ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן דוד נגד מדינת ישראל מרחב יהודה :

בתי המשפט

1

בית משפט השלום בירושלים

פ 1604/05

לפני כב' השופט מוריס בן-עטר

תאריך:22/02/2009 22/02/2009

בענין:

מדינת ישראל

ע"י עו"ד ערן זלר

ממשטרת ישראל (ענף תביעות – מחוז שומרון ויהודה)

המאשימה

נ ג ד

נתן בן-דוד

ע"י ב"כ עוה"ד טלי גיגי ו/או נירית לוין-זמיר

הנאשם

גזר - דין

1. הנאשם הורשע בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334+335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

באירוע נשוא ההרשעה הופעלה אלימות קשה, שכללה בעיטות, כלפי המתלונן, רועה צאן פלסטיני, נער שהיה בן 17 בעת האירוע, שרעה את צאנו בסמוך ליישוב נגוהות שביהודה ושומרון, לא הרחק משדות חמיצה שעיבד הנאשם. כתוצאה מהאלימות נגרמו למתלונן פצע מדמם בגולגולת באורך 4-3 ס"מ וסימני חבלה בגב ובפנים (ראה תמונות ת/4 ו-ת/5) (אף שלמתלונן סימן חבלה גם בחזה, ייתכן שהוא נגרם מנפילות במהלך מנוסתו מהמקום). באירוע השתתפו הנאשם ושניים נוספים. לא ניתן היה לקבוע את פרטי חלקו המדויק של הנאשם באירוע, והנאשם הורשע בהיותו והשניים הנוספים מבצעים בצוותא.

2. זו הרשעתו הראשונה של הנאשם, שהוא בן 37, נשוי ואב לשישה ילדים בגילאי חודשיים עד 10, מתגורר ביישוב נגוהות ועובד כגנן בגן ילדים. אשתו אינה עובדת מחוץ למשק הבית והנאשם נושא לבדו בעול פרנסת המשפחה. הוא עוסק בהתנדבות בהכנת ילדים המתגוררים באזור מגוריו לעליה לתורה בבר-המצוה שלהם.

3. נתקבל תסקיר חיובי אודות הנאשם. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם אדם נורמטיבי וכי העבירה אינה מאפיינת את אורח חייו. התסקיר פירט בענין נסיבות גדילתו, וקצינת המבחן התרשמה כי ייתכן ואלה היו ברקע ביצוע העבירה דנן. עולה מהתסקיר כי המצב הכלכלי של הנאשם קשה ודחוק וכי הוא מתנדב גם בארגון זק"א. צוין בתסקיר כי הנאשם הביע חרטה ובושה על ביצוע העבירה, וצער על הפגיעה במתלונן, אך אציין כי הוא לא נתן כל ביטוי של ממש לרגשות אלה בבית המשפט, והוא הסתפק באמירה מפי אחת מבאות כוחו כי הוא "מצטער על התוצאות" (עמ' 153 לפרוטוקול, שורה 13). קצינת המבחן המליצה, חרף מודעותה לחומרת העבירה, על עבודות שירות לתקופה קצרה, על מנת למנוע חשיפת הנאשם לחברה עבריינית וכדי למנוע ככל הניתן פגיעה בפרנסת משפחת הנאשם. כן הומלץ על הטלת צו מבחן למשך שנה, על מנת לאפשר לנאשם עיבוד נסיבות חייו ולהעניק לו כלים לוויסות רגשי.

4. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרתה של העבירה והדגיש את הצורך בהרתעה. לטענתו, מקור העבירה בבריונות לשמה. הוא ביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה שלא תפחת מ-12 חודשים, מאסר על תנאי מרתיע וקנס, וכן ביקש כי הנאשם יחויב לשלם למתלונן פיצויים בסך 5,000 ₪.

5. באות כוח הנאשם, לעומת זאת, הדגישו את האלמנט השיקומי, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את היותו נטול עבר פלילי ואת התסקיר החיובי, וביקשו להסתפק בשירות לתועלת הציבור ומאסר מותנה. כן ביקשו שאם יחויב הנאשם לפצות את המתלונן, יהיה סכום הפיצוי סמלי בלבד.

6. כל צד הגיש שורה של גזרי דין, שניתנו בתיקים אחרים, בנסיון לשכנע את בית המשפט בנכונות טיעוניו. לא אוכל להימנע מהערה לסדר, לענין גזרי הדין שהגישו באות כוח הנאשם: אלה כללו רק קטעים מכל גזר דין, שחוברו יחד ויצרו חזות חיצונית של גזר דין שלם, ללא אפשרות לדעת היכן תחילתו של כל קטע והיכן סופו. ראוי כי יקפידו להגיש לבית המשפט עותק מלא של כל פסק דין ללא גזירת קטעים ממנו (אך תוך סימון ו/או הדגשת קטעים מסוימים, אם רצונן בכך), ואם בכל זאת מגישות רק קטעים מפסק דין מסוים, נדרש כי הדבר יעלה בבירור מהחזות החיצונית של המסמך המוגש וכי יהיה ברור לכל המעיין במסמך היכן תחילתו וסופו של כל אחד מהקטעים שהובאו.

7. מלאכת הענישה היא אינדיבידואלית ובית המשפט נדרש למצוא בכל מקרה נתון את האיזון הראוי בין השיקולים השונים הרלבנטיים בהינתן נסיבות אותו מקרה, ובכללן נסיבותיו האישיות של הנאשם. כדברי כב' השופט ברק (כתארו אז) בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לד(2) 421, בעמ' 434-435:

"בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי – ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק – אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון".

ובהמשך עמ' 435:

"כאמור, 'שקלול' הגורמים השונים הוא מטבעו פעולה שיפוטית הקשורה לנאשם ספציפי. על כן לא באתי לקבוע כי לא יהיו נסיבות, לענין נאשם פלוני, בהם השקלול האמור לא יהא עשוי להביא לעונש כבד יותר, בחינת 'עולם וחצי' ואף יותר מכך, ולענין נאשם אלמוני, בהם השקלול האמור לא יהא עשוי להביא לעונש קל יותר. כאמור, הכל תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה".

8. אין בכוונתי להתייחס פרטנית לגזרי הדין שכל צד הגיש. כאמור לעיל, העונש הראוי בכל מקרה הוא פונקציה של הנסיבות של אותו מקרה ואיזון בין שיקולי הענישה השונים בהינתן נסיבות אותו מקרה. מטבע הדברים, הפנה ב"כ המאשימה למקרים בהם הדגש הושם על ענין ההרתעה, ואילו באות כוח הנאשם הפנו למקרים בהם הדגש הושם על נסיבות אישיות של הנאשם ושיקולי שיקום. אתמקד בעריכת האיזון הנכון והראוי למקרה דנן.

9. לחומרה, אני שוקל את עצם חומרתה של העבירה ואת נסיבותיה, המתבטאות באלימות קשה שהופעלה כלפי נער בן 17. כן אני שוקל את הצורך בהרתעה, הן הרתעת הנאשם והן הרתעת הציבור בכללותו.

10. אף שבהכרעת הדין דחיתי את טענת הנאשם כי הצאן של המתלונן היו בשדות החמיצה של הנאשם, לנאשם היו שדות חמיצה בסמוך למקום הימצאם של הצאן. אין לפרש, חלילה, את האמור במשפט הקודם כהקלה כלשהי, ולו הקלה ביותר, בהתייחסות למקרה דנן או לחומרתו. הדבר נאמר אך כדי להבהיר כי אין זה מקרה של אלימות "מזדמנת" הנטולה כל רקע, מקרים הראויים להתייחסות מחמירה מעבר לחומרה הרגילה שבה יש להתייחס אל כל עבירת אלימות.

11. לקולא אני שוקל את העובדה כי זו הרשעתו הראשונה של הנאשם, את נסיבותיו האישיות, ואת התסקיר החיובי, ובכלל זה ההתרשמות כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי וכי העבירה הנדונה חרגה מאורח חייו הרגיל.

12. לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנסיבות, אלה לחומרה ואלה לקולא, וערכתי את האיזונים הדרושים, אני גוזר את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א. מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות אם תתקבל המלצת הממונה על עבודות השירות.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, אשר ירוצה אם יעבור הנאשם תוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בשל עבירה כאמור תוך התקופה הנ"ל של שלוש שנים או לאחריה.

ג. הנאשם ישלם למתלונן (מר מחמוד אבו עלאס) פיצוי בסך 5,000 ₪ לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ד. בכפוף לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, יעמוד הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, במטרה לאפשר לו עיבוד של נסיבות חייו ולהעניק לו כלים לויסות רגשי.

אני קובע דיון נוסף ליום 22/03/09 שעה 09:00 לשם קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

המזכירות תעביר העתק מגזר הדין לממונה על עבודות השירות, אשר מתבקש ליתן את חוות דעתו עד למועד האמור (ניתן להשיג את הנאשם באמצעות טלפון מס' 6699153-052, בבית: 9966222-02 או באמצעות באות כוחו, עוה"ד טלי גיגי ונירית לוין זמיר טל' 6712271-08 פקס' 6846415-08).

המועד להגשת ערעור יימנה ממועד מתן ההחלטה שתשלים את גזר הדין לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"ט (22 בפברואר 2009), במעמד ב"כ המאשימה עו"ד מירב אטינגר, ב"כ הנאשם עו"ד טלי גיגי והנאשם בעצמו.

מוריס בן-עטר, שופט