ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאזן נעאמנה נגד מדינת ישראל - משרד הבריאות :

בפני כבוד השופט דאוד מאזן

תובע
מאזן נעאמנה

נגד

נתבעת
מדינת ישראל - משרד הבריאות

פסק דין

בפני תביעה בגין נזק גוף שנגרמו לתובע.

העובדות בקצרה:

התובע יליד 1959.

ביום 19/10/09 עת נכנס התובע לבית החולים דרך שער הכניסה, כך נטען בכתב התביעה, מחסום הכניסה ירד במהירות ופגע בעוצמה בראשו של התובע וכתוצאה מכך נחבל התובע בגופו.

כתוצאה מהתאונה התובע נבדק בבית החולים ובדיקתו העלתה, כי יש לו שפשופים ונפיחות במצח בצד שמאל ( ראו: ת/1) . התובע שהה במעקב רפואי במסגרת קופת חולים, כעולה מהמסמכים (ראו: ת/2).

בבדיקה מיום 21/9/09 בפני רופא המשפחה אובחן:" פצע במצח מעל העפעף שמאל, לא מדמם ,נפיחות ורגישות מקומית."

עדות התובע:

התובע העיד, כי הגיע לבית חולים פוריה ולאחר שהעמיד את רכבו בחניון, הגיע למחסום, הבחין שהשער פתוח ונכנס, תוך כדי, קרש המחסום, ירד על ראשו ונפגע. לאחר מכן התפתח דין ודברים בינו לבין המאבטח.

כתוצאה מהתאונה נפגע ואף ציין, כי עד היום נותר סימן על מצחו.

בבית החולים הוא נבדק, טופל ונשלח לביתו להמשך מעקב.

בחקירתו, אישר כי הוא מכיר את המקום.

אשתו של התובע העידה ומעדותה ניתן להתרשם, כי לא ראתה את אירוע התאונה ישירות אלא הבחינה בו לאחר שהתאספו סביבו מספר אנשים.

עדות המאבטח:

המאבטח העיד לגבי אופי פעולת המחסום, ציין שמדובר בדרך יציאת רכבים מהחניון ולא מעבר להולכי רגל .

המאבטח ציין כי מדובר במחסום אוטומטי שברגע שפוגע בחפץ הוא מתרומם ובתחתית קרש המחסום קיים גומי אשר מגן מפני פגיעות. כמו כן עולה כי המאבטח לא ראה את האירוע ( עמוד 9 שורה 21).

תיעוד מצלמות אבטחה :

הוצג בפני סרטון המתעד בצורה ברורה את האירוע. צפיתי , מספר פעמים, בסרטון ממצלמת האבטחה המתעד את האירוע וניתן לזהות בצורה ברורה את התובע. צפייה בסרטון מחזק משמעותית את גרסת ההגנה ומפריך את גרסת התובע.

רואים בברור כי מדובר ביציאת רכבים מהחניה בלבד ואינה מיועדת לכניסת הולכי רגל, התובע ביקש להיכנס דרכה , למרות האזהרה המפורשת של הגובה הקיים במקום עם תנועת יד ברורה, ולמרות זאת , בחר התובע להתעלם וביקש להיכנס, מסיבותיו הוא, לבית חולים דרך כניסה זו.

עוד עולה כי לא קיימת כל פגיעה במצח של התובע או בראשו ,שכן ברגע ירידת קרש המחסום סובב התובע את ראשו וקרש המחסום שפשף קלות את כתפו של התובע(אם בכלל). צפייה בסרטון מלמדת כי אין פגיעה בראש כנטען על ידו או במצחו כפי שהתיעוד הרפואי מלמד.

עוד עולה כי לאחר שנגע בידו בקרש היא התרוממה באופן מידי.

התוצאה:

לאחר שעיינתי בסרטון ושמעתי את עדויות הצדדים, דין התביעה להידחות.

אין בידי לקבל את עדותו של התובע כלל ועיקר. כל המתבונן בסרטון לומד כי התובע הוזהר שלא להיכנס והוא התעלם בצורה בוטה מהוראת האזהרה ששוגרה לעברו; עשה דין לעצמו וביקש להיכנס ממקום שאסור לכניסת הולכי רגל.

קרש המחסום בעת הירידה לא פגעה בראשו כלל ועיקר כנטען על ידו אל שפשף קלות את כתפו.

אין חולק כי הנטל להוכיח קיומו של נזק גוף מוטל על התובע. לטעמי התובע לא הצליח להוכיח מהפגיעה בכתפו , כי נגרמו לו נזקי גוף. על הפגיעה בתובע כפי שתועדה במצלמות האבטחה חל הכלל של "מעשה של מה בכך".

סעיף 4 שבפק' הניזיקין, הקובע: " לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך".

מכל המובא לעיל, דין התביעה להידחות.

הנני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ג, 05 יולי 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאזן נעאמנה
נתבע: מדינת ישראל - משרד הבריאות
שופט :
עורכי דין: