ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוזר נגד כלל חברה לביטוח בע"מ-ת :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 026463/08

בפני:

כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

תאריך:

19/02/2009

בעניין:

עו"ד פנחס אביב

התובע

נ ג ד

אודט זילברמן

הנתבעת

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך דין.

פנחס אביב (להלן: "התובע"), הינו עו"ד במקצועו העוסק בענייני המעמד האישי ומשפחה. הוא ייצג את אודט זילברמן (להלן: "הנתבעת") בהליכי גירושין שניהלה כנגד בעלה שהסתיימו זה מכבר בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 28/11/07 (העתק פסק הדין צורף כנספח א' לכתב התביעה).

לאור סכסוך שנתגלה בין הנתבעת ובעלה פנתה הנתבעת לתובע וביקשה לשכור את שירותיו המקצועיים לצורך ניהול הליכים משפטיים כנגד בעלה אשר כללו בין היתר הליכים שונים בענייני רכוש, מזונות ומשמורת ילדים.

ביום 17/02/05 חתמה הנתבעת על כתב התחייבות לתשלום ההוצאות ושכר טרחה, עבור השירותים המשפטיים שיתקבלו מהתובע, (העתק כתב ההתחייבות צורף כנספח ב' לכתב התביעה). בכתב ההתחייבות התחייבה הנתבעת לשלם שכר טרחה הכולל את הרכיבים הבאים:

1. תשלום בסיסי בסך 65,550 ₪.

2. תשלום בסך 2,200 ₪ בעבור כל דיון בבית המשפט החל מהדיון השלישי ואילך.

3. תשלום בשווי 10% מהחלק היחסי שיועבר לנתבעת בכל זכות או נכס ללא יוצא מן הכלל.

במעמד חתימת כתב ההתחייבות מסרה הנתבעת שקים בסך 65,500 ₪ בעבור התשלום הבסיסי ובסיום ההליך המשפטי שילמה את יתרת חובה בגין ההופעות בבית המשפט. הנתבעת מתכחשת להתחייבותה המפורטת בסעיף 2.ד' לפיו עליה לשלם 10% מהחלק היחסי שיועבר לנתבעת בכל זכות או נכס ללא יוצא מן הכלל.

התובע מבהיר כי מעולם לא ויתר על רכיב כלשהו מהסדר שכר הטרחה המפורט בהתחייבות. התובע טוען כי במסגרת המאבק המשפטי שנוהל עבור הנתבעת ננקטו הליכים רבים אשר כללו בקשות תגובות וישיבות רבות בבית המשפט.

ביום 23/12/07 לאחר חתימת הסכם הגירושין נפגשו הצדדים על מנת להסדר את תשלום שכר הטרחה. לגישתו, בעת הפגישה טענה הנתבעת כי בפגישה קודמת שנערכה בחודש דצמבר 2006 בנוכחות עו"ד יואב טל ממשרדו של התובע, ויתר התובע על התשלום האחוזים המהווה חלק משכר הטרחה. התובע הבהיר כי מעולם לא ויתר על אף חלק משכר הטרחה ודרש כי הנתבעת תסדירו.

התובע טוען כי שכרו בסך התביעה מורכב בהתאם לסעיף 7 להסכם הגירושין לאור העברת זכויות הבעל בדירה במזכרת בתיה אשר לגישתו מסתכם בכ- לפחות 70,000$ (דולר ארה"ב), וכן בהתאם לסעיף 11 להסכם הגירושין נקבע כי במעמד סידור הגט תקבל הנתבעת מבעלה סך של 7,500$ (דולר ארה"ב) כתשלום דמי איזון.

מכאן שהנתבעת חייבת לתובע סך של 7,750 $(דולר ארה"ב) כערכו בשקלים בסך 27,125 ₪. יתרה מכך טוען התובע כי הנתבעת חייבת לשלם 10% מהתשלומים החודשיים העתידיים שתקבל מבעלה בסך 5,000 ₪ כל תשלום במשך 7 שנים וזאת בהתאם לסעיף 6 להסכם הגירושין.

הנתבעת סיפרה כי בשנת 2004 התגלע משבר בחיי נישואיה, ומשכך החליטה להתגרש מבעלה לשעבר. בחודש 11/04 פנו הנתבעת ובעלה למגשרת אולם הגישור נכשל לאור סירובו של הבעל לשפר את הצעתו. לאחר כשלון הליך הגישור החל מו"מ בין הבעל לאחיה של הנתבעת מר מקסים ז'אנו (להלן: "מקסים"). לאחר משא ומתן אשר הוקלט בין מקסים ובעלה לשעבר של הנתבעת, הוגשה לנתבעת טיוטת הסכם גירושין (העתק ההצעה צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

הנתבעת ומקסים פנו למספר עורכי דין עם המידע האמור. לגישתה, רוב ההצעות שנתקבלו התייחס רכיב האחוזים לנכסים או כספים שיתקבלו ולא הוצעו על ידי הבעל במסגרת הצעתו. ביום 17/02/05 פנתה הנתבעת למשרד התובע, הציגה את ההסכם וההקלטה וכן אמרה כי בידיה קלטות רבות להוכיח את רמת הכנסתו הגבוהה של בעלה ואת רמת החיים אליה הורגלו הנתבעת וילדיה. באותו מעמד הסבירה הנתבעת כי בעלה הינו איש קשה ועקשן וכי היא מסכימה לוותר על חלק מזכויותיה בתנאי שההליך יסתיים במהירות באופן סביר (מבחינת עלויות ) ובאופן יעיל.

התובע הציע את שירותיו תמורת 15,000 $ או לחילופין בתמורה לסך של 7,500 $ במידה והייצוג יהיה על ידי עו"ד אחר ממשרדו. יתרה מכך תשלום בסך 2,200 ₪ לכל דיון החל מהדיון השלישי וסך של 10% מכל סכום או זכות שתקבל.

הנתבעת טוענת כי במעמד הפגישה אמר התובע כי אסור לנתבעת להסכים להצעת בעלה וכי בידיו קיימים מלוא הכלים להתמודד מולו ולהוציא בעבורה מחצית מכל רכוש שצברו במהלך 17 שנות הנישואין.

לאחר שעיינו הנתבעת ומקסים בכתב ההתחייבות, פנה מקסים וטען כי אין הצדקה שהנתבעת תשלם 10% ממה שממילא הוצע לה ללא הליך משפטי יקר במסגרת ההצעה. לגישתה, התובע טען כי שווי הנכסים והמוניטין עולים בהרבה על ערך הבית.

ביום 20/02/05 הגיע הנתבעת בשנית למשרד התובע ושילמה את שכר הטרחה הבסיסי בשקים של מקסים סך של 76,693 ₪. הנתבעת טוענת כי בסופו של דבר הפגיש אותה התובע עם עוה"ד לירון שיינקמן ממשרדו לצורך המשך טיפול בתיק. הנתבעת טוענת כי כל זמן שעוה"ד שיינקמן עבדה במשרד טופל התיק כראוי אולם עם עזיבתה נותק כל קשר עימה והטיפול הוזנח לחלוטין.

הנתבעת טוענת כי לאחר שלושה דיונים כבה הלהט שאפיין את התובע לפני שנחתם ההסכם שכר הטרחה והוא לחץ עליה להסכים לפשרות אשר הוצעו על ידי הבעל. לגישתה התובע נתן לה להבין כי הסיכוי שהתקוות והציפיות יתגשמו הינן אפסיות והציע לה לחתום על הסכם הגירושין לפי הצעתו.

הנתבעת טוענת כי לאור האמור ביקשה כי התובע יפסיק את ההליכים והייצוג ויאפשר לה להגיע בעצמה להסכם עם בעלה לשעבר. התובע שכנע אותה להמתין עד לקבלת חוות דעת של רואה חשבון (בעבורה שילמה סך של 10,000 ₪ ) אשר על בסיסה יהיה ניתן להגיע להסכם טוב יותר.

מחוות הדעת עלה כי הנתבעת תהיה זכאית לקבלת הדירה במזכרת בתיה וסכום נוסף של 728,542 ₪, המהווה מחצית משווי עסקי הבעל. חרף האמור ניסה התובע ללחוץ על הנתבעת להגיע להסדר לפיו תקבל 5,000 ₪ לחודש כמדור לתקופה של 10 שנים.

בחודש דצמבר 2006 התקיימה פגישה במשרדו של התובע בנוכחות עו"ד יואב טל אשר החליף את עו"ד שיינקמן, שהפסיקה לעבוד במשרד.

הנתבעת טוענת כי באותה פגישה ביקשה כי התובע יחדל מלייצגה לאור העובדה כי עוד בטרם שילמה את שכ"ט הגבוהה ואת ההוצאות הנכבדות הוצעה לה על ידי בעלה הצעה שאינה פחות טובה מזו שמוצעת לה כעת באמצעות התובע.

לגישתה, במעמד הפגישה אמר התובע כי מאחר ושכ"ט כבר שולם ימשיך לייצגה ויידרש תשלום רק עבור הדיונים וכי 10% אשר סוכמו בהסכם בין הצדדים לא ייגבה. בתום הפגישה הציע התובע כי עו"ד יואב טל ייצג את הנתבעת בדיון שנקבע לחודש ינואר 2007. הנתבעת הסכימה לכך לאור ויתורו של התובע על האחוזים.

לגישתה, לא מצאה לנכון להחתים את התובע על מסמך כלשהו, שכן סמכה עליו.

לגישתה, הצעה זו נראתה לה הגיונית מאוד, שכן התובע קיבל שכ"ט בסך של למעלה מ - 76,000 ₪, התקיימו ארבעה דיונים קצרים, טרם הוכנו ו/או הוגשו תצהירי עדות ראשית והתוצאה הצפויה היתה התקשרות בהסכם גירושין, במסגרתו תקבל את הדירה במזכרת בתיה ותוותר על הזכויות במרפאה בתל אביב.

בחודש ינואר 2007, נקבע דיון ועו"ד יואב טל הוא אשר הכין את הנתבעת לדיון זה. בחודש יוני 2007 התקיים דיון בו יוצגה הנתבעת על ידי עו"ד יואב טל. על אף הימצאותו של התובע בדיון, לא הושגה כל התקדמות לאור העובדה שהבעל הגיע ללא ייצוג.

ביום 23.12.2007 הגיעה הנתבעת למשרד התובע לשם תשלום יתרת שכ"ט, לתדהמתה דרש התובע תשלום בעבור תשעה דיונים וכן עשרה אחוז מדמי המזונות ומשווי מחצית הדירה.

הנתבעת טוענת כי התובע ידע כי אילולא ויתורו על ה- 10% היתה מסרבת שימשיך לייצגה.

בתאריך ה – 08/02/09 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה בגבולות מינימום של 18,000 ₪ ומקסימום של 36,000 ₪.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה – המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי – בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים – ובהם החיפוש אחר האמת – מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק – על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום –אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

לאחר שעיינתי במלוא המסמכים אשר הוגשו לרבות כתבי הטענות תצהירי עדות ראשית תמלולי ההקלטות וכתבי בית הדין בבית המשפט לענייני משפחה, עולה כי התובע ומשרדו ייצגו נאמנה וללא דופי את הנתבעת בהליכי הגירושין. אינני שולל את הגרסה שמרבית טענות הנתבעת במסגרת תביעתה התייחסו ל- "כסף שחור" שקיבל בעלה והיה קושי אובייקטיבי בהוכחתם ומשכך הסכימו הצדדים בסופו של יום לסיים את ההליך במסגרת של הסכם ללא הכרעה דיכוטמית.

הנתבעת מודה כי בטרם הגיעה לתובע, ניסו הנתבעת ובעלה לשעבר לפתור את הסכסוך בהליכי גישור ללא הועיל. נעשו מספר ניסיונות לסיים את המחלוקת הכלכלית מחוץ לכותלי בית המשפט, אך מן המסמכים והתמלול עולה כי על אף הסכמים שהיו העל פה, חזר הבעל מן ההסכמות יותר מפעם אחת. לדידי, נראה כי ללא עבודתו המקצועית של התובע, בעלה לשעבר של הנתבעת היה ממשיך להתל בה וגט והסדר כספי לא היה מושג כלל.

אציין עוד שטענת הנתבעת לפיה התובע ויתר על חלק האחוזים בהסכם שכר הטרחה, אינה נסמכת בכל מסמך ובתצהירו הכחיש עו"ד טל, שהשתתף בפגישה את הטענה האמורה.

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובע לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה ביחסים שהין הצדדים, סך של 25,000 (בתוספת מע"מ כחוק). בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן סך של 1,800 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד, בגין הליך זה.

למעלה מן הצורך, מובהר בזאת שהסכום הנ"ל, אם ישולם תוך 45 יום מהיום, יהווה משום סילוק סופי ומוחלט גם של טענות עתידיות שיהיו לתובע כלפיה נתבעת (בגין תשלומים עתידיים שאמורה הנתבעת לקבל מבעלה לשעבר).

לא שולם הסכום הנ"ל תוך המועד שצויין, יתווסף אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

ניתן היום, כ"ה בשבט, תשס"ט (19 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

קלדנית: שלומית נחום-שלום