ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלט ישראל נגד חברת החשמל לישראל :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה

עב 1065/07

לפני:

כב' השופטת דלית גילה

19/08/2008

נציג ציבור - דב כספי

נציג ציבור - אהרן אופיר

בעניין:

1 . ישראל פלט

2 . ארגון עובדי חב' החשמל במרחב הצפון

ע"י ב"כ

עו"ד רן פינגרר

התובעים

- נ ג ד -

חברת החשמל לישראל בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד דוד זיילר ואח'

הנתבעת

פסק-דין

כללי

1. בתביעה שלפנינו מבוקש להצהיר על בטלות הודעת פיטורים, שקיבל מר ישראל פלט (להלן: התובע), מהנתבעת, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל או החברה) ולפיה נכנסו פיטוריו לתוקף ביום 15.3.07.

2. ביום 25.3.07 דחינו בקשה למתן סעד זמני, שימנע את הפסקת יחסי העבודה בין התובע לבין החברה [בש"א 1620/07 (להלן: הבקשה ו-ההחלטה הקודמת)]. הצדדים הסכימו שכל החומר בתיק הבקשה יהיה חלק מהתביעה העיקרית, בה מבוקש להורות על השבתו של התובע לעבודה בחברת החשמל ולחלופין בלבד - למקרה שייקבע שפיטוריו היו כדין לחייב את חברת החשמל לשלם לו תשלומים שונים, בסכום מצטבר של כ-500,000 ₪.

3. ארגון עובדי חברת החשמל במרחב הצפון, כתובע מס' 2 (להלן: הארגון), תומך בטענות התובע, שעיקרן, כי פוטר באופן שרירותי - כביכול בתום 10 שנים להעסקתו כעובד ארעי בחברה, נוכח הוראות הסכמים קיבוציים מחייבים, בעוד שהלכה למעשה, לטענת התובעים, הועסק בחברת החשמל הרבה יותר שנים. מלכתחילה נטען שהתובע עבד בחברת החשמל החל מיום 20.5.90 ועד פיטוריו, עם שתי הפסקות מאולצות, תקופה שביקשו לראותה כ-17 שנות העסקה ברצף, המקנות לתובע מעמד של "עובד קבוע", אשר לא ניתן להפסיק את עבודתו, במועד ובאופן בו פוטר. לימים צומצמה הטענה לכ-14 שנה.

4. אין חולק, כי תקופת העסקתו הראשונה של התובע בחברת החשמל היתה מיום 20.5.90 עד 21.4.91 ובתקופה זו הועסק כפועל בבתי המלאכה, הנמצאים בתחנת הכוח בחיפה. עוד אין חולק, כי התובע החל להיות מועסק בשנית רק כעבור שנה וארבעה חודשים, בתאריך 20.8.92, מועד בו התקבל לעבודה חדשה בחברת החשמל, במסגרת הקמת תחנת הכוח חדרה B (להלן: תחנת חדרה), תפקיד אותו מילא עד לתאריך 15.12.96 (להלן: התקופה השניה). מוסכם שהתובע חזר לעבוד ביום 20.3.97, עד פיטוריו, הפעם שוב בחיפה, כמסגר בבתי המלאכה באגף לוגיסטיקה ונכסים (להלן: התקופה השלישית).

5. התובעים ביקשו לראות את הסיכומים שהושמעו בבקשה לסעד זמני כחלק מסיכומיהם בהליך העיקרי, אבל, עיון בסיכומים בכתב מעלה, כי, הלכה למעשה, אין חולקים עוד על כך שמשך התקופה בה ניתן היה להעסיק את התובע כ"עובד ארעי" עומד על 10 שנים. השאלה שנותרה במחלוקת היא ממתי יש למנות תקופה זו. כמו כן נזנח הטיעון לרציפות בעבודת התובע בין התקופה הראשונה לבין התקופה השניה - וטוב שכך, נוכח זמן הארוך שחלף בהפסקה בין התקופות והתפקידים השונים בהם עסק התובע בכל אחת מהן - והתמקדו בטענות לרצף בין התקופה השניה לשלישית ומשמעות הדבר, לדעתם, לעניין מעמדו של התובע כעובד חברת החשמל, משך כ-14 שנה, עד יום פיטוריו.

6. טענות התובעים, בהקשר זה, נחלקו לשתיים:

ראשית - כאלה התוקפות את עצם הפיטורים בתאריך 15.12.96, בתום התקופה השניה - ולשם כך הוגשה ב-11.4.07 בקשה לתיקון כתב התביעה, שהתקבלה במועד הגשתה מבלי לחוות דעה לגופה; ושנית - כאלה האומרות, כי פיטורי התובע ביום 15.12.96 היו פיקטיביים ונועדו למנוע את הרציפות בעבודתו, כדי לא לתת לו קביעות בחברה.

7. אשר לטענות המכוונות נגד עצם ההחלטה על פיטורי התובע ביום 15.12.96 - דינן להידחות כבר עתה בשל התיישנות. הטענות הועלו, לראשונה, בכתב התביעה המתוקן, שהוגש למעלה מ-10 שנים לאחר הפיטורים, שנעשו בשעתם ללא כל מחאה מצד התובע או מי מטעמו. משלא הועמדה החלטת פיטורים זו בביקורת שיפוטית, בזמנה, אין לבדוק היום את הליך קבלתה, לאחר שחלפה תקופת התיישנות בת 7 שנים, ויש לראות את הפיטורים דאז כמעשה עשוי. יוער, כי ככל שהיו עילות תביעה כנגד החלטת הפיטורים בתום התקופה השניה, ככזו, הן התיישנו כבר במועד הגשת התביעה המקורית - 12.3.07.

מכאן, שאין עלינו לדון כעת בטענות ערטילאיות בדבר אפליית התובע לעומת 9 עובדים שפוטרו יחד עימו בשנת 1996 ו-3 מהם חזרו לעבוד בנסיבות לא ידועות [נ/2, נספח ב']; העובדה, שהמצהיר מטעם חברת החשמל לא נקב בשמות עובדים אלה, אינה מרפאה את הפגם שבאי העלאת טענת אפליה כלשהי, מצד התובעים, במועדה וכסדרה. כך גם לעניין הטענה, כי הפיטורים בתום התקופה השניה פסולים משום שהעבודות בתחנת חדרה טרם הסתיימו ב-15.12.96 או עקב כך שבמועד זה לא ניתנה - לטענת התובעים - הסכמת הועד, הנדרשת לפיטורי עובד ארעי; זו וזו טענות שהמאמין בהן היה צריך להעלותן בפני נציגי חברת החשמל, או בערכאות, בסוף 1996/תחילת 1997, לכל המאוחר, ולא להמתין יותר מ-10 שנים, עד שנת 2007, ולהזכירן, לראשונה, בתביעה זו.

8. על מנת לסבר את העין נוסיף, למעלה מהצורך, כי אין לקבל את טענת התובעים, שהסכם מתאריך 19.9.96, שנחתם בין הנהלת חברת החשמל לבין ההסתדרות הכללית החדשה והארגון, אשר אישר מחדש את התנאים שנקבעו בהסכם משנת 1989 (להלן: הסכם 96') ולפיו - "הוסכם שעל מנת למנוע פיטורי עובדים בגין עבודות שיפורים שטרם נסתיימו במחוזות, תוכל תקופת ההעסקה לעובדים הארעיים בתנאים שסוכמו לעיל להתארך עד ל-8 שנים" [נספח ג' לתגובה], חייב את החברה להעסיק כל עובד ארעי, ובכלל זה את התובע, שמונה שנים, לפחות. לדעתנו, ההסכמים קבעו את התקופה המרבית שבה ניתן להעסיק עובד בחברת החשמל כ"ארעי", אבל, לפי כל ההסכמים החברה היתה רשאית לפטר עובד ארעי עוד קודם שמלאה התקופה המקסימאלית, אם התעורר צורך כזה, משיקולים ענייניים. לכן, פיטורי התובע ב-12/96 לא היו מנוגדים להסכם 96'.

על מערך הסכמי הארעיות בחברת החשמל ראו בהחלטה הקודמת, עם ההפניות לפסיקת בית-הדין הארצי [בעניין טבדי ובעניין וולוביץ], וכן בפסק-דיננו בתיק עב 1304/06, לשנו ואח' - חברת החשמל לישראל בע"מ [ניתן ביום 17.4.08 (פורסם במאגר ממוחשב)].

9. עלינו לברר, אפוא, רק את הטענה המרכזית, בדבר היות התובע מועסק בחברת החשמל תקופת העסקה רצופה העולה על עשר שנים. לאחר שעברנו על כל המסמכים, העדויות וטיעוני הצדדים, מסקנותינו תואמות את שנקבע בהחלטה הקודמת. הוכח, כי העובדות שפורטו בסעיפים 3-4 שלה, הן לגבי השתלשלות העניינים ביחס לתובע והן בנוגע למערכת ההסכמית הקיבוצית בין הצדדים, אינן במחלוקת של ממש וההכרעה הנדרשת היא משפטית, בעיקרה, בקשר למשמעות העובדות; בזאת אנו מעדיפים את טענות החברה.

10. נזכיר, בקצרה, את המסגרת העובדתית הרלבנטית:

א. בתחילת התקופה השניה חתם התובע על "כתב הצהרה והתחייבות", לפיו ידוע לו שהתקבל לעבודה כעובד ארעי לתקופה ארעית, שתסתיים עם גמר עבודות הקמת תחנת חדרה, כאשר מועד סיום העבודות ייקבע על ידי החברה [נספח ו' לתגובת חברת החשמל לבקשה (להלן: התגובה)];

ב. עם פיטורי התובע בתום התקופה השניה קיבל תמורת הודעה מוקדמת של חודש ימים ופיצויי פיטורים, כאמור במכתב מתאריך 15.12.96 [נספח ז' לתגובה]. פיצויי פיטורים אלה לא הוחזרו עד היום. אותה עת היה בתוקף הסכם 96' [נספח ג'];

ג. ביום 3.10.99 הוסכם להאריך העסקת עובד ארעי עד 10 שנים [הסכם 99', נספח ה'];

ד. גם בפתח התקופה השלישית חתם התובע על הצהרות, לפיהן - הובא לידיעתו, כי הוא מתקבל לעבודה כעובד ארעי וברור ומובן לו שתקופת העסקתו בחברה היא ארעית ובתום תקופה זו יפוטר [כאמור בנספח ט' לתגובה], או בכל עת [נספח י'];

ה. כבר בתאריך 6.2.05 קיבל התובע מכתב, בו הודיע לו מנהל מחלקת פרט בחברת החשמל, מר איתן ולדמן, כי מאריכים את תקופת עבודתו כעובד ארעי לתקופה נוספת, מבלי שיהא בכך כדי להקנות לו זכות לקביעות. באותו מכתב צוין - "לידיעתך, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד בין החברה לבין ארגון העובדים, תקופת העסקתך כעובד ארעי תוכל להימשך לא יותר מ-10 שנים" [נספח יג' לתגובה];

ו. בתאריך 13.2.07 קוים לתובע שימוע, בנוכחות רעייתו, בא-כוחו ונציג הארגון. במעמד זה נדונה אפשרות סיום העסקתו של התובע, לאור ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בחברת החשמל, אשר קבעו את משך העסקתו של עובד ארעי עד 10 שנים [צורף תמליל, כנספח ד' לבקשה; ורישום מטעם החברה, כנספח טז' לתגובה];

ז. בשימוע הועלתה טענה לייחודו של התובע, וחריגותו לעומת עובדים אחרים, כמי שעובד בחברת החשמל מאז שחרורו מצה"ל "17 שנים". כאמור, בסיכומים צומצמה הטענה לעבודה הרצופה ונטען שהיתה "לכל הפחות למעלה מ-14 שנים". עוד נזכר בשימוע מפגש עם מנכ"ל החברה, עת ביקר בבתי המלאכה סמוך לפני כן, ובו ראה את התובע, שמע ממנו על מצבו והתחייב לבדוק את האפשרות שימשיך לעבוד בחברה [סעיף 4 לבקשה ולתצהיר התובע, ת/3]; ב-6.3.07 הודע לתובע על פיטוריו ב-15.3.07;

ח. בקשה לצו זמני נגד הפיטורים נדחתה כמו גם בקשה לרשות ערעור [בר"ע 259/07].

הנמקה

11. כאמור, טענתם העיקרית של התובעים היא, שיש לראות את התובע כמי שעבד ברצף בחברת החשמל, יותר מעשר שנים עד פיטוריו האחרונים, ב-3/07. עמדה זו נסמכת על הטיעון, כי יש להתייחס לפיטורי התובע בתום תקופת ההעסקה השניה כאל פיטורים פיקטיביים, שנערכו מתוך "אילוצים" ונועדו ליצור "תקופת צינון", שלאחריה יחזור התובע לעבוד בחברת החשמל. התובעים סבורים, כי האילוץ לפטר את התובע בתום התקופה השניה נועד כדי שלא תינתן לו קביעות.

12. היה ניתן להעניק לטענה זו משקל, לו היתה התקופה השניה מסתיימת בסמוך לתום התקופה בה ניתן היה להעסיק בחברת החשמל "עובדים ארעיים" ללא מתן קביעות. ברם, מקובל על כולי עלמא, כי במועד בו הסתיימה התקופה השניה - 15.12.96 - כבר נחתם הסכם 96', המאפשר לחברת החשמל להמשיך להעסיק עובד כעובד ארעי עד 8 שנים. ללמדנו, שלא היה אותה עת כל צורך לפטר את התובע רק כדי להימנע מלתת לו קביעות. כפי שקבענו לעיל, הסכם 96' לא יצר מחוייבות להעסיק את כל העובדים הארעיים, נכון לעת ההיא, עד מלאת שמונה שנים להעסקתם, אבל, לו צרכי העבודה היו מכתיבים שיש להמשיך ולהעסיק את התובע בתחנת חדרה, בהתאם להסכם 96' לא היתה כל סכנה שיראה כעובד קבוע משך עוד כארבע שנים תמימות. די בכך כדי להסיר מעל הפרק את הטענה, שהפיטורים באותה נקודת זמן באו למנוע את העברתו של התובע למעמד קבוע בחברה. יודגש, כי קודם לכן עמדה תקופת ההעסקה הארעית המוסכמת על 5 שנים [עמ' 4, ש' 22], וגם במצב כזה לא קם עדיין צורך, אובייקטיבי, לפטר את התובע על מנת לעקוף את שאלת הקביעות, הואיל והועסק עד אז רק קצת יותר מ-4 שנים.

13. להוכחת הטענה, כי ב-12/96 מדובר היה בהפסקת עבודה מאולצת, שיש להתעלם ממנה, מנסים התובעים להיאחז במה שהם מכנים "הודאת בעל דין", הוא מזכר מיום 29.4.97 [נספח ב' לבקשה], שכתב מר בני דלל, מי שהיה אותה עת סגן מנהל בתי המלאכה בחיפה, אל מר מוטי ולדמן, מנהל כח-אדם במשרד הראשי, ובו נאמר בעניינו של התובע כך:

"תמוה בעיני כי עובד אשר עבד בעבר בבתימ"ל מרכזיים וצבר ידע רב בנושאים מקצועיים ומתוך אילוצים אולץ לסיים את עבודתו לתקופת צינון ועם חזרתו לעבודה דורג בדרגה 11 הנמוכה מזו שהיתה (13) בסיום העסקתו ...".

14. כבר מעצם הניסוח, נראה, כי עיקרו של מכתב זה בנושא הדרגה של התובע ולא בעניין הטעם להפסקת עבודתו בין התקופות [עמ' 5, ש' 7]. זאת ועוד - מר דלל אישר בעדותו, כי היה הממונה על התובע בתקופות העבודה השלישית, בלבד [עמ' 3, ש' 11]. הוא לא היה קשור להעסקתו של התובע בתקופת העבודה השניה, ממנה פוטר ביום 15.12.06, על כן, ברי, כי אין לראות את הדברים הנ"ל, שכתב מר דלל, כמשקפים עמדה רשמית כלשהי והם נותרו בגדר השערה שלו, כפי שאף העיד לפנינו [עמ' 5, ש' 27-28].

15. מחקירתו של מר דלל על תצהירו [ת/1], ברור, שאינו מופקד על נושא כח אדם בחברה. לכן, מתחזקת הקביעה, כי אין לראות במזכר "הודאת בעל דין", כדברי התובעים [נחזור ונפנה לדברי בית-הדין הארצי בתיק ע"ע 471/06 חברת החשמל לישראל בע"מ - יצחק טבדי, נספח א' לתגובה (להלן: פס"ד טבדי), בעמ' 8, למטה].

16. גם התובע העיד, כי פוטר מעבודתו בתקופה השניה כדי לעקוף את ההוראות שהקנו לו זכות לקבלת קביעות [ת/3, סעיף 2.6]. בעדותו הוסיף לעניין הפסקת עבודתו באותה תקופה טענה נוספת, שלא נזכרה בתצהירו, וכך אמר: "הכניסו לי את הפיצויים מבלי שארצה בכך, ישירות לחשבון הבנק, ואמרו לי שאני מקבל את הפיצויים והולך לתקופה קצרה הביתה ולאחר מכן שאני אחזור למקום בו עבדתי, אמר זאת אשר דהן, מנהל כ"א בחדרה ..." [עמ' 11, ש' 20 -22]. למרות חוסר "רצון" זה לא נשלח הכסף חזרה לחברה.

17. האמירה הנ"ל אינה מוסיפה אמינות לתובע. ראשית - כבר ציינו שלא החזיר את פיצויי הפיטורים, שקיבל לאחר התקופה השניה. הדברים חשובים כדי להראות שלא סבר, במהלך תקופות עבודתו השונות, כי מדובר תקופת עבודה אחת רצופה. מוכנים אנו לקבל, כי עובדת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים ארעיים בחברת החשמל "לא היוותה כל מחסום, מלהשיבם לעבודה לאחר מכן, ואף להעניק להם קביעות", ככתוב בסיכומי התובעים [סעיף 4.1.5, ההדגשה במקור], ברם, אין ראיה שהיה עובד ארעי אשר חזר לעבוד בחברה, לאחר הפסקה, והתייחסו אל תקופת עבודתו הקודמת, שהסתיימה בתשלום פיצויי פיטורים, כאל תקופה רצופה לתקופה שלאחריה, לצורך זכות זו או אחרת. שנית - התובע לא חזר לעבוד, בתקופה השלישית, במקום בו עבד בתקופה השניה. הוא סיים לעבוד בחדרה וחזר לעבוד בחיפה, בתפקידים שונים. אין לנו, אפוא, סיבה לפקפק בכך שהפסקת עבודתו בתקופה השניה היתה משיקולים וצרכים ענייניים.

18. התובעים ניסו להקיש מהפסיקה בעניין טבדי לעניינו של התובע. אך, לדעתנו, אין הנדון דומה לראיה, נהפוך הוא. מה שכן מתאים ללמוד ממנו גזירה שווה בפס"ד טבדי, כפי שציינו בהחלטה הקודמת, הוא הקביעה הנורמטיבית בקשר למערכת ההסכמים הספציפית בחברת החשמל, שנדונה שם, ונאמר עליה: "מן הראוי לציין, כי הפיטורים היו למעשה בהסכמת ארגון העובדים הארצי, החתום על ההסכמים הקיבוציים, ואשר נתן מראש את הסכמתו לפיטורי כל העובדים הארעיים בסיום 10 שנות העסקה" [שם, בסעיף 43; וראו גם ע"ע 620/07 דב גמליאל - חברת החשמל לישראל בע"מ (במאגר ממוחשב), בסעיף 9 לפסק-הדין]. בקביעה זו יש כדי להדוף את טענת התובעים, כי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורי התובע.

19. כפי שנאמר בהחלטה הקודמת - אין בעובדה שבפס"ד טבדי נדון מקרה של שנת עבודה עם הפסקה קצרה והעסקה מחדש משך 10 שנים כ"ארעי" ואילו במקרה שלנו התובע הועסק כ-4 שנים, פוטר והועסק מחדש, כעבור כשלושה וחצי חודשים, כעובד ארעי למשך כמעט 10 שנים, כדי לשנות את המסקנה המשפטית, שאין מדובר כאן ברצף בין תקופות העבודה, לשם ספירת שנות העבודה במעמד עובד ארעי, עליו חלים הסכמי חברת חשמל.

20. בהחלטה הקודמת הזכרנו את נושא תום הלב הנדרש ביחסי עבודה. לאחר ששמענו את העדים התחזקנו בדעתנו, כי העובדה, שהמבקש קבל כבר ביום 6.2.05, מכתב בו נאמר לו "ברחל בתך הקטנה", כי תקופת העסקתו לא תוכל להמשך מעל 10 שנים והוא, או הארגון, לא מחו על אמירה זו ולא העלו כבר אז, את טענתם דהיום, כי מדובר בעובד ש"ארעיותו" הסתיימה, לגרסתם - לכל המאוחר - ב-8/02, מצביעה על כך שגם התובעים לא סברו, באמת ובתמים, שהמבקש סיים את תקופת הארעיות קודם שפוטר, לאחרונה. בנושא זה יש לתת את מלוא המשמעות לאמור בהצהרות עליהן חתם התובע עם תחילת העסקתו בתקופה השלישית, ולפיהן החל לעבוד ביום 20.3.97, כעובד ארעי. יש לציין, כי באחת ההצהרות היתה התייחסות מפורשת למועדי ההתחלה והסיום של התקופה השניה וחתימת התובע על המסמך משמעה אישור פרטים אלה וכן המשפט "בגין התקופה הקודמת קבלתי את כל המגיע לי ... ואין לי כל טענות ו/או דרישות ממין כלשהו כלפיהם בגין תקופת עבודתי הקודמת ו/או סיומה ו/או הנובעות ממנה" [נספח י', סעיפים ב'-ג']. אנו סבורים, כי אף לו היה ממש בטענה, שלא היתה הפסקה אמיתית בהעסקת התובע בתום התקופה השניה - ולא זה המצב - ההגינות מחייבת מניעת העלאת טענות ממין זה.

21. בנקודה זו נסב את תשומת הלב לכך שעד נוסף מטעם התובע, מר יצחק עזרן, חבר ועד העובדים במרחב הצפון, על אף שהצהיר, כי מדובר במקרה חריג וקיצוני של תובע שעבד "17 שנים" בחברת החשמל [ת/2, סעיף 3], אישר עת נחקר נגדית, ביום 28.6.07, כי התובע "הגיע ל-10 שנים עכשיו ..." [עמ' 4, ש' 9]. בזאת הסביר מר עזרן מדוע, להבנתו, לא יצא ארגון העובדים להגנתו של התובע בשנים עברו, לפני שהוגש הליך זה. אין צורך להכביר מילים על כך ששתיקת ארגון העובדים משך שנים רבות ואי העלאת טענה בדבר חלוף התקופה המקסימלית להעסקת התובע כעובד ארעי, לפי ההסכמים התקפים בחברת החשמל, מאפסת את המשקל שיש ליחס לטענות אודות תקופת העסקה נמשכת אחת, המועלות בדיעבד ובאיחור ניכר, לעומת המועד בו היה צריך לטעון טענה כזו, בפה מלא, לו האמינו בה בתום לב.

22. משלא הוסיפו התובעים בסיכומיהם בכתב התייחסות חדשה לנושאים אחרים שנזכרו בסיכומיהם בבקשה, בעל-פה, אין לנו, אלא, לצאת מהנחה שלא מצאו בחומר שהוגש לנו בסיס לסתור את הקביעות הלכאוריות שבהחלטה הקודמת. כך, למשל, ניתנה לתובעים הזדמנות להציג למנכ"ל חברת החשמל שאלות בכתב והם הסתפקו בתשובותיו הכתובות, שצורפו לתצהיר המשלים של מר מרדכי ולדמן [נ/2, נספח ד']. ככל הנראה, שוכנעו אף התובעים, כי כל שהבטיח המנכ"ל לתובע, במפגש חטוף שהיה ביניהם בעת שהמנכ"ל ביקר בבתי המלאכה בהם עבד התובע, סמוך לפיטוריו, הוא "לבדוק מה ניתן לעשות" [תשובה 4, שם], והמסקנה לאחר בדיקתו היתה - "כי לא ניתן שלא להפסיק את העסקת העובד" [תשובה 6, שם]. התובעים תקפו בסיכומיהם את הפיטורים ב-12/96 ולא ב-3/07.

23. כפי שנאמר לא אחת בפסיקה, בהחלטה על הפסקת עבודתו של עובד ארעי בחברת החשמל, לאחר 10 שנות עבודה, יש הכרח למיין מועמדים רבים המתחרים על תקנים קבועים מועטים. נלקחים בחשבון נתונים שונים ובהם, קיומו של תקן פנוי, מצב הפרוייקטים של החברה ואפשרויות התעסוקה של העובדים הקבועים. אשר על כן, אין די בהערכה חיובית על עובד ע"י מנהליו הישירים ובכך שהרגיש כי "נתן את הנשמה". כשמביאים בחשבון את העובדה, שלא נסתרה הצהרתו של מר ולדמן, שההערכות המקצועיות על התובע לא היו ברמה המצדיקה לראות בו עובד ראוי לקבל קביעות - בתקן, שהפך למוצר נדיר יותר ויותר בחברה [נ/1, סעיפים 11-14 ונספחי י"ב] - נמצא, כי לא נפל כל פגם בהחלטה על הפסקת עבודתו של התובע בחברת החשמל.

24. משלא עלה בידי התובעים להצביע על שיקולים זרים שנפלו בהחלטה על פיטורי התובע, עקב סיום 10 שנים בהן הועסק כ"ארעי" - אין מקום להורות על השבתו לעבודה.

סיכום

25. פיטורי התובע היו כדין, בהתאם למערכת ההסכמית שהיתה תקפה ומחייבת בינו לבין חברת החשמל, במועד פיטוריו. מאחר שלא הובאה כל ראיה להבהרת הסכומים שנתבעו כסעד חלופי - למקרה שייקבע, כפי שקבענו, שהפיטורים היו כדין - איננו מוצאים הצדקה להתייחס לרכיב כספי כלשהו; לפיכך - התביעה נדחית, על כל ראשיה.

26. בהתחשב בתוצאה, אך, גם במצבו האישי של התובע, נראה לנו מידתין לחייב רק את ארגון העובדים בהוצאות חברת החשמל וזאת בסכום של 5,000 ₪, שכ"ט עו"ד, בצרוף מע"מ כדין; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

27. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, 19 באוגוסט 2008 (י"ח באב, תשס"ז), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ צדדים בדואר רשום.

דב כספי

נציג עובדים

אהרן אופיר

נציג מעבידים