ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דריהם נגד בטוח לאומי-סניף ירושל :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010224/07

בפני:

כב' השופטת אורנית אגסי

נציג ציבור (ע), מר אליהו מחלב

נציג ציבור (מ), מר יהושע ענר

19/08/2008

בעניין:

דריהם אופיר

ע"י ב"כ עו"ד

מנדל צבי

תובע

נ ג ד

המוסד לבטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ארנה רוזן-אמיר

נתבע

פסק דין

1. התובע הגיש תביעתו לבית הדין לאחר שהנתבע דחה את תביעת התובע בשל השיהוי בהגשתה בהתאם לסעיף 296 לחוק.

2. ואלה הן העובדות הרלבנטיות להכרעתנו זו כפי שהן עולות מכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין:

א. התובע, מר אופיר דריהם יליד 1985 נפגע בתאונת דרכים ביום 9/9/01.

ב. התובע עבד כמחלק פיצות של פיצריה מילנו בגילה ולטענתנו עת שב מהעבודה ארעה תאונת הדרכים.

ג. התובע במהלך ניהול תביעתו בבית משפט השלום, בעדותו ב 9/05 הבין כי תאונת הדרכים היתה תאונת עבודה.

ד. התובע הגיש תביעה לנתבע ביום 9/8/06.

ה. ביום 21/11/06 נדחתה התביעה מחוסר פרטים שכן התובע שהה בחו"ל ולא ניתן היה לברר עימו את פרטי האירוע.

ו. לאחר שחזר התובע ניסה הנתבע לערוך בירור באשר לפרטי התאונה והמעסיק והגיע למסקנה כי אין ביכולתו לחקור את הארוע ולכן לא אישר את התביעה בהתאם לסעיף 296 (ב) לחוק.

3. הנתבע טען כי כתוצאה מהשיהוי בהגשת התביעה אשר הוגשה בחלוף למעלה מ – 5 שנים בעוד היה על התובע להגיש התביעה בתוך 12 חודש, נוצרו קשיים לבדיקת התביעה, נוצר קושי ממשי לאמת ולברר את פרטי האירוע ואף לאחר בדיקה עם המעבידה לא הצליח הנתבע לברר את העובדות הרלוונטיות והמהותיות, האם עבד התובע ביום האירוע והאם היה בדרך מהעבודה.

על כן משלא ניתן בידי הנתבע לבדוק את העובדות טוען הנתבע כי בדין דחה את התביעה בשל שיהוי.

4. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 21/2/08 ביקשה ב"כ הנתבע לפצל את הדיון וכי קודם תידון טענת הסף של הנתבע לסעיף 296, בטענת השיהוי בהגשת התביעה.

כן טען הנתבע כי במידה ובית הדין ידחה את טענת הסף העובדות אינן מוסכמות על הנתבע והוא מבקש לשמוע ראיות בתיק זה. הצדדים הגישו טיעוניהם בטענת הסף ואלו הועברו למותב זה למתן החלטה.

5. התובע טען כי התובע בעת התאונה היה נער, תלמיד כיתה יא', ורק לאחר שהגיש תביעה בגין התאונה לבית משפט השלום, במסגרת חקירתו הנגדית עלה לראשונה כי התובע היה בדרכו ממקום העבודה לביתו בעת התאונה. בשל כך טען כי מדובר בתאונת עבודה.

לאור זאת הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי ביום 9/8/06, בתוך 11 חודש, מעדותו בבית משפט השלום, המועד הראשון בו נודע לו כי יש לראות בתאונת הדרכים תאונת עבודה.

על כן טען התובע כי המועד הקובע למנין 12 החודשים הוא ידיעתו לראשונה כי מדובר היה בתאונת עבודה וכי פעל על פי סעיף 296 (א).

לחלופין טען התובע כי עפ"י סעיף 296 (ב) בידי הנתבע שיקול הדעת להאריך את התקופה דווקא בשל הנסיבות המיוחדות שבתביעה זו.

6. הנתבע הרחיב סיכומיו מעל ומעבר לנקבע בהחלטת השופט אברהמי וזאת שלא לצורך, כאשר גלש וניתח את כל הראיות של בית משפט השלום ועל בסיסן טען לסתירות רבות בגירסת התובע, אשר בשל סתירות אלו יש לדחות את התביעה.

באשר לטענת השיהוי טען הנתבע כי בחלוף 5 שנים ממועד האירוע ואף בשל שהות התובע בחו"ל, לא התאפשר לנתבע לברר את פרטי התאונה. כן הסתבר לנתבע כי מעסיקו של התובע פיצה מילאנו נסגר ואין כל רישום או ראיה לעניין שעות עבודתו במועד התאונה.

הנתבע אף טוען כי המועד הקצר שנקבע על ידי המחוקק, ניתן על מנת שלנתבע תהיה אפשרות לבדוק את העובדות הנטענות, בתביעה של מבוטח, וכך תינתן לו אפשרות לנתבע להתגונן כנגד תביעות אלו.

הנתבע אף טוען כי למרות שסעיף 296 מעניק לנתבע שיקול דעת בקבלת תביעה שהוגשה בשיהוי, זאת יעשה כאשר השיהוי אינו בקשה על בדיקת התביעה ועל כן אין מקרה זה נופל למסגרת המקרים החריגים המצדיקים חריגה מההוראות הדווקניות של סעיף 296 לחוק.

הוסיף וטען הנתבע כי משהתובע השתהה בהגשת התביעה ולא עשה דבר לקידומה כאשר נסע לחו"ל לתקופה ארוכה, מבלי שניתן היה לקבל ממנו פרטים על המקרה, אזי יש לדחות את התביעה על הסף.

הכרעה

7. לאחר ששקלנו את כל טיעוני התובע אל מול טיעוני הנתבע ולאור הפסיקה האחרונה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי באשר לשיהוי ושיקול דעת הנתבע בהתאם לסעיף 296 ובנוסף לאור כל העובדות והפרטים שנפרסו בפני בית הדין באשר לשיהוי בהגשת התביעה ובחוסר שיתוף הפעולה של התובע ומשפחתו, דין התביעה להדחות על הסף כטענת הנתבע.

ראשית, יש לומר כי אין לקבל טענת התובע כי מנין 12 החודשים, החל ביום העדות בו נודע לתובע באמצעות חקירתו כי התאונה היא תאונת עבודה. יש למנות את מנין הימים ממועד התאונה כאשר הגילוי המאוחר יכול להיות נימוק והצדק על פיו על הנתבע לשקול את השיהוי כמקרה מיוחד וחריג.

אולם מרגע היוודע לתובע האפשרות כי מדובר בתאונת עבודה ועד הגשת התביעה פעל התובע לא רק שלא לקדם את התביעה, אלא אף לאחר שהגישה בחר לנסוע לחו"ל ולא איפשר לבחינת התביעה על ידי המוסד בהתעלם מטענת השיהוי.

בהתנהלותו זו וכן בשל קושי אובייקטיבי של הנתבע לבחון ולבדוק את כל העובדות בתביעה זו, אין זה המקרה בו על הנתבע היה לראות בו מקרה חריג ובדין קבע כי יש לדחותה בשל השיהוי הניכר.

8. על כן, מכל הנימוקים דלעיל ובראי הפסיקה של סעיף 296, דין התובענה להדחות על הסף.

למרות תוצאות פסק דין, סבור בית הדין כי אין לפסוק הוצאות כנגד התובע.

ניתן היום 19.8.08 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

________________ __________________ ________________

מר א. מחלב , נציג ציבור אורנית אגסי, שופטת מר י.ענר , נציג ציבור