10. בהמשך לכל האמור לעיל תובע התובע החזר סכום של 960 ש"ח שנגבה לטענתו ביתר בגין התאונה הראשונה, יתרת חוב תגמולי הביטוח בגין התאונה השניה בסך של 560 ש"ח, וסכום נוסף של 3200 ש"ח בגין עוגמת נפש וביטול זמנו כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת.

11. התובע אינו זכאי להחזר כלשהו בגין התשלום ששילם כסכום ההשתתפות העצמית בגין התאונה הראשונה (הסכום הנתבע בסך של 960 ש"ח). החישוב הנכון ביחס לסכום ההשתתפות העצמית אותו היה על התובע לשלם בגין התאונה הראשונה הינו כמפורט בסעיף 6 לעיל. זהו הסכום אותו נדרש התובע לשלם על פי האמור במכתב הדרישה המתוקן ולא הובאה כל ראיה ביחס לסכום ששולם על ידי התובע בפועל כתוצאה מאותה דרישה, או אף טענה מפורשת כי נאלץ לשלם סכום כלשהו העולה על סכום הדרישה העדכנית, באופן שאין מקום לקביעה כי התובע שילם סכום כלשהו ביתר בגין חוב ההשתתפות העצמית הנובע מהתאונה הראשונה.

הנתבעת היתה רשאית לדרוש מהתובע את תשלום ההשתתפות העצמית גם עם חלוף הזמן, ועל אחת כמה וכמה כשעשתה כן שנים לפני תחילתה של תקופת ההתיישנות. טעותה של הנתבעת הביא לכך שאותו סכום לא נדרש לאלתר, ועל פניו ולכאורה התובע לא ניזוק מכך, שכן נדרש לתשלום סכום הקרן בלבד חרף חלוף הזמן.

12. התובע לא הוכיח את תביעתו הנוספת לתשלום תגמולי ביטוח נוספים בגין התאונה השניה. ההפרש הנתבע בין סכום חשבונית התיקון לבין סכום תגמולי הביטוח קטן מהסכום בו לא הכיר השמאי מטעם הנתבעת בגין ערך הבלאי של החלקים שהיו מורכבים במכונית התובע עובר לתאונה, בה הורכבו בעקבות התיקון חלקי חילוף חדשים. התובע לא הבהיר האם הוא כופר בעצם ניכוי הבלאי או בערכים שנקבעו, ולמעשה לא טען דבר להוציא העובדה כי לא קיבל את סכום מלוא חשבונית התיקון. התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו, ובהעדרו של טיעון המכוון כנגד השמאות מטעם הנתבעת, וממילא העדרה של ראיה כלשהי לסתירתה של חוות הדעת כאמור, אין תביעתו יכולה לעמוד.

13. משנמצא כי לא נפל פגם ביחסי החשבון שבין הצדדים וכי הנתבעת אינה חבה לתובע כספים כלשהם נותר לדון בטענות התובע ביחס להתנהלותה של הנתבעת. בעניין זה אני סבורה כי הדין עם התובע כי אופן התנהלותה של הנתבעת הביא לחוסר הבנה ותסכול של התובע. הסכומים שנדרשו על ידי התובע מוגזמים וחסרי אחיזה במציאות, אך בהמשך לעתירתה של הנתבעת לחייב את התובע בהוצאות משפט אני סבורה כי ראוי שדווקא הנתבעת תישא בהוצאות המשפט והברור שהיו יכולים להמנע במתן הסבר ראוי, מפורט ובמועד. כך בשים לב למכתבי הדרישה שהופנו לתובע בגין התביעה הראשונה, מכתבי דרישה המופנים לחייבים ולא מכתב דרישה המנוסח במהלך עסקים רגיל, כאשר המכתב הראשון בזמן שגוי, והמכתב השני בזמן מתקן את הטעות אך ללא מילה של הסבר, ותוך אימוצו של נוסח מטעה. כך גם בשים לב לתגמולי הביטוח ששולמו בגין התאונה השניה, כאשר חוות דעת השמאי, בה טמון ההסבר לחלק סכום התביעה שלא אושר, הוגשה רק במהלך הדיון שבפני.

14. סוף דבר, מכל הנימוקים שפורטו לעיל התביעה נדחית בזאת. יחד עם זאת ובנסיבות המיוחדות של העניין כפי שפורטו בסעיף 13 לעיל תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות הברור המיותרות שנגרמו לו, בין השאר ובעיקר בגין אופן התנהלותה, בסך של 450 ש"ח. הסכום דלעיל ישולם בתוך 30 יום מיום המצאתו של פסק הדין לידי הנתבעת.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום ו' בשבט, תשס"ח (13 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

ריבי צוק, שופטת