ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בילל אבו מוסא נגד מדינת ישראל :

בש"פ 5626/06

העורר:
בילל אבו מוסא

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

תאריך הישיבה: ‏‏י"ג תמוז, תשס"ו (9.7.06)

בשם העורר: עו"ד צבי אבנון
בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר

בבית המשפט העליון

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופט דוד רוזן) מיום 27.6.2006 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1. ביום 23.5.2005 הוגש נגד העורר ושני אחיו כתב אישום. לפי כתב האישום הנאשמים מתגוררים יחדיו בעיר לוד, בשכנות למשפחת זאידה. עובר ליום 19.5.2006 התפתח בין המשפחות סכסוך על רקע רצונה של משפחת זאידה לכסות בבד אטום את הגדר המפרידה בין שני הבתים במטרה לשמור על צניעותן של בנות המשפחה. לפי כתב האישום ביום 19.5.2006 נכנס אחד מאחיו של העורר לבית משפחת זאידה כשהוא מקלל וצועק. בינו לבין מנצור זאידה, בן משפחת זאידה (להלן: המתלונן), התפתח וויכוח. בהישמע הצעקות מיהרו העורר ועוד אחד מאחיו לסייע לאחיהם. העורר התחמש בסכין ואילו אחיו - במקל.

2. העורר ואחיו התנפלו על המתלונן והיכו אותו בכל חלקי גופו. העורר דקר את המתלונן שלוש דקירות באמצעות הסכין ואילו אחיו היכו את המתלונן באמצעות המקל. בעקבות מעשים אלו נגרמו למתלונן פצעי דקירות בצד ימין ושמאל באזור החזה וחבלות בראשו וביד ימין. בשל מעשים אלה הואשמו כל שלושה האחים בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה על סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כן הוגשה בקשה להארכת המעצר עד לתום ההליכים.

3. הבקשה נדונה בפני כבוד השופט דוד רוזן אשר נתן בה החלטה ביום 27.6.2006. העורר ואחיו לא חלקו בפני בית המשפט על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט החליט לשחרר לחלופת מעצר את שני אחיו של העורר אולם לא את העורר עצמו. בהחלטתו בעניינם מצא כבוד השופט לנכון להבחין בין עניינו של העורר לפנינו לבין עניינם של שני אחיו. לדעת בית המשפט קמא שונה עניינו של העורר בכך שהלה בחר להצטייד בסכין טרם בואו לעימות עם שכניו וכן בחר להשתמש בכלי-נשק זה באכזריות רבה. גם תסקיר המעצר שנעשה בעניינו של העורר מגלה רמת מסוכנות גבוהה שיש בה לדעת בית המשפט קמא כדי להטיל אימה וחשש, אותה לא ניתן יהיה להפיג אלא בדרך של מעצר.

בא כוח העורר עו"ד אבנון טוען כי אחד האחים נפצע אף הוא קשה בארוע. בין המשפחות נעשתה סולחה כך שאין סכנה נשקפת מהעורר. נוצרה לטענתו הפלייה בין העורר לבין אחיו ובפרט בינו לבין אחיו שהיה המשיב 2 בהליך בפני בית המשפט המחוזי. המדינה לא הגישה ערר על שחרורם של הנאשמים. עוד טוען בא כוח העורר טוען להתעלמות מנסיבותיו האישיות של העורר: היותו בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים בני יומם; עובד בעבודות בניה יחד עם אביו; הצער המלא שהביע על האירוע. המצוקה והכאבים בהם מצוי העורר כתוצאה מהמעצר ומהניתוק מבני משפחתו; תפקודו הנורמטיבי של העורר לאורך שנים. לטענת בא כוח העורר החלופה המוצעת בפיקוח שני ערבים בפתח תקווה כמוצע בתסקיר מיום 26.6.2006 תאיין כל מסוכנות.

4. בית המשפט מצא לנכון להבחין בין עניינו של העורר ועניינם של המשיבים 2 ו-3. בציינו לגבי העורר שלפני:

"משיב 1 להבדיל ממשיבים 2 ו-3 הצטייד בסכין טרם בואו לעימות ולקראת כניסתו למהלך 'קרב' עם שכניו. משיב 1 נטל סכין ובו השתמש באכזריות רבה, כשדקר את המתלונן מספר דקירות באזור החזה.
אדם הדוקר אדם, בוודאי ובוודאי מבתר את גופו באזור חזהו – מעיד על אכזריות ומסוכנות פורצת גבולות. מסוכנות שכזו לא ניתן להפיג בכל חלופת מעצר.
עיינתי בתסקיר שירות המבחן, מדובר בתסקיר חיובי על פי כל אמת מידה. ברם, המסוכנות שנגלתה במשיב 1 הינה ברמה גבוהה – מסוכנות שיש בה כדי להטיל אימה וחשש. מדובר באדם מסוכן לסביבתו. מדובר באדם שאת מסוכנותו ניתן להפיג אך בדרך של מעצר (ראה: בש"פ 3634/06; בש"פ 3079/06; בש"פ 3313/06; בש"פ 11102/05; בש"פ 4559/06)."

אוסיף ואומר כי אף שהתסקיר השני המליץ על חלופת מעצר גם לגבי העורר, הערכת המסוכנות לגביו הינה גבוהה יותר.

5. בנסיבות אלה אין מדובר בהפליה בין שווים, נימוקי הערכאה הראשונה מקובלים עלי ואיני רואה מקום להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה.

6. הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏י"ג תמוז, תשס"ו (9.7.2006).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: בילל אבו מוסא
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: