ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ולדימיר סטוליארוב נגד מדינת ישראל :

בש"פ 4456/06

העורר:
ולדימיר סטוליארוב

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.4.06 בב"ש 20540/06 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' יעקב

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אברהם) מיום 9.4.2006, שבה נדחה הערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופט ד' גיל) מיום 16.3.2006, בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כתב האישום (המתוקן) שהוגש כנגד העורר מייחס לו עבירות של איומים, סחיטה באיומים ותקיפה. על פי האמור בכתב האישום, תקף העורר את המתלונן, איים עליו וסחט אותו, בכמה אירועים נפרדים: בראשון, כפה העורר על המתלונן להסיעו ברכבו למקומות שונים, תוך שהוא מנצל את תחושת האיום והפחד שבה היה שרוי המתלונן; בשני, איים העורר על המתלונן, דרש ממנו לרכוש עבורו משקה מכספו, ולבסוף הכה אותו; ובמקרה השלישי הכה העורר את המתלונן, לאחר שזה האחרון מיאן לתת לו סיגריה.

2. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום בחן את נסיבות האירועים המתוארים בכתב האישום. בין היתר בחן בית המשפט את הטענה כי באירוע הראשון, אחרים הם שיצרו את האיום הראשוני על המתלונן. בית המשפט קבע כי העורר נבנה מאיום ראשוני זה, הוסיף עליו בהתנהגותו שלו, וניצל את המצב על מנת להפוך את המתלונן ל"נהגו הפרטי". באשר לתקיפתו של המתלונן באירוע השני, לאחר שהמתלונן אף מילא את דרישתו המאיימת של העורר לרכוש עבורו משקה, קבע בית משפט השלום: "הכאתו של המתלונן בשלב זה, מלמדת על מסוכנות מוגברת מצידו של המשיב". בית המשפט הוסיף ועמד על הראיות בדבר האירוע השלישי, המלמדת לכאורה, על נקיטת אלימות חמורה כלפי המתלונן. לאור הודעותיו של המתלונן במשטרה, דברי אמו וחברתו - אשר אימתו את גרסתו שלו, ומכלול החומר בתיק, מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר.

3. באשר לעילת המעצר ציין בית משפט השלום: "בכל הנוגע למשיב מהראיות המצויות בתיק, ובעיקר מעדותו של המתלונן עולה, כי לכאורה תקף המשיב את המתלונן מספר פעמים ואיים עליו, ללא סיבה. דווקא העדר סיבה לתקיפתו של המתלונן, היא שמדגישה את מסוכנותו של המשיב, שכן באותה מידה, קיים חשש מצידו של המשיב לא רק ביחס למתלונן, אלא לאחרים, שיבואו עם המשיב במגע". בית משפט השלום נתן דעתו לתסקיר שירות המבחן שקבע, בין היתר, כי חלופות המעצר שהוצעו אינן מתאימות, אך הותיר פתח לבחינת חלופות אחרות. לאור דברים אלו הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

החלטה זו הייתה נשוא הערר שהובא בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מצא גם הוא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, וקבע כי בטענותיו של העורר בדבר כרסום בראיות אין ממש, בשלב הנוכחי של הדיון בעניינו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הנסיבות מלמדות על מסוכנות גבוהה הנשקפת מהעורר; "על פי עברו של העורר, מדובר באדם העושה שימוש באלימות להשגת מטרותיו ומטיל חיתתו על כל הסביבה". בית המשפט אף בחן חלופת מעצר נוספת שהוצעה, אך מצא שאין היא הולמת, כיוון שהמפקחת המוצעת אינה מסוגלת לפקח על העורר בכל שעות היממה. סוף דבר – הערר נדחה.

5. כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני. דין הערר להדחות. החלטותיהן של הערכאות הקודמות שבחנו את שאלת מעצרו של העורר מעוגנות בחומר הראיות, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהן. חומר הראיות אכן מקים תשתית לכאורית מספקת לצורך המעצר, והוא מלמד על כך שהעורר, לכאורה, נוהג באלימות חוזרת ונשנית, מטיל אימה על-מנת להשיג את מבוקשו, והכל – בשל עניינים פעוטים. בנסיבות העניין מסוכנתו של העורר ברורה, תסקיר שירות המבחן בעניינו אינו חיובי, וחלופות המעצר שהוצעו אין בהן כדי להפיג את מסוכנותו. לפיכך, אין מקום לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי, והעורר ייעצר עד תום ההליכים בעניינו.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ח' בתמוז התשס"ו (4.7.06).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: ולדימיר סטוליארוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: