ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה ליברטי נגד מדינת ישראל :

בש"פ 2036/06

העורר:
משה ליברטי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 1.1.06, בתיק ב"ש 22084/05, שניתנה על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום קריית גת, באשמת ביצוען של עבירות אחדות: קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבניין, גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, גניבה והסגת גבול. על פי גרסת המשיבה, קשר העורר עם אחרים לפרוץ למפעלי ים-המלח ולגנוב מתוכם מטילי מגנזיום. לצורך כך רתם העורר לקשר את טל אסוס, המועסק כנהג משאית בחברת הובלה שמשרדה בנס-ציונה, וכן שני עובדים של מפעלי ים המלח – יוסף פלדמן ואהרון בן עברי (נאשמים 4 ו-5 בכתב האישום).

על פי גרסת המשיבה, ביצעו הקושרים את זממם בתאריך 7.9.2005. אסוס, שהגיע למפעלים עם המשאית והופנה לחנות ליד השטח המיועד להעמסה, הותיר שם את משאיתו ונסע עם אחיו של העורר, יורם ליברטי, אל מחוץ למפעלים. בשעת לילה שב אסוס ופגש, בדימונה, את יורם וכן את אהרן בן עברי, והשלושה נסעו למפעלי ים המלח מתוך כוונה להוציא את המשאית לאחר שהסחורה הועמסה עליה. אולם, בהגיעם למקום התברר כי לא יוכלו לעשות זאת, הואיל ושערי המפעלים היו נעולים, ולפיכך, נאלץ אסוס להמתין עד לשעות הבוקר. בסביבות השעה 06:00 עזב אסוס מלווה בבן עברי את שטח המפעלים, תוך שהאחרון מציג בשער תעודת משלוח מזויפת, בה נקבע יעד פיקטיבי – מפעלי המתכת באשדוד. בהגיעם לצומת פלוגות, פגשו השניים את העורר, אשר הנחה אותם לנסוע למושב שדה עוזיה, שם נפרקה הסחורה בהשתתפותו הפעילה.

באישום נוסף שיוחס לעורר נטען, כי בחודש יוני 2005 הוא נכנס למטווח של צה"ל המוכרז כשטח סגור, ובסיועו של אחר הם חתכו חתיכות ברזל מתוך נגמ"ש, העמיסו אותן על רכב, והסתלקו מהמקום.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית משפט השלום נעתר לה. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה, ובכך עוסק הערר שבפני.

2. שתי ערכאות קמא אשר בדקו את הראיות עליהן עתידה המשיבה להסתמך להוכחתו של כתב האישום, מצאו כי יש בהן, לכאורה, כדי לבסס את הרשעת העורר. בקביעה זו לא מצאתי פגם. נהפוך הוא.

משנחקר העורר לראשונה הוא טען, כי אחד, "איציק", הציע לו לרכוש ממנו אלומיניום אותו החזיק בפרדס כלשהו. העורר לא מיהר לסכם את העסקה, ונטל את אחד המטילים שהוצעו לו לבדיקה, שבעקבותיה התברר לו כי מדובר במגנזיום (ראו הודעת העורר מיום 6.10.2005). העורר אישר כי "מהתחלה היה חשש קטן לגבי הסחורה" (ההודעה מיום 7.10.2005, עמ' 2), אולם נראה כי פיעם בו יותר מאשר חשד סתם, הואיל והוא הוסיף ואישר שלאחר שהסחורה נמסרה לידו: "אני הורדתי את המדבקות מכל משטח אחרי ששמתי את המגנזיום אצל בוארון" (עמ' 2 להודעה). יתרה מכך, עתה שוב אין ספק כי העורר לא רכש את מטילי המגנזיום מ"איציק", הואיל ומתוך הודעות שמסר אסוס, אשר עתיד להעיד מטעם המשיבה במשפטו של העורר, עולה כי אותם מטילים הוצאו שלא כדין ממפעלי ים-המלח, הובלו בו ביום על פי הנחייתו של העורר לשדה עוזיה, ושם הוא סייע בפריקת הסחורה והסרת סימני הזיהוי שהיו עליה. ואם בכך לא די כדי להבהיר מי היה ההוגה, היוזם, והרוח החיה בביצוען של העבירות, די להפנות לעובדה כי היה זה העורר ולא אחר שחיפש, עובר למעצרו, קונה למטילי המגנזיום.

3. העבירות המיוחסות לעורר לוו במחשבה, תכנון מוקדם, ומידה לא מבוטלת של תעוזה. בכל אלה יש כדי להצביע על העורר, העוסק סחר במתכות כל ימות השנה, כמי שנשקפת ממנו סכנה מוחשית לשלום הציבור ולרכושו. תפקידו המרכזי בפרשה, הוא גם זה המצדיק את מעצרו חרף העובדה שמעורבים אחרים, וביניהם פלדמן ובן עברי, מתהלכים חופשי. אכן, אם תוכחנה העובדות המיוחסות לשני אלה, כי אז יהיה נכון לקבוע כי הם חטאו בפרשה חמורה שעה שנתנו את ידם לגניבה של סחורה בהיקף ניכר ממעבידם. אולם, גם במצב זה שוב אין ספק כי חלקו של העורר בפרשה גדול פי כמה. אם תוסיף לכך את ערכו הרב של הרכוש הגנוב, ואת המסקנות הלא-מחמיאות העולות מתסקיר המעצר שהגיש שרות המבחן, שוב אין ספק כי מסוכנותו של העורר מחייבת מעצר ממש.

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, ט"ו באדר תשס"ו (15.3.2006).


מעורבים
תובע: משה ליברטי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: