ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסנוב בכור נגד נדב מתיתיהו :

1

בתי המשפט

בבית משפט השלום בירושלים

א 014450/04

לפני

כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים

15/08/2008

בעניין:

ניסנוב בכור

התובע

נ ג ד

1. נדב מתיתיהו

2. נדב שמואל (עניינו הסתיים)

הנתבעים

פסק דין

תמצית התביעה:

1. בפני תביעה המושתתת על עילה שטרית ועילה חוזית, לתשלום חוב ולמימוש שיק ביטחון, אשר בגינו הוגשה בקשה להתנגדות לביצוע שטר. התובע, מבקש לממש את שיק הביטחון, עליו חתום הנתבע 1 לתשלום חוב, שלטענתו הוא חוב של שני הנתבעים.

2. לטענת התובע, הנתבעים, ביחד ולחוד, שפעלו כשותפים, הם בעלי חוב כלפיו בשל רכישת סחורות ממנו, הואיל ולא דאגו לתשלום מלוא התמורה וגם בעת שבוצעו תשלומים באמצעות המחאות של צדדים שלישיים, הללו חוללו. כך גם נטען, כי סופקה סחורה ע"י התובע לידי הנתבע 1, בהזמנתו וכן אף באספקה ישירה לביתו, בו בוצעו עבודות שיפוץ, ע"י הנתבעים, או מי מהם.

3. התובע טוען, כי הוא היה רשאי למלא את פרטי שיק הבטחון, הואיל והיתה הסכמה מצד שני הנתבעים, להחזקתו כשטר ביטחון, לתשלום התמורה עבור הסחורה שסופקה להם.

4. הנתבע 1 מכחיש את קיום החוב לגביו וטוען כי שיק הבטחון בחתימתו, יועד אך ורק להבטחת החזרת "שרוולים" אותם קיבל הנתבע 2 מהתובע לצורך בניה (להלן – "השרוולים") או להבטחת התשלום בגינם. שיק הבטחון, לא נועד להבטחת תשלום כלשהו למעט ה"שרוולים" ומשהללו הוחזרו לתובע, אין לעשות בו שימוש כלשהו.

5. הנתבע 1, מתכחש גם לחבותו לתשלום לתובע בגין קבלת סחורה, שסופקה על ידי התובע לנתבע 2 וטוען, כי כל הסכמה שהושגה בין התובע לנתבע 2 לעניין שיק הבטחון, אינה הסכמתו. לפיכך, לטענתו, התובע אשר מילא את פרטי שיק הבטחון על מנת לגבות חוב נטען כנגד הנתבע 2 , פעל בחוסר הרשאה והוא אינו אוחז כשורה. לדבריו, פג תוקפו של השיק, עם החזרת ה"שרוולים" ומשלא ניתנה כל הסכמה מצידו, לשימוש בשיק, לכל צורך אחר.

6. כך גם קיימת, לדברי הנתבע 1 מחלוקת, בדבר גובה החוב של הנתבע 2 לתובע כפי שהללו הוצגו בכרטסות של התובע ביחס לסחורה שנרכשה מהתובע, על ידי הנתבעים או מי מהם.

7. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, וניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה המחייב אותו במלוא סכום התביעה. לפיכך, פסק הדין מתייחס לנתבע 1 בלבד.

8. יוער, כי הנתבע 2 שהתייצב כעד מטעם הנתבע 1 , לא הכחיש בעדותו ואף אישר, את נכונות החיובים שנרשמו בכרטסות של התובע ולחובותיו לפיהם.

המסכת העובדתית:

9. התובע הינו הבעלים של עסק, למכירה ושייוק של חומרי בניין. הנתבע 2, הזמין סחורה מהתובע, אך הותיר חובות בגין אי תשלום חלק מהתשלומים אותם הוא נידרש לשלם עבור הסחורה. על כך כאמור, ניתן פסק דין כנגד הנתבע 2.

10. הנתבעים הם אחים ומהעדויות וכתבי בי-דין עולה, כי הנתבע 2 פעל כקבלן ובנה תוספות לדירות קיימות בבניין בו לנתבע 1 , דירה בבעלותו. הבניה בוצעה, הן בדירת הנתבע 1 והן בדירות של שכנים בבניין.

11. בחודש ספטמבר 2003, ביקש הנתבע 2 מהתובע "שרוולים" לפינוי פסולת בניין. בתמורה, דרש התובע דמי שכירות והפקדת שיק בטחון, ללא רישום סכום בשיק הבטחון (להלן – "שיק הבטחון") להבטחת החזר ה"שרוולים" ותשלום דמי שכירות בגינם.

12. הנתבע 2, מסר לתובע שיק בטחון, שעליו היה חתום הנתבע 1. בסיום השימוש ב"שרוולים", החזיר הנתבע 2 את ה"שרוולים" לתובע ושילם את דמי השכירות עבורם. למרות זאת, שיק הבטחון נשאר בידי התובע.

13. מוסכם על הצדדים, כי הנתבע 1 חתם על שיק הבטחון ואילו יתר הפרטים על השיק, מולאו על ידי התובע, לאחר שהוחזרו ה"שרוולים".

14. התובע טוען, כי הנתבע 2 מסר לו שיק בטחון של אחיו-הנתבע 1 , כאשר בתחילה, זה אכן יועד לתשלום דמי שכירות והחזר ה"שרוולים". לטענת התובע, הנתבע 2 פנה אליו וביקש לרכוש ממנו סחורה נוספת. על מנת להסדיר את המשך רכישת סחורה ממנו, ביקש הנתבע 2 , להסב את שיק הבטחון של הנתבע 1 , כך שישמש כביטחון להבטחת תשלום, בגין רכישת הסחורה נוספת. סחורה, אשר לטענת התובע, נועדה בין היתר לשיפוץ דירתו של הנתבע 1. התובע, הסכים לכך וסיפק את הסחורה . משלא פרע הנתבע 2 את החוב בגין הסחורה הוספת, ביקש התובע לממש את שיק הבטחון לכיסוי החוב שלא שולם ולכיסוי תשלומים, ששולמו בהמחאות דחויות של צדדים שלישיים שניתנו לתובע ע"י הנתבע 2 וחוללו.

15. התובע העיד, כי הוא סיפק את הסחורה לנתבע 2 ובין היתר סיפק סחורה, ישירות לביתו של הנתבע 1. לדבריו, הנתבע 1 התחייב בפניו, בפגישה שהתקיימה ביניהם בבית הוריו של התובע, ביום 28.2.04 (להלן-"הפגישה"), שהוא יהיה אחראי לתשלום עבור הסחורה וכי הוא מודע לחוב. כך גם העיד, כי הנתבע 1 ביקש מהתובע, שתינתן להם שהות להסדרת החוב וכן שתימשך אספקת סחורה, בכדי שיעלה בידיהם לסיים את העבודות.

16. לדברי התובע, מאחר והנתבעים, לא עמדו בהתחייבות ולא הסדירו את חובם, מימש התובע את שיק הבטחון להחזר החוב וכן להחזר תשלומים, ששולמו על ידו לספקים עבור סחורה שהוזמנה על ידו מהם לבקשת הנתבע 2. תשלומים, אותם הוא נאלץ לשלם מכיסו, הואיל והמחאות אותם נתן הנתבע 2 לתובע לצורך כך, חוללו.

17. הנתבע 1 טוען, כי התובע אוחז שלא כשורה בשיק שלו, מאחר והוא חרג מהרשאה שלשמה הוא נועד. לדבריו, מסירת שיק הבטחון, היתה מסירה על תנאי, כאשר רק בהתקיים התנאי, שבעבורו הוא הוצא, עומדת לתובע הזכות לפדות אותו. לפיכך, הרשאה למילוי פרטי השיק על ידי התובע, יועדה מראש לעניין החזרה של ה"שרוולים" ופדיון דמי השכירות בגינם. משהוסב שיק הביטחון, לטובת עניינים אחרים ללא הרשאתו, התבטלה בפועל זכותו של התובע להשלים את פרטי השטר. השלמת פרטים, שנעשתה על ידי התובע, שלא כדין. לדבריו, עם החזרת ה"שרוולים" ותשלום דמי השכירות בגינם, פג תוקפו של שיק הבטחון והיה על התובע להחזיר לו את השיק. התובע מסיבותיו הוא ובשל טענות שונות, סירב להחזיר לו את השיק, למרות מספר פניות שלו אליו בנידון.

העילה השטרית:

18. על התובע, מוטל הנטל להוכיח כי הנתבע 1, נתן הסכמתו לשימוש בשיק הבטחון כבטוחה לצורך אספקת הסחורה הנוספת. זאת תוך בחינת מרכיבי החוב שהתובע טוען לו ואשר בגינם הוא עשה שימוש בשיק, לכיסוי אותו החוב.

החלק האחד של החוב הנטען, הוא בגין אספקת סחורה נוספת, מבלי שמי מהנתבעים שילמו עבורה בעת רכישתה או לאחר הרכישה. החלק השני של החוב הנטען, הוא לכיסוי המחאות של צדדים שלישיים, שנמסרו לתובע על ידי הנתבע 2 , עבור הסחורה הנוספת, אך חוללו.

19. התובע, העיד על מערכת יחסי עבודה שלו עם הנתבע 2 באספקת הסחורה בטרם ולאחר מתן ה"שרוולים" וכן על ההסכמות אליהן הוא הגיע עם הנתבעים, ביחד ולחוד, בנוגע לתנאים למכירת הסחורה הנוספת וזאת, לאחר שהוחזרו לו כבר ה"שרוולים".

20. ליבה של המחלוקת העובדתית היא, האם לאחר ששיק הבטחון מילא את יעודו בעת החזרת ה"שרוולים", ניתן היה עדיין לעשות בו שימוש, כביטחון לאספקת הסחורה הנוספת. אם וככל שיוכח, שבהסכמת הנתבע 1, נותר שיק הבטחון בידי התובע וזאת הפעם, עבור הסחורה הנוספת ולא עבור ה"שרוולים", הרי שיהיה בכך כדי להתיר את השימוש אותו ביקש התובע לעשות בו. הנתבע 1, רשאי היה להגיע להסכמות על שימוש אחר בשיק הבטחון, להחזר חוב עבור סחורה נוספת, מבלי שיהיה צורך במסירת שיק חדש לביטחון. אך זאת כאמור, רק אם יוכח, כי אכן ניתנה הסכמת הנתבע 1 לכך.

21. התובע כאמור לעיל טען כי הנתבע 1, לא עמד על החזרת שיק הבטחון לידיו, עם ולאחר שהוחזרו ה"שרוולים" לתובע. מהעדויות עולה , כי הנתבע 2 אכן שכנע את התובע, להמשיך ולספק לו סחורה נוספת, למרות שהצטבר חוב בגין אספקת סחורה קודמת, בהסתמכו על שיק הבטחון של הנתבע 1, שהיה מצוי עדיין בידי התובע, למרות החזרת ה"שרוולים".

22. מעדות התובע עולה כי הנתבע 2 מצידו, לא דרש את החזרת שיק הבטחון לידיו, עם החזרת ה"שרוולים". ההיפך הוא הנכון. מעדות התובע, שהיתה עקבית וברורה, עלה כי הנתבע 2 אמר לו, בעת שרצה להחזיר לו את השיק:"הוא (הנתבע 2 – מ.ל.) אמר לי תשאיר את השיק של מתי ואני לא אתן לך שיק בטחון אחר. שמואל אמר לי, תשאיר את השיק אני משפץ את הדירה של אחי (הנתבע 1 – מ.ל.)" (עמ' 13 שורות 24-22). עדותו גם מתיישבת, עם עדותו של הנתבע 2, אשר נגדו ניתן פסק דין והתייצב למתן עדות בתמיכה לגירסת הנתבע 1. לדבריו, לא היה ביכולתו לתת שיק בטחון שלו בתקופת רכישת הסחורות ובתקופת שכירת ה"שרוולים", היות והוא היה חייב מוגבל (עמ' 18 שורות 18-14).

23. לפיכך, אני מקבלת את גירסת התובע על השארת שיק הביטחון בידיו, לבקשת הנתבע 2. זאת תוך יצירת מצג בפניו, כי יהיה בכך משום בטוחה לתשלום עבור הסחורה הנוספת שסופקה לו, ללא תשלום. כל האמור, הוא בהתייחס לעמדת הנתבע 2 - בקשתו והסכמתו ביחס לשיק הביטחון ומבלי שהוכח, שהנתבע 2 הביא או הציג בפני התובע את הסכמת הנתבע 1 לכך ומבלי שהוכח שהנתבע 2 הביא זאת לידיעת הנתבע 1 וכי קיבל את הסכמתו לכך.

24. מעדות התובע (עמ' 11 שורות 10—30) וכן מעדות אחיו דוד העובד בעסק של התובע (להלן- "העד דוד") (עמ' 15 שורות 6- 10 ) עולה, כי נכונותם להמשיך לספק סחורה נוספת, למרות אי תשלום חובות בגין הסחורה הקודמת עד לסכומים של 30,000-40,000 ₪, היתה בשל המצג שהוצג על ידי הנתבע 2, כי שיק הביטחון, מהווה בטוחה ראויה לתשלום עבור הסחורה. השתכנעתי, כי כך הם סברו, בהסתמכם על דברי הנתבע 2. יוער כי אם לא כן, לא סביר להניח שהתובע, היה ממשיך לספק לנתבעים, או מי מהם, סחורה נוספת, בפרט כאשר לא מדובר בלקוח גדול שיש לו היכרות רבת שנים עם התובע. שכן, התרשמתי שמדובר בהיכרות קצרת ימים, בין התובע לנתבע 2 ולא היו לפניה קשרי עבודה ביניהם, אשר יכול, שיבססו יחסי אמון ו/או אינטרס להמשך קשרי עסקי ביניהם, גם ללא בטוחות לתשלום עבור הסחורה ועבור חוב כבד קודם.

25. משהגיע החוב לסכומים גבוהים יותר, עד ל-75,000 ₪ לטענת התובע, ולא שולם בגין הסחורה מהעבר והסחורה הנוספת, סרב התובע לספק עוד סחורה לנתבעים. ( עדות התובע עמ' 11 שורות 23—26 ).

26. מעדות התובע למדתי, כי היו אמנם מפגשים שונים בינו לבין שני הנתבעים, בין אם בנוכחות אחיו של התובע-דוד ובין אם בלעדיו. למרות זאת, לא הוכח כי באותם מפגשים עם הנתבעים, ניתנה הסכמתו של הנתבע 1 לכך ששיק הבטחון, ישמש כבטוחה לסילוק החוב בגין הסחורה הנוספת. לא די בנוכחותו של הנתבע 1 בפגישות הנ"ל, כדי להוות ראיה להסכמתו לכך שהשיק ישמש בטוחה לצורך רכישת סחורה נוספת.

27. יתירה מכך, מעדותו של התובע עולה, כי הנתבע 1 ביקש את שיק הבטחון בחזרה לידיו, ואילו התובע השיב לו: "אני לא אשתמש בשיק הבטחון, אמרתי לו שהוא ישלם את הסכום שהוא חייב, ונעשה הסדר ואז אחזיר לו את שיק הבטחון... מתי (נתבע 1 – מ.ל.) רצה את שיק הבטחון, אמרתי לו שאני אתן לו את השיק רק אצל עו"ד או רב... (עמ' 13 שורות 9-3).

28. גם העד דוד העיד, כי הוא לא שמע את הנתבע 1 מאשר לתובע, להשאיר את שיק הבטחון בידיו (עמ' 15 שורות 18-17). בעדות התובע (עמ' 12 שורות 21-10), מתוארת הפגישה בין התובע לנתבעים, להסדרת החזר החוב ולמתן אשראי לקניית סחורה נוספת ולא נאמר בה, כי ניתנה במסגרת הפגישה התחייבות, או הסכמה של הנתבע 1 לכך שהשיק הבטחון ישמש כבטוחה לכיסוי החוב מהעבר או מתן אשראי לסחורה נוספת.

29. לפיכך אני קובעת, כי הנתבע 2 אכן יצר מצג בפני התובע, לפיו הוא ידאג לתשלום עבור הסחורה הנוספת וכי שיק הביטחון של אחיו, הנתבע 1 ישמש כבטוחה לכך.

30. מנגד, מהעדויות, כמובא לעיל עולה ששיק הבטחון של הנתבע 1 ניתן ע"י הנתבע 2 מלכתחילה,אך ורק לצורך ה"שרוולים".לפיכך,בהתקיים התנאי של החזרת ה"שרוולים", היה על התובע להחזיר לנתבע 1 ישירות או באמצעות הנתבע 2, את שיק הבטחון. המשך החזקת שיק הבטחון ע"י התובע, לא די בו, כדי ליצור חבות של הנתבע 1 לפרעון החוב עבור הסחורה הנוספת (ראה: שלום לרנר, "דיני שטרות", עמ' 347-349 וראה גם ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פד"י ל"ז (3) 830 וע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פד"י לח(4) 281).

31. בנוסף, התובע, אשר הכיר את הנתבע 1 שביקר בחנות לצורך הזמנת וקבלת סחורה (כפי שיורחב להלן) וקיים איתו מפגשים, להסדרת החוב של הנתבע 2 , צריך היה לקבל את אישורו והסכמתו של הנתבע 1 להסבת השיק כבטוחה לרכישת סחורה נוספת. שכן, יכול היה התובע בנקל, לברר עם הנתבע 1, אם אכן נתן את הסכמתו להסבת השיק. זאת לא עשה התובע וכפי שעלה מהעדויות, גם כשהיה ידוע לו כי הנתבע 1 מתנגד לכך ודורש את החזר השיק, דחה אותו התובע, ללא זכות שבדין.

32. היה על התובע לנהוג בתום לב ולהימנע ממילוי פרטי השיק, משידע על התנגדות הנתבע 1 לכך ואין בהחזקה הפיזית בשיק, לאחר החזרת ה"שרוולים" משום מתן זכות, לשימוש בו, מבלי שניתנה לכך הרשאה של הנתבע 1, כפי שנקבע לעיל. על תום הלב הנדרש מאוחז השטר ועל השימוש במידע שהיה קיים ברשות האוחז, ראה גם בספרו של המלומד ש. לרנר, שם (בעמ' 275-272 ).

33. לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 1 , על פי העילה השטרית.

טענת שותפות בין הנתבעים:

34. נטענה טענה, שלא הוכחה כדבעי, על שותפות שהיתה בין הנתבעים, לביצוע העבודות בבניין. לא הובאו כל ראיות ע"י התובע, על קיום שותפות רשומה, או לכל הפחות, על היות הנתבע 1 קבלן, או מי שעוסק בעבודות בניה. לא נטען ולא הוכח, כי הכרטסות ו/או תעודות המשלוח של התובע בנוגע לסחורה שסופקה לבניין, היו ע"ש שותפות או ע"ש הנתבעים כשותפים. עיון בכרטסות מלמד, כי הן נרשמו ע"ש הנתבע 2. בנוסף, לא הוצגו קבלות או חשבוניות שהוצאו ע"ש הנתבע 1 בנוגע לרכישות אשר בגינן זכה התובע לקבל תמורה.

35. בנוסף מהעדויות עולה, כי הנתבע 1 הגיע לחנות על מנת לאסוף סחורה, אך זאת לא ברכב מסחרי, נתון שיכול היה לסייע לכאורה בטענת היותו שותף כעסקי הקבלנות של אחיו. הנתבע 1, הגיע לחנות של התובע, ברכב פרטי בלבד. מדובר על כן בכניסות ויציאות אקראיות של הנתבע 1 לחנות, לענייניו, כפי שיובא להלן ולא כקבלן הפועל ביחד עם הנתבע 2.

36. לפיכך, אני דוחה את טענת השותפות בין הנתבעים לאורך כל תקופת הזמנת הסחורה וביצוע עבודות הבניה . בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה לתשלום החובות ע"י הנתבע 1, במעמדו כשותף, שלא הוכח כאמור.

רכישת סחורה על ידי הנתבע 1 ואספקתה:

37. מעדויות התובע ואחיו דוד וכן מעדויות הנתבעים עולה, כי חלק מהסחורה נשוא החוב, סופקה לנתבע 1 ולעיתים אף נשלחה לביתו של הנתבע 1. יש והנתבע 1 , הוביל בעצמו סחורה מהחנות של התובע לביתו ויש ונעשה משלוח לביתו. הנתבע 1 אינו מכחיש את עדויות התובע והעד דוד בנוגע לכך שהוא, בא בעצמו שוב ושוב לחנות, כדי לבחור ולקבל סחורה. התנהגותו זו, אינה מתיישבת עם טענתו כי הוא לא היה מעורב בבנייה אלא שכר את שירותי הנתבע 2 לצורך כך, כפי שעשו שכניו, ביחסי קבלן- מזמין. מדוע זה ינהג הנתבע 1 לבקר בחנות שוב ושוב, אם כדבריו וכדברי אחיו-הנתבע 2, הוא שכר את שירותיו של הנתבע 2 לביצוע עבודות הבניה בביתו ושילם לו בעבור זאת. צפוי היה, שהנתבע 1, כמו שכניו, יהנה ממלוא שירותיו של הנתבע 2 ולא יטרח לטפל באספקת סחורה לביתו וגם זאת, לא בליווית הקבלן - הנתבע 2.

38. יתירה מכך, הנתבע 1 לא הציג הסכם בינו לבין הנתבע 2, על מנת להוכיח כי מדובר ביחסים בין קבלן ומזמין שירות, לביצוע עבודות הבנייה בביתו. לא הובאה על ידו גם כל ראיה, על ביצוע תשלום כלשהו לנתבע 2 על פי ההסכם, או שלא על פי הסכם, בשל ביצוע העבודות או למימון רכישת הסחורה עבורו ע"י הנתבע 2, לצורך ביצוע העבודות בדירתו.

39. לכך שלא הוצג הסכם כאמור, יש ליתן משקל ראייתי, גם לנוכח זאת שמדובר היה, לכאורה, בהסכם, כדוגמת הסכמים שנחתמו בין הנתבע 2 לשכניו של הנתבע 1, הואיל ומדובר בעבודה דומה, אם לא זהה כפי שעלה מעדות הנתבע 2 (עמ' 17 שורות 29-17).

40. מהעדויות עולה, כי חומרי הבניה שנאספו על ידי הנתבע 1 מהחנות של התובע, היו מיועדים בחלקם, לבנייה בדירתו של הנתבע 1. לדברי הנתבע 2, הנתבע 1 אסף סחורה לצורך עבודתו בשיפוץ דירות שונות בבניין ובכלל זה, לשיפוץ דירתו של הנתבע 1. הנתבע 2 העיד, כי במסגרת זו לקח הנתבע 1 : "מלט, חול וחומרי אינסטלציה" (עמ' 16 שורות 14-11).

41. אם אמנם היה הנתבע 1 מסייע לנתבע 2 , כמוביל בלבד, צפוי היה שיאסוף סחורה שהוכנה מראש ע"י התובע, בהזמנת הנתבע 2. לא כך ארע. שכן, מהעדויות עולה, כי הנתבע 1 לא אסף חומרים שהוזמנו מראש על ידי הנתבע 2, כי אם במספר מקרים, הוא הגיע לחנות ובחר סחורה לעצמו.

42. בנוסף לכך, מעדות הנתבע 2 עולה, כי הוא הבחין בין חוב שלו לחוב של אחיו, הנתבע 1. כאמור בעמ' 16 שורות 20-18, בהתייחס לסכום התביעה:

"ש. מה יש לך לומר כנגד סכום התביעה?

ת. אם תוכל לפרט אני יכול להתייחס. החוב שלי או של אח שלי...?"

עמ' 17 שורות 2-1:

"ש.ת. אם המספרים האלה מסתדרים, אין לי טענות שה חוב שלי

פרטי. עכשיו לא באנו בשביל החוב שלי, אלא בשביל החוב

של אחי...".

43. לפיכך, מעדותו של התובע, נתבע 2 ומעדותו של העד דוד עלה כי אכן, חלק מהסחורה אותה אסף הנתבע 1, נועדה לשיפוץ דירתו הוא. הנתבע 1, בהתנהגותו הראה מעורבות בפרטי הסדרת קבלת הסחורה ולא בכדי. לנתבע 2, לא היו באותה עת די אמצעים כספיים לתשלום עבור הסחורה, בהיותו חייב מוגבל באמצעים ועל כן, ניתן שיק הביטחון עבור ה"שרוולים", ע"י הנתבע 1. זאת בשעה שהנתבע 1 העיד, כי הוא אינו נוהג לשמש כערב, וודאי שלא היה מסכים להיות ערב לאחיו , הנתבע 2.(עדות הנתבע 1 עמ' 22 שורות 11-13 ). הנתבע 1 ידע על הקשיים בהם נתון אחיו, הנתבע 2, וזאת לכל המאוחר בפגישה שלהם עם התובע,בחודש פברואר, בטרם מתן האשראי ל"משיכת סחורה " נוספת, בשל ולמרות הקשיים הכלכליים של הנתבע 2.

44. על כך העיד העד דוד(עמ' 15 שורות 8-6):

"נוצר חוב של 40,000 ₪. התחילו לחזור שיקים. מתי (נתבע 1 – מ.ל.) הגיע עם עוד בחור שלו אינסטלטור, הוא ביקש לקחת סחורה ואמר שהם קצת חנוקים. יש לנו כמה עבודות לגמור. עד פסח אנשים ישחררו כספים, לא זוכר את התאריך. "

וכן בעמ' 15 שורות 16-12:

"ש.ת. הם המשיכו לקחת סחורה, על סמך המילה של מתי (נתבע 1 –

מ.ל.) והשיק בטחון שלו. הוא הלך לספקים שלי לקחת על שמי

סחורה, באישור שלי שהוא מגיע לספק ואני מאשר בטלפון.

מתי עשה את זה אישית הוא נסע לבית זית לקחת צבע.

סיפקנו את הסחורה לבית שלו של מתי, ברח' המ"ג ברוממה..."

45. לכך מצטרפת עדותו של התובע, שעשתה עלי רושם מהימן, בנוגע לשיחה בינו לבין הנתבע 1, אשר בה הוא ביקש שהות לתשלום עבור הסחורה. זאת כאשר בסמוך לאחר השיחה, הוא אף אסף סחורה בעצמו (עמ' 11 שורות 22-10). מדוע זה יגיע הנתבע 1 לחנות, אם לא כדי לאסוף סחורה, לאחר קיום השיחה בה ניתנה לו הסכמת התובע לכך, ולא לאחיו, הנתבע 2. עדותו של התובע גם התיישבה עם עדותו של הנתבע 1 , על רכישת סחורה בבית זית באישורו של דוד. סחורה, אשר גם עבורה לא שילם מי מהנתבעים.

46. מהתנהלות הנתבע 1, ניתן אם כן ללמוד, על מעורבות מלאה שלו ברכישת הסחורה ואספקתה לדירתו. זאת, תוך יצירת מצג ע"י הנתבע 1, כי החוב ישולם ע"י הנתבעים, ביחד ולחוד.

47. עולות גם תהיות בנוגע למרכיבי ההתמורה שהגיעה לנתבע 2 מהנתבע 1. הנתבע 1 העיד כי הוא שילם לנתבע 2 עבור העבודה והחומרים אך בה בשעה העיד, כי עבור חומרים שונים הוא רכש ושילם בעצמו. כדבריו: בדברים כמו ריצוף וכלים סניטריים אני שילמתי בעצמי... כמה ברזים הזמנתי בעצמי" (עמ' 20 שורה 18, ו- 25-23 ). בעדותו לא ניתנה אבחנה בין פעולותיו אלו, לבין רכישות מהתובע. מכך גם עולה לכאורה, כי הוא שילם תמורה גבוהה משכניו עבור העבודה, שכן לדברי הנתבע 2 כפי שעלה מעדותו, הסכום היה גלובלי וכלל עבודה וחומרים ביחד.

48. מנגד, אם כשיטת הנתבע 2, הנתבע 1 שילם עבור כל המרכיבים, צפוי היה שתובא ראיה כלשהי לכך על ידי מי מהנתבעים. לא הוצגו קבלות על ביצוע תשלום, בין אם לנתבע 2 ובין אם לספקים מהם נרכשה סחורה ע"י הנתבע 1 וכן לא הוצג ההסכם, על מנת להציג את ההסכמות בין הנתבעים, שהיה בו לכאורה, כדי לתמוך בגירסת הנתבע 1 כדבריו. כל זאת למרות שמדובר בתשלום בסך של 37,000 דולר.

49. חזקה על הנתבע 1, שהיה מציג את מלוא ראיותיו, אילו הללו היו בידיו ועמדו ל