ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משרד המסחר והתעשיה נגד נעים רענ :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

פ 001209/08

בפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

19/02/2009

ע"י ב"כ עוה"ד

ספורי מוחמד

המאשימה

- נגד -

נעים רענן

הנאשם

גזר דין

1. כפי שצויין בהכרעת הדין מיום 18/2/09, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של אי תשלום שכר מינימום בחודש אוקטובר 2004, לאחד מהעובדים הזרים, בניגוד לסעיפים 2(א) ו-14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987 (להלן:"חוק שכר מינימום").

2. כפי שצויין בהכרעת הדין, וכפי שניתן לראות גם מעיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות, טענו הצדדים, טענותיהם לעונש, בכל הקשור לעבירה, בה הודה הנאשם, כבר בסיום ישיבת ההוכחות.

3. במסגרת טיעוניה לעונש, טענה המאשימה כי מדובר בעבירה חמורה, שתוצאותיה - פגיעה בעובדים זרים המוכנים לעבוד בתנאים לא תנאים ואשר המחוקק הביע דעתו בדבר חומרתה, עת הכפיל את הקנס שהיה קבוע בגין עבירה זו.

המאשימה הוסיפה וטענה כי מדובר בנאשם המעסיק עובדים זרים מזה שנים רבות ולכן היתה מוטלת עליו חובה לשמור על זכויותיהם.

המאשימה טענה גם שהמניע לעבירה בה הורשע הנאשם הינו מניע כלכלי שהוא הרצון לחסוך בהוצאות העבודה ומשכך, צריכה התשובה למניע זה, להיות בהחמרה בעונש - להטיל קנס כבד על המעסיקים, העוברים על החוק. אשר הקנס שיוטל יהיה מרתיע, וימנע ממעסיקים אחרים לבצע אותה עבירה.

המאשימה אף ביקשה כי שבמידה והנאשם לא ישלם את הקנס שיוטל עליו, תהיה סנקציה, שישלם את קרן הקנס וכן ביקשה שבית הדין יגזור על הנאשם את הקנס המירבי שמעוגן בחוק, שזה 104,400, ₪ (ראה עמ' 13 שורות 4-3 לפרוטוקול).

4. במסגרת טיעוניו לעונש, חזר הנאשם וטען כי כל שעשה, עשה בתום לב וכן ציין כי הוא תיקן את טעותו, ברגע שהובהר לו כי טעה. הנאשם אף ציין כי הוא מעסיק עובדים זרים כ-13 שנה וכי לא היו כנגדו שום תלונות.

הנאשם הוסיף וטען כי הוא בן 74 וכי מצבו הרפואי אינו מהמשופרים, ענין המחייב אותו בעריכת בדיקות רפואיות שונות, בתכיפות רבה. הנאשם טען לבעיות דם, בעיות כבד, בעיות טחול, בעיות המטולוגיות רבות. הנאשם אף ציין כי הוא שוקל לסגור את משקו בשל קשייו השונים.

5. כידוע, העונש הראוי והצודק שיש להטיל על נאשם נתון לשיקול דעתו של בית הדין. בע"פ 212/79 פלוני נ. מדינת ישראל פ"ד לד(2), 421, 434 (1979), נקבע כי מלאכת שקלול השיקולים השונים לענישה אינה מלאכה מדעית או שרירותית ובמסגרתה יש להביא בחשבון את הרקע הכללי והאינדיבידואלי כשהשאיפה הינה להגיע לענישה מידתית.

לשם עריכת איזון ראוי, יש להתייחס לנסיבות המעשה המיוחדות בכל מקרה ומקרה, כמו גם לנסיבותיו המיוחדות של הנאשם. בפועל שוקל השופט את המטרות והמידות האפשריות כדי שיגיע לגזר דין צודק, וכפי שנקבע בע"פ 212/79, המאוזכר לעיל, העונש המוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מכאן שהטלת העונש המקסימאלי אינה הכלל, ובכל מקרה יש לבחור במדרגת הסנקציה המבטיחה את קיום מטרת הענישה במכלול האיזונים.

6. העבירה בה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, הינה עבירה חמורה ולא ניתן להתעלם מעובדה זו. חוק שכר מינימום הינו חוק שקבע רמת שכר מינימאלית שאסור לחרוג ממנה כלפי מטה, וזאת לשם הבטחת קיום הוגן לעובד.

בע"פ (ארצי) 24/05 א.ח מור אחזקות (1992) בע"מ נ. מדינת ישראל (פסק דין מיום 14/7/08), התייחס בית הדין הארצי לסוגייה זו וקבע:

"נקדים ונאמר:בית - דין זה ובית - המשפט העליון עמדו על תכליתו של חוק שכר מינימום להבטיח לאדם העובד שכר מינימום שיענה על צרכי מחייתו הבסיסיים. תשלום שכר מינימום הינו חובה המוטלת על המעסיק מכוח חוק שכר מינימום. למעשה, חוק שכר מינימום, מבטיח קיומה של רשת מגן בסיסית לזכאים על פי החוק. החוק הינו קוגנטי אשר מניח, כי לרוב נמצא העובד בעמדת חולשה כלפי מעסיקו ולכן זקוק הוא להגנת החוק, זאת כדי לקבל מהמעסיק שכר הוגן. נוסיף, תכלית החוק עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הבא להבטיח קיום אנושי בסיסי לכל אחד מהפרטים בחברה.

העסקת עובד מבלי שישולם לו שכר מינימום, מקימה לעובד עילת תביעה אזרחית כנגד המעסיק בצירוף פיצויי הלנת שכר מוגדלים. בנוסף, לצורך הגשמת המטרה, כמפורט לעיל, קבע המחוקק בסעיף 14 לחוק שכר מינימום אמצעי אכיפה פלילי, וזה לשון הסעיף בנוסחו כיום (לאמור:משנת 2002):

"מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61 (א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה".

7. המאשימה, ביססה דרישתה להטלת עונש חמור על הנאשם, על כך שמדובר בעבירה חמורה שמניעיה כלכליים גרידא ועל כך שמדובר באדם המעסיק עובדים זרים מזה שנים רבות ולכן חובה היה עליו לשמור על זכויותיהם.

8. מנגד, טען, כאמור, הנאשם, לביצוע העבירה בתום לב וכן טען שמעולם לא הורשע בעבירה של אי תשלום שכר מינימום, ו/או בעבירה אחרת, למרות שהוא מעסיק עובדים רבים, מזה שנים רבות. הנאשם אף טען שמאז הובהרה לו טעותו, הוא הנחה את רואה החשבון שלו לתקן את הדרוש תיקון, לבל תתרחש אותה טעות שוב. אני סבורה שבטיעונים אלו, אשר לא נסתרו, על ידי המאשימה ואשר הרשימו אותי במהימנותם, יש כדי להצדיק הקלה בגובה הקנס שיש להטיל על הנאשם.

9. בנוסף, גם טענותיו הכנות של הנאשם לענין מצבו הרפואי הלקוי, מצדיקות, לדעתי, במקרה שלפניי, הקלה בגובה הקנס שיש להטיל עליו.

10. במקביל לשיקולים המצדיקים התחשבות בנאשם, יש לזכור שעל פי סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985, הקנס שיוטל כאן לא אמור להיות נמוך משיעור הקנס המנהלי, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות. בית הדין הארצי לעבודה התייחס לסעיף זה, בע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ נפתלי (פס"ד מיום 17/6/02):

"תכליתו של סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות, הינה למנוע מצב, על פיו יזכה ליתרון מי שלא שילם קנס ונשפט, על פני מי ששילם את הקנס ללא משפט רק מעצם העובדה שנשפט, ולא מנימוקים אחרים. מדיניות אחרת תכשיל את מטרתו של החוק".

כבר בנקודה זו אציין כי למרות שטעוני הנאשם לעונש מצדיקים בעיני הקלה משמעותית בגובה הקנס שיש להטיל עליו, הרי שאין הם עולים כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות קנס נמוך מגובה הקנס המינהלי.

11. המאשימה לא הציגה בפניי אסמכתא לגובה הקנס המינהלי שהוטל על הנאשם בגין העבירה של אי תשלום שכר מינימום לעובד אחד, בהתייחס לחודש אחד, ואף לא נקבה בסכום זה, אולם מתקנה 2(2) לתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - שכר מינימום), תשס"ג - 2003, עולה כי מדובר בסכום של 5,000 ₪.

12. עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום דינה מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין שהוא עד 202,000 ש"ח (סעיף 14 לחוק שכר מינימום).

ב"כ המאשימה ביקש שהקנס שיטיל בית הדין על הנאשם יהיה מרתיע ולא יפחת מסכום של 104,000 ₪. הנאשם, מנגד, ביקש כי בית הדין יתחשב בו ויטיל עליו קנס סימלי.

אשר לדעתי - בשים לב לשיקולים אותם מצאתי רלוונטיים, לדוגמא: העובדה שהיתה זו הפעם הראשונה שנטען, כנגד הנאשם, כי עבר עבירה שכזו, בשילוב העובדה כי מזה שנים רבות מעסיק הוא עובדים זרים; העובדה כי ביצע את העבירה עקב טעות שבתום לב; העובדה כי מרגע שהתבררה לו טעותו, פעל לתקנה; מצבו הרפואי, הריני סבורה כי יש להתחשב בנאשם ולהפחית את הקנס שיוטל עליו אך לא באופן שהוא יפחת מקרן הקנס המינהלי, שהוטל עליו, בטרם בחר לילך במסלול הפלילי. שהרי, יש לזכור, כאמור, כי העבירה בה הורשע הנאשם, הינה עבירה חמורה.

13. אשר על כן, בהתחשב בשיקולים שלעיל, הריני גוזרת על הנאשם קנס בסכום קרן הקנס המינהלי שהוטל עליו בגין אי תשלום שכר מינימום - סכום של 5,000 ₪.

הקנס ישולם על ידי הנאשם ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

התשלום הראשון ישולם ביום 20/3/09 ושאר התשלומים ישולמו בכל 20 לחודש העוקב.

14. בנוסף לאמור לעיל, ובהתאם להוראות סעיף 72 לחוק העונשין, יהיה על הנאשם, להפקיד בבית הדין, עד ליום 20/3/09 התחייבות להימנע מעבירה, שפרטיה כדלקמן:

א. ההתחייבות תהיה למשך 3 שנים מהיום, כלומר - תהיה בתוקף עד ליום 19/2/2012.

ב. ההתחייבות תהיה להימנע מלעבור עבירה על סעיפים 2 ו-14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

ג. ההתחייבות תהיה על סך של 202,000 ₪ לגבי כל עבירה על הסעיף האמור, לגבי כל עובד שבעניינו תיעבר העבירה ולגבי כל חודש שבו תיעבר העבירה.

15. בהתאם להסכמת הצדדים, יישלח אליהם גזר דין זה, בדואר.

16. לצדדים זכות לערער על גזר הדין (ועל הכרעת הדין), בתוך 45 ימים מיום שגזר הדין יומצא להם.

ניתן היום כ"ה בשבט, תשס"ט (19 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.

אורית יעקבס, שופטת

ענבל