ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוקיד עומר נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט אלון אופיר

מבקשים

מוקיד עומר
ע"י ב"כ עו"ד אסדי מועמר

נגד

משיבים

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד סעד

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 6.6.13 לאחר שיוחסה לו נהיגה במהירות של 1 46 קמ"ש במקום מהירות של 90 קמ"ש המותרת במקום.

ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה נגד המבקש.
בטיעוניו לא פרט ליקויים בחומר הראיות.
עוד טען ב"כ המבקש כי אין בעברו כדי להעיד על מסוכנותו שכן מאז שחדל לנהוג משאית בשנת 2008, חדל גם מביצוע עבירות תנועה.

ב"כ המדינה טען כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש וכי רף המהירות המיוחס מקים כלפיו מסוכנות גם בהיעדר כל עבר תעבורתי מהשנים האחרונות.
עוד הפנה לעבר כללי הכולל 77 הרשעות קודמות וטען כי יש בנתון זה כדי להעיד על מסוכנות.

חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.
במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.
די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום נקבע ע"י בית המשפט העליון לעניין דיות הראיות לשלב משפטי זה –

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו"

ומן הכלל אל הפרט –

מחומר הראיות שהועבר לעיוני עולה כי המבקש נמדד באמצעות מכשיר ממל"ז.
כל בדיקות המכשיר בתחילת המשמרת ובסיומה בוצעו כנדרש ונמצאו תקינות.
טווח המדידה תקין ופחות מ-300 מטר.
בתגובתו הודה הנאשם כי נסע במהירות של 140 קמ"ש ואף הסביר את הסיבה לנהיגתו במהירות זו.

על פניו יש בתיק החקירה ראיות טובות לכאורה.
לא מצאתי כל כרסום מהותי בחומר הראיות שהוגש לעיוני, מה גם שב"כ המבקש לא הצביע בטיעוניו על כל כרסום כזה.

במצב המתואר לעיל תיבחן להלן שאלת מסוכנותו של המבקש:

למבקש בפרשה זו רישיון נהיגה משנת 1992 ולחובתו 77 הרשעות מסוגים שונים כאשר 13 מתוכן הן עבירות מהירות.
גם אם בשנים האחרונות שיפר המבקש את דרך נהיגתו, נראה כי במקרה זה חזר הוא להתנהגותו הישנה ונהג הוא במהירות גבוהה ומסוכנת המקימה מסוכנות בפני עצמה גם אם עברו של המבקש היה נקי לחלוטין (קל וחומר כאשר המדובר בעבירת מהירות מספר 14 וכאשר לחובתו 77 הרשעות קודמות).

אין בעברו של המבקש כדי להעיד על היעדר מסוכנות ואין בנסיבות הספציפיות של המקרה כדי להעיד על היעדר מסוכנות.

ביחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, הרי שאכן המדובר במצב מורכב בו תומך המבקש באשתו הנכה.
טוב ונכון היה עושה המבקש אם היה שוקל את מצבו טרם החליט לנהוג במהירות של 146 קמ"ש כאשר "על גבו" כבר 77 הרשעות קודמות.

פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי המשקל שייתן בית המשפט בהליכים מסוג זה לנסיבות אישיות יהיה נמוך, ואם כך אנהג, הרי שאין בנסיבות המתוארות כדי להצדיק את ביטול ההליך המנהלי, אף שברור לחלוטין כי יווצר קושי רב למבקש ולמשפחתו.

מסוכנותו הספציפית של המבקש אינה מאפשרת את ביטול ההליך המנהלי.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את הבקשה.

עותק מהחלטה זו יועבר באמצעות פקס לצדדים.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוקיד עומר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: