ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קבאגה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רחל בר"ג-הירשברג

המערער
1. עז אלדין קבאג'ה ת.ז. XXXXXX990
ע"י ב"כ: עו"ד סופי טיקוצקי
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

לפניי ערעור על החלטות הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), מן הימים 26.7.2011 ו – 3.6.2012, בהן נקבע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
בישיבת הערכה מוקדמת שקיים בית הדין ביום 17.1.2013, ביקשו הצדדים כי פסק הדין בערעור יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק והשלמת טעוני המשיב בכתב. משהוגשו טעוני המשיב, נפתחה הדרך למתן פסק הדין.
עניינו של המערער הוחזר לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים מכוח פסק דינו של בית הדין (הרשמת חופית גרשון יזרעאלי) מיום 22.2.2012, בו ניתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה: " עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תשקול הענקת נכות בגין התלונות הנוגעות ללסת. המערער יוכל להגיש מסמכים ממועד הקודם להחלטת הוועדה ובכלל זה, את חוות דעת ד"ר הרמתי מיום 5.2.2010. ככל שהוועדה סבורה שעליה להתייעץ עם מומחה רלבנטי בתחום, תעשה כן. אם ישתנו אחוזי הנכות של המערער, יועבר עניינו לוועדת אי כושר. ככל שלא תשתנה הנכות הרפואית, תעמוד למערער הזכות להגיש שוב את הערעור בעניין אי הכושר ולא תטען טענת התיישנות מפי המשיב..." (להלן: פסק הדין).
לאחר מתן פסק הדין הופנה התובע למומחה יועץ לוועדה בתחום פה ולסת, אשר קבע כי הנו סובל מהפרעה בתנועות מפרק הלסת וכן מכאבים, וכי ראוי לקבוע לו בגין כך 10% נכות על פי פריט 73(2)(ב)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.
ביום 18.4.2012 שבה והתכנסה הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה מצאה לאמץ את מסקנות המומחה האמורות. לפיכך הוספה למערער נכות ואחוזי נכותו הועמדו על אלה: 10% בגין הפרעה בתנועות מפרק הלסת וכאבים על פי פריט 73(2)(ב)(I); 0% בגין מצב אחרי שבר בשוק שמאל לפי פריט 35(1)(א); 15% בגין כאבי גב תחתון לפי פריט 37 (7)(א) +(ב)/2; 30% בגין אסטמה לפי פריט 6(ב) +(ג)/2; 10% בגין תגובה דכאונית לפי פריט 34(ב).
מששונו אחוזי הנכות הרפואית, ובהתאם לפסק הדין, שבה והתכנסה ביום 3.6.2011, הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר. בנימוקיה קבעה הוועדה כך: " הוועדה התכנסה בהתאם לפס"ד מ - 22.2.2012. בעקבות פסק דין זה עמד התובע מחדש בפני ועדה רפואית אשר הוסיפה לו נכות בשיעור 10% בגין הפרעות בתנועת הלסת. אין בגין נכות זו סיבה לשנות מהחלטתנו מתאריך 26.7.2011, לעניין כושר ההשתכרות...ואין מגבלה זו משפיעה על כושר עבודתו. נכויותיו האחרות....מאפשרים לתובע בעבודות (כך במקור – ר.ב.ה) ללא מאמץ גופני במיון, אריזה, עבודות חרושתיות קלות, והוועדה דוחה את הערעור".
לשם שלמות התמונה נציין כי בהחלטתה מיום 26.7.2011 קבעה הוועדה לעררים (אי כושר) כך: "מדובר בתובע צעיר יליד 1971 בן 40 הסובל מאסטמה בשיעור 30%, כאב גב תחתון 15% ותגובה דכאונית 10%. בהופיעו בפני הוועדה מתלונן בעיקר על כאב הפרקים על מצבו הנפשי וכמעט אינו מזכיר את האסטמה. בעיון בדו"ח עובדת השיקום 15.12.2010 למד 7 שנות לימוד. עבד כטבח וכנהג באו"ם במשך 7 שנים. מזה 5 שנים לא עובד ומקבל ה"ח (הבטחת הכנסה – ר.ב.ה) נכויות הרפואיות מגבילות את התובע בעבודות הדורשות מאמץ פיסי והרמת משאות כבדים אך יכול לעבוד בעבודות ללא מאמץ גופני מיון, אריזה שמירה וכדומה. הוועדה דוחה את הערעור".
טענות הצדדים
לטענת המערער הוא מתקיים מגמלת הבטחת הכנסה מאז שנת 2004 ומקבל אותה בעילת דורש עבודה. קרי, מתייצב מדי שבוע בשירות התעסוקה אך לא מוצעת לו עבודה המתאימה למצבו הבריאותי ולכושרו הגופני. קודם לכן עבד בעבודות דוגמת שומר, נהג ועוזר טבח. צא ולמד, מכלול בעיותיו הרפואיות אינן מאפשרות את שיבתו לעבודותיו הקודמות, ועניין זה לא שוכלל כראוי על ידי הוועדה. בתוך כך לא שקלה הוועדה את סיכוייו להשתקם מקצועית. מכל מקום ובשים לב לעובדה שנפלט ממעגל העבודה לפני שנים רבות ראוי היה שהוועדה תשקול לאשר לו גמלה זמנית בהתאם לתקנה 25 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד – 1984. זאת ועוד, סוגי העבודות שמנתה הוועדה כמתאימות אינן כאלה, שכן דורשות הן הרמת משאות, עמידה או ישיבה ממושכת ופעולות פיזיות מגוונות אחרות שאין הוא מסוגל להן.
המשיב מצדו סובר כי דין הערעור להדחות. לדידו המערער סובל ממספר ליקויים בשיעור לא גבוה, שרובם אינם בעלי נופך תפקודי, ובמיוחד הנכות הדומיננטית בגין אסטמה. זאת ועוד. העובדה שלשיטת המערער עצמו הוא רשום בלשכת התעסוקה כדורש עבודה, מלמדת שהוא כשיר לה והעובדה שלא נמצאה לו עבודה בפועל אינה קריטריון רלוונטי. כן טוען המשיב כי תקנה 25 אינה סובלת את הפרשנות המוצעת על ידי המערער וכי הוועדה אינה מוסמכת להעניק אי כושר זמני כל עוד המערער עצמו לא פנה למחלקת השיקום וזאת אישרה לו תוכנית שיקום. כך המלצות הוועדה לעבודות אותן מסוגל המערער לבצע תואם את המלצת פקידת השיקום.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני דעתי היא כי דין הערעור להתקבל משהוועדה לא מילאה כדבעי אחר פסק הדין. דעתי היא כי כוונת פסק הדין הייתה שככל שאחוזי הליקוי הרפואיים ישתנו, תשוב הוועדה ותשקול שנית קביעתה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר. זאת בשים לב לכלל אמות המידה שהותוו בפסיקת בתי הדין, ובפרט נקודת המוצא לפיה ליקוייו הרפואיים של הנכה, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו של המבוטח להשתכר וזאת על פי נסיבותיו האישיות. למשל, ובענייננו בעיקר, יכולתו לחזור לעבודה קודמת. חלף זאת, 'בודדה' הוועדה את הליקוי הרפואי שהוסף למערער והתייחסה אליו בפני עצמו ומבלי לשקול בשנית את ההשפעה המצטברת של כלל הליקויים ועל כן נפל בעבודתה פגם המצדיק את השבת עניינו של המערער לפתחה. זאת ועוד. נדמה שהוועדה לא שמה ליבה לכך כי אין די בכך שתמצא עבודה כלשהי שלדעתה המערער מסוגל לבצע, שכן זוהי מסקנה ולא נימוק. במיוחד כן לאור העובדה שגם לשיטתה אין המערער מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כטבח או נהג, ועל כן עליה ליתן דעתה ביתר פרוט ליכולתו לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהוא מסוגל לעסוק בהם, והתואמים את מצבו הבריאותי וכושרו הגופני. כאן המקום להוסיף כי עיון בחוות דעת פקידת השיקום (נספח ה' לכתב הערעור) מלמד , כי היא לא נתנה דעתה כלל לליקוי הנפשי ממנו סובל המערער אלא לאסטמה ולכאבי הגב בלבד. מכאן שהסתמכות על חוות דעתה מחייבת משנה זהירות.
סוף דבר – על יסוד כל האמור הערעור מתקבל. עניינו של המערער יושב לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) על מנת שתשוב ותתן דעתה להשפעה המצטברת של ליקוייו הרפואיים של המערער על כושרו להשתכר. כן תתן הוועדה דעתה ליכולתו של המערער לחוזר לעבודה קודמת ולרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהמערער מסוגל לעסוק בהם, והתואמים את מצבו הבריאותי וכושרו הגופני. זאת מתוך נקודת מוצא לפיה אין די בכך שתמצא עבודה כלשהי שלדעתה המערער מסוגל לבצע, שכן זוהי מסקנה ולא נימוק. בתוך כך תתן הוועדה דעתה לעובדה שהליקוי הנפשי ממנו סובל המערער כלל לא בא לידי ביטוי בחוות דעת פקידת השיקום.
החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת.
המערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולפיכך אין צו להוצאות.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.
ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, (16 מאי 2013 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: קבאגה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: