ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי צוקרט ושות' נגד המאיר :

בפני כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

תובעת/משיבה

צבי צוקרט ושות'

נגד

נתבעים/מבקשים

10. אמיראונאוט בע"מ
11. נכסי ורדה בע"מ

החלטה

זוהי בקשה לדחיית התובענה על הסף,, מהסיבה, כך המבקשים, שמדובר בגלגול שני של אותן טענות שכבר נדחו על ידי ביהמ"ש המחוזי וקיים מעשה בית דין והשתק עילה.
בתביעה הראשונה עתרה התובעת להצהיר כי הינה בעלים של חנויות במקרקעין וזו נדחתה על ידי כבוד השופטת פלפל, אשר קבעה, כי גם אם התובעת השתמשה בחנויות באופן בלעדי במשך כל התקופה, אין בכך כדי להוות זכות במקרקעין..
בפס"ד שניתן על ידי המפקחת על בתים משותפים נקבע, כי עד למועד התקנת השער בחצר, בעלי הדירות נהגו ברכוש פרטי ומשותף כברכושם, מה שמהווה פגיעה בזכות קניינית של בעלי דירות אשר רכשו חניות במיטב כספם. עוד נקבע, כי בעל דירה שעושה שימוש ברכוש משותף כגון חניית רכבו בחצר משותפת, אינו זכאי לחניה השווה לזכות חניה של מי שרכש נחיה בכספו. גם המפקחת פסקה, כי שימוש בחניה ברכוש משותף אינו מקנה זכות חניה, זוהי הרשאת חינם הניתנת לביטול, ומתן שלט לחניה לכל בעלי הדירות תפגע באלה, שלהם חניה שרכשו במיטב כספם.
לכן, טוענים המבקשים, קיים השתק עילה, השתק שיפוטי, חוסר סמכות עניינית, כיוון שעסקינן בזכות במקרקעין ולא בשימוש וחזקה. בנוסף, טענת התובעת לזכות חניה נדחתה בפסק דין

התובעת הגיבה, כי ההליך בבית המשפט המחוזי התנהל בגין טענות התובעת לבעלות ביחידה ושלול חניות שלטענתה, הוצמדו לה במעוד רכישתה . ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת הבעלות בדירה ודחה את טענת הבעלות בחניה. בתביעה דנן, עותרת המשיבה לקבוע שיש לה זיקת הנאה בחניות.
המשיבה טוענת כי אין השתק עילה ו/או השתק פלוגתא כיוון שקביעות ביהמ"ש המחוזי התייחסו לטענות הבעלות שהועלו על ידה לגבי החניות, והקביעה שאינה הבעלים של החניות, אינה מהווה מחסום לזיקת הנאה.

המשיבה טוענת כי לא הייתה צד להליכים בפני המפקחת ואין לגביה השתק.

המבקשים בתשובתם טוענים, בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני נקבע לגבי זהות העילות, כי אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, קם מחסום המשתיק את התובע מלחזור על התביעה השניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת. ולעניין עילת התביעה המהווה מעשה בית דין, הרי שהמבחן הינו, האם יכול והיה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנזיקין בתביעה אחת המבחן לעניין זה רחב יותר וקובע השיקול שלא מן הדין להטריד את התובע בתביעות רבות של אותו מעשה. אם כל אחת משתי התביעות מבוססות על עילה שהיא, ביסודה, זהה אך התביעה השניה מכילה פרט או פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת, הגם שהיו קיימים בעת שזו הוגשה, אזי במשפט השני תעמוד לנתבע הטענה של מעשה בית דין.

טוענים המבקשים, כי התביעה דנן עוסקת בפרטים שהיו קיימים בעת שהוגשה התביעה הראשונה, שהתובעת, מסיבותיה, לא טענה דבר לגביהן וזהו גלגלו שני של אותה תביעה. ביהמ"ש המחוזי קבע שאין לתובעת זכות קניינית בחניות, ועתה מבקשת היא, שבית המשפט יקבע, שיש לה זכות שימוש שאינה קניינית.
פסק הדין של המפקחת אסר כל אפשרות חניה בשטחי הרחבה.

אני מקבלת את טענת המבקשות.
מדובר בהשתק עילה, לאחר שביהמ"ש המחוזי קבע באופן חד משמעי, שגם מי שעשה תקופה ארוכה שימוש בחניה, אינו זכאי לחניה כמו זכאותו של מי שרכש חניה.
כבוד השופטת פלפל קבעה, בהפ (ת"א) 552-08 צבי צוקרט בע"מ נ' מוגשם חב` למפעלי בנין בע"מ, כי אפילו השתמשה המבקשת בחניות באופן בלעדי במשך ארבעה עשורים, יכול שהדבר נבע מכוח רשות מכללא. כפי שנפסק, רשות הנלמדת בדיעבד ממשך הזמן שחלף אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין, אלא טענת הגנה בלבד מפני תביעה בגין הסגת גבול. עקרונית, רשות שנלמדה מכללא אינה מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת.
מכאן שאף אם הסכימו המשיבות 1-2 לשימוש של המבקשת בחניות, הרי שעצם השימוש לא הקנה כל זכויות למבקשת או הגביל בדרך כלשהי את זכות המשיבות 1-2 לעשות בחניות כרצונן, ובכלל זה להעבירן לאחר. משכך, לא נפגעו אף זכויותיו של האחר שרכש את החניות, בהסתמך על הרישום בטאבו וכך הלאה עד לבעליהן הנוכחיים, הם המשיבים 3 ו-4.
בנוסף, בעלי החניות שבמחלוקת יכולים להביא לסיומה של הרשות מכללא, ובאמצעות גילוי דעתם על כך למבקשת. המשיבים 3-4 גילו דעתם למבקשת כי הם מבקשים ממנה לחדול מלהשתמש בחניות שבמחלוקת, ואף גידרו אותן לשם מניעת המשך השימוש בהן. משכך באה לידי סיומה הרשות מכללא ואל למבקשת לעשות בחניות שימוש נוסף.

מכאן שקיים השתק עילה לגבי עילת התביעה בתובענה דנן ויש לדחות אותה על הסף.
אני דוחה את התביעה נגד המבקשים

המשיבה תשלם את הוצאות המבקשים בסך 2500 ₪.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ג, 26 יולי 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צבי צוקרט ושות'
נתבע: המאיר
שופט :
עורכי דין: