ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב חדד נגד בנק מזרחי טפחות בעמ :

בפני כבוד השופט בן-ציון גרינברגר

המבקשים

  1. יעקב חדד
  2. אריה זנה
  3. שועה פסמן
  4. אלי זנה
  5. יעקב חדד

כולם ע"י ב"כ עו"ד דב אבן אור

נגד

המשיב

בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאיר פרקש

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 13.8.13, בה דח יתי את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הוראת בית משפט קמא, כי עליהם להגיש בקשת רשות להתגונן בתביעה התלויה ועומדת נגדם, ללא קשר לעובדה כי הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא בה נדחתה בקשתם לדחיית התביעה נגדם על הסף .
בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים לדחיית התביעה נגדם על הסף מכוח התיישנות, והורה להם להגיש בקשת רשות להתגונן. המבקשים עתרו לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, עקב כוונתם להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. לאחר שהוגשה הבר"ע, ולאחר שהמשיב הודיע בתגובתו לבית משפט קמא כי הוא מתנגד לבקש, קבע בית משפט קמא כי הסמכות לדון בעיכוב ביצוע נתונה לערכאת הערעור, לפי הוראת תק' 467 לתק' סד"א. על כן הגישו המבקשים בקשת עיכוב ביצוע לבית משפט זה, אותה כאמור דחיתי ביום 13.8.13, הואיל ועצם הגשת הבר"ע אינה מצדיקה עיכוב ביצוע.
בבקשה לעיון חוזר מציינים המבקשים כי בהחלטה האמורה מ-13.8.13 נעלמה מעיני בית המשפט העובדה כי בהחלטתו מיום 4.7.13, כבר הורה בית משפט קמא על מתן ארכה בהגשת בקשת רשות להתגונן עד להכרעה בבית משפט זה , וכי החלטה זו התקבלה בסמכות, מאחר שהארכה האמורה – שהיא בעצם הוראה לעיכוב ביצוע – ניתנה על בסיס בקשה שהגישו המבקשים עובר להגשת הבר"ע לבית משפט זה, ועל כן, בהתאם להוראות תק' 467 לתק' סד"א, יש לבקש עיכוב ביצוע מאת הערכאה אשר בה התקבלה ההחלטה נשוא הבקשה.
אכן, בית משפט קמא יכול היה לקבל החלטה בבקשת הארכה עת הוגשה הבקשה המקורית לדחיית הגשת בקשת רשות להתגונן , מאחר שהבקשה למתן ארכה הוגשה אליו עובר להגשת הבר"ע לבית משפט זה. דא עקא, בניגוד לטענת ב"כ המבקשים, בית משפט קמא לא נתן כל החלטה רלוונטית בנושא, מאחר שבהחלטת 4.7.13, עליה נשען ב"כ המבקשים, נקבע רק כי "בהעדר תגובה [מאת המשיב – ב.ג.] יוארך המועד בהתאם למבוקש "; ובסמוך לאחר מכן, ביום 11.7.13, הגיש המשיב את תגובתו, בה התנגד למתן הארכה. ברור, אפוא, כי החלטת בית משפט קמא למתן ארכה, אשר הותנתה בהיעדר הגשת תגובה מטעם המשיב, בוטלה למעשה עם הגשת התגובה. או אז, כאשר בינתיים הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, החליט בית משפט קמא, ביום 19.7.13, כי יש להגיש את בקשת עיכוב הביצוע לבית משפט המחוזי. פירושו של דבר, כי אין בפנינו כל החלטה פוזיטיבית בבית משפט קמא למתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן, וטענת ב"כ המבקשים בשאלה זו – בטעות יסודה.
כמו כן, טענת ב"כ המבקשים כי הסמכות למתן החלטה בבקשת עיכוב הביצוע נשארה בידי בית משפט קמא, לאור הגשת הבקשה לעיכוב עובר להגשת הבר"ע לבית משפט זה, אינה נקייה מספק, מאחר שמניסוחה של תקנה 467(א) עולה לכאורה כי הסמכות של בית משפט קמא למתן החלטה לעיכוב ביצוע נשארת בעינה רק "כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער", וכמו כן, לפי תק' 467(ב), הסמכות למתן החלטה לעיכוב ביצוע ניתנת לערכאת הערעור לאחר ש"הוגש ערעור או בקשת רשות לערער". פירושו של דבר, כי נקודת הזמן בה עוברת הסמכות למתן עיכוב ביצוע מבית המשפט שנתן את ההחלטה נשוא הבקשה , לידי ערכאת הערעור, אינה נקבעת לפי מועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, אלא לפי מועד הגשת הערעור או הבר"ע , קרי, המועד בו נפתח ההליך בערכאת הערעור, כך שסמכותו של בית משפט קמא למתן החלטה בבקשת עיכוב ביצוע נפסקת עם הגשת בקשת רשות הערעור; ולכאורה, מסקנה זו נכונה אף אם הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית משפט קמא עובר להגשת הבר"ע לערכאת הערעור. אם כן, הרי שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא כי על המבקשים להגיש בקשתם לעיכוב ביצוע לבית משפט זה.
גם לגופו של עניין, אין אלא לחזור על האמור בהחלטתי מיום 13.8.13, קרי, כי עצם הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקשים לדחייה על הסף, אינה כשלעצמה עילה למתן עיכוב ביצוע בהוראה דיונית להגשת בקשת רשות להתגונן.
אי לכך, החלטתי מיום 14.8.13 מבוטלת, והחלטת 13.8.13 תעמוד בעינה. לשם ביצוע האמור, יגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום.
באשר לבקשת המשיב לחיוב המבקשים בהוצאות – בהחלטתי מיום 13.8.13 חייבתי את המבקשים בהוצאות בסך 3,000 ₪. עתה נאלץ המשיב שוב להגיב לבקשת המבקשים החוזרת, וכפי שהתברר בהחלטה לעיל, אין לה כלל על מה להישען. אי לכך, אני מחייב בזה את המבקשים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום נוסף של 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ד, 22 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב חדד
נתבע: בנק מזרחי טפחות בעמ
שופט :
עורכי דין: