ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מחמוד אבו גאנם נגד מדינת ישראל :

בש"פ 698/06

העוררים:
1. מחמוד אבו גאנם

2. גמל אבו גאנם

נ ג ד

המשיב:
מדינת ישראל

בשם העוררים : עו"ד גיורא זילברשטיין
בשם המשיבה : עו"ד אוהד גורדון

בבית המשפט העליון

החלטה

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן), בתיק ב"ש 90117/06 מיום 18.1.2006, לפיה הוארך מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

כנגד העוררים הוגש לבית-משפט השלום ברמלה כתב אישום, המייחס להם עבירה של הספקת סם מסוכן, לפי סעיף 13 ביחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.

לפי הנטען בכתב האישום, העוררים סיפקו, במספר הזדמנויות, סמים מסוכנים לביתו של גוואד אלקדסה (להלן: גוואד), ברחוב רמת אשכול בלוד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום ברמלה, בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו מיום 5.1.2006 קיבל בית-משפט השלום (כבוד השופטת נ' קפלינסקי) את הבקשה, בציינו, כי נגד העוררים קיימות ראיות לכאורה, בדמות אמרותיהם של בתו של גוואד (להלן: ג'יהאן) ובעלה (להלן: סברי), אשר מסרו בחקירותיהם, כי ראו את העוררים ואת גוואד סוחרים בסמים, מתוך ביתם של ג'יהאן וסברי.

על החלטתו של בית-משפט השלום הגישו העוררים ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענם, כי אין לראות באמרותיהם של ג'יהאן וסברי משום ראיות לכאורה כנגדם.

ביום 18.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) את הערר בקובעו, כי קיים סיכוי סביר שיהיה די בראיות הקיימות כנגד העוררים, כדי להביא להרשעתם.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העוררים, שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי קיימות בעניינם ראיות לכאורה. לטענתם, אין לקבל את אמרותיהם של ג'יהאן וסברי כנגדם, בהיותם בעלי אינטרס להפליל את העוררים, הן בשל יצר נקם והן בשל רצון להרחיק את עצמם מהסם שנתפס בביתם.

מנגד, טוענת המשיבה, כי כנגד העוררים קיימות ראיות חזקות ביותר ובפרט אמרותיהם של סברי וג'יהאן, אשר אף הפלילה את אביה מולידה, יחד עם העוררים. המשיבה מוסיפה, כי אמרות אלו נתמכות בעדויות חיצוניות, ובהן פחדם של סברי וג'יהאן מפני העוררים ודו"חות של תצפיות שנעשו על ביתם.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הראיות העיקריות כנגד העוררים הן אמרותיהם של ג'יהאן וסברי. מבקשים העוררים לטעון, כי אין לקבל אמרות אלו כראיות מהימנות ועל כן אין די בראיות כנגדם כדי להוות ראיות לכאורה לאשמתם.

אין ביכולתי לקבל טענה זו. כידוע, בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148). בית-המשפט אינו נדרש, בשלב זה, לבחינת מהימנותן של האמרות המובאות בפניו, או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה (ראו בש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 4811/97 משה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 817). כך גם יפה לעניינו קביעתו של חברי השופט מ' חשין (כתוארו אז) בבש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה , פ"ד מט(2) 227, 229, כי:

"השאלה אינה אלא שאלה של מהימנות, וכידוע אין בית-משפט נותן דעתו בשלב זה של ההליכים – שלב של מעצר שלאחר הגשת כתב-אישום – לנושא מהימנותם של עדים (אלא אם כן הפגם במהימנות עולה מיניה וביה מתוך עיון בחומר הראיות)".

לאור האמור, יש לקבוע, כי די בשלב זה באמרותיהם של ג'יהאן וסברי כדי לשמש ראיות לכאורה כנגד העוררים ועל-כן קמה עילת מעצר בעניינם.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

העוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

ניתנה היום, ב' בשבט תשס"ו (31.1.2006).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מחמוד אבו גאנם
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: