ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק ירושלים בע"מ נגד גני עדי :

1

בתי המשפט

בבית המשפט השלום בירושלים

א 011211/03

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

בעניין:

בנק ירושלים בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

צנטלר עמנואל ואח'

התובעת

נגד

1. גני עדי

(ניתן כנגדו פסק דין בפשרה)

2. חיים ביאלוסטוצקי

ע"י ב"כ עוה"ד

שטנדל אורי

הנתבעים

פסק דין

1. בפני תביעה כספית בסך 1,097,907 ₪ בגין הלוואת משכנתא שנטל הנתבע מס' 1 (להלן: גני) מהתובעת (להלן: הבנק או התובעת).

2. גני הגיע להסדר פשרה עם הבנק, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 31.1.05. על פי ההסדר, התקבלה התביעה כנגדו במלואה, ואולם ייחשב חובו כנפרד בכפוף לתשלום סך של 450,000 ₪ בתשלומים המפורטים בהסדר. במסגרת ההסדר, הוצהר כי התובעת שומרת על זכותה להמשיך בהליכים כנגד הנתבע 2 לגביית מלוא יתרת החוב.

3. התובעת מייחסת לנתבע מספר 2 (להלן : הנתבע), לבני משפחה שלו ולמקורביו מעשי מירמה כלפי הבנק במספר רב של הלוואות משכנתא, וביניהן הלוואתו של גני. הטענה היא שהנתבע וגני סיכמו ביניהם, שגני יטול את ההלוואה מהבנק עבור הנתבע על סמך הסכם פקטיבי, שלפיו מכר הנתבע כביכול לגני חנות בבני ברק. בתחילת הדרך, מימן הנתבע את תשלומי החזר ההלוואה לבנק, כפי שעשה בהלוואות האחרות שנלקחו מהבנק על ידי הנתבע, קרובי משפחתו ומקורביו. בשלב מסוים, הופסקו תשלומי החזר כל ההלוואות. הבנק ניגש לממש נכסים שניתנו כבטוחה להלוואות וגילה אי סדרים ביחס לרישום הזכויות על הנכסים המשועבדים. כמו כן גילה הבנק חובות אחרים על הנכסים שלא ידע עליהם בשעתו. כתוצאה מכך, לא הצליחה התובעת עד היום לממש את הבטוחות.

מכאן, שהתובעת דורשת גם מהנתבע להחזיר לה את סכום ההלוואה.

4. בכתב הגנתו, טען הנתבע לחוסר יריבות עם הבנק. הוא טען, כי אין כל בסיס לטענות המירמה שהבנק מייחס לו. הנתבע טען, כי כל האחריות להחזר ההלוואה מוטלת על שיכמו של גני על-פי ההתחייבויות שלקח על עצמו כלפי הבנק.

5. מטעם התובעת, הוגש תצהיר של מנהל מחלקת הגבייה בבנק, מר ישראל חדד (להלן: חדד). כמו כן, בהסכמת הצדדים הוגשו פרוטוקולים של עדויות וראיות שהוגשו במהלך משפטים אחרים שהתנהלו בין הבנק לבין מעורבים אחרים בפרשה. בין היתר, הוגש פרוטוקול עדותו של גני בת.א. 1628/04 ומסמכים שהוגשו במהלך עדותו במשפט.

הנתבע מצידו הגיש תצהיר, ואולם לא התייצב לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.9.07. לפיכך, תצהירו נמחק.

לאחר ההוכחות, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

6. התביעה הוכחה בעיקר באמצעות עדותו של גני בת.א. 1628/04, שם העיד על הדברים הבאים:

"ש. תספר לנו על עסקת הרכישה שלצורך מימון הרכישה אתה פנית לבנק ירושלים לקבלת ההלוואה בסך שלמעלה ממליון ₪ .

ת. אחרי ההיכרות שלי עם חיים (הנתבע שבפנינו - ההערה שלי - ש.פ.). אחרי שהלוויתי לו את הכסף אחרי כשנה וחצי, היינו בקשרים והוא הציע לי להיכנס כשותף בעוד עיסקה. לא היה לי כסף להציע אז היה לו ראיון יצירתי, הוא הציע שנעמיד את החנויות כבטוחה לבנק ירושלים ואני כאילו ארכוש את החנויות ואקבל הלוואה מהבנק, ובפועל לא קניתי את החנויות. את כסף ההלוואה הוא משך מהבנק.

ש.ת. למעשה השותפות לא יצאה אל הפועל. יש לי מסמכים כאילו אני שותף בעוד חנות, אבל זה לא נכון. העיסקה לא יצאה אל הפועל, הוא לא קנה בעצם את העוד חנות (כך במקור - ש.פ.) הוא לקח את הכסף של המשכנתא בעצמו ואני החזרתי את הכסף לבנק. ניזוקתי פעמיים, פעם אחת שהלוויתי לו את הכסף ופעם שניה שנאלצתי להחזיר את הכסף לבנק ירושלים. הוא לא החזיר לי גם את הכסף של ההלוואה.

ש.ת. עם בנק ירושלים לא החזרתי את כל הכסף. הגעתי להסדר עם הבנק.

ש.ת. היום סיימתי לשלם את חלקי על פי ההסדר..." . (עמ' 29 לפרוטוקול בת.א. 1628/04, שורות 10-23).

במהלך עדותו שם, הגיש גני הסכם שנערך בינו לבין הנתבע מיום 12.11.01 (ת/7) המסדיר את המכירה "כביכול" של החנות לגני לצורך קבלת הלוואה מהתובעת, בסכום התואם את ההלוואה שנלקחה בפועל מהבנק. במסגרת ההסכם, קיבל על עצמו הנתבע ערבות אישית לתשלום החזר ההלוואה במלואה.

עדותו של גני לא נסתרה.

7. בפנינו מקרה ברור של "שליחות נסתרת", שלפיה פעל גני כשלוחו של הנתבע לקבלת הלוואה מהבנק, כאשר השניים הסתירו מהבנק את זהותו האמיתית של מקבל ההלוואה ואחראי לתשלומה. לפי סעיף 7 לחוק השליחות, התשכ"ה - 1965,

"7. שליחות נסתרת

לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע את זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח ביחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד;...".

מכאן, שהנתבע ("השולח") חייב ביחד ולחוד עם גני ("השלוח") להחזיר את ההלוואה לתובעת.

בנוסף, הראיות מבססות קיומה של עוולת תרמית כלפי הנתבע, מכוחה עליו להחזיר את סכום ההלוואה לבנק.

8. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, שהבנק היה מעוניין במתן ההלוואות השונות לנתבע ולמקורביו, ובלהט מתן ההלוואות לא הקפיד על לקיחת בטוחות מתאימות. לכן, לטענתו, על הבנק לשאת בתוצאות.

אני דוחה את הטענה. גם בהנחה שהבנק היה מעוניין במתן ההלוואות, אין מחלוקת כי גני והנתבע הם שיזמו את מתן הבטוחה לבנק שהתבררה בדיעבד כבעייתית. מכל מקום, לא הוכחה רשלנותו של הבנק בקבלת הבטוחה שהוצעה, גם אם בסופו של דבר, נכשל הבנק במאמציו לממש את הבטוחה.

9. עברתי על טענות ההגנה האחרות של ב"כ הנתבע ולא מצאתי בהן כל בסיס נוכח מצב הראיות כמתואר לעיל.

10. לפי עדותו של חדד בבית המשפט, נראה כי סיכויי הבנק לממש את הבטוחות להלוואה כדי להחזיר את החוב, קלושים. עם זאת, אני קובע כי אם בעתיד יממושו הבטוחות באופן שיזכו את חשבון ההלוואה בתיק הנדון מעבר ליתרת החוב לבנק, הוצאותיו, ריביות וכיוצ"ב, יהא עליו להשיב את יתרת הזכות לנתבעים או מי מהם.

11. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבע, ומחייב אותו לשלם לתובעת סך של 1,097,907 ₪ בצירוף הריבית המקסימלית המתפרסמת על ידי החשב הכללי, החל מיום 8.12.03 ועד לתשלום בפועל, בניכוי כל אחד ואחד מהסכומים ששילם גני על חשבון החוב כמפורט בטבלאות מספר 3-4 שבעמודים 11-12 לסיכומי ב"כ התובעת, כאשר התשלומים משוערכים בהתאם.

12. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ + מע"מ, וכן הוצאות משפט.

13. המזכירות תשלח העתקי פסק-הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום י"ב באב, תשס"ח (13 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא