ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דיומין ילנה :

בפני כבוד השופטת הבכירה , נגה אהד

מערערים

מדינת ישראל

נגד

משיבה

דיומין ילנה

פסק דין

לפני ערעור על קולת העונש שגזר בית משפט קמא, תעבורה מרכז,(כבוד השופט נחשון)
בתיק 2219-03-09 מיום 5.10.11.
המשיבה הורשעה על פי הודייתה בשני מקרים של נהיגה בשכרות,שארעו בשני מועדים שונים. העונש שגזר בית משפט קמא:
שנת פסילה על תנאי למשך 3 שנים,
שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור על עבירות של נהיגה בשכרוו, תחת השפעת אלכוהול.

מכאן הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור :
טוענת המשיבה כי בית משפט טעה כשלא הטיל עונש פסילה בפועל.
מדובר במשיבה שנהגה בשעת לילה מאוחרת , בהיותה שיכורה כלוט, ומהווה סכנה ממשית לכלל המשתמשים בדרך. נימוקי בית משפט, בדבר נסיבות אישיות קשות למשיבה, שהתמכרה לטיפה המרה לאחר שראתה את בנה נכווה קשה בתאונת דרכים. ומאז התאונה המחרידה נאלצת המשיבה להתמודד עם קשיים כלכליים בהיותה מפרנסת יחידה, וכן, להסיעו לטיפולים רפואיים דרך קבע.
ככל שמדובר בנסיבות אישיות קשות אלה אינן רלוונטיות לענין עונש הפסילה בפועל. עונש, שכל מטרתו מניעת סיכון כלל המשתמשים בדרך מפני נהיגת המשיבה.
עוד נטען, כי עונש הפסילה שנקבע בפקודת התעבורה כעונש מינימום, בן 24 חודשים הוא מחייב. סטייה ממנו אפשרית רק בהתקיים נימוקים יוצאי דופן, שאינם קיימים בענין המשיבה.
לטענת המערערת מדובר בשני מקרים של נהיגה בשכרות שכל אחד מהם מחייב פסילה בפועל של 24 חודשים.
עוד נטען כי יש במקרה זה להעדיף האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי.

מאז הגשת הערעור ניסו באי כח הצדדים להגיע להבנות בטרם ישמע הערעור לגופו. בשל סיבה זו נדחה הדיון בערעור מעת לעת.
ביום 26.5.2013 הודיעה באת כח המערערת , כי הובררו נתונים חדשים, לפיהם הוצגו בבית משפט קמא עובדות שאינן נכונות. המשיבה הוצגה בבית משפט קמא כמי שהינה בעלת רשיון נהיגה, ורק היא , והיא בלבד , יכולה להסיע את בנה לטיפולים רפואיי ם. על יסוד עובדות בלתי נכונות אלה גזר בית משפט עונש כפי שגזר.
בא כח המשיבה, מבקש להביא בשיקוליו העובדה כי המערערת נענשה בידי שמים. ,.חוותה טרגדיה, ראתה את התאונה והשריפה בזמן התרחשותה , בזמן אמת. בגין כך נפלה לטיפה המרה. מאז עברה טיפול גמילה.

לגופו של ענין:
עיון בתיק בית משפט קמא מלמד, כי ביום 11.5.2010 טענו באי כח הצדדים לעונש.
בא כח המאשימה עתר למאסר בפועל , לפסילה ארוכה בת 4 שנים תוך שהביע הסכמתו לבחון אפשרות ריצוי עונש המאסר בעבודות שרות.
בא כח המשיבה ציין האירוע הטרגי של התאונה עם הבן שהתרחש ביום 29.12.05. במשך שנה הבן היה מאושפז בבתי חולים, רק ב2006 שוחרר לביתו. המצב הקשה והמורכב דרדר את המשיבה לטיפה המרה. עוד צויין בפני בית משפט קמא, כי המשיבה ובנה הפגוע גרים יחדיו באותה דירת מגורים, הרשיון של המשיבה אלו הרגליים של הבן(ראה עמוד 3 לפרוטוקול מיום 11.5.2010 ש.70-72) הרכב הוא רכב נכה של הבן ורק המשיבה נוהגת בו.
הגדיל לעשות הבן הנכה שהי נוכח בעת הדיון , וציין בפני בית המשפט "אני לא נוהג, הרכב הוא ידני וזה לא מתאים. לא נותנים לי רכב מיוחד" המשיבה ציינה: "רק אני נוהגת ברכב".

אלא, הוברר כי הבן הנכה הוציא רשיון נהיגה בשנת 2009(!). וביצע שתי עבירות .תעבורה .
אין לי ספק כי העונש שניתן, הינו פועל יוצא להצהרות ששמע בית המשפט מפי המשיבה ובנה הנכה.
בנסיבות אלה על ערכאת הערעור להתערב בעונש.
ולאחר ששקלתי חומרת העבירות , מעבר הזמן בין עבירה לעבירה, האינטרס הציבורי שנפגע, הצגת הדברים בפני בית משפט קמא, הטראומה והטרגדיה שפקדה את המשיבה, מעבר הזמן, הגעתי לכלל מסקנה כי עונש פסילה בפועל הוא מחויב המציאות.
נוכח כך אני מורה על פסילת רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 12 חודשים.
המשיבה תפקיד רשיון הנהיגה בבית משפט קמא עד ליום 15.7.2013 בשעה 12:00 המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים ובאי כוחם.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דיומין ילנה
שופט :
עורכי דין: