ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דן טיבט :

בש"פ 859/06

העוררת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
דן טיבט

ערר העל החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בב"ש 90071/06 מיום 26.1.2006, שניתנה על ידי השופט ד' רוזן

בבית המשפט העליון

החלטה

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) בתיק ב"ש 90071/06 מיום 26.1.2006, לפיה שוחרר המשיב לחלופת מעצר בביתו, תחת פיקוחה של אשתו.

כנגד המשיב הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שלוש עבירות של סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין ושתי עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, לפי סעיף 203א(ב) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב סיפק עבודה בזנות לאישה אשר הגיעה ממונגוליה לארץ כדי לעבוד כמעסה, תוך שהוא מאיים עליה, שאם תסרב לקיים יחסי מין עם לקוחותיה, יגבה את הכספים שהוציא עליה ממשפחתה. בעקבות האיומים עסקה האישה כזונה והעבירה את סכומי האתנן למשיב. לאחר חזרתה של האישה למונגוליה, פעל המשיב להבאתה לארץ בשנית, יחד עם אישה נוספת, לשם עיסוק בזנות. בהגיען לארץ, סירסר בהן המשיב למעשי זנות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 26.1.2006 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) לשחרר את המשיב למעצר בית, תחת פיקוחה של אשתו ובערבותה, בערבות עצמית וצד ג' על-סך 250,000 ש"ח ואחרי הפקדת פיקדון על-סך 150,000 ש"ח.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העוררת, שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי ניתן בנסיבות העניין להסתפק בחלופת מעצר כלשהי, לאור הפיתוי הכלכלי הרב הטמון בעבירות בהן הואשם המשיב, פיתוי אשר משמעותו מסוכנות לכך שהמשיב יחזור על העבירות אותן ביצע. לעניין זה מציינת העוררת, כי גם שירות המבחן הטיל ספק ביכולתו של המשיב להימנע מפיתוי זה. עוד טוענת העוררת, כי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, לאור יחסיו הרחוקים עם אשתו.

מנגד, טוען המשיב, כי נסיבותיהן של העבירות בגינן הוא מואשם אינן נמנות עם נסיבותיהן החמורות של עבירות הסחר בנשים, אשר גלומה בהן מסוכנות מעצם עבירתן, באשר המשיב לא נהג באלימות כלפי הנשים ולא כפה עליהן את העיסוק בזנות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר שלפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבל את הערר באופן חלקי, כפי שיפורט בהמשך.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לאור נסיבותיהם המיוחדות של המעשים בהם הואשם המשיב וכן לאור העובדה, כי זו הפעם הראשונה שהמשיב נאשם בפלילים ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן, אכן ראוי היה, בהינתן חלופה מתאימה, לשקול את שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים המתאימים.

עם זאת, לא התרשמתי, כי יש בחלופת המעצר אשר נקבעה על-ידי בית-המשפט המחוזי, כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. כפי שעולה מהחומר שבפני, אשת המשיב אינה נמצאת בקשר קרוב עמו והיא אף פתחה בהליכי גירושין כנגדו. יתרה מכן, אשת המשיב אף מעידה, כי לא ידעה כלל, כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו. לאור זאת, לא ניתן לצפות, כי יהיה בחלופה זו, תחת פיקוחה של אשתו, משום פגיעה אמיתית ביכולתו של המשיב לחזור על מעשיו.

לאור זאת, אני מחליט, כי הדיון בעניינו של המשיב יוחזר לבית-המשפט המחוזי, לשם בחינה מחודשת של חלופות המעצר המוצעות על-ידיו. בנוסף, על המשיב להפקיד בקופת בית-המשפט סכום של 100,000 ש"ח, בנוסף על הסכום שקבע בית-המשפט המחוזי.

המשיב יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת בעניינו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ט בטבת תשס"ו (29.1.2006).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דן טיבט
שופט :
עורכי דין: