ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ נגד יורם בן דוד-אוחיון :

בפני כבוד השופט אריאל צימרמן

המבקשות

  1. רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ
  2. רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ

נגד

משיבים

  1. יורם בן דוד-אוחיון
  2. בן מרים מסחר (2003) בע"מ
  3. מארי ווסט 555 בע"מ

החלטה

עסקינן בבקשת המבקשות להחזרת בטוחות שהפקידו, ובקשה לחילוט ערבון מטעם המשיבים. שתי הבקשות דינן דחייה, כמבואר להלן.

ההיסטוריה, בתמצית: המבקשות עתרו בחודש יולי 2012 למינוי כונס נכסים זמני לתפיסת חנויות שניהלו המשיבים בזכיינות בקניון מלחה בירושלים. צו כאמור ניתן להם, בהחלטתי מיום 10.8.12 (להלן: ההחלטה), תוך שזה הותנה בהפקדת ערבות בנקאית מטעם המבקשות בסכום של 300,000 ₪ (להלן: הערובה) ובהתחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום להבטחת נזקי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצו. הכונס נכנס לתפקידו. בית המשפט המחוזי הנכבד ביטל את ההחלטה האמורה בפסק דינו מיום 23.1.13, בקובעו בתמצית כי לא מצא בהחלטה נימוקים למינוי הכונס, ותוך החזרת ההליך לבית משפט זה לשם בחינת העניין מחדש. צו ארעי הותיר את הכונס בתפקידו עד לבירור טענות הצדדים. לאחר שמיעת הטענות, הוריתי על דחיית הבקשה למינוי כונס ועל ביטול הצו הארעי שהותירו בתפקידו. הלה סיים את תפקידו ביום 25.4.13.

המבקשות עתרו ביום 12.5.13 להשבת הערובה וההתחייבות. המשיבים בתגובה התנגדו לבקשה, בעותרם ל"חילוט עירבון". המבקשות הבהירו בתגובתן, בתמצית, כי אין מדובר בערבון כי אם בערבות, שאין אפשרות לחלטה. המשיבים גרסו, בתמצית, כי עסקינן בכל זאת בערבון, שיש לחלטו, ולחלופין הטעימו כי אף אם בערבות בת מימוש עסקינן הרי שהגישו תביעה (שכנגד, בגדרי תביעה של המבקשות) לבית המשפט המחוזי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממתן הצו, ולשם כך נדרשת הערבות להשאר על כנה.

דין הבקשות, למעט זו החלופית של המשיבים, להידחות. התנגדותם העיקרית של המשיבים להחזרת הערובה וההתחייבות נסמכת על כך שברצונם כי העירבון יחולט. ברם אין המדובר בעירבון כי אם בערבות . על ההבדל בין ערבות וערבון עומדות התקנות ועמד בית המשפט העליון בעניין רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009). ערבות היא בת מימוש בהתאם לדיני הערבות, ערבון – בר חילוט, כל אחת בתנאיה היא. ערבות בנקאית יכולה לשמש הן ערבות הן ערבון, ועל כן מוטב להבהיר למה כיוון בית המשפט. כאן, בהחלטה שניתנה בדוחק הזמנים שבמועד הבקשה, הדבר לא נעשה בידי. ברם ברור שהכוונה היא לערבות והריני להבהיר כן (השוו: רע"א 5481/12 גרינבוים נ' ביאליסטוצקי (30.8.2012)) . ערבות היא הכלל בעת מתן צו זמני (הוא שניתן), החריג בעת מתן צו ארעי (שלא ניתן). מנגד, ערבון הוא הכלל (עם חריגים) בצו ארעי (שלא ניתן), אי-חיוב בערבון הוא הכלל (עם חריגים) בצו זמני (שהוא שניתן). אם הייתי משוכנע שיש מקום להפקדת ערבון בנוסף, הייתי מבאר זאת בנסיבות המקרה ומורה על הפקדת ה (תקנה 364(ב) לתקסד"א). ודאי שלא הייתי קובע עירבון בסכום של 300,000 ש"ח, מעל הסכום המקסימלי הנוהג של 50,000 ₪ בלא לבאר את אותם "טעמים מיוחדים" שיש לרושמם (שם) .

כיוון שאין עסקינן בערבון, לא ניתן לחלטו. המדובר בערבות. אותה כמובן שאין לחלט, כי אם לממש. זאת בגדרי תביעה חדשה (שהוגשה כאמור), או בגדרי ההליך הנוכחי (דבר שלא נתבקש ואף אין בו תוחלת משהוגשה תביעה). ראו: עניין אלול, בפיסקה 9. המשיבים הגישו תביעה שכנגד בסכום כולל של 225,000 ₪ "לצרכי אגרה" נגד המבקשות, בגין, בין היתר, נזקי הכינוס, תוך עתירה לחילוט ה"עירבון" (ת.א 14442-03-13 (מח'-ת"א) , שאליה הפנו המשיבים; להלן: תביעת המשיבים). מכאן שטענתם כי על המבקשות לשפותם תתברר בגדרי התביעה דנן. עם זאת כיוון שתיחמו את תביעתם כולה לסכום של 225,000 ₪, ואין כל נפקא מינה שעשו כן "לצרכי אגרה", אין הצדקה להותיר על עומדה ערבות בנקאית של 300,000 ₪.

סוף דבר: אין לחלט את הערבון, כיוון שהערבות הבנקאית אינה ערבון כי אם ערבות, כמשמעות המושגים בתקנה 1 לתקסד"א. ברם אין להשיב למבקשות את הערבות וההתחייבות, שכן הן מהוו ת בסיס לחיוב המבקשות ולהיפרעות מהן בגדרי התביעה החדשה ובהתאם לתקנות 371(ב) ו-(ג) לתקסד"א. עם זאת המבקשות רשאיות להמציא לקופת בית המשפט ערבות בנקאית חדשה בסכום של 225,000 ₪ בתנאי קודמתה , ותוך שיוודאו תוך עדכון המשיבים כי הערבות עומדת בתוקפה כל עוד לא הוכרע גורלה. הערבות הבנקאית תשמש כמובן כערבות להבטחת נזקי המשיבים כאמור . הופקדה – תוכלנה המבקשות לקבל לידיהן באמצעות בא-כוחן את הערבות הקודמת. הודעה על החלפת הערבות והעתק הערבות יימסרו במקביל למשיבים. ההחלטה בדבר גורל הערבות (המקורית או חלופתה, אם תופקד) וההתחייבות תהא כפי הוראותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתביעת המשיבים.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ
נתבע: יורם בן דוד-אוחיון
שופט :
עורכי דין: