ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתמר מלצר נגד עמיר חברה לאספקה של התאחדות האיכרים :

בפני כבוד השופט אור אדם

תובע (נתבע שכנגד)

איתמר מלצר
ע"י ב"כ עו"ד דוד כהנא

נגד

נתבעים (תובעים שכנגד)

  1. עמיר חברה לאספקה של התאחדות האיכרים
  2. עמיר שיווק והשקעות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ירון שריזלי

החלטה

בדיון ביום 24.4.13, הגיעו הצדדים להסדר פשרה (גם אם בסיוע בית המשפט), אשר בית המשפט רק נתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים .
שני הצדדים הגישו לאחר הדיון בקשות שונות הנוגעות לפרשנות ההסכם ביניהם ולדרך החישוב הראויה.
כפי שנקבע לא אחת, ככל שבעל דין סבור כי יש לקרוא פסק דין כמזכ ה אותו בתשלום, פתוחה בפניו הדרך לפנות לרשויות ההוצאה לפועל בבקשת ביצוע . אם מגיע רשם ההוצאה לפועל למסקנה כי פסק הדין "טעון הבהרה לשם ביצועו", אז נתונה הרשות בידו (ולא בידי בעלי הדין), לפנות בכתב לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשת הבהרה כאמור בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל ( רע"א 519/08 מועין ח'ורי נ' סמיר עוואד, (2010) ועוד רבים).
אם כך הדבר לגבי פסק דין מנומק שנתן בית המשפט, מקל וחומר בענייננו.
בית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין, והוא איננו מוסמך למתן "הבהרות" לפסק הדין, ובייתר שאת כאשר מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים. מדובר בשאלות חוזיות של פרשנות ההסכם בין הצדדים, שאינן בסמכות בית המשפט לאחר שנתן את פסק דינו, בו נתן תוקף להסדר הפשרה.
בעניין דומה, בקשה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה, נקבע כי אם הטענות הן בקשר למהות ההסכמה בין הצדדים, כי אז מדובר בטענות חוזיות שיש להגיש בגינן תביעה נפרדת, ואילו אם הטענה היא באשר למתן התוקף השיפוטי להסדר, יש להגיש ערעור (רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' יעל זלזניאק (1999) ; ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי, פד"י ל"ו (2) 181 (1983) ; ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2005) ועוד).
בית המשפט העליון קבע בעניין זה לא אחת כי: "... במעשה של מתן תוקף להסכם בין בעלי-דין, כשהוא לעצמו, אין בית-משפט או בית-דין קונים סמכות לעתיד להמשיך ולדון בנושא פסק-הדין. סכסוך כי יתגלע בין בעלי הדין לאחר מתן פסק-הדין, תקום ותהיה עילת סכסוך חדשה - עילה לתובענה חדשה, ואם יבקש הנפגע להביא עניינו לפני בית משפט או לפני בית-דין, יהיה עליו לפתוח בהליך חדש ובהתאם למסגרת סמכויות השיפוט הקבועות בדין ..." (בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח (4) 591, 610-611 (1994) ).
לאחרונה, בעיין תמיר, הורה בית המשפט העליון במסגרת רע"א 3417/12 יובל תמיר נ' נובה ארנה בע"מ (2012) , כי תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט לערוך פסיקתה "על סמך החלטה שניתנה", אולם הפסיקתה אמורה להיות רק תמצית ההחלטה שניתנה, ועליה לשקף במדויק את התוצאה האופרטיבית של פסק הדין. ישנם מקרים חריגים, בהם הפסיקתה עשויה לשמש גם אמצעי להבהרת פסק דין סתום או עמום, אבל גם אז אין הפסיקתה שבה ופותחת את ההליך או מהווה לו מקצה שיפורים.
נראה כי חריגים יוצאי דופן אלה, נוגעים להבהרת פסק דין שניתן ע"י בית המשפט משיקוליו, ולכן הוא מוסמך לפרשנותו. בענייננו, כאשר מדובר בהסכמה חוזית בין הצדדים, בית המשפט יכול כמובן להבהיר איך הוא הבין את הסכמת הצדדים, אולם בספק גדול אם מוסמך בית המשפט לערוך "פרשנות" של ההסכמה בין הצדדים.
הצדדים יודיעו איפוא, אם הם מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בפשרה ע"פ הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, ולערוך פסיקתה הנוגעת לפסק דין שנתן תוקף להסכמתם .
ללא הסכמה כזו, יהיה עליהם לפנות ללשכת ההוצל"פ או להגשת תביעה חדשה לביטול ההסכמה או פרשנותה.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים שיודיעו עמדתם בתוך עשרים יום.

ניתנה היום, ‏י"ז סיון תשע"ג, ‏26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איתמר מלצר
נתבע: עמיר חברה לאספקה של התאחדות האיכרים
שופט :
עורכי דין: