ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם חמיאס נגד המפדה האזרחי בע"מ :


לפני: השופט יעקב שפסר

המבקשים:

1.המפדה האזרחי בע"מ
2.נכסי גילרן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רפאל נבון

נגד

המשיב:

אברהם חמיאס (נחמיאס)
ע"י ב"כ עו"ד צפורה בליצר

בית המשפט קמא חתם על הפסיקתא כמבוקש, זאת לאחר שתוקנה על פי הוראתו, באופן שתהיה תואמת להוראות פסק הדין.

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בראשון לציון (כבוד השופט א' יקואל), לפיו נחתמה על ידו, בעקבות פסק דין, פסיקתא שאינה תואמת לנדרש.

רקע הבקשה ופסקי הדין שביסודן הוא, תביעה לסילוק יד שהוגשה ונתקבלה כנגד המבקש, ממקרקעין ברח' השופטים 33 חולון (הידועים כחלק מחלקה 20 בגוש 6781), הכוללים מבנה בן 120 מ"ר ושטח קרקע. ביהמ"ש היתנה את הפינוי בתשלום פיצוי בגין השקעות המבקש במבנה בסכום של 122,400 ₪.

בעקבות פסק דינה של ערכאת הערעור הוגשה על ידי המשיבות בקשה לחתימה על פסיקתא המשקפת את פינוי המבקש משטח המקרקעין, למעט שטח המבנה.

בית המשפט קמא חתם על הפסיקתא כמבוקש, זאת לאחר שתוקנה על פי הוראתו, באופן שתהיה תואמת להוראות פסק הדין.

חתימת פסיקתא זו, היא נושא הבקשה שלפני.

תמצית טענות המבקש היא, כי הפסיקתא שנחתמה מטעה ומוטעה וזאת בשני עניינים:

א. השטח של 300 מ"ר ממנו אמור המבקש להיות מפונה, אינו מוגדר ולפיכך לא ניתן לבצע את פסק הדין. כן חייבת הפסיקתא להבהיר בנוסף, כי בכל מקרה תישאר בחזקת המבקש דרך כניסה לביתו, כשהיא פנויה למעבר.
ב. מהפסיקתא נעדר החיוב הכספי הנכלל בפסה"ד בסך 122,400 ₪, אשר היה על המשיבות להפקידו בלשכת ההוצאה לפועל כתנאי לפינוי.

תגובת המשיבות נתקבלה ובה מתנגדות הן למבוקש. לטענתן מוגשת הבקשה בחוסר תום לב ונעדרת כל בסיס משפטי שהוא, באשר משקפת הפסיקתא את פסק הדין שהפך חלוט, ובקשתו של המבקש מנסה למעשה לערער על פסק הדין עצמו.

אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, וכן בפסקי הדין שניתנו הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור, לא מצאתי יסוד לבקשה.

כידוע, תכליתה של פסיקתה הינה תמציתו האופרטיבית של פסק הדין ללא נימוקיו, בבחינת שיקוף האמור בו ואינה מהווה מקצה שיפורים שלו. (ע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד מב(2) 837, 839 (1988), רע"א 9643/09 מתן י' מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ ואח' (23.12.09)). כלומר, לפסיקתה אין קיום עצמאי אלא היא נסמכת על פסק הדין וטפלה לו (רע"א 3110/04 דוד נ' מלצר (1.5.2005)).

בענייננו, העובדה כי הפסיקתא אינה ברת ביצוע שכן השטח המדויק אינו מוגדר בה, אם אכן כך הוא הדבר, אינה טענה כנגד הפסיקתא, אלא כנגד פסק הדין עצמו, אשר הפסיקתא הינה שיקופו. למעלה מן הצורך אציין, כי לא מצאתיממש גם בטענה לגופה, שכן עפ"י פסק הדין השטח הנותר בידי המבקש הינו המבנה בן 120 המ"ר, הא ותו לא, וממילא מחוייב הוא להתפנות מכל יתר השטח. מיקומו של המבנה עצמו והגדרתו אינם שנויים במחלוקת ועל כן אין יסוד לטענה זו.

כך גם באשר לדרך הכניסה שאף היא טענה כנגד פסק הדין, ולא כנגד הפסיקתא. משלא נכלל עניין זה בפסק הדין עצמו, לא יכול המבקש להכניסו כ"מקצה שיפורים", ב"דלת האחורית" בפסיקתא.

באשר לטענה השניה הנוגעת לחיוב הכספי בסך 122,400 ₪: עיון בסעיף 35 לפסק הדין המקורי מלמד, כי סכום זה נקבע כשיפוי המבקש על ההשקעות במבנה, כתנאי לפינויו (עמ' 19 ש' 31 ועמ' 20 ש' 13-14 לפסה"ד מיום 26.4.11).

במסגרת פסק הדין שניתן בערכאת הערעור, נתקבל כאמור ערעורו של המבקש על חלק המבנה, ובוטל פינויו ממנו, זאת בניגוד ליתר חלקי הערעור (עמ' 5 ש' 33-34 לפסה"ד מיום 14.10.12). משבוטלה הדרישה לפינוי המבקש מהמבנה נושא ההשקעות, ממילא בטל עימו התנאי שנקבע לפינויו, ולא בכדי לא נרשם זה בפסק דינה של ערכאת הערעור.

בנסיבות אלה, בדין נחתמה הפסיקתא על ידי בית המשפט קמא, באופן בו נוסחה היא עפ"י הנחיותיו, ועל כן לא מצאתי יסוד לבקשה והיא נדחית.

המבקש ישלם הוצאות המשיבות בסך 5,000 ₪ אשר יועברו להן באמצעות בא כוחן מהסכום שהופקד בקופת בית המשפט. יתרת הסכום שהופקד תוחזר למבקש באמצעות באת כוחו.

ניתן היום, כ"ט סיון תשע"ג, 07 יוני 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם חמיאס
נתבע: המפדה האזרחי בע"מ
שופט :
עורכי דין: