ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד לוי :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 40332/07

ע"פ 40632/07

לפני כב' השופט י' נועם

ובעניין:

מדינת ישראל

ע"י המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים

המערערת בע"פ 40332/07

(המשיבה בע"פ 40632/07)

- נ ג ד -

1. אמנון לוי

2. אליהו שאשא

שניהם ע"י ב"כ עו"ד י' הומינר

המשיבים בע"פ 40332/07

(המערערים בע"פ 40632/07)

פסק-דין

הערעורים

1. הערעורים דנן נסבים על החלטות בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בעניינן של שתי בקשות, לא שגרתיות ושאינן שכיחות, אשר הוגשו על-ידי המדינה בתגובה לעבירות בנייה חמורות במהותן ובהיקפן, שנעברו אגב הקמת בניין ללא היתר תוך הפרת צו הפסקת עבודות שיפוטי: הראשונה – בקשה למתן צו שיפוטי, לפי סעיף 241 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, להריסה מיידית של תוספות הבנייה שהוקמו תוך הפרת צו הפסקת עבודות שיפוטי; והשנייה – בקשה לצו זמני, לפי סעיף 239(ב) לחוק הנ"ל, המורה למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר לגבי המבנה, זאת עד לסיום ההליכים המשפטיים. פסק-הדין מתמקד באופיים של הצווים האמורים ובתכליתם, ובשיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בבואו להחליט אם יש מקום לנקוט בהם.

2. בעקבות הקמת בניין בשכונת מאה שערים בירושלים, ללא היתר בנייה ובניגוד לצו הפסקת עבודות שיפוטי, הגישה המדינה נגד שני המשיבים לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כתב-אישום שבו הואשמו השניים בעבירת ביצוע עבודות בנייה ללא היתר – לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), ובעבירת הפרת צו הפסקת עבודות שיפוטי – לפי סעיף 240 לחוק. משנתחוור לאחר הגשת כתב-האישום, כי המשיבים ממשיכים לבצע עבודות בנייה בנכס, ללא היתר ובניגוד לצו הפסקת העבודות, הגישה המדינה נגד המשיבים שתי בקשות: האחת – לפי סעיף 241 לחוק, למתן צו הריסה שיפוטי מיידי לגבי שלוש קומות של המבנה בשטח של כ-450 מ"ר, זאת מחמת הפרתו של צו הפסקת עבודות שניתן לפי סעיף 239(א) לחוק; והשנייה – לפי סעיף 239(ב) לחוק, למתן צו שיורה למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר בנייה בנכס. הדיון בכל אחת מהבקשות, שהוגשו במועדים שונים, התקיים בנפרד. הבקשה הראשונה נדחתה, ואילו השנייה נתקבלה. מכאן הערעורים ההדדיים של הצדדים.

ערעור המדינה בע"פ 40332/07 מופנה כנגד החלטת בית-המשפט קמא (כב' השופט ד"ר א"צ בן זמרה) בב"ש 772/07, מיום 18.4.07, לפיו נדחתה בקשתה להורות על הריסת המבנה לפי סעיף 241 לחוק; ואילו ערעור המשיבים בע"פ 40632/07 מופנה כנגד החלטת בית-משפט קמא (כב' השופטת י' ייטב) בב"ש 2499/07, מיום 9.9.07, להורות למוסדות התכנון והבנייה להימנע, עד למתן פסק-דין בת"פ 8477/06, מלטפל בבקשה להיתר בנייה בנכס הנדון. הערעורים נשמעו בנפרד, שכן החלטות בית-משפט קמא ניתנו במועדים שונים, ועל-כן פסק-הדין יתייחס לכל ערעור בפני עצמו.

ע"פ 40332/07 – הערעור בעניין הבקשה להריסת המבנה לפי סעיף 241 לחוק

הרקע העובדתי ובקשת המערערת בב"ש 772/07 בבית-משפט קמא

3. להלן הרקע העובדתי, כפי שנסקר בהחלטת בית-משפט קמא, על-יסוד הראיות שנשמעו לפניו.

משיב 2 הוא הבעלים של המקרקעין ברחוב חיי אדם 20, בשכונת מאה שערים בירושלים, ומשיב 1 הִנו מי שביצע את עבודות הבנייה הנדונות. השניים יזמו להקים בניין חדש במקום בתים ישנים שניצבו במקום, שבאחד מהם התגורר משיב 2. הם הרסו את הבניינים וביצעו עבודות חפירה בשטח של 250 מ"ר לקראת הקמת הבניין החדש, כל זאת ללא היתר בנייה. בעקבות העבודות הנ"ל, או מחמת זרימת מים מהצנרת העירונית שנפגעה, קרס חלק מהמעבר שלצד החלקה, והגורמים המקצועיים בעיריית ירושלים סברו כי הקיר של הבניין הסמוך, ברחוב חיי אדם 18, נתון בסכנת קריסה. על רקע זה, חתמה מהנדסת העיר ביום 14.5.06 על הודעה, לפי חוק עזר לירושלים (מבנים מסוכנים) התשמ"א-1980, בדבר קיומה של סכנה במקום, והורתה למשיבים לסגור את המעבר ולבנות קיר לתמיכתו, הכל בכפוף לתיאום ולאישור עם רשויות העירייה (מוצג מב/9).

4. בד בבד, ביום 16.5.06, הוצא על-ידי בית-משפט קמא, לבקשת המערערת, בתיק ב"ש 5278/06, צו למניעת פעולות, לפי סעיף 239(4) לחוק, אשר כוון למשיבים, זאת מחמת הריסת הבניינים הישנים וביצוע חפירה בהיקף של 250 מ"ר ללא היתר (להלן – צו הפסקת העבודות, או הצו). הצו, שאסר על המשיבים, או מי מטעמם, לבצע כל עבודות בנייה במקום, הודבק על הקיר החיצון של המבנה ביום 17.5.07, וכן נשלח לכל אחד מהמשיבים באמצעות הדואר. בעת הדבקת הצו, כבר הובאו למקום חומרי טפסנות והוחל בעבודות בנייה (כנחזה בתצלומים מב/6 – מב/8). הצווים לא נמסרו לידי המשיבים, והם הוחזרו על-ידי הדואר לבית-המשפט במעטפותיהם, כאשר על המעטפה שנשלחה למשיב 1 צויין "לא נדרש", ועל המעטפה שנשלחה למשיב 2 נרשם "לא ידוע".

5. לבקשותיהם של המהנדס הרצל שועי, שייצג את המשיבים כלפי רשויות הפיקוח והרישוי בכל הנוגע לבקשות לקבלת היתר להקמת הבניין, ושל המהנדס עזרא לוי, אחיו של משיב 1, אשר עודכנו שניהם על-ידי גורמי העירייה בדבר הוצאת צו הפסקת העבודות, הסכימה מחלקת מהנדס העיר, כי לנוכח סכנת הקריסה, ולמרות הצו, יוקם קיר תומך בגבול המעבר בצד המערבי של החפירה. ואולם, בנוסף לבניית הקיר התומך, בוצעו במהלך החודשים יוני ויולי 2006 עבודות בנייה נוספות בשטח החפירה, כולל הקמת קירות יציקה היקפיים ורצפה (כנחזה בתצלומים מב/14-מב/19), כל זאת ללא היתר בנייה ובניגוד לצו.

6. ביום 9.8.06 הוגש נגד המשיבים כתב-אישום בת"פ 8477/06, זאת בגין עבודות הבנייה, שהיו אך בראשיתן, וכן בעטייה של הפרת צו הפסקת העבודות. כתב-האישום ייחס למשיבים שתי עבירות: האחת – ביצוע עבודות ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204 לחוק, זאת בגין הריסת מבנה בין שתי קומות, ביצוע חפירה ויציקת משטח בטון בשטח של כ-200 מ"ר; והשנייה – הפרת צו הפסקת עבודות שיפוטי, עבירה לפי סעיף 210 לחוק. כתב-האישום הומצא למשיבים בחודש ינואר 2007, וישיבת טיעון התקיימה במעמד בא-כוחם ביום 21.1.07.

7. גם לאחר הגשת כתב-האישום נמשכו עבודות הבנייה בנכס, זאת ללא היתר ובניגוד לצו הפסקת העבודות. הושלמה בניית קומת הקרקע, ומעליה הוקמו מאז חודש יולי 2006 ועד לתחילת חודש פברואר 2007 שלוש קומות נוספות, ובסך הכל – ארבע קומות (כפי שנראה בתצלום מיום 5.2.07 שסומן 1א). יצוין, כי בחודש נובמבר 2006 עבודות הבנייה היו עוד בשלב של טפסנות ויציקת קירות ותקרה לקומה ב' (כנחזה בתצלומים מב/9א – מב/11).

8. הואיל ועבודות הבנייה נמשכו חרף הוצאת צו הפסקת העבודות, הגישה המערערת לבית-משפט קמא ביום 23.1.07, בתיק ב"ש 772/07, את הבקשה הנדונה, למתן צו להריסת הבניין לפי סעיף 241 לחוק, להריסת תוספות הבנייה שהוקמו אגב הפרת צו הפסקת העבודות. הדיון בבקשה התקיים בבית-משפט קמא בחודשים פברואר ומארס 2007. יצוין, כי במקביל, ביום 13.3.07, הוגש נגד המשיבים כתב-אישום מתוקן, שבו יוחסו להם, עבודות בנייה ללא היתר בכל ארבע הקומות של הנכס, וכן אי-קיום צו הפסקת עבודות שיפוטי בתקופה שנמשכה מיום 17.5.06 ועד ליום 5.2.07.

החלטתו של בית-משפט קמא בב"ש 772/07

9. המחלוקת בדיון בבית-משפט קמא התמקדה, בעיקרה, בשאלות – האם נפל פגם בהמצאת צו הפסקת העבודות למשיבים, האם ידעו המשיבים על מתן הצו והאם יש הצדקה למתן צו הריסה לפי סעיף 241 לחוק.

בהחלטתו ציין בית-משפט קמא, כי למרות שנוטה הוא להאמין כי המשיבים לא קיבלו את הצו לידיהם, ידע משיב 1 על עיקרו של הצו האוסר על המשך עבודות הבנייה במקום. את מסקנתו זו ביסס בית-משפט קמא הן על דבריו של משיב 1 בחקירה הנגדית, לפיהם אישר כי עבודות הבנייה הוקפאו למשך כשלושה חודשים בשל הוצאת הצו (עמ' 14 ש' 26), והן על העובדה שהמשיבים בתצהיריהם רק הכחישו את דבר המצאת הצו לידיהם, אך לא טענו כי דבר קיומו של הצו לא הובא לידיעתם. בית-משפט קמא הוסיף וקבע, כי משיב 1 היה מודע לקיומו של הצו לכל המאוחר בתחילת חודש ספטמבר 2006, ובהקשר זה אימץ בית-משפט קמא את עדותו של המהנדס, חגי קול, מהמחלקה למבנים מסוכנים, לפיה עוד ביום 5.9.06 הבהיר למהנדס מטעם המשיבים, הרצל שועי, וכן לאחיו של משיב 1, המהנדס עזרא לוי, כי קיים צו להפסקת עבודות לגבי הנכס.

10. באשר להמצאת הצו קבע בית-משפט קמא, כי הצו לא הומצא למשיבים על-פי דרכי ההמצאה שנקבעו בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על-פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1982, הואיל ולא הוכח במקרה דנן כי ההדבקה של הצו על קיר הבניין נעשתה לאחר שנבצר להביא את הצו לידיעתם האישית של המשיבים בדרך אחרת, כגון על-ידי המצאה במסירה אישית, זאת משנתברר שדברי הדואר הרשום לא נמסרו לידיהם. יחד עם זאת קבע בית-המשפט, כי אין מניעה משפטית למתן צו הריסה לפי סעיף 241 לחוק, כאשר מוכח שהמשיבים ידעו על דבר הוצאת הצו והפרו אותו ביודעין, אף אם זה לא הומצא לידיהם.

11. למרות שבית-משפט קמא הגיע לכלל מסקנה, כי נתונה לו הסמכות ליתן צו הריסה לפי סעיף 241 לחוק, סבר הוא כי בנסיבותיו של המקרה דנן אין מקום למתן הצו. הוא הדגיש בהחלטתו, כי על-פי הוראת הסעיף האמור, בית-המשפט רשאי להיעתר לבקשה אם "ראה שמן הצדק לעשות כן", וציין כי במקרה דנן לא התמלא תנאי זה של הצדקה להוצאת הצו, מהטעמים הבאים: הראשון – נוכח השיהוי בהגשת הבקשה במשך כחצי שנה מאז הופר הצו, וזאת בניגוד לתכלית של סעיף 241 המתייחסת להריסה מיידית, כנימוק ראשון במעלה; השני – הואיל וראוי היה שיעשה ניסיון ליצור קשר ישיר עם המשיבים, או מי מהם, כדי להביא לידיעתם במישרין את הצו, ולהתרות בהם כי המשך הבנייה עלול להביא להפעלת סעיף 241 לחוק; השלישי – היות שלא נתחוור באיזה שלב של הבנייה הגיע דבר קיומו של הצו לידיעת משיב 1, וניתן לקבוע בוודאות שרק הקומה השלישית, שהוקמה בחודש נובמבר 2006, נבנתה תוך מודעות מלאה של המשיב לקיום הצו; הרביעי – כי ניתן להגיע לתוצאה של צו הריסה מיידי גם במסגרת ההליך הפלילי שנפתח נגד המשיבים בעניין הבנייה הנדונה, שאין חולק שבוצעה ללא היתר; והחמישי – העובדה שככל הנראה מדובר בפעם הראשונה שבה ננקט הליך לפי סעיף 241 לחוק, שהוא הליך תקדימי ויוצא דופן, וכלשונו של בית-המשפט "רשאי היה המשיב לצפות, כי לא יופעל נגדו הסעיף הנ"ל, כפי שלא מופעל ביחס לעשרות רבות של הפרות משמעותיות של צווי הפסקה, כאשר הצו לא נמסר לידיו, אלא רק תוכנו העיקרי הובא לידיעתו בעקיפין, ויכול היה המשיב לחשוב שללא המצאה כדין, אין מקום לתחולת הוראת החוק הנ"ל".

מהטעמים האמורים, סבר בית-משפט קמא, כי למרות שדבר הוצאתו של הצו הובא לידיעתו של משיב 1, הרי שחרף הפרת הוראות הצו, אין הצדקה לנקוט בצעד החריג ויוצא הדופן של מתן צו הריסה מיידי, וכי ראוי ששאלת ההריסה תתברר במסגרת ההליך של האישום הפלילי.

טיעוני הצדדים בע"פ 40332/07

12. בהודעת הערעור טוענת המדינה, כי טעה בית-משפט קמא בדחותו את הבקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 241, למרות שקבע כי החל מחודש נובמבר 2006 ידע משיב 1 על קיומו של הצו, וכי ממועד זה ועד לדיון נבנו שתי קומות נוספות בבניין –השלישית והרביעית, זאת אגב הפרת הצו. כן גורסת המערערת, כי טעה בית-משפט קמא בהחלטתו, לפיה קיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מהוצאת הצו. לשיטתה, ההפרות הבוטות של צו הפסקת העבודות מצדיקות מתן צו להריסה מיידית לפי סעיף 241 לחוק, והעובדה שהוגש נגד המשיבים כתב-אישום אינה מייתרת את הסעד המבוקש, שתכליתו – הריסה לאלתר של מבנה שהוקם תוך הפרת צו שיפוטי, ובפרט כאשר המשיבים המשיכו לבצע את עבודות הבנייה, אגב הפרת הצו השיפוטי, גם לאחר שהוגש נגדם כתב-האישום. על-כן, סוברת המדינה, כי שגה בית-משפט קמא בהימנעותו ממתן צו הריסה לקומות השלישית והרביעית של הנכס. במאמר מוסגר ציין ב"כ המערערת, עו"ד חביליו, כי המשך ביצוע עבודות הבנייה לאחר הגשת כתב-האישום, תוך הפרת הצו השיפוטי, הצדיק הוצאת צו הריסה מינהלי; ואולם, לדבריו, יו"ר הוועדה המקומית נמנע מעשות כן, ולפיכך פנתה המדינה בבקשה למתן צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 241 לחוק. במסגרת הערעור הגישה המדינה לבית-המשפט בקשה להוספת ראיה, על-פי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הראיה הנוספת, היא פרוטוקול הדיון מיום 26.6.07 בתיק ב"ש 2499/07, שבו העיד משיב 1 כי ביקר באתר הבנייה בתדירות של פעם בשבועיים-שלושה, טען כי העבודות הופסקו לתקופה של שלושה חודשים בעקבות צו הפסקת העבודות, ואף אישר כי ידע על קיומו של הצו בסמוך למועד הוצאתו, וכלשונו: "עדכנו אותי, אם הגיע אלי – אני לא זוכר" (עמ' 27 לפרוטוקול הדיון בב"ש 2499/07). על-פי הסכמת הצדדים, הדיון בערעור ובבקשה להוספת ראיה התקיים במאוחד.

13. ב"כ המשיבים, עו"ד הומינר, גורס כי על בית-משפט קמא היה לדחות את הבקשה למתן צו הריסה שיפוטי על הסף, ולו מן הטעם שלא בוצעה המצאה כדין של הצו למשיבים. לטענתו, לא ניתן להחיל את כלל הידיעה כתחליף לכלל ההמצאה; ובפרט כאשר פקחי העירייה הגיעו לאתר העבודות, פעם אחר פעם, ולא המציאו למי מהמשיבים התראות או הודעות בעניין הצו. מכל מקום, הוא מבקש לאמץ את החלטת בית-המשפט קמא לגופה, בדבר היעדר הצדקה למתן צו הריסה שיפוטי בנסיבותיו של המקרה דנן, וסובר, כי משהחליטה המדינה להגיש כתב-אישום נגד המשיבים בגין מלוא היקף עבודות הבנייה, לרבות בעטיין של הפרות הצו השיפוטי לאורך כל התקופה, ראוי שהשאלה האם ליתן צו הריסה מיידי תוכרע במסגרת הליך האישום הפלילי, דהיינו – בגזר-הדין, אם יורשע מי מהמשיבים בדין.

דיון – ע"פ 40332/07

המסגרת הנורמטיבית למתן צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 241 לחוק

14. בפרק י' לחוק התכנון והבנייה, שעניינו עבירות ועונשין, הוקנו סמכויות נוספות לרשות המינהלית ולבית-המשפט, המיועדות למלחמה בתופעת הבנייה הבלתי חוקית, זאת מעבר לסמכויות הענישה הפלילית. במסגרת סמכויות אלו, הוסמך בית-המשפט בסעיף 239(א) לחוק להורות על הפסקת עבודה או על הפסקת השימוש במקרקעין, אם בוצעה עבירה של בנייה ללא היתר או שימוש במבנה ללא היתר לפי סעיף 204 לחוק, בין אם הוגש בגינה כתב-אישום, ובין אם לאו; וצו זה קרוי "צו הפסקה שיפוטי". גם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וגורמים נוספים ברשות המינהלית מוסמכים להורות, לפי סעיף 224 לחוק, על הפסקתה של בנייה בלתי חוקית, זאת כל עוד לא הוגש כתב-אישום בגין העבירה; והצו האמור מכונה בחוק – "צו הפסקה מינהלי".

15. סעיף 241 לחוק מסמיך את בית-המשפט ליתן צו הריסה שיפוטי לאלתר, כנגד מבנה שהוקם בניגוד להוראות צו הפסקה שיפוטי או צו הפסקה מינהלי. וכך מורה הסעיף:

"נמשכו פעולות הבנייה בניגוד לצו הפסקה מינהלי או בניגוד לצו הפסקה שיפוטי, בלי היתר לפי חוק זה או בסטייה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, או נציגו, או הוועדה המקומית, ואם ראה שמן הצדק לעשות כן, לצוות שכל מבנה או כל חלק ממנו שהוקמו בניגוד להוראות צו ההפסקה המינהלי או השיפוטי יהרסו מיד".

כבר נפסק, כי הצווים לפי פרק י' לחוק, לא לענישה נועדו, ותכליתם בעיקרה "היא ביעור תופעת הבנייה הבלתי חוקית בעודה באִבה, וזאת בנוסף לאפשרות הענישה הפלילית ובנפרד ממנה" (רע"פ 10896/04 אג'ברייה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.12.04). בהקשר לתכליתם של צווים אלו צוין בפסיקה, כי "בשל אופיין הייחודי של עבירות בנייה – החשש להנצחתה של התנהגות עבריינית מקום שמבנה בלתי חוקי ממשיך לעמוד על תילו – אין די בענישה הפלילית המקובלת. בנוסף לסנקציה הפלילית הרגילה קיים צורך לסלק את הבנייה הבלתי חוקית, או לחלופין, להכשירה. לתכלית זו העניק החוק סמכויות לוועדה המקומית ולבתי המשפט, לפעול כנגד הבנייה הבלתי חוקית גופה, נוסף על גזירת דינו של עבריין הבנייה במאסר או בקנס" (רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, בעמ' 583 ו-587).

16. כך גם לגבי סעיף 241 לחוק. נפסק, כי סעיף זה "נועד ליתן מענה לאלתר להריסת בנייה שנבנתה תוך הפרת צו שיפוטי, וכן נועד למצות את הדין עם מי שהפר ברגל גסה צו שיפוטי"; וזאת, נוכח הפגיעה החמורה של "אי-קיומם של צווים שיפוטיים, בציבור כולו, במעמדה של הרשות השופטת, ובתשתית החברתית המביאה לכיבוד החוק", ובפרט כאשר מדובר בעבירות בנייה שבעניינן "קיימת חשיבות יתרה להפסקת הבנייה בעודה באִבה, בכדי למנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח" (רע"פ 10896/04 בעניין אג'ברייה, לעיל בפיסקאות 5 ו-6). כן צוין בפסיקה, כי מי ש"בוחר לבצע בנייה בלתי חוקית ללא היתר כדין, תוך התעלמות בוטה מצו שיפוטי, ראוי שיביא בחשבון את האפשרות לפיה לא יאפשר בית-המשפט להותיר בנייה כזו על תילה, אלא יורה על הריסתה, מתוקף סעיף 241 לחוק התכנון והבנייה" (רע"פ 2387/03 אלדין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה (אוזכר ברע"פ 10986/04 לעיל). בית-המשפט העליון דחה את הטענה, כי מן הראוי ששאלת ההריסה תתברר במסגרת ההליך הפלילי על-פי כתב-אישום, זאת בהדגישו, כי מדובר "בשאלות המוסדרות בהליכים שונים, בסמכויות המופעלות לתכליות שונות, ובשלבים שונים של ההליך המשפטי" (רע"פ 10896/04 לעיל).

הדרך להמצאתם של צווי הפסקה שיפוטיים

17. הדרך להמצאת צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239(א) לחוק שניתן במעמד המבקש בלבד, הותוותה בתקנות התכנון והבנייה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על-פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1982. סעיף 4 לתקנות מורה, כדלהלן:

"ניתן צו הפסקה שיפוטי על-פי המבקש בלבד, יביאו המבקש או בא-כוחו לידיעת אחד מהמנויים בסעיף 208 לחוק; נבצר הדבר – יודבק הצו, או העתק ממנו, על קיר חיצון של הבניין אליו מתייחס הצו, ובהעדר קיר חיצון – במקום אחר הנראה לעין במקרקעין שהצו מתייחס אליהם; בעת ההדבקה ירשמו בגוף הצו המודבק היום והשעה של ההדבקה".

אמנם בתקנות התכנון והבנייה (המצאת צו לפי סעיף 239 לחוק), תשל"ח-1978, נקבע כי "על מסירת צו לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, יחולו הוראות סעיף 209 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965"; ואולם, ככל שמדובר בהמצאת צו הפסקה שיפוטי שניתן במעמד המבקש בלבד, חלות התקנות משנת תשמ"ג, המאוחרות והספציפיות. משמעות הדבר הִנה, כי צווים אלו יש להביא לידיעת המשיבים על-פי דרכי ההמצאה המנויות בסעיף 209 לחוק סדר הדין הפלילי; ואם נבצר הדבר מלבצע המצאה בדרכים האמורות, ניתן להדביק הצו על המבנה.

הפסיקה הכירה באפשרות, לפיה בהליכים שעניינם אי-קיום צו שיפוטי, יכולה הידיעה על מתן הצו להוות תחליף להמצאה, גם אם לא בוצעה המצאה של הצו בדרכים שנקבעו בתקנות, ודי בכך "שהוא הגיע למעשה לידיעתו של האיש הנוגע בדבר ושהוא הפר אותו ביודעין" (ע"פ 200/56 בצראווי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"א 468, 473). כן נפסק בהקשר זה, כי גם בהליכים לפי פקודת ביזיון בית-המשפט די בכך שהמפר היה מודע בפועל לדבר קיומו של הצו השיפוטי, תוכנו והפרתו (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד ל"ד(4) 232); וכן ראו והשוו בעניין העדפת כלל הידיעה על כלל ההמצאה: רע"א 1113/97 איסמאעיל נ' סלימאן (ניתן ביום 6.4.97); בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769; רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (ניתן ביום 8.7.05)).

מן הכלל אל הפרט

18. לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, אין מקום להתערב בתוצאת החלטתו של בית-משפט קמא, וכי ראוי שבקשת המדינה – להריסת המבנה, או חלקים ממנו, מבלי ליתן ארכה להכשרת עבירות הבנייה – תידון ותוכרע בפסק-הדין בהליך הפלילי, אם יורשע מי מהמשיבים בדין. למסקנה זו הגעתי נוכח המחלוקות שבין הצדדים בסוגיית ההמצאה ותקינותה, וכפועל יוצא – אף בשאלת הפרת צו הפסקת העבודות, אשר בית-משפט קמא אמור להכריע בהן בקרוב גם בהכרעת-הדין. מסקנה זו מתבקשת, על-מנת להימנע מהאפשרות של מתן הכרעות שונות במחלוקות העובדתיות והמשפטיות בשני ההליכים הנפרדים – בבקשה לפי סעיף 241 לחוק ובהכרעת-הדין, ובפרט כאשר מדובר בעתירה להריסה מיידית, שהִנה סעד בלתי הפיך.

כאמור, במקרה דנן בחרה המדינה לנקוט במקביל בשני הליכים בגין הפרת צו הפסקת העבודות. תחילה, ביום 9.8.06, הגישה נגד המשיבים את כתב-האישום המקורי בגין עבודות הבנייה שהיו בראשיתן והפרת צו הפסקת העבודות; בהמשך, בתאריך 23.1.07, הגישה את הבקשה דנן, לפי סעיף 241 לחוק, להריסה מיידית של תוספות הבנייה, זאת בשל המשך הפרתו של צו הפסקת העבודות; ולבסוף, ביום 13.3.07, במקביל לדיון בבקשה האחרונה, הוגש כתב-האישום המתוקן שהתייחס לעבירות הבנייה ולהפרת הצו עד לאותו מועד, שהדיון בו מצוי בעיצומו. אכן, כפי שנקבע בפסיקה, בקשה למתן צו הריסה מיידי, לפי סעיף 241 לחוק, היא בקשה עצמאית ונפרדת, וניתן לנקוט בה ללא קשר להליך אישומו של עבריין הבנייה על-פי כתב-אישום, שכן תכליתה העיקרית הִנה מתן מענה אפקטיבי ומיידי למניעת יצירת עובדות מוגמרות, כאשר מופר צו הפסקת עב